לאן נעלם משבר גיל הארבעים?

 

לפני שנה, נתבקשתי, במסגרת פרויקט של "לאישה" לכתוב קטע אישי הנוגע לגיל. בשבוע שעבר קראתי אותו שוב, וגיליתי שהוא רלוונטי לחיי מתמיד. כל כך אופטימי, שממש לא נעים לי לחלוק עם אחרים….

 

מנסה להחליט מה להיות כשתהיה גדולה

 

לפני ארבע שנים חגגתי את יום הולדתי הארבעים. נסעתי עם שתי חברות לברצלונה, אכלנו טוב, שתינו הרבה, קנינו המון דברים מיותרים אבל נהדרים והסנפנו בהתמסרות את אחת הערים המקסימות באירופה. במהלך כל אותו שבוע, ניסיתי – ללא הצלחה – לחוש, את מה שאמור היה ללוות את הגיעי לגיל הנכבד הזה, את המשבר הנודע, משבר אמצע החיים. למעשה, הפעמים היחידות שבהן עלה לדיון עניין הגיל היה כשחברותיי – האחת צעירה ממני בחמישה חודשים והשנייה בשישה – חלקו עלי בעניין אינטלקטואלי זה או אחר (האם ראוי לשלם מאה אירו על מגפיים נפלאים בצבע בורדו זוהר) ונאלצו להודות שיש לי יותר ניסיון חיים. אחרי הכול, כשהן רק נולדו אני כבר התהפכתי מצד לצד, זחלתי לאחור והצמחתי שיניים.
 
משבר אמצע החיים לא תקף אותי בגיל ארבעים, פשוט משום שאני עדיין חיה בתחושה שהחיים זה עתה החלו. אמנם שירתי בצבא, למדתי באוניברסיטה, התחתנתי, התגרשתי, התאהבתי, לבי נשבר ואוחה, כתבתי, מחקתי ומה לא – אבל בתחושה הפנימית הסובייקטיבית שלי, כל זה התרחש בפרק המבוא לחיים שאני עדיין עתידה לחיות. ואלה הרי עדיין צופנים הפתעות ושינויים, התחלות חדשות וחוויות שמחמת גילי הצעיר אני עדיין לא מסוגלת לדמיין.
 
לא מדובר באיזה כשל פרטי בהבנת המציאות. אני מוקפת בחברים ובחברות שבגיל ארבעים ומשהו עדיין לא החליטו מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים. אנחנו מנהלים חיים שופעי התרחשויות, אינטראקציות אנושיות והישגים מקצועיים, אבל בניגוד להורינו כשהיו בגילנו, יודעים שאת התבניות ואת המסגרות שבנינו אפשר גם לשנות. חלקנו נשואים, הורים לילדים, בעלי ותק מקצועי (מגובה בקרנות השתלמות) והתחייבויות כלכליות (משכנתא, למשל) ואחרות (מנוי לבריכה וחתול)  אבל איכשהו, שום דבר לא חתום וסגור. המציאות הכלכלית והחברתית השתנתה – לאיש מאתנו (כמעט) אין קביעות והבטחה שנעבוד באותו מקום עבודה עד לקבלת שעון זהב ותעודת הוקרה, אבל במקביל איש גם אינו מצפה מאתנו להתקבע בכלובים המוכרים: בגיל ארבעים יש עדיין מי שמתלבטים אם להקים משפחה. הטכנולוגיה הרפואית והקונבנציות החברתיות מאפשרות לנו את זה. אחרים מחליפים מקצוע, נרשמים ללימודים, משילים 40 קילו ומפתחים כושר גופני משובח מזה שהיה להם בטירונות לסיירת.
 
הלך הרוח הזה, המאפשר דילוג מחויך על פני משבר הגיל, הוא כנראה שילוב של אינפנטיליות והכרה ברורה בכך שהשנים החולפות, וההתנסויות שהביאו עמן, הפכו אותנו חכמים (ובעיקר חכמות) יותר וביחד עם הקמטוטים שליד העיניים הקנו לנו גם יכולת ואומץ. ובעתיד? אני אופטימית. במהלך שיחה שניהלתי לאחרונה עם אבא שלי, בן ה – 84, שהעניק לי סכום כסף משמעותי,  אמרתי לו באנחה של הלקאה עצמית: "מה יהיה? בגיל 43 ההורים שלי עדיין עוזרים לי כלכלית…", והוא ענה: "לא נורא, את תעזרי לנו כשנהיה זקנים".
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דינה ראלט  On מרץ 15, 2008 at 12:03 pm

    כבר היום אנחנו חיים יותר ובקרוב אולי עוד הרבה יותר…אז המשברים של- 40 בטח יזוזו הרבה קדימה…את מכירה את אודרי דה-גריי מדבר על חיים מאד ארוכים?
    http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/39?gclid=CKGZmaLrjpICFQ8ZQgodUlU0_w

  • איילת  On מרץ 15, 2008 at 12:04 pm

    אהבתי.
    מדויק ומעורר הזדהות

  • חני  On מרץ 15, 2008 at 12:09 pm

    וגם מורכב. נראה לי שמדובר ב"בייבי בומרס" ישראליים. (או איך שלא מכנים את הדור הזה בארצות הברית). בכל מקרה התופעות שתיארת יפה כל כך – דומות.

  • אחד שקורא  On מרץ 15, 2008 at 12:18 pm

    ואני מתכוון במובן הכשרוני, מצחיקני, כתיבתי וחברותי. כל הכבוד, דפנה, לכדת בצורה מרגשת ומדויקת תחושה של אנשים רבים.

  • מיא עשת  On מרץ 15, 2008 at 12:20 pm

    אלא שמניסיון חיי, בעיקר גברים התברכו בתכונה הנפלאה הזאת, וחבל

  • שלומית  On מרץ 15, 2008 at 12:28 pm

    ומדוייק ונכון .
    רק מאה יורו על זוג מגפיים מושלם
    פרגני, אחותי, פרגני…?:)

  • ארז אשרוב  On מרץ 15, 2008 at 12:28 pm

    בדיוק אתמול הבנתי שהתבגרתי – אני כבר בן 25. זה שיפור מסוים, כי בערך עד גיל 38 הייתי תקוע בגיל 17-18.

  • יורם  On מרץ 15, 2008 at 12:44 pm

    וגם עלה בדעתי שעם מסחור "משבר גיל הארבעים" יש יותר אנשים שמסרבים להיכנע לשטנץ שלו. בפנים, חוץ מזה, בלב, קורה לכל אחד מה שקורה. ה"משבר" יכול להיות טוב מאוד, מניסיון. תחושה של לגיטימציה והכרה עצמית.

    שיהיו לך עוד הרבה שנים צעירות, וגם לאבא שלך…

  • חנה בית הלחמי  On מרץ 15, 2008 at 1:00 pm

    לי אישית זו סיטואציה הרבה יותר משברית מגיל 40.
    גיל 40….תזכירי לי? יבורך שיטיון הגיל שמאפשר לי תמיד לחשוב שאני רק בתחילת הדרך. בכלל, היום זה היום הראשון והתמים של שארית חיי הנפלאים. ורדה גערה פעם בשידור באשה שקוננה על הגיל ואמרה לה, שבעוד שבגיל 20 עצרה כל כמה מדרגות לשאוף ממשאף האסטמה שלה, הרי שהיום, בגיל 60+, היא שוחה עשרות בריכות בקלילות נעורים משובבת.

    ודפנה – עוד לא פגשת את אמי… בגיל 82 היא עוד לא הגיעה למשבר גיל 40.

  • חנה בית הלחמי  On מרץ 15, 2008 at 1:01 pm

    הייתי בטוחה שמשבר גיל 40 זו בכלל תסמונת אוטו-אימונית שמאפיינת גברים עם בעייה תפקודית (בעיקר באגו). כל יום אני לומדת ממך משהו חדש 🙂

  • אילנה ל.  On מרץ 15, 2008 at 1:25 pm

    וואו, אבא שלך מייק בן 84. העלת בי זכרונות. משבר גיל ה- 40 שלי, שכידוע חל חודשיים ושלושה ימים לפנייך, לווה בהחלטה להתגרש ובאופוריה מוחלטת שנמשכה הרבה הרבה זמן. מה שכן, הקמטוטים, הכאבים בצואר, נקודות האנטי-חן המוזרות שיוצאות , הצורך לשון בצהריים והילדים סביבי שאוטוטו הופכים לנערים ממחישים לי כל יום שהזמן אכן עובר. האינפנטיליות עוזרת להעביר את זה בכיף . ושוב מזל טוב

  • דפנה לוי  On מרץ 15, 2008 at 2:35 pm

    זו לא רק האינפנטיליות, אם כי מדובר בתכונה שאני מרגישה שבורכתי בה ואני נאחזת בה בהנאה גדולה.
    נדמה לי (והנה, האופטימיות המגעילה הזו מרימה שוב את ראשה המכוער) שזו גם תחושה של יכולת, לפחות מנטלית. אולי גיל 40 הוא חלון ההזדמנות – אחרי הילדות ולפני הדמנטיה?

  • מיכל  On מרץ 15, 2008 at 3:49 pm

    אהבתי – מקסים איך שכל אחד/ת והקומפוזיציה שלו/ה.

  • חני  On מרץ 15, 2008 at 5:03 pm

    חלון של הזדמנויות, ואחריו גם חמישים ושישים וכו'… מאחלת לך שתאריכי ימים ותישארי צעירה. גם לדעתי מדובר,בין השאר, ביכולת מנטלית לראות דברים באופן רענן ומתחדש.

  • גילי  On מרץ 15, 2008 at 5:16 pm

    מענג לקרוא אותך.
    כרגיל.

  • איתמר  On מרץ 15, 2008 at 5:52 pm

    שמח תמיד לקרוא אותך. למה לא הזמנת אותי לנסיעה לברצלונה?

  • אסתי  On מרץ 15, 2008 at 6:01 pm

    נראה לי שכשיגיע יומי לחגוג את יומולדת 60 אזמין תור לנסוע איתך לברצלונה. השאלה היחידה מה אימא שלי תגיד כשאסע בלי לקחת איתי אחת מהקופסאות הקטנות בהן היא אורזת לי ארוחות בטעם מופלא של בית…
    ואין ספק שמשנה לשנה אצלי (לפחות) האינפנטיליות גדלה.
    (גילוי נאות לי היה לפני חודשיים יומולדת 51)
    ואני לא צריכה לישון בצהריים והכושר שלי רק משתבח רק ההתאהבויות נהיות יותר מטורפות וחסרות אחריות

  • דפנה לוי  On מרץ 15, 2008 at 6:10 pm

    אתה צעיר מדי, מה היית עושה עם שלוש דודות בברצלונה?

    שותה? מעשן? נמרח בסנטימנטליות נוראה על התמונות במוזיאון מירו? עומד מול הים וצוחק בלי סוף ובלי סיבה?
    חכה, זה יגיע… ובכלל – לא קבענו ללונדון?

  • סיליבי קוריאט  On מרץ 15, 2008 at 6:27 pm

    אכן גיל אבעים וארבעה זה גיל . אחותי שימרית עשתה משהו עם הגיל הזה כשהיא והחברות שלה לקחו עליהן לנהל ולהיות הבעלים של המתפרה הגדולה שלנו . ובסוף מה קוראים בעיתונים "כוחות השוק" ואנחנו כאן קוראות לזה "הכסף של האשכנזים ויאפים עם הקרחות והמשקפיים העגולות מהצפון" סגרו לנו את המפעל … אז מה נישארנו סתם זקנות בנות 49 .. עם אבטלה והגבלה בבנק .
    וצדקה מימי אפללו הזקנה שאמרה לנו לבנות כבר מזמן שיותר טוב השכלה בחור מחור בהשכלה
    ואל תבלבלי לנו את המוח עם המחשבות הצפוניות אשכנזיות שלך … אצלנו גיל ארבעים וארבע זה כבר סוף הדרך על באמת .

  • שרון רז  On מרץ 15, 2008 at 7:46 pm

    מעולה, פוסט נהדר
    לגמרי מזדהה עם הרבה ממה שכתבת
    הכל נזיל, שביר, מעורפל ולא יציב
    הכל מתנהל לא לפי הספר, כבר אין אולי ספר
    גם הצילום שבחרת טוב, להינות מהרגע, ולא להבין הכל, להיות נינוח, או לנסות, למרות כל הכאוס מסביב
    והמשפט האחרון בפוסט, של אביך, מצויין

  • ירון  On מרץ 16, 2008 at 2:01 am

    איך את מדברת?
    לא יפה לך. לא השפה ולא ההתיאשות.

  • רונית  On מרץ 16, 2008 at 9:43 am

    לא ממש משבר אבל בגיל 37, שזה לפני שנה, התחילו להתגנב להן כל מיני תובנות לגבי מה אי אפשר לשנות ומה לא יקרה לעולם, שהן חלק מהשבלונה של המשבר הזה אני חושבת.
    לא נראה לי שהמשבר הוא להבין שאת זקנה.
    כי 40 זה מזמן לא זקן באמת. וגם אני כמו ארז מרגישה שהתבגרתי כי אני מרגישה כמו 25 ולא 18.
    אבל יש מקום בו כן הרגשתי שצריך לאפסן כמה חלומות, שלא הכל יכול להיות המשך טבעי וישיר של דברים שלא הספקתי מגיל 12, שיש דרכים בחיים שוויתרתי על ללכת בהן, ואפשר כבר להרשות לעצמי לעזוב את קצה החוט שאני מחזיקה ביד שנים, עד ש…
    חלקם באמת חלומות של מתבגרת, חלקם אשליות של סטודנטית, דמיונות של אשה מאוהבת.
    בעזיבה הזאת של הדברים ש"תמיד" חשבתי שאעשה "יום אחד", יש עקצוץ עצוב של התבגרות, ויש כובד של הכרה בזה שהחיים שלי הם בסופו של דבר דומים יותר לאלו של הורי מאשר אלו של גיבורת הנעורים שלי (אני כשאהיה גדולה) אבל יש גם אושר וסיפוק של בגרות ויציבות.
    ויותר מזה אין לי זמן עכשיו כי צריך לעבוד.

  • מיה  On מרץ 16, 2008 at 8:22 pm

    אמא שלי תמיד סיפרה לי שגיל ה40 היה התקופה הכי טובה בחייה
    אז האמת היא שאני ממש מחכה לגיל 40 נראה לי מאד כייפי
    אולי מחכה זה קצת מוגדם לומר אבל זה נעים לשמוע כאלה דברים בייחוד בחברה שלנו שמקדשת נעורים כמעט כמו או אפילו יותר מקידוש הכסף

  • מוש מומקין  On מרץ 17, 2008 at 7:27 pm

    אינפנטיליות זה השם האמצעי שלי וגם אני לא מוכנה לותר עליה, איכשהו אני מרגישה שכל עוד נותרה בי טיפה של זה, אני יכולה להיות רגועה.

  • חגית  On מרץ 19, 2008 at 6:23 pm

    אני רוצה להדפיס ולהדביק לי באיזו מחברת. עד כדי כך. 🙂

  • דפנה לוי  On מרץ 19, 2008 at 6:43 pm

    את אשה צדקת. המפרגנת לנפש אחת מביאה הרבה מאוד שמחה לעולם

  • אור-טל  On אפריל 3, 2008 at 1:55 pm

    אבל לאן הוא נעלם, המשבר? האם הוא מחכה לנו מעבר לפינה? אולי רק דחה את עצמו באיזה עשור (כי הרי כולנו שמורות כל כך טוב בימינו).
    בכלל, להיות בת 40 נהיה ממש זוהר במצב הנוכחי. אני בכלל דילגתי על גיל 39. נראה לי מגוחך לומר לאנשים שאני בת 39. ישר עיגלתי ל-40 ונהניתי לראות את המבטים הנדהמים. כן כן, ככה נראית אשה בת ארבעים. כל השיניים בפה עוד שלי, ואין מקל הליכה, בינתיים.

    נ.ב. ד"ש, דפנה!

  • איתי()  On אפריל 28, 2008 at 11:35 pm

    ביטאת בצורה מדויקת ויפה פער שגם אני בגיל 38 מרגיש, פער שמבלבל אותי לא מעט. אני מרגיש לכל היותר בן 30 וקצת, ומבחינה פיזית עדיין מדמה עצמי עם שיער של ממש.
    הפסקה בסוף עם אבא שלך הרסה אותי. איזה הומור מעולה יש לו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: