סול בלו סלל את הכביש, שייבון דוהר עליו בפרארי

ראיון עם מייקל שייבון לרגל צאת תרגום חדש לספרו "נערי הפלא"

 

 

מייקל שייבון לא המציא את הגלגל. סופרים יהודיים גדולים היו בארה"ב גם לפניו והם כבר נברו במעמקי התודעה היהודית, השלכות ההיסטוריה של עמנו וההשתלבות במרחב התרבותי של מדינת ההגירה הגדולה בתבל. אלא ששייבון, אחד הסופרים הצעירים הבולטים והמוערכים בארה"ב של היום, נטל את אותו גלגל מוכר והרכיב אותו על מכונית ספורט מרהיבה. ובמכונית הזו הוא משייט כבר שנים מספר ברחובות ניו יורק, מתמרן בכישרון בינות לנוירוזות יהודיות מוכרות והגיגים קיומיים אחרים, ומצליח לרתק, להצחיק ואפילו להפעים.
 
בימים אלה רואה אור בעברית "נערי הפלא" (הוצאת "בבל", בתרגום עופר שור), ספר ששייבון כתב לפני 13 שנה, עוד לפני שקיבל את פרס פוליצר לספרות (בשנת 2000) על ספרו הנפלא "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" ("עם עובד", תרגום מצוין של אלינוער ברגר). "נערי הפלא" הוא סיפורו של גריידי טריפ, מרצה וסופר המתייסר בכתיבת רומן שני, שבע שנים אחרי יצירת ביכורים עטורת שבחים ופרסים. שני אירועים דרמטיים מתרחשים בחייו של טריפ: אשתו נוטשת אותו והוא מגלה שהמאהבת הנשואה שלו בהריון. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, שייבון ערבל את הגיבור שלו במערכת שקרים ופשע, בשיאה יורה אחד מתלמידיו בכלב של המאהבת הנ"ל וגונב מבעלה פריט אספנים יקר ערך: ז'קט שלבשה מרילין מונרו ביום נישואיה לג'ו דימאג'יו.
 
המהומה העולצת הזו אופיינית מאוד לשייבון. מלבד היכולת המופלאה שלו להעניק שלד, רקמות רוטטות ואישיות של ממש לגיבוריו, הוא אוהב מאוד לצבוע את סביבתם בצבעים עזים, לדלג בין ז'אנרים ספרותיים, לקרוץ לעולם הקומיקס וללהטט לשונית בין משלבים ודיאלקטים. את "נערי הפלא" הוא החל לכתוב בנסיבות דומות לאלה של טריפ גיבורו. ספרו הראשון "תעלומות פיטסבורג" הצליח מאוד, ואחריו פצח בפרויקט שאפתני שאמור היה לשאת את הכותרת "עיר המזרקה", ספר על אדריכל המנסה לתכנן מגרש בייסבול מושלם. במשך חמש שנים כתב לא פחות מ- 1500 עמודים (שאף עורך לא אהב) עד שהבין שהוא מוכרח לנטוש, ולהתחיל לכתוב משהו אחר לגמרי. "הספר הזה הציל את חיי הספרותיים", הוא אומר בראיון שקיימנו השבוע. "פתאום עלתה בדמיוני תמונה של בחור מיואש, שמכוון לראשו אקדח, וגבר מבוגר יותר מביט בו. בתוך שבעה חודשים כתבתי את הטיוטה הראשונה ואחרי שנה וחצי הספר הושלם. הביטחון העצמי שלו שוקם, חזרתי להאמין שאני יכול לכתוב ספר וגם להשלים אותו."
 
אתה נע בו בקיצוניות בין דרמה להומור, אפילו סלפסטיק
"סלפסטיק תמיד קיים ברמה כזו או אחרת בכתיבה שלי. ב"נערי הפלא" הוא מופיע בצורה המזוקקת ביותר, כנראה משום שנורא רציתי לצחוק".
 
שייבון, בן 45, נולד בוושינגטון ואחרי שהוריו התגרשו גדל בפנסילבניה. את ספרו הראשון שלח דווקא המורה שלו לכתיבה יוצרת להוצאה לאור והתוצאה הייתה מקדמה של יותר מ – 150 אלף דולר, רב מכר ועוד ועוד ספרים. את ההשראה לכתיבה הוא לא תמיד מוצא במקומות צפויים: שיחון אידיש-אנגלית שמצא בחנות יד שנייה העלה בו את השאלה "לאן מטיילים עם זה?" והוליד את "איגוד השוטרים האידיים", סיפור בלשי המתרחש במדינה יהודית דוברת אידיש, בהוקמה באלסקה, ויש בה קהילה חרדית מאפיונרית ועולם תחתון מורכב. "קווליר וקליי" ספרו זוכה הפוליצר עוסק בידידות בין נער אמריקאי לקרוב שמגיע אחרי המלחמה מצ'כיה, ויש בו לא מעט מעולם הקומיקס. סבו של שייבון היה טיפוגרף בבית דפוס שהדפיס חוברות מצויירות כאלה.
 
הסב הזה, אגב, היגר מרוסיה. הסבים האחרים שלו הגיעו ממינסק, מווילנה ומלודג'. שייבון שאינו דתי, אבל עד גיל הבר מצווה ביקר בקביעות בשיעורי יהדות, מתמצא היטב במסורת של יהודי מזרח אירופה, בהומור שלהם ובטעם ובריח השפות שדיברו. הוא מצהיר לעתים קרובות על קשר תרבותי, גנטי ואינטלקטואלי למורשת היהודית. הוא מבקר לעתים בבית הכנסת, כסוג של תחזוק הקשר שלו לקהילה, ומשלב בכתיבה סיפורים רבים ששמע מהוריו וסביו.
 
למרות שהספרים שלך אישיים מאוד, יש בהם תמיד נגיעה במורשת יהודית ובשאלות לאומיות. בעולם הספרותי הישראלי נשמעות כל הזמן טענות נגד סופרים צעירים שמעדיפים לרכז את המבט רק בפופיק של עצמם…
 
"אני לא מכיר ספרות ישראלית עכשווית, אז אל תצפי ממני להערות אינטליגנטיות בנושא. אני יכול לומר לשער שההיסטוריה היהודית מכבידה יותר היום על ישראלים מאשר עלינו, יהודים שחיים בארה"ב, בסביבה שבה רוב האנשים לא זוכרים אפילו מה קרה לפני שבועיים".
 
שמו של שייבון מוזכר בדרך כלל בנשימה אחת עם כותבים צעירים אמריקאים נוספים כמו ג'ונתן ספרן פויר, נתן אנגלנדר וניקול קראוס, הנחשבים לדור החדש, האמיץ, החצוף והחדשני שעומד על כתפיהם של ענקים קשישים כמו פיליפ רות' וסול בלו ומביט קדימה באירוניה עצמית.
 
מישהו מהסופרים היהודיים האמריקאים הגדולים השפיע עליך במיוחד?
"את סול בלו גיליתי מאוחר יחסית. בעבר לא מצאתי עניין בכתיבה שלו, ולא הרגשתי הזדהות, ואז קראתי את "מתנתו של הומבולט" וממש עכשיו אני קורא את "הרצוג" ואני פשוט אוהב אותו מאוד. בהחלט יתכן שבלו הוא הסופר הכי אהוב עלי כרגע, אם כי אני עדיין מעריץ כותבים יותר אקזיסטנציאליסטים. תמיד אהבתי מאוד את פיליפ רות', ובמיוחד את ספרו "סופר הצללים", אם כי גם ספריו האחרים נהדרים בעיני. אני לא ממש מת על הספרים האחרונים שלו, שדווקא קיבלו המון שבחים. אני אוהב מאוד את סינת'יה אוזיק, שיש לה סגנון נפלא, ואת הסיפורים הקצרים של ברנרד מלמוד".
 
שייבון נשוי לסופר
ת איילת ולדמן (שחיברה בין היתר שבעה ספרי מתח במרכזן האם-עקרת בית-בלשית ג'ולייט אפלבאום ואת הרומן "אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות"). ולהם ארבעה ילדים. זה אולי הזמן לתקן טעות היסטורית: בעשרות כתבות עליהם נאמר כי ולדמן הצהירה בראיון טלוויזיוני שהיא אוהבת את בעלה יותר מאת ילדיה. האמת מורכבת יותר: ולדמן כתבה מאמר שלם, מנומק ומעניין, שבו טענה כי הקשר הזוגי במשפחה הוא שצריך לעמוד במרכז, וכי ילדים שאינם גדלים בתחושה שהם מרכז העולם, בריאים יותר ויש להם יותר כלים להתמודד עם העולם. מבט חטוף בתמונה של שייבון – ללא ספק גבר נאה להחריד – מבהיר בקלות את מקור הטעות.
 
אשתך היא גם סופרת מוערכת. זה לא מאוד קשה לחלוק את החיים עם כותב-יוצר נוסף?
"אנחנו חולקים חדר עבודה בביתנו שבברקלי, קליפורניה. אנחנו גם חולקים כל פן בעבודה, מרגע שמישהו מאתנו מעלה רעיון ועד הביקורת הקטלנית הראשונה שאנחנו מקלבים. היא החברה הכי טובה שלי ושותפתי האומנותית. אבל יש לנו כלל – אנחנו לא כותבים יחד, לא משתפים פעולה ממש בשום דבר, אלא בגידול הילדים".
 
שייבון פרסם לא מעט כתבים תחת שמות עט בדויים. אחד מהם הוא מלאכי ב. כהן שבאנגלית הוא אנגרמה של שמו האמיתי, כינוי אחר הוא אוגוסט ואן צורן, שקם לתחייה ב"נערי הפלא" כדמות של ממש, מחברם של ספרים ומחקרים שמנהל מערכות יחסים עם דמויות אחרות בספריו. משום שהוא אוהב לתעתע כך, נדמה לעתים ששייבון מקיים בראשו איזה יקום מקביל. הוא, מצדו, לא מתייחס לזה ברצינות.
 
למה אתה בכלל משתמש בשמות בדויים?
"אוי, זה בעיקר כדי להשתעשע. לא, לא בעיקר. לגמרי כדי לצחוק".
 
ואלמלא היית סופר, מה היית?
"אדם שהיה מאוד רוצה להיות סופר".

* פורסם היום במדור הספרים של האתר ווי-נט

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On נובמבר 21, 2008 at 6:15 pm

    לא נותר לי אלא לקנא. גם בכשרון וגם בעיניים.מה זה נהיה טרנד כזה שסופרים הם כיום כל כך יפים

  • אביגיל  On נובמבר 21, 2008 at 6:24 pm

    שמנסה בוודאי לרכב על גל הצלחת ספרי ההמשך של שייבון שעם עובד השכילו לרכוש את הזכויות עליהם.
    בכל מקרה, הוצאת ספר של שייבון, ולו הוצאה מחודשת היא סיבה למסיבה.

  • אסתי  On נובמבר 21, 2008 at 7:59 pm

    אגב, נתן אנגלנדר, אמר גם הוא, שהוא אוהב מאוד את פיליפ רות למרות שלכאורה היה צריך להיות קרוב יותר לבשביס זינגר מאחר והוא בא מאותם עולמות בהיותו בן למשפחה חרדית.

    אני מצרפת לינק לכתבה שעשיתי על הסופרים האמריקאים היהודים – אנגלנדר, שייבון, ניקול קראוס וספרן פוייר.
    http://digital.globes.co.il/Repository/ml.asp?Ref=R0hOLzIwMDgvMDQvMTYjQXIwNTQwMA==&Mode=Gif&Locale=hebrew-skin

    אגב, שייבון לא משייט ברחובות ניו יורק אלא בקליפורניה שם הוא חי עם איילת ולדמן בניתוק מהשלישיה הסקסית – אנגלנדר + הזוג ספרן פוייר&ניקול קראוס שחיים בניו יורק.

    ועוד מילה כי אני לא יכולה להתאפק – מה שמקסים אצלו, מלבד העיניים, זו היכולת המדהימה לגלוש בין ז'אנרים כמו שכתבת, ולהשתמש בהם בצורה מושלמת סגנונית ותכנית לצורך העברת הסיפור

  • ריקי כהן  On נובמבר 21, 2008 at 10:03 pm

    לא קראתי עדיין ספרים שלו, את המאמר המדובר שלה קראתי אז, ומאוד הצחיקו אותי התגובות המתלהמות נגדה.
    אני מקנאה בו אנושות על היכולת להניח ספר של 1500 עמודים ולעבור לספר הבא, זה מעיד על ייעוד.

  • רונית  On נובמבר 21, 2008 at 10:39 pm

    וגם מוכשר.
    פשוט מהמם.
    ואשתו מאד מאד, אבל מאד חכמה.
    הלואי על כולנו.

  • שמרית  On נובמבר 22, 2008 at 7:51 am

    קראתי את התרגום הישן לנערי הפלא. יופי של ספר. נעשה בעקבותיו גם סרט מקסים בעיני, תחת אותו השם עם מייקל דאגלס,
    בתפקידו הטוב ביותר
    מומלץ!
    ואפשר להתחיל עם הסרט או עם הספר , לא ייגרע דבר מאף אחד מהם – מקרה די נדיר

  • כנרת  On נובמבר 22, 2008 at 12:42 pm

    זאת באמת חוצפה להיות גם מוכשר כל כך וגם חתיך הורס (אם כי התמונה הזאת היא לא הטובה ביותר שלו). ואני אוהבת נורא גם את הסרט המקסים ההוא. בכלל, אני מכורה לספרים על סופרים אמריקאיים. אלמנה לשנה אחת סטייל. לא יכולה לעמוד בפני הדימוי העולה מאליו של ערבי הקראה ושלכת ניו אינגלנד.

    קראתי רק את אגודת השוטרים, והוא היה מעולה בעיני. ממש.

    לעומת זאת, קראתי את המאמר של אשתו, ואף נתבקשתי להגיב לו בהרחבה שחור על גבי נייר. דווקא כן מקומם קצת. אבל ניחא, זה נראה היה כמו תפקיד שאומץ בשמחה.

    וריקי – לנטוש אחרי 1500 עמודים, זה באמת מרשים, אבל מקדמה של מאה חמישים אלף דולר, על הספר הראשון, בהחלט מסביר את תחושת הייעוד.

  • דפנה לוי  On נובמבר 22, 2008 at 6:33 pm

    ושובר את התיאוריה עליה עמלתי שנים ארוכות, ולפיה יש תואם מוחלט בין מידת יופיו של גבר למידת נביבותו.
    וגם קיבל פוליצר…

    אגב, הוא אמר שרק החרדה שיאלץ להחזיר את המקדמה המכובדת שקיבל דחפה אותו לכתוב ספר חדש בצ'יק, והתוצאה כל כך משובחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: