חורצת את הלב

אליס סיבולד הייתה סטודנטית בת 18 כשהותקפה ונאנסה בפארק הסמוך לקמפוס שבו למדה. חודשים ארוכים לאחר מכן, כשחזרה ללימודים, נתקלה במקרה ברחוב בגבר שאנס אותה, והביאה למעצרו ואחר כך להרשעתו באונס. בספר הביכורים שלה "היה לך מזל" היא תיעדה את מה שעבר עליה ועל משפחתה בעקבות האונס ההוא. היא המשיכה לכתוב, וגם בשני הרומאנים הבאים שלה היא עוסקת באופן חקרני ומדוקדק בשאלות של אלימות קשה. ב –  The Lovely Bones היא מביאה את סיפורה של ילדה שנאנסה ונרצחה, ואילו ב – The Almost Moon , שראה אור ממש לאחרונה, היא מספרת על מערכת היחסים של אם ובתה שמסתיימת ברצח.
 

למה נזכרתי בסיבולד? גם בזכות הרומאן החדש, שאני מאזינה לו בימים אלה בפורמט האהוב של "אודיובוק" (ספר מקוריין) וגם בגלל שב"מועדון הקריאה" של רדיו 4 של הבי בי סי יקדישו לסיבולד ול"העצמות הנפלאות" שלה שעה, שבמהלכה יוכלו קוראים באולפן לשאול אותה שאלות. את השידור אפשר יהיה לשמוע באינטרנט, ביום ראשון ה – 6 בינואר, עם מבחר שידורים חוזרים, ואם תחמיצו, זה יחכה לכם בארכיון באתר. אני אאזין, משום שסיבולד הצליחה לכבוש אותי לחלוטין בכתיבה המדוייקת, הדחוסה והמפעימה שלה. את The Lovely Bones (שבשנת 2009 עתיד לצאת לאקרנים סרט שנעשה על פיו) היא כתבה מנקודת מבטה של הילדה שנאנסה ונרצחה על ידי שכן. היא מביטה מטה מגן עדן פרטי מוזר שבו היא נמצאת (מוקפת כלבלבים, וישובה בנוחות בגזיבו שבגינה) ורואה כיצד המשפחה שלה מתפוררת לרסיסים, איך הוריה ואחיה נאטמים בבועות של כאב, שנסדקות באיטיות מתסכלת בדרך להחלמה.
זה נשמע מופרך, אבל סיבולד כותבת ללא שמץ של סנטימנטליות קלישאית ואין זכר בספר לדרמטיות של אופרות סבון. רק כאב נקי, לפעמים הומור והרבה אנושיות שלא השאירה אצלי מילימטר לא שרוט באפידרמיס של הלב (לו היה כזה, ללב המטאפורי שלי, כמובן).
 
סיבולד נולדה בפילדלפיה, חיה עשר שנים במנהטן ועבדה כמלצרית, כתבה שירה וצרכה הירואין. אחר כך חיה בביקתה ללא חשמל במושבת אומנים בקליפורניה, שם שימשה אשת תחזוקה. היא למדה כתיבה יוצרת, ומשהתפרסמה כסופרת, החלה גם ללמד. השיחה איתה בוודאי שווה האזנה (ובארכיון של מועדון הקריאה מחכים לכם גם סטיבן פריי, ג'ונתן קו, אלמור לנארד, טרי פריצ'ארד ואחרים).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On דצמבר 20, 2007 at 10:34 am

    ספר קשה מאוד. לפת את לבי בעצבות כבדה.

    ואם כבר בנושא זה עסקינן, האם קראת את "ירח מלא" של אנטוניו מוניוס מולינה הספרדי הגאון?

    אם לא, מומלץ מאוד.
    ואם כן, מעניין להשוות בין הגישות של סיבולד למולינה, אשה וגבר, ספרדי ואמריקאית, לאותו ענין

  • דפנה  On דצמבר 21, 2007 at 6:39 am

    הולכת לחפש את הספרדי שלך. בדרך כלל נמלטת מלקרוא על נושאים כאלה. זה פוגע עמוק מדי, בפחדים הכי קשים להתמודדות. סיבולד איכשהו הובילה אותי פנימה, וכישפה אותי, כמו שרק סופרים מעולים עושים.תודה על ההמלצה

  • איתמר  On דצמבר 21, 2007 at 1:41 pm

    ספר יפה, מרגש, עצוב, אבל אמריקאי מדי. כל העיסוק הנוצרי בו, עטוף בקיטש מסווה, מרגיז

  • חנה בית הלחמי  On דצמבר 23, 2007 at 8:43 am

    ורק עכשיו אני נותנת את הדעת לבלוג שלך…נון שלי. סימנתי. אשוב להחכים 🙂

  • ימימה  On דצמבר 25, 2007 at 2:03 pm

    על "היה לך מזל" כתבתי גם במעריב.

    http://www.notes.co.il/yemima/26676.asp

  • טלי  On דצמבר 25, 2007 at 10:20 pm

    תיהני ותצליחי כאן!

    אני דוקא נמנעתי מ"היה לך מזל"- קבלתי אותי לביקורת אבל הוא הלחיץ אותי והרתיע אותי, אז העברתי אותו הלאה בלי לקרוא.

  • ריקי כהן  On דצמבר 26, 2007 at 9:54 pm

    תודה על ההמלצה. איפה את משיגה ספרים באודיבוק? רק באנגלית?
    ותודה על התגובה, ההרצאה עברה טוב, והמפגש היה מרגש מאוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: