מתמטיקה זה סקסי!

 

מרכוס דו סוטוי, מתמטיקאי מאוקספורד, מחבר ספרים על ההיסטוריה המסעירה של המתמטיקה, מתרועע עם קומיקאים, משחק כדורגל, מגדל חתול ובהחלט יכול להיות שיש לו עוד כמה תכונות טובות. נפגשנו לשיחה, ומתברר שהוא משוכנע שמתמטיקה זה מאוד סקסי, ושיכול להיות שדגלאס אדמס צדק ו – 42 היא היא התשובה לשאלת משמעות היקום

 

ככה לא אמור להיראות פרופסור למתמטיקה מאוקספורד: חייכן, תזזיתי למדי, מבין גדול בקומיקאים עכשוויים ונושא על זרועו גבס, תוצאה של משחק כדורגל שבו השתתף בכפר סבא. ובכל זאת, מרכוס דו סוטוי הוא מבכירי המתמטיקאים הבריטיים, טור פרסים ורב פרסומים. בנוסף על המחקר וההוראה, דו סוטוי בן ה – 43, מקדיש זמן רב לקירוב לבבות בין הציבור הרחב לאהובתו – המתמטיקה. הוא כותב טור בטיימז תחת הכותרת "מתמטיקה היא סקסית", כותב ספרים לילדים שנועדו לקרב אותם לתחום שהוא רואה בו הרבה קסם, ומגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה המציגות את הפן המצחיק והמלהיב של המתמטיקה. הוא גם כותב ספרים על תעלומות ודרמות בהיסטוריה של הגילויים המתמטיים. הראשון בהם, "המוזיקה של המספרים הראשוניים" (ספרי עליית הגג, מאנגלית: אוריאל גבעון) ראה עתה אור בעברית.
 
דו סוטוי הגיע השבוע ארצה כדי להשתתף בטורניר הכדורגל של נבחרות סופרים מישראל, אנגליה וגרמניה. אחד הגרמנים נתקל בו בעוצמה ששברה את כף ידו הימנית. בואו נדלג על הכינויים שבו דו סוטוי כינה אותו. הוא עצמו מודה שעל המגרש הוא ושאר הסופרים מתנהגים כמו אחרוני החוליגנים. "זאת דרך נהדר לשחרר אגרסיות", הוא מודה, "על המגרש אנחנו אלימים ומקללים, אבל בחדר המיון היינו נורא נחמדים אחד לשני".
 
כמה מכם הגיעו לחדר המיון?
"לא מעט. היו כאלה שנקעו את הקרסול, מישהו שנחבל בזרוע… היה מאוד עליז שם".
 
הוא בן 43, מתגורר בלונדון עם אשתו הישראלית שני ושלושת ילדיהם, מבקר את המשפחה בארץ לעתים קרובות, משחק כדורגל פעם בשבוע, מנגן בחצוצרה וכותב מאמרים. ב"המוזיקה של המספרים הראשוניים" דו סוטוי מתאר את הדרמה הגדולה שליוותה שנים של ניסיונות מצד מתמטיקאים בכל העולם להוכיח השערה שהציג המתמטיקאי הגרמני ברנרד רימן בשנת 1859 בנוגע לחוקיות הופעתם של מספרים ראשוניים. הוא גולש אגב כך באלגנטיות בין מתמטיקה טהורה לתככים היסטוריים, בין מכאניקת קוונטים לתאוות וכמיהות אנושיות. במהלך הקריאה, היו רגעים שבהם האפשרות להתאהב במתמטיקה נראתה לי הגיונית, למרות מטען החרדות והאימה. כצפוי, דו סוטוי, מרגיע.
 
"אין מה לפחד ממתמטיקה", הוא אומר. "רבים לא מרגישים נוח בתחום, לא מפני שהם לא מסוגלים להבין, אלא בגלל שהיו להם מורים שסיבכו את העניינים והפחידו אותם. זה בעצם אחת מתחומי הידע הכי סדורים, ברורים וחד משמעיים. המוח שלנו ממש בנוי להבין מתמטיקה, בג'ונגל נזקקנו למתמטיקה כדי לשרוד, לזהות אם עומד לפנינו יצור חי, לחשב מהירויות, מרחקים וכו'. אנחנו אוהבים לפתור בעיות, אנחנו אפילו אוהבים דברים כמו סודוקו בתנאי שאומרים לנו שזה לא מתמטיקה. אולי בגלל שההבנה בנויה שכבות על שכבות ואם בשלב מוקדם בלימוד פספסנו משהו, קשה מאוד להמשיך הלאה ואז כל המבנה כבר לא יציב".
 
אומרים שבמתמטיקה או שאתה מגיע להישגים מדהימים בגיל צעיר, או שהכול אבוד
"זה מיתוס, שנולד בגלל שבניגוד לענפי מדע אחרים, לא צריך לצבור הרבה ניסיון ולא צריך לחכות שנים לתוצאות של ניסויים. העיסוק במתמטיקה דומה למסע לעולם אחר, ולכן כשאתה צעיר מאוד וסקרן מאוד קל לך לבלות הרבה זמן בעולם הזה ולהצטיין ואתה מתבגר בתוכו במהירות גדולה. חוץ מזה, הישגים גדולים מתרחשים בדרך כלל כשמישהו קורא תגר על החשיבה המקובלת, ובגיל צעיר אתה לא מקובע, קל לך לחשוב מחוץ לקופסא, למרוד ולטלטל את העולם. זה לא אומר שהכול נגמר בגיל ארבעים. בדיוק בגלל זה כתבתי את הספר הבא שלי, שמתורגם בימים אלה, ועוסק בסימטריה, אבל גם מתעד שנה בחייו של מתמטיקאי, ומביא דוגמאות של מתמטיקאים שפתרו בעיות גדולות בגיל מאוחר, כדי להוכיח שזה לא גיל שבו אתה אמור לסכם סיכומים ולהשלים עם זה שכל ההישגים הגדולים שלך כבר מאחוריך".
 
מפתיע לגלות כמה דרמה יש בעולם המתמטיקה…
"בבית הספר אנחנו לומדים משוואות והוכחות בלי ההקשר האנושי ההיסטורי,לכן אני משתדל בספרים שלי להביא את כל מה שמסביב, ולתת לקוראים להבין את המהלכים האנושיים שהובילו לכל מה שלימדו אותם בכיתה. יכול להיות שלילדים יהיה קל יותר להתקרב לרעיונות מופשטים אם הם יבינו שהם נולדו מתוך צרכים מעשיים, למשל שדרכי חישוב נפח של גופים גיאומטריים התגלו בניסיון לבנות פירמידה, שלמתמטיקה יש היסטוריה, שאפשר לקרוא אותה כמו סיפור הרפתקאות, כמו תעלומת רצח".
 
יש סיכוי שמדענים יהפכו כך לגיבורי תרבות, כמו ספורטאים או שחקנים?
"יש לאנשים תיאבון ורצון להכיר מדענים. כשאני אומר שאני מתמטיקאי, אני רואה את ההתפעלות, אבל אם תבקשי מאנשים להיזכר במתמטיקאי שהם מכירים, הם יגידו פיתגורס ואולי איינשטיין, שלא היה בדיוק מתמטיקאי…. רוב המתמטיקאים הגדולים של תקופתנו הם אנשים מופנמים מאוד, אולי אפילו מוזרים, ולכן קשה לשווק אותם כגיבורי תרבות. קחי למשל את גריגורי פרלמן, שהוכיח את השערת פואנקרה (בעיה מתמטית סבוכה שנחשבה לאחת משבע הבעיות הלא פתורות של הענף במילניום החדש. ד.ל.) – הוא ברח וסירב לקבל את הפרסים שרצו להעניק לו, הוא מתחבא בבית אימו בסנט פטרסבורג ולא עונה לטלפונים…"
 
זה לא מתסכל?
"לא, משום שהמתמטיקה חשובה יותר מהאנשים שעושים אותה, יש לה ממד אוניברסלי שקיים מעל ומעבר לנו עצמנו. לא מפתיע אותי שכותבי מדע בדיוני משתמשים הרבה במתמטיקה, בהנחה שזו השפה האמיתית של הקוסמוס".
 
את הפוסט דוקטורט שלו עשה דו סוטוי באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הכיר את אשתו. "הגעתי מרקע מאוד שמאלנ
אנטי ציוני באוקסופרד", הוא אומר, "אבל ידעתי שאני רוצה לבוא לישראל כי יש לכם פה מתמטיקאים מעולים".
 
באמת? רק עכשיו התפרסמו פה תוצאות של מבחנים שמהם מתברר כי ילדי ישראל נמצאים במקום נמוך מאוד בעולם במתמטיקה
"הממוצע של הילדים לא גבוה, אבל אין הרבה קשר בין זה לבין צמרת המתמטיקאים. יש לכם המון עולים מרוסיה שנחשבים למובילים בתחום. "
 
דגלאס אדמס כתב שהתשובה למשמעות החיים והיקום היא 42, מה דעתך?
"אני יודע שהוא ניסה לבחור מספר שאין לו שום משמעות מתמטית, אבל מתברר שהוא רב משמעי מאוד, גם במתמטיקה וגם בפיסיקת קוואנטים, ומצאתי אותו חוזר כמה פעמים גם בכתבים של לואיס קרול, כך שאני מתחיל לחשוב שאולי זאת באמת התשובה להכול, ואנחנו רק צריכים למצוא מהי בדיוק השאלה".
 
* פורסם במדור הספרים של ווי-נט
** אתר האינטרנט משובב הנפש של דו סוטוי, נמצא כאן .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On דצמבר 23, 2008 at 5:02 pm

    מי אמר?

  • טלי  On דצמבר 23, 2008 at 5:09 pm

    ואומר דברים מעניינים. כל עוד אף אחד לא מצפה מ מ נ י להתיידד עם המתימטיקה, אני לגמרי בעד… (-:

  • נירית  On דצמבר 23, 2008 at 5:09 pm

    רק את יכולה לכתוב כתבה על מתמטיקאי ושזה באמת יצא לך סקסי לגמרי. מתה על הראיונות האלה שאת עושה!

  • דודו (של שלומית)  On דצמבר 23, 2008 at 5:11 pm

    תראו איזה חיוך זדוני יש למרקוס הזה: הוא יודע שמתמטיקה זאת המצאה שנועדה לגרום לחצי מהילדים בכל כיתה להרגיש דבילים, ולאפשר למחצית השנייה להתנשא. הייתי אומר גם מה זה עושה למחצית השלישית, אבל כל המתמטיקאים יקפצו עלי תכף ויסבירו לי שחצאים יש רק שניים.

  • אסתי  On דצמבר 23, 2008 at 5:13 pm

    וכמה השעורים האלו היו מועדפים עלי בתיכון, ועוד לא היה לי מורה חתיך ומדליק כמו זה…

    אני חושבת שלא צריך ללכת להיסטוריה של המתמטיקה כדי למצוא יצרים ותעלומות, מספיקה אפילו תעלומת המשוואה עם שני נעלמים. ומודה אגב, שמעולם לא הצלחתי להבין למה כל כך מתקשים בזה, הרי אין כאן צורך ללמוד בעל פה תאריכים וציטטות, כולה מבחני הגיון פשוט ותעלומות הנדסיות ומתמטיות.
    אהבה גדולה המתמטיקה בשבילי.

    למה לא לקחת אותי לפגוש את האיש הדגול, הייתי מוכנה לתרגם לך כל חיבור או חיסור או מכפלה, שלא לדבר על לשאת למענך את הטייפ? לא יפה.

  • וולדק  On דצמבר 23, 2008 at 5:13 pm

    למשל: 69

  • הקוראה מרחוק  On דצמבר 23, 2008 at 5:18 pm

    אני מצטרפת לזעקה של אסתי: כשהולכים לראיין אחד כזה חמוד, לא הולכים לבד…:-)

  • מיכל  On דצמבר 23, 2008 at 5:29 pm

    היו לי מורים מפחידים, ובכל פעם שאחד מהם קרא לי ללוח לנסות לפתור משהו לפני כל הכתה הרגתשי שאני מתכוצת לגודל של גרגר אפונה. קראתי את הספר של המתמטיקאי הבלונידי הזה, ואני חייבת להגיד שהוא מתאר את כל הנושא כאילו זה קלי קלות. לא ברור לי למה הם לא מבינים כמה זה מאיים על רוב התלמידים.

  • החבר של רני  On דצמבר 23, 2008 at 6:11 pm

    אני מאד אוהב מתמטיקה. במיוחד את החטיפים המתמטיקים עם קרם שמנת

  • החבר של רני  On דצמבר 23, 2008 at 6:13 pm

    הכי אני אני אוהב חטיפים מתמטוקים, הם יותר מושי כאלה

  • חפרפרת המחשבות  On דצמבר 23, 2008 at 6:44 pm

    היא הפילטר שלנו, היא הדרך שבה המוח שלנו מעבד את המציאות, היא המוזיקה הפנימית שלנו. זאת הצרה עם מתמטיקאים, שהם לא לומדים מספיק פילוסופיה

  • רונית  On דצמבר 24, 2008 at 9:03 am

    פעם,מזמן, התארחתי בביתו.(עם חבר שלי מאז).
    הוא באמת מקסים מאד וגם שר יפה.
    נדמה לי שכבר אז היה הפרופסור הצעיר ביותר בקולג' אול סולז המכובד להחריד.
    עולם קטן.

  • דפנה לוי  On דצמבר 24, 2008 at 12:31 pm

    זה עולם קטן? זה? והרי אז הכרנו, לא?

  • עמיחי  On דצמבר 24, 2008 at 5:16 pm

    אני רק יכול להוסיף שניצחנו אותם בצדק
    ומרקוס איש באמת מקסים ומיוחד, אבל יצר הרבה חורים בהגנה

  • דפנה לוי  On דצמבר 24, 2008 at 5:50 pm

    מרקוס הוסיף לחתימה של המייל שלו את השורה "סליחה על המיילים הקצרים, שברתי את היד במשחק כדורגל של נבחרת הסופרים האנגלים נגד גרמניה". איפה ישראל בכל הסיפור הזו? האם אתה שוקל להגיב בזמן ובמקום שיתאים לך?…

    (ואגב, הגרסה פה נטולת עריכה. ככה זה בלוגרים, לוקחים לעצמם חרויות)

  • רפי  On דצמבר 24, 2008 at 5:51 pm

    זה פחות חשוב ופחות מסעיר מספרות, או שירה, או ציור. הבנה, לעומת יצירה. לא?

  • חנה בית הלחמי  On דצמבר 25, 2008 at 7:40 am

    שכל הטובים תפוסים 🙂

  • אלפונסו  On דצמבר 25, 2008 at 8:28 am

    דפנה יקירתי
    אני מקנא בך שאת מראינת משוחחת ומקשיבה עם אנשים כל כך מענינים, שונים ומשונים ומאפשרת לנו בכתבותיך המענינות להציץ לעולמותיהם
    מעריץ

  • רונית  On ינואר 16, 2009 at 7:00 pm

    הכרתי גם את מרקוס. חייבת לומר שיותר משקינאתי באשתו, קינאתי בילד שלו. הוא אבא מתוק במיוחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: