כיפה אדומה – הסיפור האמיתי


קרול אן דאפי

לפני כמיליארד שנה, הייתה לי פינה בתוכנית האינטרנט של רשת ב', שהוקדשה לנשים ברשת. הנוכחות הנשית במרחב הוירטואלי הייתה אז זעירה וחלוצית וחשבתי שהיא ראויה לתשומת לב מיוחדת. כמעט בכל שידור היו המנחים באולפן מניחים לי לסיים את דברי, ואז שואלים אותי "ויש אתר כזה גם לגברים?". התשובה המתבקשת הייתה "העולם. לאתר של הגברים קוראים שאר העולם". למה נזכרתי בזה פתאום? כי נתקלתי בקובץ השירים הנהדר של המשוררת הבריטית קרול אן דאפי שכותרתו "אשתו של העולם". דאפי מאפשרת הצצה נוספת לרגעים היסטוריים ומיתולוגיים מוכרים, אבל הפעם מנקודת המבט הנשית: אשתו של דארווין, אשתו של מידאס וכו'. מתוך הקובץ הזה תרגמתי את השיר המאיר את סיפורה של כיפה אדומה:

 

כיפה אדומה הקטנה
 
מאת: קרול אן דאפי
 
בקצה הילדות, במקום שבו הבתים מתפוגגים
והופכים למגרשי משחקים, חלקות חרושת –
המטופחות, כמו מאהבות, על ידי גברים נשואים הכורעים ברך-
אחרי קו הרכבת השותק, קרונו של המתבודד,
רק אז מגיעים אל שולי היער.
שם נחו עיני לראשונה על הזאב.
 
הוא עמד בקרחת יער, קורא את שורותיו בקול
מילותיו בוקעות מפיו באיטיות זאבית, ספר בכריכה רכה חפון בכפו השעירה
יין אדום מכתים את מלתעותיו המזוקנות.
כמה גדולות היו אוזניו!
כמה גדולות היו עיניו!
איזה שיניים!
בהפסקה, הבטחתי שיבחין בי
בת שש עשרה מתוקה, חסרת ניסיון, תינוקת, יתומה
והוא קנה לי משקה.
 
הראשון שלי. תשאלו ודאי למה. ובכן. בגלל השירה.
הזאב, כך ידעתי, יוביל אותי לעומק היער
הרחק מביתי, אל תוך סבך הקוצים
המואר בעיני ינשופים. זחלתי בעקבותיו
הגרבונים שלי נקרעו, ענפים ושיחים
תלשו פיסות בד אדום ממעילי, עקבות בזירת רצח. נעלי אבדו
 
אבל הגעתי לשם, למאורת הזאב. עוד באותו לילה ניתן לי שיעור
ראשון,
הבל פיו של הזאב באוזני, היה שיר האהבה.
עד עלות השחר נאחזתי בפרוותו הצולפת, וכי איזה
ילדה קטנה לא תאהב זאב בכל ליבה?
ואז החלקתי מסבך כפותיו השעירות -
ויצאתי לחפש ציפור חיה – יונה לבנה
שעפה, הישר מידי אל פיו הפעור,
נגיסה אחת, היא מתה. כמה נחמד, ארוחת בוקר במיטה, הוא אמר
בעודו לוקק את טפריו.
ברגע שנרדם, התגנבתי בחזרה אל המאורה, שקיר אחד בה ארגמן זהוב
זוהר מספרים.
מילים, מילים חיות ורוטטות על הלשון, בראש,
חמימות, פועמות, תזזיתיות, מכונפות; מנגינה ודם.
 
אבל הייתי צעירה אז – וחלפו עשר שנים
ביער, עד שגיליתי כי הפטריות פוקקות את פיה של גופה קבורה,
שציפורים הן ביטוי למחשבות העצים, שזאב מאפיר
מילל אל הירח את אותו שיר נושן
שנה חלפה, שנה באה
עונה עוקבת עונה
אותו חרוז, אותה שורה. ביתקתי בגרזן
ענף שנגדם,
הכיתי בגרזן דג סלמון – שנדם.
הכיתי בגרזן את הזאב כשנם, מכה אחת, מהאשכים לגרון
וראיתי את הלובן הבוהק של עצמות סבתי.
סידרתי אותו מחדש.
יצאתי מהיער, אוחזת בידי פרחים, לבדי.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיא עשת  On אוקטובר 6, 2008 at 5:06 pm

    בצעירותו.
    והשיר נוקב ויפה
    ואפילו מהחיים.

  • עדי  On אוקטובר 6, 2008 at 5:15 pm

    שיר נפלא. נותן תחושה של השראה אמיתית, דבר שלא מרבים להיתקל בו
    בלי לקרוא את המקור, התרגום נראה מוצלח בהחלט. בלי קשר לאיכותו הייתי שמחה לקרוא גם את המקור.
    פשוט מצוין
    עדי

  • דפנה לוי  On אוקטובר 6, 2008 at 5:40 pm

    שיר בהחלט נהדר, (וגם התרגום) מלא בתובנות. אהבתי את נקודת המבט השונה שלך

  • ריקי כהן  On אוקטובר 6, 2008 at 5:48 pm

    מורכב, פנטסטי, חתרני. אקרא אותו שוב ושוב. תודה. בהתחלה כשפתחתי את הפוסט חשבתי שכתבת ביקורת על החדש של קורין אלאל, הן דומות.

  • אורמיון  On אוקטובר 6, 2008 at 5:50 pm

    הו, כמה אני מזדהה עם הנערה הפותה החושבת שגדול האינטלקטואלים הוא בריאה חד פעמית, בעוד רעייתו משנים בוהה בו בזוועה ומיאוס

  • דוד  On אוקטובר 6, 2008 at 5:53 pm

    קרול אן דאפי היא משוררת חזקה מאד. שמחתי לראות את התרגום הזה לשיר שלה ואני ממליץ על עוד קבצים שלה, נדמה לי שלאחד מהם קוראית הגוספל הנשי והוא מורכב יותר מזה, וממש ממומלץ!!!

  • ליידי דיליי  On אוקטובר 6, 2008 at 6:32 pm

    טקסט חזק! צריך לקרוא כמה פעמים כדי להבין (וגם כדי להאמין). תרגמת נפלא. והזכרת לי שיש לי תמונת ילדות שלי, מחופשת לכיפה אדומה, תפוחת לחיים ותמימה.
    מעניין אם יש אישה שלא היתה פעם, בפורים או בשאר הימים, מן כזאת כיפה אדומה.

  • שואב עצים וחוטב מים  On אוקטובר 6, 2008 at 6:51 pm

    תלש פיסות בשר מלבי כאילו היה עצמו הזאב
    למרות עוצמת ההתפכחות שבסופו

  • חני  On אוקטובר 6, 2008 at 7:36 pm

    "יצאתי מהיער, אוחזת בידי פרחים, לבדי." לזכור ולנצור.

  • איתמר  On אוקטובר 6, 2008 at 8:02 pm

    מאיר עיניים. היא אחות של פטריק דאפי (בובי יואינג מ"דאלאס" ו"האיש מאטלנטיס"?

  • תמר אלידע  On אוקטובר 6, 2008 at 9:23 pm

    נראה שכל אחת מאיתנו היתה כיפה אדומה בעידן תמימותה.אני לפחות מרגישה כך. שיר אדיר ותרגום מעולה.

  • מירי  On אוקטובר 6, 2008 at 9:58 pm

    תודה על התרגום הזה

    מעניין מאד הקונספט 'אשתו של'. לרחל חלפי יש שיר די ארוך, המופיע בקובץ השירים האחרון שלה [שיצא בשנה שעברה] – ועוסק גם הוא באשתו של דארווין. השיר של חלפי טוב מאד וחכם וכלל לא בנאלי, מעניין אם חלפי קראה את המשוררת הזו לפני שכתבה את השיר שלה, או שזה נובע מצורך פנימי של נשים יוצרות לסתום חורים בהסטוריה מתוך מגמה להרחיב את המינעד ברוח ימינו שלנו

  • מירי  On אוקטובר 6, 2008 at 10:02 pm

    סליחה, בהתייחס לכמה מהתגובות שמעליי -
    כל מי שחושבת שכיפה אדומה מתבצרת בתמימותה ומאשימה את הזאב בהשחתתה – מפספס את השיר לגמרי
    כפה אדומה משתוקקת שישחיתו אותה. לא צריך להאמין לכל מה שהיא מספרת לאמא שלה. מה שקראו כאן 'התפכחות' היא טרגדיה מנקודת מבטו של הזאב שננטש, לא ברור מי הקרבן.

  • זאבה  On אוקטובר 6, 2008 at 10:07 pm

    בשם אלוהים אדירים שוב שכחנו את הגברת פרויד שעושה אותו דבר בפרוזה ומביא קצת her story

  • רינת ברגל  On אוקטובר 6, 2008 at 10:13 pm

    לא מצאתי עכשיו את מילות השיר של קרול אן דאפי על הגברת דארוין, אבל זה הולך בערך ככה:

    "בגן החיות, מול כלוב הקופים, אמרתי לו: הוא לא נורא דומה לדוד שלך?"

    מבריק, לא?

  • דני  On אוקטובר 6, 2008 at 11:58 pm

    מה אני אגיד… את מוכשרת.

  • יהונתן  On אוקטובר 7, 2008 at 1:08 am

    שיר גאוני

  • שרון רז  On אוקטובר 7, 2008 at 8:40 am

    מצויין, מורכב, חזק מאוד, תודה דפנה

  • מוש מומקין  On אוקטובר 7, 2008 at 11:08 am

    לא קראתי את המקור, אבל התרגום קולח ומרתק.
    שיעור לכולנו, הנשים,
    יש לנו כוח.
    רק צריך לקחת אותו.

  • רונית  On אוקטובר 7, 2008 at 1:40 pm

    יופי של כיפה אדומה. יופי של סיפור גדילה.
    מיד הזכיר לי את השיר של אן סקסטון על סינדרלה:http://www.cs.rice.edu/~ssiyer/minstrels/poems/978.html
    ואני חושבת שגם היא חשבה עליו, ומשום כך היונה הלבנה.
    אני בטוחה שיש עוד כמה אדפטציות ואינטרפטציות מעולות כאלו לאגדות ילדים וסיפורי נשים בתוכן. אנא דפנה יקרה – הבי לנו עוד!!
    וריקי – שימי לב "מכה אחת -מהאשכים לגרון" מתקשר בדיוק לשיר האחרון שלך.

  • בתנועה מתמדת  On אוקטובר 7, 2008 at 11:32 pm

    למי שאוהב לצלול אל האגדות והמיתולוגיות, ניתוח מדוייק ומומלץ בחום נמצא בספר "רצות עם זאבים" מאת קלירסה פינקולה אסטס.

    תודה על פוסט מחמם.

  • בתנועה מתמדת  On אוקטובר 7, 2008 at 11:36 pm

    אגב אני לא שבעת רצון לגמרי מן השיר. הוא לא מדוייק בעיני (אם שואלים אותי) אבל הוא נוגע בנושא שלא מרבים לגעת בו תרבותית ובזה תחילת כוחו.
    בכח הנפש, במסלול הארוך אל העצמאות.
    וכאמור למי שרוצה להעמיק- "רצות עם זאבים".

  • הצבנ  On אוקטובר 8, 2008 at 3:18 pm

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=1333515
    לא מתחרה, אבל נזכרתי.
    גמר חתימה שמח.

  • ריקי כהן  On אוקטובר 8, 2008 at 7:25 pm

    באשר לפרשנות לדעתי.
    קראתי אותו שוב ושוב.
    "עד עלות השחר נאחזתי בפרוותו הצולפת, וכי איזו ילדה קטנה לא תאהב זאב בכל ליבה".
    גאוני

  • דפנה לוי  On אוקטובר 9, 2008 at 10:14 am

    זה השיר הנקרא "גברת דארווין", והתאריך הוא חלק מהשיר, כמובן
    7 April 1852.

    Went to the Zoo.
    I said to Him—
    Something about that Chimpanzee over there reminds me of you.

  • טאיגה וליליקה  On אוקטובר 12, 2008 at 8:47 pm

    אנחנו שמחות לבשר לך שגם אנחנו וגם החבר שלנו אהבנו את הבחירה המוצלחת שלך בשיר ואת התרגום. אומנם איננו מחבבות גרזנים אלימים, כי העולם מלא בהם די והותר, אבל בתור יצירה שירית אין עוררין שמדובר בשיר מעולה, והתרגום שלך יפה מאוד מאוד. שלושתנו מאחלות לך כל טוב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 149 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: