בלש שוודי – אין יותר טוב מזה

 

ידידי היקר איתמר, המקפיד להיות שגרירנו בממלכת התקשורת הבריטית, מפנה בבלוג שלו את תשומת הלב לסדרה חדשה בבי בי סי,מעלילותיו של הבלש השוודי המופלא קורט וולנדר. לפני מספר חודשים שוחחתי על וולנדר, על יוצרו הנינג מנקל ועל ספרות בלשים בלבד, עם יורם מלצר. השיחה פורסמה במוסף הספרים של לאישה:

השלג השוודי העמוק, המלנכולי, הטובעני, האינסופי לא נעדר גם מספריו של הנינג מנקל. אלמלא השלג הזה, אפשר היה אולי לתאר את האופן שבו כבש הבלש שלו, קורט וולנדר, את אירופה כשהתפשטות של אש בשדה קוצים. ואולי בכל זאת אפשר – משום שמנקל, שכתב כבר עשרה ספרים בסדרה, הוא אחד הנקראים ביותר באירופה, ספריו תורגמו ל – 33 שפות, יש לו מיליוני קוראים וגדודים של מעריצים שעולים לרגל לשוודיה בחיפושיהם אחר האתרים בהם מתרחשת העלילה וכמובן, פרסים ספרותיים לרוב, בהם "פגיון הזהב" היוקרתי.
 

 

מנקל. בלש שהוא סוג של אינסטלטור

 

שניים מספריו של מנקל תורגמו לאחרונה לעברית (בהוצאת כנרת): "רוצחים ללא פנים" ו"הסחת דעת". בראשון נרצח זוג איכרים קשישים בחווה מבודדת, והרמז המוביל למסקנה כי הרוצחים היו זרים שוטף את האזור כולו בגל של שנאה ואלימות; ובשני מתרחשת סדרה של מקרי רצח אלימים במיוחד: אישה מוצתת באש, גבר מקורקף בגרזן, גבר נוסף נרצח ומבותר. תושבי האזור מתקשים להחליט מה מעניין אותם יותר: הזוועות בחוץ, או המונדיאל בטלוויזיה. כי ככה זה אצל מנקל- תעלומות הפשע שוולנדר שלו מפענח אמנם מורכבות ולא צפויות, אבל הן משמשות גם קולב נאה לתלות עליו ביקורת חברתית. מנקל כותב, אגב עלילה בלשית מפותלת, על קונספירציות בינלאומיות, ניסיונות לרצוח מנהיגים פוליטיים (נלסון מנדלה, למשל), המחיר הכבד שגובה מהעולם פריחתם של תאגידים חסרי זהות ונעדרי אחריות ציבורית ועוד. גם הבלש של מנקל אינו ממש גיבור שיגרתי- גבר בן מתבגר (בן 60 כמעט) , נוטה לדכדכת, רגזן, בעל משקל עודף ובעיות סוכרת, שמנהל מערכות יחסים בעייתיות עם אביו ובתו, שהמפגש התכוף עם אלימות ברוטאלית מוביל אותו שוב ושוב לחיק האלכוהול. אלא שמנקל מצליח בכל זאת ליצור ממנו אדם רבגוני מספיק כדי לכבוש את לב הקוראים.אולי זה משום שהוא עצמו מחלק את חייו בין שוודיה למוזמביק – הוא מבלה שישה חודשים בכתיבה במולדתו, ושישה בבימוי, בתיאטרון שהקים במאפוטו, כפי שהוא עצמו הגדיר זאת "רגל אחת בשלג, רגל אחת בחול".
 
יורם מלצר, מבקר ספרות, סופר ("האיש שנקבר פעמיים", הוצאת כרמל) ומתרגם (בין השאר תרגם את חוליו קורטסר, ארי דה לוקה ופאולו קואלו) הוא המועמד המוביל, בינתיים, לזכייה בתואר יו"ר מועדון מעריצי מנקל בישראל. הוא התוודע לבלש וולנדר שנים לפני שזה תורגם לשפתנו ובמסעותיו בתבל, לגמרי במקרה: "אני קורא בלשים רק כמילוי, בין ספרים, ואני שמח שהחושים שלי לא נרדמו. לקחתי אותו ליד ומיד קפצתי 'וואו' ולא יכולתי להרפות. יש בכתיבה שלו משהו ממכר, גם כשהוא כותב רומאן של 500 עמודים או יותר, שזה חריג מאוד בעולם הקליפי המהיר שלנו, אי אפשר להניח אותו מהיד".
 
מלצר הגיע בעקבות מנקל עד דרום שוודיה, כדי לבקר בעיירה ייסטד Ystad שבה מנהל הבלש הדמיוני את חייו. המקום, כצפוי, גדוש תיירים, שוודים, גרמנים ואחרים. כולם רוצים לראות את ביתו של וולנדר, את תחנת המשטרה, את סניף הדואר – מקומות אמיתיים שמנקל מתאר בדייקנות גמורה בספריו, ואשר הועתקו בשלמות גם לסט הצילומים של סדרת הטלוויזיה וסרטי הקולנוע המופקים על פיהם. מלצר לא מתקשה לפענח את סוד קסמו של הבלש, שהוא מכנה "כותב המתח הטוב ביותר הפועל כיום בעולם":
 
"כמו הרבה אנשים בסקנדינביה, מנקל פיתח רגישות לעולם השלישי, לאנשים שלא היה להם מזל להיות סקנדינבים, אבל באופן די ייחודי זה גרם לו לראות את הצביעות הנוראה של החברה שבה הוא גדל ולבקר אותה בחריפות. כל אחד מספרי הבלש וולנדר מראה יסוד אחר של חולי בחברה השוודית: אי אפשר כבר לסמוך על השכנים, מתפתחת שנאת זרים, המאפיות החדשות שנולדו עם ההשתחררות של האזור הבלטי מן הקומוניזם, ערוצי שיווק הסמים והסחר בנשים שנפתחו פתאום בדרום שוודיה."
 
בניגוד לדימוי של שוודיה כסוג של גן עדן
"בשוודיה מתקיים סוג של סוציאליזם טוטליטרי. המון שנים היה לה עודף כסף והיא יכלה לממן לאזרחיה חיים נוחים מאוד, ימי מחלה, חופשת לידה, המון זכויות – ובעצם מתקיים שם סוג חדש של קולוניאליזם, מעמד האדונים צף לו על פני מעמד של מהגרים ממדינות ערב, מאפריקה. הם קיבלו הרבה מאוד עובדים זרים ואחר כך הרשו איחוד משפחות, הם גם נותנים מקלט מדיני למיעוטים נרדפים וזה חולל בשוודיה תמורה קיצונית מאוד. היום השם הנפוץ ביותר לתינוק זכר שנולד שם הוא מוחמד. השוודים לא תמיד יודעים איך להתמודד עם זה".
 
למה מנקל בוחר להתמודד עם הבעיות האלה באמצעות רומאנים בלשיים?
"אני חושב שכדאי להסתכל ברצינות על כל ז'אנר ספרי הבלשים. אצל מנקל זהו בהחלט לא ז'אנר מינורי, הוא מביא אותו לגבהים. הבלש הוא סוג של מתקן חברתי- ישנם החיים הבורגנים השלווים, והם מופרים באמצעות מעשה פשע, שהבלש פותר, על מנת להשיב את הסדר על כנו. הבלש הוא כמו אינסטלטור, שמכניס את היד לכל המקומות הלא נעימים שבהם מתקיימים אלימות ואלכוהוליזם וסמים והכאת נשים, כדי לשחרר את הסתימה, כדי שהמים יזרמו בחופשיות ויהיה לנו ריח נעים. בדרך כלל זה מאדיר את הסדר הקיים, אבל במקרה של מנקל הוא אומר שהסדר שהוא היה רוצה להחזיר כבר לא יכול להתקיים כי התשתית השתנתה לגמרי."
 
הוא מתאר מעשים אלימים מאוד, אבל בסופו של דבר הוא גם אופטימי…
"ולכן לא מפתיע שההצלחה הכי גדולה שלו – והוא היום הסופר הכי נמכר באירופה, אחרי שמכר למעלה מ- 40 מיליון ספרים – היא דווקא הגרמניה. אם יש עם שמאדיר את הנורמליות הבורגנית השלווה זהו העם הגרמני של היום. ראיתי איך באים אוטובוסים עמוסי תיירים מעיירות קטנטנות בגרמניה, שעושים טיול של יומיים לדרום שוודיה, כדי לראות את המקומות שבהם מתרחשים הסיפורים. מנקל הוא המתאר הגדול של האזור, הוא נאמן לחלוטין לריאלייה הפיזית, ואפשר לקחת מפה ולסייר בעקבות ספריו ולמצוא כל צומת, כל כביש, כל חנות… הוא לוקח את הממשות הזו, מפר אותה בסיפור ומתקן מחדש. לגרמנים ישנו המושג "היימט", המולדת שהיא גם מחוז חלומות, המקום שתמיד תרצה לחזור אליו. הוא מצליח להאדיר את המושג הזה, ובמקביל להראות את ההיסדקות שלו, את השקר שהחברה משקרת לעצמה בנוגע אליו".
 
ב
צלומים שלך העיירה ייסטד נראית כמו בית בובות גדול

"זה מקום חמוד ביותר, שכבר ניטשטשו בו כל הגבולות בין המציאות לדמיון. נכנסתי שם למלון שבו הבר שקורט וולנדר יושב בו בספרים, שם גם מצלמים את סדרת הטלוויזיה שלו – והמנהלת אמרה לי "כשוולנדר נמצא פה, אנחנו רק מחליפים איזה סוג של וויסקי ומזיזים כמה רהיטים", אצלה היא כבר לא מבדילה מה אמיתי ומה לא".
 
במה זה שונה למשל מתיירים שיוצאים לסייר בלונדון בעקבות שרלוק הולמס?
"קודם כל, רחוב בייקר B221  לא קיים. שנית, עלילות וולנדר מרחשות כיום, במציאות שלנו. כל החישובים של מנקל אמינים לגמרי- כמה זמן לוקח לחצות כביש מסוים, האם יש קרח באזור באותו יום – הכל מדויק. כל צילומי החוץ מצולמים שם".
 
ויש המשכיות. מנקל הפך גם את לינדה, הבת של וולנדר לשוטרת
"ויצר עוד קונפליקט מעניין ביחסי האב והבת, שהוא מין המשך של הקונפליקט שלו עם אבא שלו. יש בספרים שלו צד פסיכולוגי מאוד מפותח, שהוא חלק מהז'אנר במיטבו. בלש טוב הוא לא מכאניסטי, הבלש הוא קצת אנטי גיבור, יש לו צרות שמשבשות לו את העבודה. הבעיות של וולנדר עם אביו חושפות את הבעיות העמוקות במשפחה השוודית, את השוודי של ימנו כאדם שמתקשה ליצור תקשורת, ובלי תקשורת אנושית הרי החברה מתפוררת. אנחנו רואים את וולנדר מתמכר לאלכוהול ומשתקם. אנחנו נתקלים בבלשים אחרים שעובדים איתו, טיפוסים שוודים שונים ומשונים שכל אחד מביא איתו את הצרות שלו. אנחנו לומדים הרבה על מערכות יחסים עם נשים – וולנדר גרוש ויש לו כמיהה לנשים, אבל הוא כבול במגבלות של עצמו, עד כדי כך שזה כואב לראות. מנקל מצליח לפתח את כל זה במקביל לעלילה הבלשית, ומאפשר לנו ללמוד על הגבר השוודי, על החסמים הרגשיים שהוא צריך להתמודד אתם. "
 
אתה מכיר בלשים נוספים כל כך מורכבים?
"אולי ג'ורג' סמיילי של ג'ון לה קארה. וולנדר לא ממש מזכיר אותו, אבל הוא מורכב לא פחות, ומנקל כותב אחרת מלה קארה, אבל לא פחות עמוק. שניהם כותבים בז'אנר שלא סובל חורים, שמצריך דיוק רב, והכותבים המשובחים שבו נדרשים למאמץ שכלי גדול. מנקל הוא בעיני הוכחה לאפשרויות הנהדרות שיש ברומן הבלשי ולא תמיד מוערכות על ידי הקוראים: האפשרות לאוורר בעיות חברתיות, להגיב יחסית מהר לאירועים אקטואליים – לספרות לוקח בדרך כלל שנים ארוכות לפעמים אפילו עשור, והבלש יכול לעשות את זה מהר מאוד".
 
בתיה גור ניסתה לעשות את זה בעברית
"היא אכן פרצה דרך, כמו שעשו סופרות המתח הבריטיות הגדולות, וחבל שהיא לא איתנו יותר. אני בהחלט חושב שיש לזה מקום בספרות הישראלית, לא לג'ימס-בונדיזציה של הבעיות החברתיות שלנו, שזה יש פה בשפע: מין ג'ימס בונדים קטנים חסרי משמעות. יש מקום להראות את הצד הלא מחמיא של החברה, להראות חוקרי שב"כ מהצד הלא נעים, איך זה כשהילד שלך מעצבן אותך, כשאתה חוזר משמונה עשרה שעות של חקירת עצירים בהפעלת לחץ פיזי מתון, איך אתה מתמודד עם זה? אני חושב שספרים כאלה יכולים להיות נושאי הלפיד של מה שספרות יכולה להגיד. מפתיע אותי שלא הרבה כותבים בארץ ניסו את זה, משום שזה אתגר גדול שיש בצדו גם לא מעט שכר".
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • וולפוביץ' ג'וניור  On נובמבר 18, 2008 at 1:45 pm

    כתבה מעניינת (מאד). אתחיל לקרא אותו

  • כמעט בן 40  On נובמבר 18, 2008 at 3:41 pm

    מהכתבה שלכם הבנתי שהוא מיוחד ואני בטח טס לקרוא

  • אבו טאיגה  On נובמבר 18, 2008 at 3:44 pm

    תודה רבה לדפנה וליורם על הראיון המרתק. בלשות רחוקה מן הבלשן כמו טגוסיגלפה מתל אביב, אבל הדברים היו מעניינים ומחכימים גם יחד.

  • אסתי  On נובמבר 18, 2008 at 4:00 pm

    יש הנוטים לראות בו ז'אנר נחות, אבל כדאי לזכור שכמה סופרים גדולים השתמשו בו כדי להעביר את המסר הפוליטי הביקורתי והחתרני שלהם – לה קארה (האהוב עלי עד מאוד) שיורם מזכיר בדבריו, גריהם גרין, ואפילו צ'אנדלר ודאשיל האמט
    שלא לדבר על מייקל שייבון שמשתמש בז'אנר הזה לצורך ספרו "איגוד השוטרים היידים"

    שמחתי לגלות בעזרתכם האדיבה (איתמר, דפנה ויורם מלצר) עוד סופר מהקבוצה החתרנית והמוכשרת הזאת, שמייד אלך להזמין את ספריו.
    כייף. מרתק. ותודה.

    אגב, נראה לי די בילט אין שהבלש שהוא בדרך כלל דמות אנטי מימסדית (גרוש, חסר פרוטה, בעייתי ביחסים עם נשים ועם העולם, ציני שמסתיר לב רגיש ואידיאולוגיה רחמנית) יוביל סיפורים שמתעסקים בבעיות חברתיות ופוליטיות. מפתיע שרק מעטים מכותבי הז'אנר הזה באמת הולכים איתו עד הסוף.

  • מירי  On נובמבר 18, 2008 at 4:07 pm

    לא רק בספרות כי אם גם בקולנוע ישנם בלשים חתרניים מהסוג הזה.אפילו האחים כהן חטאו (במרכאות כפולות ומכופלות) בז'אנר על מנת לקבל חופש תנועה גדול יחסי באמירות שלהם.תודה על שיחה מרתקת.מירי

  • איתמר  On נובמבר 18, 2008 at 4:47 pm

    כנראה צריך להתחיל לקרוא אותו באנגלית

  • איריס ח.  On נובמבר 18, 2008 at 6:07 pm

    מנקל הוא אחד הסופרים האהובים עלי וולנדר הוא דמות מקסימה. לא יודעת איך קוראים לספר עם הקרקפת בעברית (אילו מבין שני השמות), אבל הוא מומלץ במיוחד (לבעלי לב חזק, יש שם כמה קטעים ברוטאלים). מאוד הרשימה אותי ההתייחסות שלו לתגובתם של האנשים לפשיעה בשבדיה ואיך הוא מבקר אותה וההתייחסות שלו למתרחש גם באפריקה בעיניים אירופאיות ואפריקניות.
    אסתי, לכשתקראי תראי שלא מדובר בטיפוס אנטי ממסדי. בשבדיה להיות מפקח במשטרה, גרוש עם ילדה ולשתות לא מעט: זה מאוד קונפורמיסטי. מכיוון שהתושבים משלמים שם הרבה מיסים כדי לממן את שירותי הרווחה הגבוהים במדינה, הם מתוארים כ"חסרי פרוטה". במושגים ישראלים זה גן עדן כמובן, אבל כשאין לך כסף למכונית חדשה, אז אין. והשבדים (או הצפונים בכלל) שותים ברמות שרק המחשבה עליהם תגרום לך להקיא. וזה עוד לפני שסוף השבוע מגיע…
    בהזדמנות הזו אני ממליצה על עוד כותבי ספרי מתח מהצפון הרחוק, ואני לא יודעת אם הם הופיעו בעברית:
    Hakan Nesser
    הוא כותב מוכשר מאוד, כשמעל האיי הראשון צריך להיות עיגול קטנצ'יק, ככה שמבטאים את השם כנראה כמו שם של רהיט מאיקאה או לחלופין עושים גרעפס.
    סופר גדול אחר הוא:
    Stieg Larsson
    שכתב את "הנערה עם קעקוע הדרקון" (יש באנגלית, חלק מטרילוגיה, אבל אפשר גם לחוד) והוא שווה במיוחד. לבלש שם קוראים מיכאל בלומקוויסט, שזה בעצם השם של אחד מגיבוריה של אסטריד לינדגרן (אמא של בילבי). יש לה סדרת ספרים על בלש -ילד בשם קאלה בלומקיוויסט (קאלה, זה שם חיבה של מיכאל).
    יופי של ספרים, במיוחד לחורף.

  • יודן  On נובמבר 18, 2008 at 7:23 pm

    אחרי שהתוודעתי לוולנדר מהתרגומים שלו לאיטלקית וקראתי אותם באנגלית. בהזדמנות אצרף תמונות בבלוג שלי.

  • אסתי  On נובמבר 18, 2008 at 7:39 pm

    איריס
    במיוחד בשבילך ראיון עם סטיג לארסון הסופר + קטע אודיו בו תוכלי לשמוע אותו בקולו הוא:
    http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=96539049

  • אסתי  On נובמבר 18, 2008 at 7:44 pm

    כל כך מיהרתי שאפילו לא קראתי את המאמר שעכשיו לבושתי אני רואה שסטיג לארסון מת מהתקף לב קידמו את הספר כשהסופר כבר לא איתנו.

    the fact that the trilogy's author is dead complicated things. Knopf publicity director Paul Bogaards began the marketing effort by romancing booksellers months before publication with a flood of advance reading copies…

  • אנטון ולפוביץ'  On נובמבר 18, 2008 at 8:37 pm

    כתיבה מרתק על ספר וסופר מעניינים.
    קרוב לוודאי שנשוחחעל זה ביום ה' בבוקר בעשה עשר . במועדון הקריאה שלנו שלצערי , ממלפני שבועיים מרצ'ל קוקוליאנו הפך לנשיאו , במקומי,
    לאחר שבקואליציה מבישה עם "ברית ורשה" שלשת האלמנות העליזות הפולניות העליזות מבת ים הדיחו אותי וכעת אנחנו קוראים רק תרגומים מאוצר הספרות הרומנית .(יראמין לופסקו, אנה קובליו ואחרים).שלא מוצאים חן בעיני כלל וכלל
    בקיצור אני וחברי טומי והמשכילה הבולגריה שלנו סיסי למטוזו מאד נהנים מהכתבות שלך ומצפים להן ממש בקוצר רוח

  • איריס ח.  On נובמבר 18, 2008 at 10:46 pm

    איזה יופי, אציץ.
    כן, אני יודעת שהוא מת כבר, לפחות השאיר אחריו את קאלה בלומקוויסט ועכשיו יש לנו גם את אנטון ולפוביץ' האגדי כאן.
    חן, חן.

  • דודי  On נובמבר 19, 2008 at 10:41 am

    חשבתי תמיד שקריאת בלשים היא סוג של אסקפיזם אבל מאז שגיליתי את ולנדר שיניתי את דעתי. גיליתי באותה הזדמנות שהבלשים הכי טובים הם פרי עטן של נשים: קיית אטקינסון בספריה האחרונים, רות רנדל, מינט וולטרס, פטרישה קורנוואל.

  • על המשמר  On נובמבר 19, 2008 at 9:58 pm

    דפנה הנכבדה- האם ראית שהעלו את הרשימה שלך הזאת לבלוג של כנרת זמורה ביתן? האם מותר להם להעתיק את כל התכבה ככה ולא רק ללנקק?
    הלינק לעמוד שלהם אגב מופיע פה בשורה שמתחת לשם שלי

  • על המשמר  On נובמבר 19, 2008 at 9:58 pm

    הנה פה הלינק:
    http://www.kinnblog.com/

  • אביגיל  On נובמבר 20, 2008 at 8:14 am

    ספויילר – ספויילר – ספויילר
    מי שחושב לקרוא אותו שלא ימשיך.

    מרוב הספר נהניתי, אבל כשפתרון התעלומה כלל (ספויילר!):
    גילוי עריות (הומואי ולא)
    אונס אח את אחותו לעיני אביהם
    רצח אב
    חטיפת זונות, עינויין ורציחתן
    סדיזם
    ועוד כהנא וכהנא פרפראות אמרתי לעצמי שסף הגירוי של הקורא, או לפחות זה שלארסון מכוון אליו נהיה פשוט שערורייתי. אני נתקפתי בחילה פיזית והפסקתי לקרוא אותו כשכבר הייתי שניים-שלושה עמודים מהסוף.
    כדי "להשיב את אמוני" בספרות הבלשית קראתי מיד אחר כך ספר של סימנון שמוכיח איזה מטעמים וכמה מתח אפשר להפיק מגניבה פשוטה, למשל.
    לסיכום, בעיני – שומר נפשו ירחק.

    וולנדר נפלא ועוד לא מצאתי סופר מתח סקנדינבי שישווה לו.

  • מיכאל  On נובמבר 24, 2008 at 1:58 pm

    כתבה מסקרנת וגם עוררת ענין רב בסופר.
    אבל עם כל כך הרבה ספרים מעניינים בעולם איפה מתחילים?
    עוד סופר מצויין שכנראה מעולם לא אקרא!

  • שולמית אפפל  On יולי 31, 2010 at 1:14 pm

    מתה על הרשימות שלך. כשזה נוגע לזרים….אז נריב על גבר?!

  • רון  On יוני 15, 2015 at 3:25 pm

    אכן מנקל נהדר,נסו גם את ספריו של יו נסבו,חבל רק שתרגום נעשה רק למספר ספרים מהסדרה ולא לראשונים שבהם,מומלצת בחום גם קמילה לקברג,

Trackbacks

  • […] הנינג מנקל וסטיג לארסון – שניהם שבדים. שניהם הוציאו סדרות של ספרי מתח המבוססים על דמות מובילה: קורט וואלנדר הבלש המיוסר יציר דמיונו של הניג מנקל,  וליסבת המרדנית שחיה בשולי החברה בספריו של סטיג לארסון. הראשון סופר ותיק, והשני בכלל לא ידע שהוא כזה, ולצערנו גם לא ידע כי מת מהתקף לב אחרי פרסום ספרו הראשון. הספרים של שניהם זוכים להצלחה אדירה בכל העולם ומעלים שוב את השאלה – למה? מה גורם לכך שגם קוראים אנינים הולכים שבי אחרי הספרים האלו? שהם לא רק מה שקרוי "ספרי טיסה" מוצלחים? […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: