מי הזיז את הלשון שלי?

 

נדמה לי שזה היה מאיר שלו, שהציע לפני כמה שנים להקים את ועד נאמני החיריק. ואני מודה, שלשמוע מישהו אומר הֶצלחתי או נֶכשלתי, דומה בעיני לחריקה של גיר נשבר על לוח. תגובה גופנית דומה (כולל התגבשות של מינרלים במקומות חבויים בגוף) נגרמת לי מול שלטים דוגמת זה התלוי בפתח חניון בית המשפט בתל אביב: "שהחניון סגור נא לפנות לחניון גולדה" – שלט המעיד על כך שלצד ועד נאמני החיריק, יש אולי מקום להקים את בריגדות הבכל"מ ואת גדוד מגני ה-ה' (אאבה, אזוי, מאמם) וה- ק' (אגזוטי, אגווריום, אגזמה).
היגון שנגרם לי בכל מפגש עם העיסה הווקאלית שמחליפה במקומות כה רבים את העברית התקנית, נמהל במידה ניכרת בעקבות הקריאה בספרו הנהדר של גיא דויטשר "גלגולי לשון". דויטשר, דוקטור לבלשנות, מספר את סיפור האבולוציה של השפה. הוא לא עוסק רק בעברית, אלא מביא דוגמאות מהונגרית, גרמנית, לטינית, אנגלית של ימי הביניים, באסקית, טאמילית, שפת הזולו ועוד. באמצעות דוגמאות משעשעות מאוד, הוא מתאר את כוחות ההרס וכוחות היצירה שאחראיים ליצירת השפות המוכרות לנו כיום, ובכלל זה עצלות ההגייה – כוח ששינה לא מעט מבנים לשוניים ויצר אחרים במקומם.
לפי דויטשר, השפה התקנית של היום, אינה אלא תוצר של אותם תהליכי שחיקה ושינוי, התפוררות ויצירה, ולכן אולי אפשר להאזין ביתר סלחנות למה שהם בסך הכול תוצרים של תהליכים דומים המתרחשים בימינו. כל זה לא מקטין, כמובן, את התסכול נוכח תופעה לשונית אחרת, עזה לא פחות: דיאטה קיצונית באוצר המלים שבו נעשה שימוש בתקשורת, במערכת החינוך, ברחוב. הדלות הלשונית הזו (שבה, למשל, המונח "לשים" מחליף את: ללבוש, לנעול, לחבוש, להרכיב, לענוד, לגרוב ולעטות גם יחד) מולידה דלות מחשבה וחוסר יכולת לבטא או לחשוב דקויות וגוונים. אז לטובת העניין, הנה כמה מפעלים ברשת, שמסמנים מגמה שכנגד:

מילון בהתעוות – המילון האלטרנטיבי של ידידי ארז אשרוב, אחד הכותבים המצחיקים ברשת, מסביר, בין השאר, כי איושה היא אישה חרישית מאוד, ערוגה היא מי שמתה מגעגועים לחבר שלה וא-פריורי פירושו בסלנג איטלקי "כנס לי לתחת".
 
השפה העברית – אתר מופלא שילמד אתכם הגייה נכונה, מלים חדשות, פרשנות של שירים מורכבים,
היסטוריה של העברית ואפילו סימני פיסוק.
 
המילון העירוני – באנגלית, אבל קריאת חובה לכל מי שצורך טקסטים ברשת.
 
ואסופת מילונים אלטרנטיביים – לכל שפה שתדמיינו וכאלה שלא העליתם בדמיונכם

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מריו  On דצמבר 30, 2007 at 10:58 am

    היא סמן של בורות נוראה. הדוברים שוויתרו על החיריק, למשל, לא עושים זאת מבחירה אלא מחוסר ידיעה. אין להם מושג מה ההבדל בין נכשל לנחשל, בין רצה וריצה, הם משוכנעים ש"למצער" פירושו למרבה הצער וש"לשרש" פירושו להכות שורש. הסלחנות שלך היא סלחנות כלפי מגמה שמייצרת אנשים לא חושבים. נדמה לי שאסימוב אמר שאנשים מעדיפים למות רק לא לחשוב, ורובם באמת עושים את זה.

  • פשוט יעל  On דצמבר 30, 2007 at 11:05 am

    הוא אכן יעיל מאוד, אבל חייבים לקחת אותו בערבון מוגבל – מכיוון שכל אחד יכול להוסיף איזה ערך שהוא רוצה, יש בו לצד הרבה מאוד סלנג עדכני גם הרבה מאוד ג'אנק.

  • אורי  On דצמבר 30, 2007 at 11:09 am

    שמאגד את כל המונחים הטכנולוגיים והיי טקיים והאינטרנטיים ועוזר לפענח את כל ההודעות המוזרות שהמחב מוסר לכם בתגובה להקלדות תמימות

    http://whatis.techtarget.com/

  • מירי  On דצמבר 30, 2007 at 11:26 am

    אני חותמת על כל מילה בו (ולכן אהיה עסוקה מאוד ביומיים הבאים), ועל הדוגמאות שהבאת צריך להוסיף את הבלבול ההסטורי בין "מנוי" ל"מינוי" – כך שאפילו תיאטראות מציעים לרכוש "מינוי לתיאטרון" במחיר מבצע.

  • ימימה  On דצמבר 30, 2007 at 12:08 pm

    למנוי והתיאטראות צודקים. יש לרכוש מינוי לתיאטרון. מי שרכש את המינוי הוא מנוי.

  • כלנית  On דצמבר 30, 2007 at 12:33 pm

    http://tinyurl.com/372m7k

  • ריקי כהן  On דצמבר 30, 2007 at 4:02 pm

    תודה. היה לי מעניין מאוד לקרוא.

  • דפנה  On דצמבר 30, 2007 at 4:10 pm

    תודה על הפרגון. לא ברור איך שכחתי את המקום הזה:
    http://tinyurl.com/36ed9g

    קוראים להם אחל"ה, האקדמיה החלופית ללשון העברית – אחד המקומות הכי נחמדים ברשת, לאוהבי עברית.

  • הזוייה  On דצמבר 30, 2007 at 6:38 pm

    המרצה שלי ללשון סירה לי שבאו אליה תלמידים, שהיא נותנת להם שיעורים פרטיים וביקשו את עזרתה בעבודה בלשון. למחר הם באו אליה נסערים כי המחנכת אמרה, שכבר לא משמשים בצורנים ובניקוד בצורה כזו.

    הסלנג, השעתוק, המטאפורה והשימוש באייקונים ובסלנג וירטואלי, הורסים כל חלקה טובה של שימוש בשפה הנכונה.

    תודה לך על רשומה מאלפת.

  • אסתי  On דצמבר 30, 2007 at 7:15 pm

    ואת מזכירה לי אירוע שקרה לי באיזו פיצוציה נידחת אי שם בפפאתי פנקס פינת ברנדס ומה שנשמע כך נשמע:

    אני: נתתי לך עשרה שקלים, לא החזרת לי עודף.

    מוכר: הא?

    אני: נתתי לך עשרה שקלים. מה עם העודף?

    מוכר: הא?

    אני: עודף עודף – (מראה לו על המטבע המונח על הדלפק)!

    מוכר (בשמחה): אה, הבאת לי עשר שקל! למה את לא אומרת?!

  • רונית מועד נאמני החי  On דצמבר 30, 2007 at 9:34 pm

    עכשיו אני יודעת למה את מחבבת אותי כל כך..
    אכן. הספר מצוי זמן רב מדי ברשימת הספרים לקריאה שלי. שמעתי מעוד חברה שהוא מצויין.
    את ודאי מכירה את רשימותיה של הקולגה שלך (יש לזה מילה בעברית?) יעל סלע שפירו. תמצאי שם קיטורים ורגישויות דומות.

  • דב  On דצמבר 30, 2007 at 10:14 pm

    בפרק האחרון, מן התמונה האידילית של הרס ויצירה שלובים זה בזה.

  • נטאשה  On דצמבר 30, 2007 at 11:29 pm

    אני דווקא יודעת היטב מהו ההבדל בין נכשל לנחשל, בין רצה וריצה. מתעצבנת כשרואה שימוש ב""למצער" במובן של "למרבה הצער" ולא כ"לכל הפחות" וברור לי מה פירוש המילה "לשרש".
    למרות כל זאת, אני מוצאת את עצמי מתבלבלת בשורש הפעיל ומשמיטה לפעמים את החיריק.

  • נטאשה  On דצמבר 30, 2007 at 11:30 pm

    בבניין! בבניין הפעיל! מה פתאום השורש ההוא קפץ לי שם?!

  • רונית  On דצמבר 31, 2007 at 10:32 pm

    אולי תעשו עם זה משהו??

  • דפנה  On דצמבר 31, 2007 at 11:09 pm

    אני מיד משנה את שמי למשה כהן

  • ארז  On ינואר 1, 2008 at 10:06 pm

    זה לא מרגיש לי שבסיקסטיז או באייטיז דיברנו מי יודע מה טוב יותר כאילו. כזה, תמיד היו פה טעויות, כי עברית שפה חדשה. זה לא עושה היגיון? רק שהיום כולם ממהרים לשלוח סמסים ולהתכתב במסנג'ר והכול קצר מתמיד, כולל החלק העליון של המכנסיים, ואם אתה שם את התחתון בחוץ, אולי זה להסוות את זה שהעברית שלך ככה-קקה. מאיפה לי? ואחרי זה פתאום נבלהים ואז מה-שמה ז'קונט אומרת ברדיו מדפּים, פעם לאחר פעם, מפני ושפעם שמעה מישהו אומר חופּים, אז חשבה שזה תופּס גם לגבי מדפים. אבל זה לא נכון אפילו לגבי חופים, איים טלין יו. LOL. פחחחחץ.

  • דינו  On ינואר 4, 2008 at 11:01 am

    נֶמאס לי מהאברית אזאתי, אאיקר שמבינים למה הכוונה. מזמשנה לא לדעת את המילה קיסופים, למשל, במילא אני אומר לחברה שלי בא לי עלֵך וזאו!

  • ארנינה קשתן  On ינואר 14, 2008 at 11:07 pm

    אכן, היטבת לגעת בלבי.
    תמיד אני מופתעת – ושמחה – למצוא אחיות או אחים, שחיים, כמוני, בהשתאות וכאב את השממה המתעצמת והולכת של שפתי האהובה והנשכחת.
    אין הרבה מה להוסיף (כלומר, יש, אבל אין צורך, כי אמרת את התמצית).
    כן רוצה להזכיר כאן, באֵבל כבד, עוד מלה מאוצר הדלוּת, והלוא היא "עבוּר" – שאין שיעור לסלידתי העמוקה מן התת-ממדיות המנשבת ממנה, ומכך שהשכילה להשכיח את קיומן של לא פחות מ-17(!!!) מילות-ניואנסים מדויקות, רחמנא ליצלן. והרי הן: בשביל, אל, ל-, למען, כדי, תמורת, בעד, בגין, בשביל, לטובת, לתועלת, לצורך, לתכלית, לכבוד, לשם, בגלל, משום.
    נחמד, לא? (ברררררר).

  • רפי  On פברואר 2, 2008 at 11:15 pm

    עלי מוהר, נשמתו עדן, הוא שהמליץ ("העיר", 1977) לראש עיריית תל אביב להקים סח"ם, סיירת חיריק מיוחדת.

  • אורית  On מרץ 25, 2008 at 9:06 pm

    דפנה. אפשר להוסיף עוד המון דברים מרגיזים ומתסכלים וצורמים ומכאיבים וכו' לגבי ההתדרדרות של שפת הקודש שלנו. אמנם, שפה חיה משתנה ומתפתחת, אך כפי שאת אומרת, היא הולכת ומצטמקת להחריד. לדוגמא: הפועל לתת, הולך ונעלם. הכל הופך להביא. מה שבשפות אחרות לא יעלה על הדעת והלשון, להחליף את ה=GIVE עם ה-BRING ! (שלא להזכיר את העתיד שתפש את מקום הציווי…) במקום לומר "תן" ניתן לשמוע אך ורק את ה"תביא". (אין לחפש את ה"בבקשה" המיושנת.)
    מה שלא יעלה על הדעת והלשון בשפות אחרות הוא גם המילה "לפה" במקום הנה או לכאן. באנגלית לא יישמע לעולם COME TO HERE ! או בצרפתית: VIEN A ICI במקום VIEN ICI או COME HERE ….
    ועוד המון דוגמאות שיש לצרימת האזנים היום0יומית שלנו.
    בתודה,
    אורית

  • דין דין  On מרץ 10, 2010 at 7:19 am

    http://www.notes.co.il/idanl/43827.asp

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: