להיות אישה זאת לא חוכמה גדולה

הרבה זכויות השגנו לעצמנו במאה ומשהו שנים של מאבק פמיניסטי: הזכות לנסוע ברכבת ללא גבר מלווה (האנגלים הרפו מהדרישה הזו רק בסביבות מלחמת העולם הראשונה), למשל, הזכות לנהל חשבון בנק עצמאי (זה קרה במרבית ארצות אירופה אפילו מאוחר יותר) והזכות להצביע בבחירות (שוויץ העניקה לנו אותה רק בשנת 1964!). זכות אחת טרם ניתנה לנו: הזכות להיות חכמות.
 
ליתר דיוק, העולם מתחיל להתרגל אט אט לאפשרות קיומן של נשים חכמות, נשים אינטלקטואליות ונשים שמרחב ההתעניינויות שלהן חורג מתחום הדיאטה-אופנה-מציאת בן זוג. נשים מאיישות תפקידי מפתח באקדמיה, פוליטיקאיות מוכיחות שהן יכולות לנהל מהלכים דיפלומטיים מורכבים בהצלחה, בארץ מונתה אישה לעמוד בראש בית המשפט העליון ובארצות הברית יתכן שתבחר סוף סוף נשיאה.  אלא שנשים כאלה אינן נחשבות נשיות במיוחד. הן זוכות לכבוד והערכה, אבל ילדות ונערות, באיזו הבנה פנימית אינטואיטיבית, עדיין יעדיפו לראות בבריטני ספירס מודל לחיקוי, וירימו גבה תמהה למשמע השם מרים בן פורת. כאילו שככל שעולה מספר תאי המוח הפעילים אצל אישה, היא הולכת ונדמית לגבר, ויש סיכוי תעדיף לבלות את ימיה בגירבוצים וגיהוקים, כיסוח צורתו של מי שמעז לצפור לה ברמזור ואולי אפילו בוקר אחד תתעורר עם דחף עז  לפלוש לפולין.
 
גם אם נתעלם מהעובדה המקוממת שנשיות עדיין מוגדרת בציבור (בקולנוע, בטלוויזיה, בעולם הפרסום ובלא מעט יצירות ספרות) במונחים צפודים כמו: רכות, עדינות, אימהיות ותשוקה עזה להכיל ולטפל באחרים, לא ברור מדוע חוכמה נעדרת מן הרשימה. אחרי הכל – גם כדי לקיים את החיים הנשיים המסורתיים (ניהול בית וטיפוח האגו הגברי) צריך הרבה שכל, לא? אחרי הכול, קשה מאוד לגדל צאצאים לרוב, לקחת חלק בפרנסת הבית, לבשל, לשמש פסיכולוגית ומעודדת וחתולת מין גם יחד, אם התאים האפורים שלך לא במיטבם.
 
ד"ר אליס ראו, מחברת הספר "לאן נעלמו הנשים החכמות" (הוצאת Smart People Books 2001)
ראיינה עשרות נשים אמריקאיות, בנות 30-50, שלמדו בתוכניות מיוחדות לתלמידות מחוננות. כמעט כולן הודו שמגיל צעיר מאוד למדו להסתיר את עובדת היותן חכמות מאוד. הן אהבו את התווית "מחוננת", וחשו שההגדרה דוחפת אותן להצטיינות בלימודים אבל גובה מהן מחיר יקר מבחינה חברתית. מפתיע עוד יותר לגלות כי רובן סיימו את לימודיהן בקולג' בהצטיינות יתרה, אבל לא הגיעו להישגים מרשימים אחר כך. לא קריירה, לא מחקר. כאילו בעולם האמיתי ניטלה מהן המוטיבציה. חלקן ייחסו את הדבר להיעדר מודלים לחיקוי – נשים חכמות שלא נחשבות גבריות או בלתי מושכות. אחדות אמרו במפורש שכדי למצוא בן זוג הן העדיפו "להוריד פרופיל" ולהצניע את היכולות שלהן, במיוחד אם הגברים סביבן היו פחות מוצלחים ופחות חכמים מהן.
 
 
בארץ, כמו בכל העולם המערבי (כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) ישנה עלייה מתמדת במספר הסטודנטיות לתארים מתקדמים. האם זה אומר שנשים חוששות פחות לחשוף את עובדת היותן בעלות אי קיו? יתכן, אם כי בבריטניה התברר לאחרונה, במסגרת מחקר על צריכת אלכוהול של צעירים וצעירות, כי נשים חכמות ומשכילות נוטות להתחיל לשתות בגיל צעיר יותר, וצורכות פי שלושה אלכוהול מחברותיהן הלא משכילות. אצל הגברים המצב הפוך: גברים בעלי השכלה מועטה שותים הרבה יותר מגברים משכילים. האם זה משום שנשים חכמות נזקקות לסיוע של אלכוהול כדי להתמודד עם הבידוד החברתי היחסי שהן נאלצות לסבול?
 
חוכמה, במיוחד מהסוג שגורם לנו להביע דעה, לבטא את עצמנו, היא סוג של תפיסת מקום בעולם. והעולם הרי דורש מאתנו גם ככה להצטמצם לממדים זעירים יותר ויותר, לשקול מעט, לא לצמוח לגובה, להתבייש בכפות רגליים גדולות ולצמצם את היקף המותניים ( את השדיים שלנו דווקא מעודדים להתפרץ החוצה, אבל אלה, כזכור, רכים ומכילים). כל עוד נשיות מזוהה עם זערוריות (פיזית ומנטלית) הגבריות יכולה לחמוס לעצמה את הגודל והעוצמה. מקובל לחשוב שהבעיה המרכזית הנובעת מכך, היא שהעולם מפסיד את מה שכל כך הרבה נשים יכולות היו לתרום לו. את כל ההמצאות והרעיונות, התפישות הפוליטיות, הפתרונות החברתיים, השירה, הספרות, הקולנוע, היוזמות הכלכליות ופריצות הדרך המדעיות שנשים מסוגלות לעשות, אבל מעדיפות להחביא אפילו מעצמן. בעיני, ישנה כאן בעיה נוספת: מאחר שכל כך הרבה נשים חכמות מעדיפות להיות יפות ולשתוק, כל כך הרבה נשים חכמות מדחיקות את היכולות המופלאות שלהן וממעטות לבטא אותן – כל אחת מהן חושבת שהיא לבד בעולם, ורק היא היא לוקה במום הנורא הזה, שכל. האם לא הגיע הזמן לתבוע לעצמנו גם את הזכות הזו? רוזאן בר, אישה חכמה ונשית מאוד, אמרה פעם שכדי להצליח, נשים צריכות תמיד לעשות את מה שעושים הגברים פי שניים יותר טוב, ואיזה מזל – היא אומרת – שזה לא כל כך קשה.

 

***כשקראתם, הקלקלתם על כל הלינקים שקוששו למענכם? אנא.

 

(פורסם בשבועון "לאישה", במדור "חדר משלך")

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מריו  On דצמבר 16, 2007 at 4:25 pm

    בכלל

  • יולנדה ינוביץ'  On דצמבר 18, 2007 at 8:59 pm

    ממש כתוב טוב . לעניין . ותודה לחברה שלי מיצי ונשטאטער מבית ההורים "בית אבי" שאמרה לי על האתר הזה .כן ותודה גם בשם של אגון ואנוצה דקרש והבן שלהם טומי.

  • ח ל י  On דצמבר 20, 2007 at 10:49 am

    ברוכה הבאה והכותבת .

    מאחלת לך למצוא כאן את מה שאת מקווה שיש.

  • רונית  On דצמבר 20, 2007 at 11:33 pm

    פעם קיבלתי מאמזון פד לעכבר (מתה על הביטוי הזה) עם הציטוט הזה עליו, והוא אבד לי.
    אולי אצלך???
    מתה על הציטטה הזו.
    ברוכה הבאה, עשיתי מנוי, ואגיב בזמן ובמקום המתאימים.

  • יעל  On דצמבר 26, 2007 at 11:58 am

    לארנסט קליין – קומיקאי, גיק, ואדם מעניין באופן כללי לפי המעט שידוע לי – יש קטע סטנד-אפ חביב ביותר על התשוקה לנשים חכמות, גיקיות, עם גוף נורמלי שלא עוות בניתוחים, ונגד התפישה שכל מה שגברים רוצים הוא בחורה עם חזה גדול ואוצר מלים מוגבל:

    http://www.ernestcline.com/spokenword/
    (זה הקטע הראשון מתוך הדוגמאות, 'Nerd Porn Auteur')

  • בת  On ינואר 22, 2008 at 8:13 pm

    המציאות היא קצת יותר מורכבת מזה. ובכלל, יש בגישה הזו לא מעט התנשאות שרק מנציחה ומעודדת ניכור והדרה של קבוצות מוחלשות, שמוּצאות מכלל השיח הפמיניסטי האליטיסטי ברובו.
    זה מזכיר לי את הפרופסורית לסטטיסטיקה שהשתתפה באיזו תוכנית מדע של ערוץ 8 והתראיינה על כך לעיתון "הארץ", וסיפרה שכשהיא נואמת לפני תיכוניסטיות היא מנסה להניא אותן מהמקצועות הסיעודיים, באמירה "יותר חשוב להמציא מכונת דיאליזה מאשר לחבר אותה לחולה".
    בעיניי זה לא פחות פטרוני ומקומם מ"תחזרי למטבח" או "תהיי יפה ותשתקי". לאף אחד או אחת אין זכות להכתיב למישהו אחר מה לעשות בחייו, לפחות לא אחרי גיל מסויים (בר-מיצווה במסורת היהודית, ח"י שנים בחוק הממלכתי)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: