1980 הייתה השנה שבה ארה"ב הכריזה חרם על אולימפיאדת מוסקבה, סעודיה הוציאה להורג 63 איש בגלל התפרעויות במסגד במכה, הסרט "האחים בלוז" הוקרן לראשונה בקולנוע וספר ילדים קטן עם איורים נהדרים ראה אור כשבעמוד האחרון שלו מתנוססת השורה החתרנית "ובסוף הם לא התחתנו". "הנסיכה שלבשה שקית נייר" , אגדה מהפכנית לילדים נמכר מאז במיליוני עותקים, [...]
סקירה קצרה של "הרוח יוצא" מאת פיליפ רות', כפי ששודרה ב"המוסף לספרות" של רשת א': יותר מארבעים שנה חלפו מאז ראה אור "מה מעיק על פורטנוי?", הספר שהפך את פיליפ רות להצלחה בינלאומית, ארבעים שנה שבהן רות לא פסק מלעסוק באותם חומרי חיים שהם הגוף, המיניות, התאווה ופחד המוות, באותה חיוניות ובאותם הומור ואירוניה [...]
הפגישה שלי עם עמוס עוז מתקיימת במסגרת סדרת ראיונות שהוא נותן לרגל צאת קובץ סיפוריו "בין חברים" ("כתר"). ההתמסרות התקשורתית הזו אינה עניין שיגרתי אצל עוז. בשנים קודמות העדיף להעניק ראיון אחד או שניים שנודעו לקדם ספר חדש, ובין לבין עלה על הבמה בעיקר כדי לשכנע את המהססים, כפי שהוא קורא להם, המתלבטים הפוליטיים [...]
קשה להתאפק מלכתוב שוב ושוב על בילי קולינס והפעם יש לי תירוץ מושלם: נתקלתי בהרצאה שלו בפרויקט TED ומרוב שמחה תרגמתי את אחד השירים שלו. קולינס מציג כאן חמישה שירים על רקע אנימציה – שידוך לא מובן מאליו בכלל ולטעמי מוצלח מאוד. וכרגיל הוא לוקח רגעוני טריוויה והופך אותם ליהלומים מילוליים. הנה השיר שלו ״שיכחה״ [...]
מכירת הספרים המוזלים של "ידיעות ספרים" התקיימה השנה תחת מודעות פרסומת שנכתב בהן "מחסלים את קניוק". האירוניה לא נעלמה מעיניו של איש ממכריו של הסופר, שהיה באותם ימים מאושפז בעקבות דלקת ריאות קשה. למרבה השמחה, הדלקת ושלל כשלים בריאותיים אחרים לא הצליחו לחסל אותו, ובגיל 82 הוא לא רק מתראיין [...]
הפרסומת ל"לוריאל" היא כנראה החותמת הרשמית. יו לורי (שעל פי עדותה של אמה תומפסון אהב תמיד להעמיד פנים שהוא אחד הגברים הקשוחים, המסוקסים והמסתוריים שגברים אחרים היו מתים להיות) הגיע למעמד של סופרסטאר. האיש משחק (בהצלחה היסטרית את "ד"ר האוס") ומנגן (ולפני מספר חודשים השיק דיסק ג'אז-בלוז ראשון), חלקים נרחבים מאחוזות ההומור הבריטי רשומים על [...]
אין לי ילדים. דווקא נולדתי למשפחה שבמשך דורות נולדו בה ילדים, ככה שההחלטה הזו שלי לא להיות אימא לא עברה אלי בתורשה. אני זוכרת את עצמי דורשת מאימא שלי לספר לי פרטי פרטים ומזדעזעת לשמוע לראשונה את המילה "חוקן". בשלב הזה – בגיל חמש או שש – הטרידו אותי העניינים הטכניים בלבד כמו כמה זה [...]
כשוורד טוכטרמן גרה ברמת ישי היא טענה שמדובר במרכז העולם. כשעברה להתגורר בחיפה, טענה שמרכז העולם עבר לשם, אתה, ובטקסיות מה הניחה בנקודה המרכזית המדויקת, סטיק מדמם. בערך באותה תקופה היא גם איבדה את כף רגלה השמאלית, ומצאה אותו מאוחר יותר במחלקת אבדות ומציאות בתחנת רכבת. כשהחלה להעסיק צוות קולפי אפרסקים היא גילתה שבצל [...]
ראיון עם אדם רוס מחבר "מר בוטן" מאת: דפנה לוי "מר בוטן" הוא ספר על נישואים. לא סתם עוד ספר, אלא כזה שמנתח בכנות דוקרנית את הצדדים השונים (והמשונים) של אחד המוסדות היקרים ביותר ללבה של החברה שלנו, ומדבר בפשטות מטרידה על הקרבה הגדולה שבין אלימות לאהבה. האלימות, יש לציין, היא בעיקר בפנטזיה, אבל [...]
שמונה עשרה שנה שענת לויט אוספת חומרים לרומן הזה. בראיון היא טוענת ש"יומנה של אישה מודרנית" איננו ספר אוטוביוגרפי, ואני מאמינה לה - כי מדובר ביצירה ספרותית שנולדה אחרי שנעשה העיבוד האומנותי הנדרש, ממרחק הצעדים המתבקשים מהמציאות – אבל ברור לגמרי שמדובר בטקסט שחלקיו, ובעיקר הניואנסים שביניהם, לוקטו בפינצטה והונחו על משטח לבחינה תחת מיקרוסקופ. [...]
פורסם בתת תרבות
|
תגים אהבה, גירושין, הורים, טכנולוגיה, ילדות, כתיבה, מודרנה, נישואין, נשים, ענת לויט, פמיניזם
|
