רגעים של חסד – ראיון עם לין אולמן

אולמן. אותי מעניינים הניצחונות והכישלונות של אנשים קטנים

 

למה נזכרתי פתאום בלין אולמן, שאותה ראיינתי לפני שנה? אולי כי נובלה שוודית היא הדרך הבדוקה להתרחק מהקיץ הזה שפתאום ממלא את כל הסדקים. וגם בגלל שהיא סופרת מצוינת

 

מבין דפיה של "חסד", הנובלה המרהיבה של לין אולמן, מנשבת אותה רוח סקנדינבית הנושאת בחובה גם קדרות, דכדוך ועגמומיות מהורהרת. בין השורות המספרות את סיפורו של יוהאן, עיתונאי לא מאוד כריזמטי, גבר בעייתי ואב לא מי יודע מה מוצלח, הנוטה למות – אפשר לחוש את הנופים הקפואים, את הרחובות הקפוצים, את המבטים המייחלים לשמש שאינה מגיעה.

 

אבל אולמן, עיתונאית בהכשרתה ובתם של שני אייקוני תרבות במורשתה (אינגמר ברגמן וליב אולמן, ועליהם – היא מצהירה מראש – היא לא מוכנה לדבר) יודעת למהול את אלה בהומור. ולראיה ספרה השלישי, "חסד", שתורגם עתה לעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן. הספר עוסק במוות ובפרידה ובהמתת חסד, דרך סיפורו של גבר בינוני, דהוי וכושל המתבשר כי הוא סובל מסרטן ומחפש בתוך עצמו את הכוחות לסיים את חייו באורח מכובד יותר מכפי שחי אותם. למרות הנושא הקודר אולמן מצליחה לייצר סיפור שמעורר לא רק חרדה ומצוקה אלא יש בו רגעים רבים של חסד, ממש כמו שמבטיח שמו. האהבה היא הכלי שבאמצעותו זוכה הגיבור לחסד, וגם לאהדת הקוראים.

 

לפני שהחלה לכתוב ספרות, עבדה אולמן עשר שנים כעיתונאית פוליטית ומבקרת. "רציתי ללמוד ולהתנסות בסוגים שונים של שפה," היא מסבירה. "רציתי לספר סיפורים, לפתות, לשיר, להתעמת, להעליב, ורציתי להיות חלק מהקסם הזה שנקרא ספרות – לכן נעשתי סופרת. אני עדיין כותבת טורים אישיים ומאמרים פרשניים על נושאים שונים בחדשות ועל כל מה שמעניין אותי. בזכות זה אני כל הזמן דרוכה וסקרנית. אני מקפידה לכעוס, אני מקפידה להתעדכן. נורא נוח ומפתה להיגרר לבורות פוליטית נעימה, אבל אני לא רוצה להגיע לשם".

 

"כפרשנית פוליטית," אומרת אולמן, "אני מנסה לשאול שאלות על כל מה שכרוך בכוח: תאווה, בוז, סטטוס קוו, דעות קדומות, רגשנות, קיטש. ואני משערת שבדרכים מסוימות אני עושה את זה גם ברומאנים שלי". ב"חסד" היא עוסקת בשאלות גדולות, אבל עושה זאת באמצעות הצגת אנשים קטנים.

 

מאוד קשה לאהוב את הגיבור שלך. הוא איש קטן ולא מאוד סימפטי.

 

"יש הרבה סיפורים על עלייתם ונפילתם של אנשים גדולים. אותי מעניינים הניצחונות הקטנים והכישלונות הרבים של האדם הפשוט. מעניין יותר לחקור את האנטי גיבורים, מכיוון שהם יותר מורכבים. אחי, יאן ברגמן, שהיה במאי תיאטרון  (והלך לעולמו לפני כמה שנים) אמר פעם שהמלך ליר של שייקספיר לא הייתה יצירה גאונית משום שסיפרה על איש שהפך למלך, אלא משום שהיא סיפור על מלך שהפך לבן אדם. הרבה יותר קשה וכואב להיעשות בן אדם מאשר מלך. ביוהן יש הרבה מאוד ממני עצמי. הפחדים שלי, הנטייה שלי לברוח ממצבים מסוימים, הצורך שלי להיות בשליטה. ככותבת, אני יכולה להשתמש בקווי אישיות שלי ושל אנשים אחרים ואז להגדיל או להקטין אותם. אני יכולה לגרום לדמויות לעשות דברים שלא עשיתי או שרציתי לעשות, או דברים שלעולם לא אעשה. לכתוב ספרים זה קצת כמו להיכנס להיכל של מראות קסומות, כמו בפארק שעשועים: את רואה את עצמך גבוהה, נמוכה, רזה, שמנה, צעירה, זקנה, יפה, מכוערת. היה לי יותר מעניין לכתוב על מישהו שקשה לאהוב. יש כל כך הרבה סיפורים על דמויות שקל לאהוב,  דמויות שתמיד עושות את הדבר הנכון".

 

האהבה מעניקה ליוהן את הכוח להיות האדם שנבצר ממנו להיות לפני כן. את באמת מאמינה שיש לאהבה כוח כזה?

 

"אני מניחה שכן, לפעמים. רציתי לכתוב סיפור אהבה, על שני דברים יוצאי דופן שקורים בחייו של איש רגיל מאוד: הוא מתאהב, והוא מת."

 

אשתו השנייה של יוהן אוהבת אותו מאוד, ומשום מה, קשה להבין למה.

 

"ברור שיוהן אוהב את מאיי, ואני חושבת שחלק מהמסתורין של הספר הוא למה היא אוהבת אותו בחזרה. היא משקרת לו בנוגע לכל מיני עניינים לא חשובים, היא לא מסוגלת להבין ספקות, היא מבטיחה לעזור לו לסיים את חייו כשתגיע העת. האם מדובר במעשה של אהבה ללא תנאי או במשהו אחר? ישנה שורה בשיר שוודי ישן שאומרת "כאוס הוא השכן של אלוהים". יוהן כמובן מוטרד בסוף הסיפור, משום שהוא מבין שהוא לא בטוח בשום דבר. אפילו לא באהבה של מאיי".

 

ב"חסד" את מציגה מצבים שבהם אנחנו תלויים באחרים, ובכל זאת, במצבים האלה אנחנו בודדים לגמרי. אף אחד לא שומע את יוהן כשהוא זועק מכאב.

 

"סופר נורווגי אחד אמר פעם לסופר צעיר ממנו למצוא את העצב שבו, ולכתוב על זה. כדי לכתוב על העצב שלך את חייבת להיות כנה לגמרי עם עצמך, ולכתוב באומץ לב. עבורי, כתיבה טובה עוסקת תמיד בפצע פתוח. בחריץ. במשהו שאי אפשר להבין לגמרי, ולא לפתור כמו משוואה מתמטית. כל הדמויות שלי בודדות. זה טבע החיים".

 

מפתיע לגלות כמה הומור יש בספר, למרות הנושא…

 

"לכתוב ספר זה תמיד עסק קשה – ואני מאמינה שכך צריך להיות! בעיני, טרגדיות יכולות לעתים להיות מצחיקות מאוד באופן נורא ושחור".

 

את עובדת כרגע על ספר נוסף?

 

"כן, וזה יהיה הרומאן החמישי שלי. אני חושבת שמדובר בספר על תאוות בצע. כשאני כותבת, אני לא מחכה להשראה. יש לי משמעת עבודה. לפעמים קורה שיש רגעי נחת של השראה טהורה, רגעים של חסד שבהם הכול פשוט זורם ואני כותבת בקלות ובכיף, והכול מסתדר, כאילו שאני ילדה קטנה שדוהרת במורד הגבעה על זוג אופניים אדומים מבריקים".

 

זה קורה הרבה?

 

"לא. בדרך כלל זאת עבודה קשה, כמו עוד יום עבודה במשרד. הספרים שלי מתחילים מדימוי, מתנועה, מחלק של סצנה או מחלקיק של דיאלוג. "חסד" התחיל מרעיון, דמיינתי זוג רוקד ריקוד איטי וכואב, בהתחלה הם נעים באותו כיוון אבל אחר כך כל אחד מהם מושך לכיוון אחר. ואז שאלתי את עצמי, מי הם הנאהבים העצובים האלה שרוקדים שם. יש מצבים שבהם הכול מעורר בי השראה: התאורה בחדר, זוג שיושב בשקט בשולחן סמוך במסעדה, בחורה בחולצה חדשה".

 

בזמן שאת כותבת את מסוגלת לקרוא?

 

"ספרות, מוזיקה וריקוד חשובים לי מאוד. לא הייתי יכולה לכתוב אלמלא קראתי. אני לא חושבת שהספרות היום עדיין חשובה כל כך לאנשים. רבים חיים טוב מבלי לקרוא בכלל. אני חושבת שהסרטים והטלוויזיה משפיעים יותר, אבל לגבי מי שקורא, אין לזה תחליף. ספרות טובה מזכירה לך שאתה לא לבד באנושיות שלך. בספרות יש בדידות, אומללות, מוות, יש דברים איומים ויש שינוי, יש גם מוזיקה, ואנושיות, ואלימות, וחמלה".

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית אפפל  On יולי 1, 2008 at 10:39 am

    תודה דפנה על הראיון שהבאת כאן.ענף חזק צמח מליב אולמן וברגמן היה האינטרנט של נעורי

  • חנה בית הלחמי  On יולי 1, 2008 at 10:56 am

    .

  • חני  On יולי 1, 2008 at 10:59 am

    קריאת הראיון הזה.טוב שנזכרת בלין אולמן. אני אחפש את הספר.

  • מיכאל  On יולי 1, 2008 at 11:32 am

    .

  • איתמר  On יולי 1, 2008 at 1:30 pm

    מתי תראייני את אמה?

  • אסתי  On יולי 1, 2008 at 4:07 pm

    לא ידעתי בכלל שלזוג המלכותי יש בת שקוראים לה לין שהיא עיתונאית ושהיא כתבה ספר.
    איזה כייף לך שפגשת אותה וראיינת אותה ובכלל.
    איך הגעת אליה?

  • דפנה לוי  On יולי 1, 2008 at 7:03 pm

    היה לוי-נט, לרגל צאת "חסד" בעברית לפני שנה וקצת. באיזה חופשונת קצרה לקחתי אתי שוב את הספר, ונזכרתי כמה הוא טוב. אני מאוד מקווה שיתורגמו ספרים נוספים שלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: