שירי אהבה, מהסוג המזוכיסטי, הישן והטוב

לרר, בפוזה החביבה עליו: מרעיל יונים בפארק

והרי וידוי: מעטפת החברות הקרובות שלי כוללת נשים מאוד רחבות אופקים, שחייהן משובצים במגוון עניינים ויכולותיהן, חושיהן הדרוכים וכושר האבחנה שלהן היו מציבים אותן – לו חיינו כולנו בג'ונגל אמיתי ולא זה האורבני – במקום גבוה מאוד בממלכת החי. לכולן יש גם יכולת לא זעומה להעניק אמפטיה. ופה הבעיה. ממש כמו שצמד חתולותיי נוהג לגרגר לעומתי וללקק את פניי בכל פעם שנרשם עליהן סימן, ולו קל, של מצוקה רגשית, כך נוהגות חברותיי בגברים שבחייהן. יכולת ההכלה האינסופית (שאינה נובעת בהכרח מממדים פיזיים המתאימים להכיל אדם נוסף) מביאה אותן (טוב, אותנו. נכנעתי) לנאום נאומי הגנה משוכללים, שנועדו להבהיר כיצד קרה שהן מוכנות לשאת את הגרועות במגרעות (של חבקוק, יובב או מתושלח, שעוררו אצלן פרץ הורמונים. לא של השכן מלמטה שהעז לעקוף אותן מימין, על אופניים) בחיוך אוהב.

תום לרר, ללא ספק אחד האנשים המצחיקים בתבל, שם את לבו לתופעה כארבעים שנה לפניי. לרר הוא מתמטיקאי מהארוורד, שבשנות החמישים והשישים כיסח את אמריקה במופעיו ובתוכניות הטלוויזיה שלו, שהוקדשו לניתוח חד ומדויק של תופעות פוליטיות וחברתיות. הוא כתב (בין שאר שיריו המטורפים עד עונג) את "היא האישה של חיי". השיר הזה נולד בהשראת כל אותם שירי אהבה שבהן נשים מזמרות על בחיר לבן, שהוא סוציופת, אלים, אלכוהוליסט, בטלן ומפגין מבחר בעיות היגיינה אבל הן "אוהבות אותו, כי הוא הגבר של חייהן". לרר מודד את אותה סיטואציה בהפוך – מנקודת מבט של גבר. התוצאה כל כך עצובה, שאין ברירה אלא לצחוק.

הנה תרגום חופשי (מאוד):

כריש מאיים, ערפד ללא דמות
אני אותה אוהב –  עד שאמות
לבוב או ג'ון או סטיב
היא חיננית כמו כיב,
אך לי –  אללי
היא האישה של חיי.

מיטתנו בחורף קפואה כשלגון
היא לא מבשלת, פניה – יגון.
שיער בכיור
בגללה אני שיכור,
אבל היא –  הו כן
האישה שאיתה אתחתן.

ואני אוהב אותה

שירים נוגים אשיר לה
ואת דמי אגיר לה
כספים רבים אמטיר לה
ביום כיפור חזיר –  לה אביא

בבוקר מגישה לי קדחת רותחת
וכשאני רעב, היא שוברת צלחת.
כשאני מפגין אהבה היא תמיד מצוברחת
ופינוק? בתחת.

כי לי אותה ייעד האל
(לעזאזל)

ואני אוהב אותה

הנה הזדמנות לראות את לרר בשיר מופלא אחר, "טנגו מזוכיזם", המאבחן יפה מספר בעיות מוכרות במערכות יחסים:

http://www.youtube.com/watch?v=TytGOeiW0aE

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה בית הלחמי  On מרץ 22, 2008 at 8:05 am

    כסאטירה וכמראה מול פנינו, הנשים הנדהמות (מה, ככה זה נראה?), זה מצויין. רבקה נרדי כתבה באחד מספריה משהו על מבחן ההוגנות. כלומר – האם הוא היה עושה את זה לחבר הכי טוב שלו / שותפו לדירה? התשובה, לרוב, לא. הטקסט והקליפ שהבאת הם מאותה זירת-המחשות (אאוץ', כואבת).

  • איתמר  On מרץ 22, 2008 at 8:17 am

    והתרגום שלך מצוין כרגיל

  • הו הו הו  On מרץ 22, 2008 at 8:48 am

    תודה, דפנה, על התזכורת. תום להרר באמת איש מצחיק וכידוע אנשים מצחיקים הם סקסיים מאד. הצחקת אותי כל כך שאני הולך עכשיו לחטט בארכיון תום להרר באינטרנט כדי לשלוף משם כמה חצים מורעלים שהאיש הזה יצר בזמנו, בימי התום

  • גבר  On מרץ 22, 2008 at 9:07 am

    נשים הן המין החלש והנזקק, והעובדות שציינת מחשידות את רמת השכל שלהן!!!

  • יהודי גרמני חייזרי  On מרץ 22, 2008 at 9:08 am

    "חיננית כמו קיב"?

  • דפנה לוי  On מרץ 22, 2008 at 9:14 am

    חיזר יקר, תיקנתי. וזו בטח לא הטעות היחידה שעשיתי בחיי.

  • החבר של טאיגה  On מרץ 22, 2008 at 9:54 am

    יפה, שנון ומרגש מה שכתבת, דפנה, אבל התמכרות לגבר או לאישה אינה מן ההתמכרויות הגרועות ביותר, בתנאי שיודעים איפה עובר הגבול, וזה, למרבה הצער, בדיוק מה שלא יודעים כשמכורים

  • שרון רז  On מרץ 22, 2008 at 10:57 am

    בעוונותיי לא היכרתי אותו, כלומר לא מכיר אותו, ושמח להכיר, אז תודה
    העיוורון שנגרם על ידי ההתאהבות וההתמכרות לה, כן, לפעמים מתפכחים אבל זה חלק מהחיים
    פוסט יפה ומעורר מחשבה

  • אסתי  On מרץ 22, 2008 at 11:48 am

    ותודה ענקית על שהכנסת אותו לחיי.
    ולגופו של פוסט שמחזיר אלי את השאלות שאני שואלת כל הזמן את עצמי ואת האנשים סביבי – אמרו כבר לפנינו שאהבה זו תעלומה שאין לה פיתרון וכנראה שלא יהיה לה. ואולי טוב שלא יהיה לה.

    מה שמעניין הוא שברגע שיוצאים מהסיטואציה, השאלה הגדולה היא – מה מצאתי בו/בה? כי /הוא/היא בלתי נסבל/גס/ סוציופאט וכו' כפי שכתבת כל כך יפה.

    הטירוף הזה ועיגול הפינות הזה נעשה רק כשאנחנו בשבי של מה שקרוי אהבה, דקה אחרי זה אנחנו כבר רואים מצויין ואין לנו שום נטיה לאמפתיה והבנה והכנת תירוצים

  • דפנה לוי  On מרץ 22, 2008 at 11:55 am

    השאלה היא באם באמת יש הבדל כל כך תהומי בהתנהגויות האלה בין גברים לנשים?
    אני יכולה לחשוב על מיליון שירים נוסח דולי פרטון, וגם נשים ציניות ממנה, שיישמעו לנו סבירים, כי מדובר באישה העומדת לצד אהובה בכל אשר ילך ויעשה, גם אם הוא מכסח לה את הצורה. וכשלרר כותב את זה הפוך, תודו שזה נשמע כמו בדיחה טובה, ולא יותר.

    I wonder…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 22, 2008 at 1:33 pm

    היי דפנה יקירתי מענין ומפתיע כמו כל הכתבות שלך איפה את מוצאת אותם את הטיפוסים
    כרגיל מאד נהניתי לקרוא

    אלפונסו

  • ימימה  On מרץ 22, 2008 at 2:15 pm

    הסיטואציה ההפוכה אכן מוכרת.

    והתרגום נהדר.

  • חני  On מרץ 22, 2008 at 2:33 pm

    שמתאים יותר לאחרי החתונה…אז גם גבר וגם אישה יכולים לשיר שיר כזה… וקצת יותר ברצינות: דווקא מהבחינה הזאת אני רואה הבדל גדול בין שירי האהבה של פעם לשל היום, ואני מקווה שהשינוי הזה מראה גם על שינוי חברתי. נשים, היום, הרבה פחות מוכנות לסבול במערכות יחסים, וגם שירי האהבה הגבריים הרבה פחות שובניסטיים.יחד עם זאת את כאב ההתפכחות שאחרי ההתאהבות כנראה אי אפשר למנוע.

  • חני  On מרץ 22, 2008 at 2:47 pm

    במחשבה נוספת יש לי שיר שכתבתי שדווקא מאוד מתחבר למה שכתבת כאן, ואני אפרסם אותו בהמשך.

  • המורה הדגול  On מרץ 22, 2008 at 6:31 pm

    תום לרר יהיה בחודש הבא כבר בן 80.
    מדי פעם הוא מגיח ושולף עוד הברקה
    והנה לטובת כל מי שמכיר ולא מכיר עדיין ורוצה, אוצר לררי גדול
    http://www.youtube.com/user/6funswede

  • מיכאל פפר  On מרץ 22, 2008 at 7:31 pm

    אכן כן . נשים הן דבר מופלא אדיר ,חכם ומקור לרוך ולעונג אין קץ . אבל ..גם לרשע .
    ,ציניות ויובשת מצמיתה לא פחות .והיטיב לכתוב על כך המשורר הבוהמי בן המאה ה15 ברטולד יוהאנס פוהורילה בן העיר ברין שבמוראביה
    בסוף שירו האנגמטי אלגיה לוילמה ויוהאנה את המשפט המוזר המכיל כל כך הרבה .

    בתירגומו של סבי אפרים העשיל חריף :
    "ולעת ערב עת צללים יעטיו .

    עיני יבכיו
    ללא קול אלי שבים ולוחשים .
    הוי נשים
    הן עולות לי על כל החושים
    ודומיניק ללא קול פעיל אך מדמים
    מהנו עצובות ומוסיף בלאט ..אהה אויה
    גם דמים.."

    עוד אוסיף כי חברי במושב "מעטפת החברים שלי".
    כל אחד עטוף היטב ב..קליפתו שלו . והמבין/נה

    הבינו..

  • אפרת  On מרץ 22, 2008 at 7:52 pm

    ואת השיר על אלמנת כל האמנויות שלו,המבריק
    תודה!!!

  • יורם  On מרץ 22, 2008 at 8:51 pm

    במינון נכון, הוא נפלא. במינון יתר, אני נחנק ממנו. אבל הוא באמת מצוין. היום לא היה לו סיכוי לפרוץ. היו מאלצים אותו להחליט שהוא סטנד-אפיסט או זמר…

  • רונית  On מרץ 23, 2008 at 10:31 am

    כמו שנאמר מעלי:
    במינון נכון האינטליגנציה והכשרון שלו מאד סקסיים, במינון גבוה מידי הציניות וההתחכמות שלו מייגעת, ואקצין ואומר אפילו מרעילה. בעוד יש הומור שנובע מהשקפה חמה ומשועשעת, ציניות תמיד מגיעה ממקום של מרירות, וזה לא כיף במנות גדולות..
    תודה על הלינק. שנים לא שמעתי/קראתי/ראיתי אותו.

  • כנרת  On מרץ 24, 2008 at 7:32 pm

    האמת, לא נראה לי שזה קשור לפמיניזם או שוביניזם או לאיזם אחר.

    זה חינה של האהבה. אני למשל לא מצליחה להבין איך האיש שאמיץ שלצידי לא מתחרפן מחיבתי למשחק בכפתורי החלון של האוטו (אם להדגים בקטנה אך מעצבנת), מה שהיה גורם לי לחסל מישהו בלי לחשוב פעמיים.

    ולצערי, מבחן ההוגנות היה מפיל אותי פעמים רבות מספור, דווקא עם הקרובים והחשובים לי ביותר. כי המבחן איתם רחב יותר, וההתחשבנות אינה נקודתית, ואני מקווה שהם גם נחשפים יותר לחלקים הטובים שלי.

    והתרגום נהדר.

  • דנה  On מרץ 24, 2008 at 10:22 pm

    מרעיל יונים בפארק?!

  • דפנה לוי  On מרץ 25, 2008 at 5:48 am

    לדנה –

    אחד השירים המפורסמים ביותר של לרר הוא "מרעיל יונים בפארק". הנה קישור לביצוע שלו…כדאי להקשיב למילים:

  • מיא עשת  On מרץ 27, 2008 at 9:12 pm

    בדרכך הקולעת נגעת כאן במיתוס העתיק אך יציב של אהבה ללא תנאי.
    האם יש אהבה ללא תנאי?
    האם יכולה להיות אהבה כזאת?
    האם ראוי שתהיה?
    האם ראוי לאהוב אדם ללא תלות במעשיו, בהתנהגותו?
    מצד אחד משוררות כל האמנות והספרות בעולם את גדולתה של אהבה כזאת, ומצד שני מעידות המוטציות שמולידה (משריצה, האמת), המציאות על הזוועה שטמונה בהסדר הזה.
    בגלל בעייתיות הקונספציה, אני חושבת שלעת עתה אסתפק בסקס בלי תנאים, בבקשה.

  • פיטר  On מרץ 28, 2008 at 7:41 am

    השירים שלו תוקפים נושאים כמו
    זיהום אוויר, גזענות, מיליטנטיות אמריקאית וההתחמשות הגרעינית. היה ערב מצליח לפני 25 שנה ב"בית לסין" שנקרא "אמנים שרים טום לרר". תרגם אותו יפה יהונתן גפן

    ומזוכיזם ביחסים מאפיין, בעיני, בעיקר גברים. 9 מ-10 גברים סביבי חיים עם נשים על הפנים, שלא שוות את מדרך נעליהם

  • זרטוסטרע  On מרץ 28, 2008 at 7:47 pm

    צודק המגיב פיטר: לרר אכן כתב שירים נפלאיםעל העליבות של המוסרניות בארה"ב,על הצביעות מאחורי ניסיונות שווא ליצור מצג של אחווה בין גזעים ודתות ומעמדות, על התחביב האמריקאי לשגר את המרינז לכל מקום שאינו מסכים עם מדיניות ארה"ב, על סמים, על ניצול.

    האם לא היה זה דורי פרנס שתרגם אותו בזמנו?והאם לא קראו לזה פצצת תום?

  • מיא עשת  On מרץ 29, 2008 at 1:59 am

    מן המפורסמות היא שבתי הכלא מלאים בנשים שהתעללו בבעליהם. או כפי שאמרה פעם חברה חכמה שלי: לכל גבר עלוב יש אשה עלובה ממנו שהוא דורך עליה.

  • מיא עשת  On מרץ 29, 2008 at 2:00 am

    התעללו בבעליהן. הנה, אפילו לכתוב את הבדיחה הזאת כמו שצריך לא הולך לי.

  • מיכל  On מרץ 30, 2008 at 8:16 am

    את מיזוגנית בתחפושת של פמיניסטית ליברלית. חבל. מעניין רק אם את מודעת לזה כי יש תחושה שאת חיה בשקר עצמי מפותח במיוחד.

  • דפנה לוי  On מרץ 30, 2008 at 7:37 pm

    משעשעת הערתך על שקריות, כשאת מפזרת תגובות ארסיות במבחר שמות בדויים. (מה לעשות, מערכת הניהול של האתר מאפשרת לנו לראות את כתובת המחשב השולח, וכך להבחין כמה שמות שונים הגיעו מאותו מקור). לא מחקתי מתוך כבוד עמוק שאני רוחשת למרירות של אחרים.

  • טלי  On אפריל 6, 2008 at 9:44 pm

    וגם אני מתפעלת מהתרגום.

    באמת באמת יש שירים כאלה רק מצד נשים כלפי גברים? עולים לי לראש עכשיו "הוא לא כל כך חכם אני יודעת", "הוא פשוט שריונר" (כולל "קצת נבזה" בתתור תכונה חיובית או לפחות תכונה שמשלימים איתה (!)) והשיר משלמה המלך ושלמיי הסנדלר. איתגרת אותי לחפש עוד, למרות שאני מגיבה פה באחור אופנתי…

  • דפנה לוי  On אפריל 7, 2008 at 9:43 am

    גם בספרות, בקולנוע ואני חושדת שגם בחיים -נפוצה יותר דמות האישה המוכנה לסבול בחייה גבר שמעלותיו לא ברורות ואילו חסרונותיו מצווחים לרקיע, בטענה המופלאה "כי אני או-א-בת אותו". איפשהו נדבקנו בווירוס הזה, והמדע כולו מחפש בימים אלה את התרופה…

  • מירי  On מאי 10, 2008 at 11:21 pm

    הזה, שעומד בצד שמאל של התמונה, בין כל היונים המתות? הוא הקריש את דמי מרוב פחד

  • מירי  On מאי 11, 2008 at 2:08 pm

    מי זה השד, אבל רציתי להגיד לטלי: שני השירים אולי הכי מפורסמים שעונים לקריטריונים האלה הם "זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן, והשיר של אלכסנדר פן, שכחתי את שמו אבל הוא אומר "כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת"… בשני השירים האלה הגיבורה עוברת התעללות מצד הגבר שלה, ועדיין היא מטורפת עליו ושמחה שפגשה אותו. באופן מעניין, את שני השירים כתבו גברים.

  • אורה לב-רון  On מאי 24, 2008 at 10:44 am

    מתוך הספר "כל האהבות תפוסות"
    http://oralevron.com/harmanut.htm

  • שלומית  On נובמבר 15, 2012 at 1:35 pm

    גברים לא פחות מזוכיסטים!
    תחשבו כמה גברים מוכנים לשאת אישה צוננת ויפה ולעשות הכל למענה כשהיא רק משפילה אותם ואוכלת את כספם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: