השיער הסגול,הפה הגדול – ראיון אישי מאוד עם דיים עדנה

אני מודה, לא התאפקתי. נפגשתי עם דיים עדנה, ומיד הצעתי לה נישואין. בארי המפריז (שלפני כמה חודשים הבהיל את כולנו כשביטל סיבוב הופעות בארה"ב) היה ונותר אחר האנשים המצחיקים בתבל,וכשהוא בתפקיד עדנה, הוא לגמרי חסר עכבות. הנה תקציר (ארוך, אני יודעת) של השיחה המענגת שקיימנו בבוקר לונדוני צח וקפוא

 
   דבר מוזר קרה לי בביקורי האחרון בלונדון: בסוויטה מהודרת של מלון יוקרתי מאוד פגשתי אישה גבוהה מאוד וסגולת שיער, שהצחיקה אותי כל כך עד שהתה (בחלב) ששתינו ניתז שוב ושוב מנחיריי. איזו ברירה כבר הייתה לי? ברור שהצעתי לה נישואין. היא סירבה. בנימוס. ושברה את לבי. למה? לדברי דיים עדנה: "אני לא ממש בנויה לקשר". "אבל היית נשואה למעלה מארבעים שנה", אני מתעקשת. "אבל אלה היו נישואין לא מתפקדים", היא מודה במבט מושפל. "אם יש משהו שאני ממש לא סובלת, זה כל הקטע הגופני הזה של הזוגיות, שכל העולם עושה ממנו כזה רעש".
 
בגיל 75 דיים עדנה נראית טוב מתמיד. אנחנו נפגשות לשיחה הודות לקמפיין החדש שהיא מובילה, למוצרי האיפור של חברת MAC, ועקרת הבית האוסטרלית שהפכה כוכבית-על מקדמת את פניי בשמלה הדוקה שכולה פאייטים כסופים ונוצות טווס כחולות ומשרבבת לעומתי רגליים ארוכות מאוד, הנתונות בגרביון מוזהב. הסטייל שלה נותר הרפתקני כבעבר. גם המשקפיים. בגרסה הנוכחית יש יותר אבנים מבחומה הסינית. הלשון שלה – אני נוכחת די מהר – לא קהתה עם השנים. להפך, די מהר אני מגלה שבשיחה בעל פה היא נועזת עוד יותר מכפי שהייתה בתוכנית הראיונות שלוחת הרסן שלה בבי. בי. סי ושחבל מאוד שלא הצטיידתי מראש במכשיר אינהלציה. את השורות המובחרות שלה לא אוכל לצטט כאן מחשש לתביעה פלילית. ואל תגידו לי שלראש הממשלה, הרבנים הראשיים ולג'ירפות אין ראש לבתי משפט.
 
האיש שמאחורי דיים (תואר אצולה המוענק בדרך כלל על ידי מלכת אנגליה, ובמקרה זה הוא פיקטיבי לחלוטין) עדנה, בארי המפריז, קצת פחות זוהר מהאלטר אגו שיצר לפני כחמישים שנה, ושהביא לו פרסום ותהילה. למען האמת, בשנה החולפת הוא נאלץ לבטל מסע הופעות בארצות הברית, אחרי שהרופאים הורו לו לנוח במשך חצי שנה אחרי ניתוח להסרת התוספתן. אלא שהמפריז התאושש מוקדם מהצפוי, וחזר אל הבמה כשהוא עטוי במקייפ אפ האהוב עליו, מן הסדרה החדשה של מק, בגוון שהוא עצמו העניק לו את השם "קנגרוּז'" – במחווה למולדתו אוסטרליה. באותה רוח כוללת סדרת האיפור גוונים של פרח הסייפן, הפרח הלאומי שדיים עדנה נוהגת לחלק (או יותר נכון, להטיח) למעריציה בתום כל הופעה.


הוא למד משפטים ופילוסופיה והתפרסם כאמן דאדא הזוי

המפריז לא תמיד לבש בגדי אישה בהופעות שלו. הוא נולד במלבורן, ודבר בילדותו השגרתית לא יכול היה להעיד כי מן הילד היצירתי והנבון, שידע להעסיק את עצמו שעות בעוד הוריו מנהלים את עסקיהם ומקדישים לו אך מעט תשומת לב, תיוולד אחת הנשים המשוחררות, המוחצנות, המתוחכמות והמצחיקות ביותר של העשורים האחרונים. הוא למד משפטים, פילוסופיה ותולדות האומנות והתפרסם בצעירותו כאמן דאדא, צייר נוף מוכשר ומוזיקאי ניסיוני שביצע אינספור מופעי רחוב הזויים. בין לבין הספיק להתחתן (ארבע פעמים) ולהתגרש (שלוש) וגם ללדת ארבעה ילדים. עם אשתו הנוכחית, ליזי ספנדר, הוא חולק את זמנו בין מלבורן ולונדון. מגיל צעיר אהב להתחפש וכשחיפש דרך לכבוש את הבמות, המציא סדרה של דמויות בדיוניות, החל בד"ר אהרון אזימוט (אומן רחוב עטוי גלימה שחורה) וכלה בלז פטרסון (שר התרבות הפיקטיבי של אוסטרליה, היורק תוך כדי דיבור ומפגין לראווה איבר רבייה ענק). חלק מהדמויות האלה שרדו ועדיין זוכות לתשואות בהופעותיו בפני קהל, אך אף אחת מהן לא מאיימת להדיח מכס הפופולאריות את דיים עדנה.
 
עדנה, או בשמה המלא דיים עדנה אברג' ("ממוצעת") אינה סתם דמות ראשית במופע דראג. המפריז יצר אותה בשנות החמישים כמין שריון שאפשר לו לומר את כל מה שעלה בדעתו, לבקר תופעות חברתיות ולאתגר דעות קדומות, בתקופה שבה התקשורת ובוודאי הטלוויזיה, היו נתונות בסד של שמרנות וקיבעונות. תחת מעטה האיפור, הבגדים הגרנדיוזיים, השיער הסגול, המשקפיים הענקיים והקול הצווחני, המפריז הרשה לעצמו לשאול את האורחים שלו (ואלה כללו פוליטיקאים מכל העולם, כוכבי קולנוע, אנשי עסקים, ספורטאים וידוענים אחרים) שאלות מביכות ולחשוף את ערוותם, שלרוב הייתה נגועה בגזענות, צרות אופקים וחוסר פרגון, לקול מצהלות הקהל. ממש כפי שבדורות שקדמו לו נאלצו נשים לאמץ זהות גברית בדויה על מנת לפרסם את כתביהן או לזכות בהשכלה, המפריז, בעזרת הדמות הנשית שהגה זכה להקשבה גורפת. עדנה שלו זכתה שבמלבורן ייקרא על שמה רחוב, היא הוזמנה להשתתף בפרק של "אלי מקביל" והתארחה במגוון תוכניות דברת, כתבה טור עצות בכתב העת "וניטי פייר" ואף קיבלה תואר אבירות ממלכת בריטניה.  לא מפתיע, לכן, שהמפריז קרא לאוטוביוגרפיה שחיבר "נשים ברקע".
 
לראיון מופיעה, כאמור, עדנה במלוא הדרה. היא לא מאפשרת לי לרמוז אפילו בקלילות לכך שהיא עצמה אינה דמות אמיתית וכשנאמר השם המפורש "בארי המפריז" היא ממהרת להסביר שמדובר במנהל האומנותי שלה. אחרי לחיצות הידיים הרשמיות שלנו, היא רוכנת לעברי ואומרת: "אני נרגשת מאוד שבאת לראיין אותי, כי יכול מאוד להיות שאני יהודייה".
 
מה פירוש יכול להיות?
"אנחנו האוסטרלים לא ממש יודעים מה המוצא שלנו, אבל יש דיבורים במשפחה שלי על שורשים יהודיים. אני גם מרגישה מאוד יהודייה. בגלל הכישרון שלי, יש לי תפישת עולם מאוד יצירתית, שבעיני דומה לראיית העולם של רבים מהאמנים היהודיים הגדולים."
 
את מתעניינת באומנות?
"יש לי אוסף אומנות ובו כמה יצירות של אומנים יהודיים גדולים כמו מקס ליברמן. אני לא מתה על מארק שגאל. האם זה נורא שאני אומר
ת את זה? יש לי כמה ציורים מוקדמים שלו, ואני אוהבת את הויטראז'ים שלו, אבל העבודות המאוחרות שלו לא מאוד מוצאות חן בעיני. אהובים עלי במיוחד הציירים הווינאים הגדולים, כמו גוסטב קלימט ואגון שילה, שלא כולם היו יהודים אבל היו להם ספונסרים יהודיים עשירים בווינה. אני מספרת לך את זה משום שחשוב לי להבהיר שאני מרגישה שהאישיות שלי לא לגמרי אנגלו-סקסית אלא קצת יותר אקזוטית מזה, ואני מניחה שיש שם גנים יהודיים".

ובזכותם נולדת עם שיער סגול?
"אני מוכרחה להדגיש שצבע השיער שלי טבעי לחלוטין. אני אחת הנשים הבודדות בעולם שהיה להן מזל גדול להיוולד עם שיער סגול . בילדותי זה לא היה קל, כי הילדים בבית הספר צחקו עלי, אבל בבגרותי השיער הזה הביא לי רק מחמאות וכך גם העור החלק שלי והרגליים הארוכות שלי. אני חושבת שאני האישה היחידה שיש לה קו ביקיני סגול. זה אולי יכה אותך בתדהמה, אבל אני לא חושבת שאני יפהפייה גדולה. אין ספק שאני אישה מושכת ביותר, ושיש לי כריזמה אדירה, ושגם ככה, במראה הטבעי והפשוט שאימצתי לעצמי, אנשים פשוט לא יכולים להתעלם ממני".
 
כאחת מבנות המזל שיכולות להרשות לעצמן להסתובב בעולם במראה טבעי, מה לך ולקמפיין של חברת קוסמטיקה? את משתמשת בקוסמטיקה?
"הפנייה של חברת אסתי לאודר והבקשה שארתם לפרסום של מוצרי "מק" שלהם החמיאה לי מאוד. השתמשתי במוצרים האלה במופעים שלי בברודווי ושמחתי כשהם טענו באוזניי שהעור שלי פשוט מושלם עבורם. הזוהר הזה שהם מנסים לשדר בא לי פשוט באופן טבעי".
 
את אוהבת שמלות צבעוניות מאוד וזוהרות מאוד. האם זה סגנון הלבוש המקובל בין עקרות הבית באוסטרליה, או שזה פיתוח מקורי שלך?
"לי יש, כמובן, הרבה יותר סטייל מלשכנותיי, ולקח לי שנים לשכלל אותו. בראשית הקריירה שלי לא הקדשתי תשומת לב להופעה החיצונית שלי. הייתי אישה מוזנחת. ככל שההצלחה שלי גדלה, כך הקפדתי יותר על הבגדים שלבשתי, בעיקר משום שהרגשתי שהקהל היה מדוכדך ואפרורי ונזקק לקצת תנועה וצבע בחייו. התחלתי ללבוש בגדים יקרים יותר, והיה ברור שאני לבושה טוב יותר מכל אישה אחרת בסביבה".
 
מי מעצב את השמלות שלך?
"הבן שלי מעצב את הבגדים שלי. השמלה הזו למשל, עשויה נוצות כחולות של ציפור אוסטרלית כחולה גדולה ונדירה שכבר נכחדה. הנוצות שלי נלקחו מהפרט האחרון ששרד בחיים. "
 
יש עוד פריטים במלתחה שלך שמבוססים על חיות נכחדות?
"פה ושם. הנעליים האלה, למשל, עשויות עור משק האשכים של קנגורו. מאחר שאני מתנגדת לאכזריות כלפי בעלי חיים, נאלצתי לפתח שיטה הומאנית לתלישת השק מעל הקנגורו מבלי להכאיב לו, אבל אני לא רוצה להיכנס לפרטים. אני גם לא בטוחה שזה כשר, אז אולי לא כדאי שתזכירי את זה בכתבה".
 
את לובשת כל שמלה פעם אחת בלבד. מה קורה להן אחר כך?
"במלבורן יש לי מוזיאון קטן שמוקדש במיוחד לשמלות שלי, ופה בצפון לונדון, יש לי חדר שלם עם שמלות ייחודיות. מדי פעם אני עורכת תערוכות ואנשים פשוט מתים מהתפעלות".
 
זה נכון שאלטון ג'ון מייעץ לך בבחירת הצבעים?
"אלטון הוא חבר יקר, אבל אין לו טעם. הבגדים שלו קיטשיים. אני מתנצלת שאני אומרת את זה, אבל אי אפשר בכלל להשוות בין הזוועה שהוא לובש לבין השמלות שלי. שתדעי לך, שלמרות שהשמלות שלי מאוד גרנדיוזיות, בתוכי נשארתי אישה צנועה ופשוטה כמו בהתחלה".
 

לא ממש אוהבת את הקטע הגופני הזה

הצניעות הזו היא סוד המראה הצעיר שלך?
"הזוהר שלי הוא קודם כל עניין פנימי. וחוץ מזה, כדי לשמור על עור פנים רענן, נהגתי משך שנים לישון כשסרדינים צמודים לעפעפי ולחיי. נורמן, בעלי המנוח, נהג לקטר על זה, עד שהבטחתי לו שמדי בוקר הוא יוכל לקבל אותם על טוסט."
 
הקריירה שלך הגיעה לפסגות בינלאומית. את חושבת שהיה לך קל יותר לו היית נולדת גבר?
"חס וחלילה. נראה לי שלהיות גבר זה מאוד משעמם. אני פמיניסטית חלוצה, אני לימדתי את ז'רמיין גריר ובטי פרידן כל מה שהן אי פעם ידעו. כואב לי מאוד שהן לא למדו ממני גם לשמור על מראה נשי זוהר".
 
להמפריז, בכהונתו כדיים עדנה, הייתה על הבמה סייעת זעירת קומה ומצומקת פנים. זו הייתה השחקנית אמילי פרי, שגילמה את מאדג' אלסופ, חברתה השותקת והביזארית של הדיים הגדולה. יחד הן טיילו בעולם, והופיעו על הבמה ובטלוויזיה. הקריירה הזוגית הזו החלה כשפרי הייתה כבר בת 75, ונמשכה עד מותה – השנה – בגיל מאה. המפריז סיפר אז כי פרי הגיעה אליו לאודישן בטעות ומבלי שידעה מיהי דיים עדנה, אבל מיד כשנחו עליו עיניה ידע שהיא מושלמת לתפקיד. על הבמה התעלל בה נוראות, אך מאחורי הקלעים נולדה חברות רווית רגש ועניין הדדי. "איבדת השנה חברה קרובה", אני אומרת לעדנה בהשתתפות בצער, והיא מביטה אלי מבעד לעדשותיה המלוטשות: "היינו כמו גרטרוד שטיין ואליס ב. טוקלס , הסופרת האמריקאית הנודעת ובת זוגה. רק שאני, כמובן, הרבה יותר אטרקטיבית מגרטרוד שטיין. ואני חוששת שמאדג' הייתה קצת תלויה בי. זה לא קל כשמישהו תלוי בך לחלוטין. "
 
לך יש גם ילדים
"יש לי שלושה ילדים בוגרים, ושלושתם לחלוטין לא מתפקדים בעצמם ותלויים כאבן ריחיים על צווארי. האמת היא שאישה כמוני לא הייתה צריכה להתחתן בכלל, אבל התחתנתי, ולא סתם, אלא עם גבר מבוגר ממני שמרבית שנות נישואינו לא תפקד במיטה. אני חייבת להודות שזאת הייתה הקלה מבחינתי, כי אני, כאמור, לא מאד מתלהבת מסקס".
 
היו שמועות שכל השנים האלה ניהלת רומן עם לז פטרסון
"שמועות זדוניות ולא נכונות, שהופצו כנראה על ידי האיש האיום הזה. אגב, לא מזמן שמעתי שהוא מתוכנן להישלח כשגריר אוסטרליה לישראל".
 
היית רוצה לבקר בישראל?
"בהחלט. מעולם לא הופעתי שם, והייתי שמחה לעשות זאת. את חושבת שיבינו את ההומור שלי בישראל? לא מעט מחברי באוסטרליה מבקרים בישראל באופן קבוע. אחד מהם, הרב ד"ר ג'ון לוי נוסע לשם אחת לשנתיים עם קבוצה גדולה של תיירים נוצרים ומראה להם את ירושלים, את תל אביב. יש לו ידע אינצקלופדי של ההיסטוריה היהודית, ואני מקווה יום אחד להצטרף אליו".
 
אם היית מסכימה להינשא לי, היית יכולה להתגורר שם חלק מהשנה
"זאת הייתה הצעה נחמדה ונוגעת ללב, יקירתי, ובאמת כבר חלפו יומיים שלושה מאז הצעת הנישואין הקודמת שקיבלתי. אלא שאני אלמנה. נורמן היקר שלי הלך לעולמו לא מזמן, ואני לא ממהרת לפתוח בפרק חדש בחיי."

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On ינואר 6, 2009 at 11:26 am

    איזה כייף.
    אחרי לילה סהרורי ובוקר סהרורי שהחסיר שנים מחיי עד שנודע לי שהגולנצ'יק שלנו בשלום ומחובר לכל חלקיו, דבר שהגביר את המוטיבציה שלי במכון כושר, הגעתי לכאן עם כוס קפה ו… לא תאמיני – סקונס שהוכנו אתמול לחברים שבאו להינפש כאן מאשדוד המופגזת
    ואז… דיים עדנה אהובתי.
    מזמן לא צחקתי ככה, שלא לדבר על מזמן לא חשתי כזאת התרוממות נפש אל מול פוסט.

    ומאחר ורק על עצמי לספר ידעתי (בתגובה הזאת) אז שמחתי לגלות שהדיים גם היא מעריצה של אגון שילה, זאת אומרת שלא סתם התאהבתי בה.

    ותגידי דפנוש, איך הצלחת לשמור על שלוות נפש ומקצוענות של עיתונאית מראיינת אל מול פצצת האנרגיה והטירוף הזאת? אני בטח הייתי גונחת מצחוק, ויוצאת עם מכנסיים רטובים

  • דפנה לוי  On ינואר 6, 2009 at 11:53 am

    שנים של דיווחים מהשטח תחת אש לא הכינו אותי לפיצוץ הזה, ושנים של יוגה לא הקנו לי שליטה מספקת. השלפוחית נכנעה באמצע. ככה זה בגילנו, אסתי…

  • איתמר  On ינואר 6, 2009 at 12:04 pm

    את מלכה

  • אסתי  On ינואר 6, 2009 at 12:10 pm

    לא ידעתי שהוא בכלל אוסטרלי.
    וביקור שלו בארץ יגרום לכמה וכמה נשמות חסודות כאן בעיות קצת יותר קשות משלפוחית חלשה…

  • ליידי דיליי  On ינואר 6, 2009 at 12:15 pm

    יוענק לכותבת פוליצר, מיד ובדיעבד
    ויפה שעה אחת קודם

  • החבר של טייגה  On ינואר 6, 2009 at 12:31 pm

    אולי הביקור שלו היה מצנן לחמומי המוח המזרח תיכוניים את הראש. גם שלפוחית חלשה היתה מונעת מהם לעשות את השטויות שהם עושים, אם כי זה לא בטוח. בכל אופן, הראיון מרענן ומוצלח, דפנה, ואחרי הסיפור של מוניקה לוינסקי צריך רק לוודא שהתה בחלב לא השאיר שום כתמים מביכים על בגדייך.

  • כחול הזקן  On ינואר 6, 2009 at 1:26 pm

    ממש כמו הגבירה עדנה אברג' גם אני נולדתי עם צבע שיער לא שיגרתי, אבל לא הצלחתי לרתום את התכונה המיוחדת הזו לטובתי אלא יצא שהושמצתי וסופרו עלי סיפורי זוועה. צריך בשביל זה כנראה כישרון של אוסטרלית.

  • עמרי א.  On ינואר 6, 2009 at 1:27 pm

    הוא יכול היה לעשות עלייה, וכולנו היינו יוצאים מורווחים מזה שהיה מגיע לפה קומיקאי מדהים.

  • מוש מומקין  On ינואר 6, 2009 at 4:54 pm

    היתה לי עדנה.
    בקושי שלטתי על נקביי. היא מצחיקה בטירוף. ואת בכשרונך הרב שאלת את השאלות הנכונות.
    אני שוקלת ברצינות להזמין אותה לקומונת הזקנות
    בכל מצב צבירה.

  • חנה בית הלחמי  On ינואר 6, 2009 at 5:39 pm

    פגשתי אותה לראשונה בתחילת שנות השמונים בטלויזיה האנגלית, שהיתה עבורי הלם תרבותי וטלטול פנימי גדול (אחרי הכל, הגעתי מכאן – מערוץ בודד, חיים יבין בשחור לבן והפסקת צהריים בשידורים בין שתיים לארבע – היישר לדיים עדנה). לקח לי חצי שנה להבין במי אני צופה ומה היא אומרת, ולצחוק במקומות הנכונים 🙂

    מה מייצר שם סאטירה ודמות בעל שרידות שכזו? כאן כל דמות מחזיקה עונה (ושווה פחות מעונה)…

  • א'  On ינואר 6, 2009 at 5:42 pm

    משהו העדנה הזאת!

  • טיק תיק אוכל  On ינואר 11, 2009 at 2:03 pm

    דבר אחד לא הבנתי: מה זה: חשף את ערוותם של הפוליטיקאים? את ערוותם!? ממש ככה, או שהלכת אוטומטית אחרי הביטוי (הדי המגעיל)

  • גלית חתן  On ינואר 12, 2009 at 8:43 pm

    נהניתי מאוד, ואפילו קראתי הכל למרות האורך 🙂

    אפשר לשאול היכן פורסם הראיון במקור?

  • דפנה לוי  On ינואר 12, 2009 at 11:08 pm

    הראיון פורסם בגליון השבוע שעבר של לאישה.
    ותודה על הפרגון – קיצרתי את הטקסט קצת, יחסית למה שפורסם בעיתון- אבל הדיים כל כך הצחיקה אותי שהיה לי חבל לוותר על מילותיה…

  • איילת ה.  On ינואר 15, 2009 at 9:46 am

    ולמרות שאני קוראת את הבלוג שלך פה מדי פעם, עד לפני כמה ימים לא קישרתי בין דמותך הוירטואלית לזו שבמציאות ועכשיו ירד האסימון סופית.

    Io Mi Chiamo Ayelet 🙂

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: