שובה של השעה הבינלאומית

לפני כמה שנים גיליתי כדור הרגעה מסוג חדש, שהשפעות הלוואי שלו טרם נחקרו. מדובר בתוכנית הרדיו הוותיקה "השעה הבינלאומית", שדווקא אין בה כל סממן אסקפיסטי אבל היא מחלחלת למעמקי הגוף כאילו היו מנחיה ומרואייניה מומחים להיפנוזה, שמתחת לדיווחים אקטואליים על מבחר בעיות, קונפליקטים, אסונות וזוועות מרחבי תבל מלחששים איזה מסר תת הכרתי מרגיע.
 
אולי זה קולו של ד"ר יצחק נוי, שדר הרדיו הוותיק, שזיכרונות הילדות שלי ספוגים בו. נוי היה אחד מעמודי התווך של "התוכנית לאם ולילד", אחר כך של "לבת ולבן ולכל המתעניין" וגם "חתול בשק" – תוכניות הצהריים, שבשבילן היה שווה לגמור את הארוחה במהירות ולהתיישב עם שעורי הבית ליד הטרנזיסטור. נוי היה, מצד אחד, האיש שהביא לנו סדרה של תסכיתי אימה ("חתול שחור") ומצד שני הוא גם  ענה למכתביהם של מאות או אלפי ילדים ששלחו אליו שאלות נאיביות, וחיכו אגב כסיסת ציפורניים לאיש עם הקול המרגיע שיפענח בשבילם את העולם.
 
גם ב"השעה הבינלאומית" הוא מגיש תמהיל מבלבל כזה, של תרחישי אימה ואנקדוטות ביזאריות, וגם כאן הוא מצליח איכשהו לרקוח את הכול לכדי תבשיל מרתק, שגם אם תוך כדי נהיגה אני מצליחה להקשיב ממש רק לרבע ממנו, די בזה כדי לתחזק בתוכי את האשליה שאנו חיים בעולם תבוני, ובסופו של דבר יהיה בסדר. על איזה סוף אנחנו מדברים? ומהו הדבר? זהו בדיוק, שהקסם הגדול – כך נדמה לי -הוא בערפל המתקתק, שרק דבר אחד ברור מבצבץ מתוכו: ההכרה שהאנושות כבר חוותה כמעט כל סוג אפשרי של זוועה, והמשיכה להתקיים, וכי מנקודת מבטה של ההיסטוריה אנחנו נקודות זעירות של די אן איי, שמעשיהן וקיומן לא ישנו לכאן או לכאן.
 
בימים אלה חזרה "השעה הבינלאומית" לאוויר, אחרי שבימי המלחמה בעזה הורדה לטובת דיווחים מהשטח. שוב אפשר לנקד את צהרי היום בשמות מסעירים כמו "האחראי על המאבק באנטישמיות בסוכנות היהודית", להתעדכן במצבה של המחתרת הבאסקית אטה, לשמוע מה חדש בבורונדי, לתחקר את פרופ' שבח וייס על מצוקת הכמרים ההולכים ומתמעטים בפולין ולהאזין לפרשנות חורקנית במבטא מתגלגל של ד"ר יצחק מינרבי, המסביר כיצד קרה שהאפיפיור ביטל את נידויו של בישוף מכחיש שואה. כאילו גם על ההווה אפשר (ואולי למען בריאות הנפש גם צריך) להתבונן בעיניו של מי שינתח אותו בעוד כך וכך דורות, כאילו גם האירועים מעוררי הפלצות באזורנו הם רק פסקה זעירה בספר היסטוריה עב כרס וחכם מכולנו.

 

כדי להירשם לפודקאסט של השעה הבינלאומית די להקליק כאן

 

ואם אתם גם מתגעגעים לתוכנית לאם ולילד, הנה פירור:

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On ינואר 27, 2009 at 4:03 pm

    לא מכיר את התוכנית, אבל את לא רוצה לדעת מה אני חושב על התוכנית שלו בשבת בבוקר

  • גורו האוזן הגדול  On ינואר 27, 2009 at 4:05 pm

    את זוכרת בטח גם את סקירת עיתונים מן העולם? עוד כדור ארגעה מצוין שיכול להתקיים רק ברדיו. אין מה להשוות את העומק והאינטלגנציה שאפשר להגיע אליהם בצורה כזו, מה שטלויזיה לא מסוגלת לעשות.

  • מירי  On ינואר 27, 2009 at 4:06 pm

    אתה מתכוןלד"ר יצחק נוי?

    התוכנית שלו בשבת בבוקר נ-פ-ל-א-ה
    אחת הסיבות לשמוח שעדיין יש לנו רדיו של דיבורים ולא רק תוכניות אקטואליה או מוזיקה

    מה אתה לא אוהב בו?

  • יונתן  On ינואר 27, 2009 at 4:10 pm

    כשהתוכנית מביאה סיפורים מהעולם היא טובה, אבל פעמים רבות הפרשנות שלה היא מנקודתמבט של מה טוב ליהודים ומה לא טוב ליהודים והיא נופלת בדיוק. לאותה נישה משמימה של כל דיווחי החדשות מהעולם בתוכניות האחרות ברדיו ובטלוויזיה. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מ-
    npr
    האמריקאים אני חושב

  • ליידי דיליי  On ינואר 27, 2009 at 4:16 pm

    יצחק נוי הנפלא פרש לאחרונה לגמלאות.
    נאחל לו פנסיה מהנה לפחות כמו השנים שבהן הנעים את זמננו!

    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-178726-00.html?tag=10-19-32

  • אזרח מודאג  On ינואר 27, 2009 at 4:36 pm

    איך אפשר להתיחס כל כך בזחיחות לאירועים בעולם?

  • יוסי  On ינואר 27, 2009 at 5:10 pm

    אני אוהב את התכניות של יצחק נוי.
    רק תמיד הוא נוהג להלחיץ אותי במהלך התכנית כשאומר ש"יש עוד הרבה מאד חומר".
    ה"הרבה מאד חומר" הזה מזכיר לי את ימי האוניברסיטה, ואני מיד חושב אם מה שהוא עומד לספר זה לבחינה או לא…

  • אזרח מודאג  On ינואר 27, 2009 at 6:23 pm

    לא כתבת מתי ואיפה אפשר לשמוע את התוכנית?

  • דפנה לוי  On ינואר 27, 2009 at 7:01 pm

    התוכנית משודרת בכל יום חול בין השעות ברשת ב' בשעה 15:00

    איתמר – איך יכול להיות שאתה לא מת עליו, הוא הרי קול השפיות שלנו, השוחים, המהלכים והסהרורים בשבתות בבוקר.

    לגורו – מסכימה איתך שיש פה איזו התעסקות אינטלקטואלית שהתנדפה ופינתה מקום לבידור ברוב הערוצים האחרים

    ליונתן – אכן הרדיו הציבורי האמריקאי מצוין, וגם ערוץ הדברת של הבריטים משובח. נסה פה:
    http://www.bbc.co.uk/radio4

    לליידי – אינספור תודות יקירתי המעודכנת תמיד

    וליוסי – יש לו גם את "ועתה, במעבר חד" שאחריו אתה יודע שעוזבים את המלחמה העקובה מדם באוקיאניה ועוברים לפולחני האביב בקואלה למפור.

  • אסתי  On ינואר 27, 2009 at 7:19 pm

    בהיותי בת של אבאשלי שהיה מכור רדיו והיו לו כמה וכמה טרנזיסטורים ושליטה מוחלטת בלוח השידורים?

    ועכשיו אני מציעה להחזיר גם את התעמלות הבוקר עם אבא של יוסי בן חנן והחיים יראו אחרת לגמרי.
    וגם את סדרת המתח פול טמפל מחד ובועז בבלי בלש פרטי מאידך.

    ועל המתנה שנתת לי (ולי באופן אישי, כן?) הבאתי עמדי מנחה צנועה בדמות הלינק הבא:
    http://msradio.huji.ac.il/wwwroot/ulpanpatuach.htm

  • ליידי דיליי  On ינואר 27, 2009 at 7:24 pm

    אזרח מודאג יקר

    יד נעלמה העלימה את תגובתי אליך בעניין הזחיחות! ובכן, בניסיון לשחזרה, אומר רק כי מי שנתקלה בחייה לא פעם בפעמון הזחוחית (כולל הבונקלה המתבקשת במצח) ואף בתקרת הזחוחית, נדמה לי כי ניתן, מעת לעת ומפעם לפעם, להתייחס בזחיחות גם לאירוע כזה או אחר ברחבי העולם. הלא כן, ידידי? והאם לא כדאי לנו לחפש לנו דאגות אחרות להזדחח בגינן? תמהתני.

  • דודי  On ינואר 28, 2009 at 1:35 pm

    זו הפעם השלישית שאני שולח תגובה לפוסט הנפלא והסנטימנטלי הזה, והמערכת מתנכלת לי ולא מעלה את התגובה. דפנה, אנא בדקי, יש גבול כמה מפח נפש יכולים לשאת מעריציך!!!

  • דפנה לוי  On ינואר 28, 2009 at 2:15 pm

    דודי – יש פה באגים לעתים. אם לך קשה, תאר לך כמה לנו, הכותבים שמבררים אחת לשנייה ורבע אם נוספו תגובות לרשימות שלהם…

    אסתי היקרה – איזה לינק נפלא. המוני תודות.

  • מוש מומקין  On ינואר 28, 2009 at 8:05 pm

    איך, איך זה שאחרי כל כך הרבה ערבי תרבות שהעברנו ביחד לא ספרת לי על תוכנית כזו?
    גם אני לא אשכח את ארוחות הצהריים החפוזות בילדותי ולא רק בגלל האוכל מבית אמא שהיה בטעם של קלקר אלא מהשמחה שהנה מחכה לי עוד תוכנית רדיו נפלאה

  • החבר של טאיגה  On ינואר 29, 2009 at 4:55 pm

    העולה – הפלא ופלא – ממקום מטורלל למדי ונטול כל גבולות מתקבלים על הדעת.

  • עופר שלום  On מאי 15, 2013 at 9:55 pm

    מהפנינים האחרונות שנותרו ברדיו. רדיו אמיתי במיטבו!!!!
    והרבה בזכות הגשתו הבלתי פורמלית במובן הטוב.
    נקודה שכן מציקה פעמים לא מועטות:
    הלחץ סביב "יש עוד הרבה שצריך להספיק" מה שלא תהיה הסיבה עדיפה איכות ונינוחות על כמות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: