געגועיי לאמזונות האימתניות


הן ידעו כמה כוח צריך כדי להיות אישה

בסקר שהתפרסם לפני שבוע ב"לאישה" והקיף למעלה מ – 14 אלף נשים, אמרו 60% מהן שהן מרוצות מגופן. מאחר שהסקר כולו הוקדש לסקס, גם השאלות הנוגעות לדימוי גוף היו כולן קשורות למשיכה, מציאת חן בעיני בן/בת זוג פוטנציאליים, נינוחות בזמן משגל וגו'. מקרב 40% שלא היו מרוצות מהגוף שלהן, הרוב חשבו שהן "בסדר", עשרה אחוזים אמרו שהן לא אוהבות את גופן ו1.3% סולדות מגופן. סולדות. זאת המילה- ולא מפני שהגוף הזה לא מתפקד או מסב להן כאבים פיזיים בלתי נסבלים. סולדות – משום שהן משוכנעות שבמבט מבחוץ הוא יעורר באחרים גועל, דחייה, גיחוך, כל דבר פרט למשיכה.
 
נכון שזה עצוב? אני יודעת שרק מיעוט מקרב משתתפות הסקר בחרו בהגדרה הכול כך מצמררת, אבל מן הנתונים האחרים שנאספו באותה הזדמנות עולה כי רבות מאוד מאתנו חשות שלא בנוח עם גופן – תחושה שמחריפה עם הגיל, המצב הכלכלי, ההשכלה והמעמד המשפחתי.  אימהות יחידניות ואלמנות היו שתי הקטגוריות שבהן הפגינו נשים את היחס הכי שלילי לגופן, וגם מרחוק מאוד (נניח במבט מגלקסיה אחרת, וללא סיוע טלסקופ האבל) קל להבחין במוסכמות החברתיות הלופתות אותנו ומכריחות אותנו לכאוב.
 
לא חסרים, כנראה, גם גברים המתביישים בגופם ואינם מסוגלים, למשל, להסתובב בעירום גם בפרטיות ביתם. אבל נשים – אני חושדת (ידע אישי, עיתונאית מיפו, 500 שקל)  – מנהלות עם גופן מערכת יחסים מורכבת בהרבה ולרוב דיספונקציונלית לגמרי. בהקשר המיני מלמדים אותנו כמעט מרגע שאנחנו נולדות שזערוריות, פגיעות ותלותיות (תכונות שללא ספק היו מביאות אותנו בטבע להיטרף על ידי הירבוע הראשון שעל דרכו היינו נקרות) הן תכונות מקסימות ומעוררות תאווה; שסימני בשלותנו המינית: שער הגוף והערווה והווסת, אינם ממש מעוררי חשק ועדיף להדחיק ולהעלים אותם ככל שניתן; שכדי להיות נשים אמיתיות כדאי שנתפוס כמה שפחות מקום בעולם; שילדותיות היא הנשיות המעוררת תשוקה מכל ושגופנו, זה שיכול לספק לנו כל כך הרבה שמחה ותענוג, הוא בעצם צבר של בעיות וכשלים, ועל כן עלינו להיות עסוקות בהרעבה, מריטה, תלישה, צביעה, גילוח, ניפוח, מתיחה ואפילו הזרקת רעלים. ניקוי בקיטור, כזה שיסיר כל ניחוח מכל נקב וחלל בגוף, הוא כנראה רק שאלה של זמן. כל הגזרות האלה שאינספור גורמים ("משווקי כאב" קוראת להם חברתי גילי)  גוזרים עלינו ואנחנו מאמצות בחום, כחלק מההשתלבות הנאה שלנו במרחב, עומדות בניגוד גמור לכל הגיון אבולוציוני, מלבד אולי הפיכתנו ליצורים שלעולם לא יאיימו על היצורים האחרים, הפריכים והשבריריים, שאתם אנחנו אמורות להתרבות.
 
הפוסט הזה נולד (למעשה, בקע בעוז) מתוך דיון שהתנהל בבלוג הפופולארי של חברתי מיא, בקפה דה מרקר, ובהשראת הויכוח שהתפתח בבלוג המאוייר של דניאלה לונדון באותו אתר. ומאחר שאני שואפת לסיום אופטימי, הנה לכם קישור לאתר מצוין, אדיוס ברבי, המוקדש כולו לדימויי גוף ובו כתבות נפלאות כמו "שבע דרכים לאהוב את גופך".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיא  On ינואר 14, 2008 at 2:41 pm

    העובדה שמי שגורמות לעצמנו את כל הפגעים האלה הן אנחנו, שלמעשה קיבלנו את הנורמות האלה של השפצור.
    ואם תסלחי לי, יש לי תור ללייזר.

  • דפנה לוי  On ינואר 14, 2008 at 2:47 pm

    האם לייזר הוא שמו של מאהב חדש, רב-און וברוך כישרונות אחרים שמצאת לך וטרם סיפרת לי?

  • בירנית לוינשטיין  On ינואר 14, 2008 at 3:10 pm

    מאד אהבתי את שנכתב . בנכתב ממש נוגע לא באצבעות מוכות שיגרון , בל מה שקרוב ונוגע לנו הנשים באמת .
    אין זו הפעם הראשונה שדפנה לוי כותבת בצורה נאה ומחוננת .אודות נושאים שהם לכאורה בנאליים , אך למעשה הינם ,ובשיא הרצינות , תשתית סלע קיומנו הנשי . אגב שותפות לי לדעה

    מיצי קונשטאטער ,ווילהלמינה אופנהימר

  • איציק  On ינואר 14, 2008 at 3:14 pm

    אם חושבים על מכבש שטיפת המוח בנושא דימוי גוף שמופעל על כולנו (נשים וגברים) מגיל אפס,מדהים ומפתיע לטובה שכה מעט נשים סולדות מגופן.

  • יורם  On ינואר 14, 2008 at 3:52 pm

    נושא חשוב והפניות מעניינות מאוד. אני מסתייג רק מהביטוי "מכריחות אותנו לסבול". זו בדיוק התבנית שצריך לשבור.

  • ארז  On ינואר 14, 2008 at 4:00 pm

    הסקר, כדרכם של סקרים שטחיים, לא בדק לעומק את הסיבות בגללן היו הנשים מרוצות (ואני לא מאמין להן) או לא מרוצות מגופן. האם אלה רק הסטנדרטים שהעמידו הגברים (נו פאן אינטנדד), או שמדובר גם ברקע תרבותי, תפישה אסתטית וכולי.
    לא רק זה – הקישוט אינו נחלה בלעדית של האנושות, וגם בטבע הוא נפוץ, ואצלנו זה לא חדש: ראו את השבטים האפריקאיים שמאריכים צווארי נשים, תוחבים עצמות לאף, מחדדים שיניים וכולי.
    אז אנא – אולי הגברים אשמים ברוב הרעות החולות, אבל לא בכולן.
    ועוד דבר – הטמטום העכשווי הזה של בניית ציפורניים ועיטורן בתפאורות ממסעדות סיניות של פעם: עוד לא נתקלתי בגבר שדרש דבר מגוחך כזה מזוגתו. את זה הבאתן על עצמכן, ועוד בחדווה ניכרת.

  • אבי פלג  On ינואר 14, 2008 at 5:23 pm

    השטויות האלה של ציפורניים או צוואר ארוך לא משנות בכלל.הן גם לא גורמות סבל, למעט העובדה שנשים משקיעות את רוב הכסף והזמן שלהן בזה במקום בדברים חשובים יותר שיכלו לתת גם להן יותר סיפוק, וחבל.אבל גם אנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק, ומשקיעים המון בתפלות.
    ארז, מה שיותר נורא זה שאת ההתיילדות כן גברים תובעים מנשים. המון גברים מעדיפים אשה קטנה, לא משמעותית, שחלילה לא תהיה לה קריירה יותר מפוארת או יותר כסף, שתהיה קטנה בגוף וקטנה בנשמה, שלא תדבר הרבה ולא תתנגד לו בדעותיה. זה בא לידי ביטוי גם בצד הגופני – שתדמה לילדה,שתהיה חלקה ובלי קמטים ובלי שערות ערווה ובלי שום דבר שיסגיר את זה שאולי עבר עליה משהו בחיים.
    כמה פאתטיים הם גברים שמרגישים בטוחים בעצמם רק ליד נשים כאלה?

  • חנה בית הלחמי  On ינואר 14, 2008 at 6:02 pm

    חוץ מכך שהנתונים הללו אינם מפתיעים אותי. נכון שאנחנו אוהבים סלון מעוצב? הצו התרבותי, בתרבות המתייחסת לנשים כקניין, מעצבת את האייאל הנשי באופן שמפקיע את עצמנו מעצמנו. החפצת נשים במיטבה, כשאנחנו, הכל כך מדוכאות, אף לא משערות שיכולה להיות נקודת מבט אחרת לנקודות המוצא שלנו.
    קניין. לקניין אין תחושת זכות לעצב את הקניין.
    הנה טקסט הלכתי שמדגים את זה יפה:
    שכן שלושת הדברים הללו, מקבילים המה לשלושת צווים שנצטווה מלך ישראל שלא להרבות בהם : סוסים, נשים וכסף וזהב. מטרתו של צווי זה מפורשת היא בתורה : "לבלתי רום ללבו מאחיו" (דברים י"ז, כ). משמע, יש בדברים אלה משום תרומה משמעותית ביותר להגבהת ליבו של אדם, קל וחומר של מלכות. וכך- סוסים במשמעותו הרחבה פירושו כח צבאי וכח פיזי, ומקביל הוא ממילא למרחצאות שנבנו ע"פ בן יוחאי "לעדן בהם עצמם" (או גופם) ; נשים מקבילות לשווקים שנבנו כדי "להושיב בהם זונות" ; וכסף וזהב מקבילים לגשרים שהוקמו כדי "ליטול מהן מכס".
    מאתר כיפה.

  • מיא  On ינואר 14, 2008 at 7:47 pm

    לאבי פלג (שענה לארז) –
    אתה מאמין שרק השבוע פתאום קלטתי ששערות "שם למטה" הן לגמרי אאוט? גבר מכובד, גרוש, חבר של חברים, אב לילדה בת שמונה. פנה אליי וירטואלית, ואיכשהו התגלגלה השיחה ל"שם למטה", והוא אמר ששנים לא ראה ערווה שעירה.
    שאלתי אותו, אם תוך שנים מעטות, כשבתו תגדל ותצמח שיער, יושיט לה את סכין הגילוח.
    מאז לא שמעתי ממנו.

  • מיכל  On ינואר 14, 2008 at 9:44 pm

    ותוספת שלי מהעבר…:

    http://www.notes.co.il/michal/31734.asp

  • תמר  On ינואר 15, 2008 at 10:55 am

    אותי כמו את אחד המגיבים לפני יותר מפתיע שרק 40% לא מרוצות ומצד השני – 60% כן מרוצות
    אני מסתכלת סביבי וגם על עצמי ולא רואה את הנשים הללו הנינוחות עם עצמןן ועם גופן.

    ולך דפנה, יופי של פוסט שמאיר שוב את הנושא החשוב
    עלי והצליחי , כיף לבקר אותך ואת דעותייך פה..

  • דפנה לוי  On ינואר 16, 2008 at 8:09 pm

    גם אני נדהמתי מהתוצאות. 60% מרוצות, ברמה זו או אחרת, זה די נאה בהתחשב בתותחים שבהם משתמשת תעשיית הדיאטות-קוסמטיקה-אופנה כדי לשכנע אותנו לשנוא את עצמנו, למשל.
    בסביבתי הקרובה – וזה מדגם זעיר בהחלט – אני לא מכירה אישה אחת שמרוצה מגופה, וכל הנשים כולן בעלות מודעות פמיניסטית, בינה, שפע יכולות אינטלקטואליות ואפילו חוש הומור. בחיי.

  • בועז  On ינואר 18, 2008 at 10:47 am

    רק על עצמי לספר ידעתי. אבל אני מניח שאני לא מיוחד, ומשום מה אף פעם לא שואלים אותי שום דבר בסקרים האלה.

    1
    אני לא אוהב נשים מגולחות ערווה. יש בזה פדופיליה וזה מרתיע אותי. אני גם כמעט ולא מכיר גבר שביקש מזוגתו לגלח את הכוס. סליחה על הצרפתית שלי.

    2
    אני לא מעדיף נשים קטנות – להיפך. נסיון החיים שלי הוכיח שככל שנשים היו יותר ממומשות ומסופקות מקצועית, הן גם היו פרטנריות יותר טובות במיטה. אני רואה הרבה גברים שמעריצים נשים חזקות ונמשכים אליהן, דווקא

    3
    הרבה שטויות נשים עושות לעצמן, ללא שום קשר למשיכת גברים אליהן. כתבתי על זה לא פעם. נשים עורכות עיתוני נשים, מעצבות את דימוי הגוף עבור אחיותיהן, מטמיעות אותו שוב ושוב ושוב בתוך התרבות והתודעה

    4
    בתור גבר שעיר – גם אני סוג של קורבן. בכל תמונה, מודעה ופוסטר מדיה מעל איילון, יש דוגמן צעיר, בן עשרים פלוס מינוס, עם קוביות מרשימות בבטן וגופו חלק כמו דולפין. אז מה? אני אמור להתבייש בשיער גופי? להסיר אותו ולמרוט אותו?

    5
    ארז צודק. אף גבר לא מתרשם מציפורניים כאלה ואחרות. נשים ממציאות שטויות, ואחר-כך תובעות את עלבונן מהגברים.
    רוב הגברים שאני מכיר אינם דורשים ותובעים דברים כאלה ואחרים. הרבה נשים יפות אינן מוצאות אהבה, בלי שום קשר לגופן, והרבה נשים שאינן יפות לפי הנורמות המקובלות ב"לאישה" ו"זמנים מודרניים" – דווקא כן אהובות ונחשקות

  • שרון רז  On ינואר 19, 2008 at 7:49 pm

    בעניין שיער הערווה הטבעי אני לגמרי עם בועז
    איך זה הגיע למצב הזה?
    שיער ערווה זה הדבר הכי יפה, טבעי ומקסים שיש, לצד עוד דברים מקסימים שיש לכן נשים נערצות ומדהימות, איך בכלל המחשבה באה והטרנד המטופש הזה לגלח? איך? הירידות? שטויות
    האם אי אפשר לענג אישה "שם למטה" עם השיער הטבעי? אפשר ורצוי
    אנא, נשים יקרות, אל תיכנעו למינהג המתועב והמעוות והקלוקל הזה, עיזבו את גופכן במנוחה ואהבו אותו

  • רונית  On ינואר 19, 2008 at 9:43 pm

    רק תוספת בנושא הציפורניים:
    אמנם סבל הן לא גורמות, אבל חופשי כופות נכות.
    כמו נעלי עקב, או מחוכים, שמנעו מנשים לנשום בחופשיות ועודדו התעלפויות.
    אתה יודע כמה דברים אי אפשר לעשות עם ציפורניים כאלו? ניסית פעם לעשות אגרוף או ללפות משהו בכח כשהציפורניים שלך ננעצות לך בכף היד? לאחוז עט, הגה, להקליד? נשים שבוחרות בעקבים גבוהים וציפורניים ארוכות מידי מוותרות מרצון על השתתפות פעילה בעולם, היאחזות בו, ומחפיצות עצמן.
    ואני בטוחה שיש גברים שיאהבו את זה. את ה"הלפסיות" הזו. אני גם בטוחה שהם לא מנויים על "רשימות".
    וגם אני לא מאמינה לנתון של 60 אחוז. מה שמעניין ברמת שביעות הרצון של נשים מגופן – אין לי ספק שבנות 16, שחלקינו היינו מתות לשוב לגוף כזה, לרוב הכי פחות מרוצות, ואילו בנות 40 או 50 כבר השלימו עם גופן ומגבלותיהן.
    ועדיין, תיאוריה לחוד וחיים לחוד. אני עדיין מפנטזת על הציצים שיום אחד אקנה לי. נראה.

  • יעל.א  On פברואר 4, 2008 at 3:51 am

    מסכימה 100% ורק הייתי מחליפה את המילה מוסכמות חברתיות בתאגידים, שהרי ההפצצה הבלתי פוסקת של פיתויים לשינוי הגוף + ביקורת על הגוף היא הגורם.
    היות ולא היינו מתנדבים לעשות זאת מרצונינו החופשי, באה חברה המתפרנסת ממכירת השינוי, ואומרת לך פעמים אין ספור: את לא יפה בלי זה…
    כך זה מתלבש על חוסר ביטחון וגורם לרצון בשינוי.
    אותו חוסר ביטחון היה ביטחון מושלם אם היינו נוהגים בגופינו המעניק נחמה ואושר אין ספויים באופן טיבעי.
    אך אף אחד לא מספר שניתן לטפח את הגוף לעילה ולאילה באופן טיבעי, רק מספרים איך באמצעים מלאכותיים… שעולים כך וכך מעות. וכך זהו גלגל המחזיק את עצמו בלי קשר לכלום.
    למה יש את אותה פריחה של תאגידי יופי?
    זו כבר שאלה למומחים ממני. אני מניחה שזה קשור לדת, איך שהוא.
    ההתכחשות למין הטבעי והיפה, וההגבלות עליו, נתנה פתח לכל מיני תחליפים מלאכותיים ומסרים מלאכותיים כדי לשחק את המשחק בלי לשחק אותו.
    אני עושה סקס מתי שמתחשק לי איך שמתחשק לי=אאוט
    אני מתייפיפת כל היום=אין
    כי יש על זה הכשר בד"ץ. זה מסומן. זה בגבול ידוע, זה מנוטר… אין בזה משהו לא מוכר… או מגוון מידי או מסוכן או קורא תיגר.
    וזה כבר שייך לפוקו.
    תודה על בלוג מחכים.

  • אורה לב-רון  On מאי 24, 2008 at 10:22 am

    לא רק מהרוח, גם המגוף נהניתי בזמן הקריאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: