החוש הפואטי של אדון פטר – ראיון עם פטר הוג

 

אני מודה, אחרי השיחה עם פטר הוג היה קשה מאוד להתאפק מלרוץ לכותל, להבעיר שמן או לטבוח עז – לאות תודה על כך שאני עיתונאית. לסופר המצוין הזה היו כמה דברים מעניינים לומר על כתיבה ומחשבה, על בדידות ויצירתיות. הנה קטע (ארוך למדי) משיחתנו, שחבל שלא נמשכה עוד כמה שעות…

 

 

אחרי חמישה רומאנים, קבצים של סיפורים קצרים, סרט קולנוע שנעשה על פי ספרו ועשרות מיליוני קוראים בכל העולם, פטר הוג, אחד הקולות הספרותיים המורכבים והמעניינים שייצאה דנמרק במאות האחרונות, עדיין לא מוכן לייחס חשיבות גדולה לעצמו כסופר. "תהליך היצירה הוא מאוד ספונטני, ואני לא ממש יודע איך ולמה קורים דברים", הוא מודה. "ראית פעם איך יערנים כורתים עצים ומובילים אותם על פני נהרות? אני אוהב לחשוב על עצמי כעל האיש הקטן שעומד על בולי העץ ומנווט אותם באמצעות מוט עם וו קטן בקצה, כדי לוודא שהם לא יסתבכו בפקק תנועה. אני לא מייצר את העצים, אני לא הנהר, אני בסך הכול האיש שמוודא שהמילים והרעיונות ימשיכו לזרום".
 
הוג הוא האיש מאחורי רבי מכר בינלאומיים כמו "חוש השלג של העמלה סמילה", "הגבוליים" ו"האישה והקוף" (כולם ראו אור בעברית בהוצאת שוקן). לכתיבת הרומאן החדש שלו "הילדה השקטה", הרואה אור בעברית בימים אלה (הוצאת "עברית" ו"כתר" מאנגלית: ברוריה בן ברוך) הוא הקדיש לא פחות מעשר שנים של עבודה רצופה. כל יום עבודה שלו נפתח בשעה של מדיטציה, שנועדה לנטרל את הסחות הדעת במהלך הכתיבה, ואחריה כשלוש שעות של כתיבה, ביד, בעיפרון. בתקופות של השראה דחוסה הוא עוזב את ביתו בקופנהאגן ומתבודד בכפר קטן שאת שמו הוא לא מוכן לחשוף, ושם הוא שוהה בין שבועיים לארבעה חודשים ברציפות. בתקופות האלה הוא לא קורא, וכמעט לא מתקשר עם העולם "כדי לא לספוג יותר מדי מידע מבחוץ כשאני עובד".
 
לפני שהוג, 51, החל לכתוב, הוא הספיק להיות מלח על אוניה, סייף, רקדן בלט, מטפס הרים ושחקן שנהג לנדוד ברחבי דנמרק בהצגת יחיד בהשראת הקומדיה ד'לארטה. מאחר שאם שלוש בנותיו מוצאה מקניה, את העשור שבין גיל שלושים לארבעים הוא חלק בין אפריקה לסקנדינביה. היום, לעומת זאת, הוא מעדיף את החיים השקטים, לא מרבה לנסוע וכמעט לא יוצא מהבית. הוא גם כמעט לא קורא רומנים "כי למדתי לתקשר עם מקום עמוק הרבה יותר בתוכי, שפחות תלוי בגירוי מבחוץ". המהפך הזה הוא שאפשר לו להשקיע עשר שנים בספר אחד, שבסיומן היו לו 450 עמודים כתובים, ועוד כ-2000 עמודי טיוטה, שאותן הוא השליך למיכל המחזור. "הבטתי בעצמי תוך כדי שאני דוחס את הדפים למיכל", הוא מספר, "ושאלתי את עצמי אם זה היה שווה. כל כך הרבה שעות עבודה, וכל כך מעט חומר לפרסום".
 
וזה היה שווה?
"עבורי העבודה הזו הייתה חשובה מאוד ואני מקווה שהיא תיגע באותה צורה גם בקוראים. את הטיוטות שלי אני תמיד משליך או שורף. לא רוצה שחס וחלילה מישהו ישמור והן יגיעו לספרייה או מוזיאון. אני לא שומר פתקאות וקטעי משפטים ואני לא חושש שתיגמר לי ההשראה. בעיני אין ספר או פרק שהוא חשוב בפני עצמו. ככותב, אני מחפש את המקור, את המקום שממנו נובעים המים וכשמתקרבים אל מקור הנביעה הזה, תמיד יש אפשרות לספר או רעיון חדש. לשמור טיוטות זה כמו להקפיא מים. אני אוהב להשליך הכול, ולדעת שתמיד יהיו רעיונות חדשים. אם לא לי, אז לאחרים. אחרי שאמות הרי יהיו סופרים אחרים שיגעו באותו מקור של שפה ורעיונות כי אלה שזורים דרך הרבה בני אדם ולא נובעים מאדם אחד בלבד".
 
עשר שנות העבודה הקפדנית של הוג ניכרים היטב ב"הילדה השקטה". זהו ספר מתח מלנכולי מורכב ביותר, שיש בו קצוות עלילה שלא תמיד נקשרים וקולות רבים שלעתים מתערבלים וקשה להפריד ביניהם. העלילה עוקבת אחר קספר, אמן קרקס שמכור למוזיקה של באך ולפוקר, מבוקש בתריסר מדינות ורגע לפני שהוא נעצר ומוסגר, מוצעת לו חסינות בתמורה לסיוע בחיפושים אחרי ילדה שנחטפה. הילדה חולקת עם קספר כישרון נדיר – שניהם מסוגלים לשמוע את התדר האישי הפנימי של בני אדם, הצליל באמצעותו מכוונת הבוראה (כן, אלוהים שלו היא אישה) את נפשם. הקורא של הוג מוצא את עצמו מנסה להרכיב פאזל יפהפה, פוסטמודרניסטי, שנע בקלות בין תיאולוגיה, מוזיקה, פילוסופיה, מדע, מיסטיקה ומדע פופולארי. היו כבר מי שהשוו אותו לענקי ספרות כמו ג'ון בארת' ותומאס פינצ'ון אבל הוג עצמו חושש שחלק מקוראיו ימצאו את התערובת העשירה הזו קצת קשה לעיכול.
 
"מאחר שהיה לי המון זמן לעבד אותו, הגיבור שלי, קספר, הפך לאדם מורכב ביותר, שחי תהליכים בעולם ובו זמנית תשומת הלב שלו מופנית לתהליכים פנימיים, ויש לו דיאלוגים פנימיים סבוכים. לכתוב את זה היה כמו פרויקט מחקר".
 
אתה מתאר עשר שנים של עבודה שכלתנית מאוד, ובכל זאת הספר מאוד מרגש
"כתבתי אותו תוך התמכרות לשקט הפנימי שלי,  בגלל זה גם התפלאתי כשקוראים אמרו לי שהספר עורר בהם תגובה רגשית חזקה מאוד. היו גם קוראים שהודו שהיה להם קשה, ומאחר שחשוב לי מאוד הדיאלוג עם הקורא, אני לוקח לתשומת לבי וחושב שהספר הבא שלי יהיה פחות מורכב".
 
עם כל המורכבות, אתה מוכר מיליוני עותקים מכל ספר…
"ועם זאת, אני מאוד רוצה שהספרים יתקבלו בחום על ידי הקוראים. לא בגלל האגו, אלא משום שאני חש שאני עובד עם השפה, שהיא כמו דם בגוף האנושות. דם השפה זורם דרך הגוף האדיר הזה. לא כל טיפה בודדת – סופר מסוים, הוגה מסוים – חשובה, אבל הזרימה המשותפת חשובה מאוד. מבחינתי, ספר הוא כמו שאלה איטית מאוד שהקוראים מספקים לה את התשובות. אני צריך לדעת אם התקשורת בינינו הצליחה או האם הפסדתי משהו מהקשר עם הקוראים בגלל המורכבות. לתשובות האלה חיכיתי שנתיים, עד שהספר פורסם ב-22 מדינות, ועכשיו אני עושה חשבון נפש ומצייר לעצמי תמונה מדויקת על מה יהיה הספר הבא שלי".
 
הוג הוא הסופר הדני המוערך והנודע ביותר בעולם, אולי אחרי ה
ס כריסטיאן אנדרסן. את הסגנון שלו קשה מאוד להגדיר, כי הוא מלהטט בחופשיות בין ריאליזם כמעט מנוכר, לבין פנטזיה סנטימנטלית, אבל בכל ספריו ישנה עלילה מותחת ארוגה בביקורת לא מסווית על התנהלותה של החברה המערבית, הערצתה את המדע ובמיוחד היחס שלה לחלשים, חריגים וילדים. ב"האישה והקוף" כתב על סיפור אהבה בין אשת חברה לונדונית אלכוהוליסטית לשימפנזה. ב"הגבוליים" מתואר ניסוי חינוכי מרחיק לכת בבית ספר לילדים עם קשיי השתלבות וב"חוש השלג" יוצאת הגיבורה, ציידת ממוצא אינואיטי (אסקימוסי) לחפש את רוצחיו של ילד גרינלנדי שחי בבניין שלה ובדרכה אל האמת נאלצת לחפור בשכבות של קרח ושקרים. "אני אוהב לתאר את העולם, את קופנהאגן למשל, בדייקנות של פרטי פרטים, לצייר את כל המבנים והרחובות אבל לגלות פתאום שיש משהו מתחת לבניין, לוודא שהקורא יישאר ערני ובתחושה של חוסר ודאות, כי אני לא רוצה לקחת את המציאות ברצינות רבה מדי, אני חושב שאי אפשר לבטוח במציאות".
 
הוג עצמו נולד בקופנהאגן ובילה את ילדותו בשכונה שרוב תושביה חיו במחסור ומצוקה. הוא למד ספרות, אבל בחר כאמור לעסוק במבחר מקצועות אחרים. בשנת 1988 פרסם רומן ראשון, "ההיסטוריה של החלומות הדניים"(שטרם תורגם) אבל הבום הגדול הגיע כמעט עשור מאוחר יותר, כש"סמילה" הפך לסרט בבימויו של בילי אוגוסט, זוכה האוסקר, ובכיכובם של גבריאל בירן וג'וליה אורמונד. חלק מהממון שהחל לזרום לכיסו בעקבות ההצלחה הפנה הוג לקרן מיוחדת שהקים לטובת נשים וילדים בעולם השלישי. שם הקרן Lolwe פירושו "המישור האינסופי שמעבר לו השמים פוגשים את המים והוא מקום משכנם של האלים" בשפתם של בני שבט לו ממזרח אפריקה. לשם הוא עדין נוסע לעתים, עם בנותיו, כדי שיכירו את המורשת המשפחתית שלהן, למרות שהוא מעדיף – כאמור – לנוע כמה שפחות.
 
אתה חי חיים שלווים למדי, רחוק מה"קידמה" שאתה מבקר בספריך
"זאת לא ממש ביקורת, זו יותר חרדה עמוקה מפני העתיד. הקידמה מכניסה אותי למתח. אותו מתח שיש בחייו של הגיבור שלי, קספר. מצד אחד הוא תלוי במותרות כמו שמפניה משובחת, מוזיקה טובה, בגדים מגונדרים ומצד שני הוא פוחד מהמחיר שאנחנו משלמים על חברת השפע הזו, על הפער המפחיד בין עשירים לעניים ועל ההקצנה הדתית, שנובעת בין השאר מפחד איום שיש לדתות מזרם המידע האדיר שמציף אותנו. אם ילדי נולדה באפריקה, ואני מכיר את העוני הנורא שם ואני אסיר תודה על כך שגדלתי בחברה שלווה ועשירה כמו דנמרק, שהרי רק בזכות זה אני יכול להרשות לעצמי לקחת זמן ולכתוב ספרים".
 
הוג מעדיף לדבר כמה שפחות על חייו האישיים, ולכן מפתיע לגלות שב"הגבוליים" הוא קרא לגיבור בשמו שלו, פטר הוג, ואף השתמש בשמות הוריו הביולוגיים כשמות ההורים המאמצים של המספר. "כתבתי את הספר מיד אחרי "חוש השלג", אבל עוד לפני שהוא פורסם בארצות אחרות. היו לי אז במקרה הטוב חמשת אלפים קוראים, ולא קיבלתי כל תשומת לב מחוץ לדנמרק. הייתי סופר מקומי מאוד, והרגשתי שאני מכיר את כל הקהל שלי באופן אישי ואינטימי, משום שאת רובם פגשתי כשקנו את ספריי. זאת הייתה תחושה אחרת לגמרי משיש לי היום, כשאנשים קוראים אותי בשפות שאני בכלל לא מכיר. ישבתי וכתבתי את "הגבוליים" כאילו כל הקוראים העתידיים שלי יושבים אתי בדירה ואני יכול להביט בפניהם תוך כדי כתיבה. יום אחד התעורר בי החשק לתת לגיבור את שמי ולהכניס פנימה גם את הוריי, בחצי בדיחה חצי וידוי או גילוי לב גדול מאוד. לא חוויתי אף אחד מהדברים שפטר הוג עובר בספר, אבל הכרתי את התחושות, את החריגות, את הבדידות – רציתי לשחק עם המציאות כמה שאני רק יכול וגם לבחון כמה אני מסוגל להרחיק לכת בתוך סיפור בדיוני לגמרי. כשהספר יצא לאור, זה היה כבר אחרי שכל הספרים האחרים שלי תורגמו לעשרות שפות והיה ממש פיצוץ של התעניינות. את לא מתארת לך כמה בעיות צצו בגלל זה. נאלצתי לענות לכל כך הרבה שאלות ומכתבים. קוראים ומבקרים לקחו את זה נורא ברצינות, ולא האמינו שאני בכלל לא מאומץ. היום לא הייתי מעז לעשות דבר כזה. "
 
כי היום אתה מפורסם?
"כי אני רואה בכתיבה שלי מסע, ואני רוצה שכל הקוראים שלי יהיו מסוגלים לצאת אתי למסע הזה".
 

*הראיון התפרסם במוסף הספרים של "לאישה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On ינואר 29, 2009 at 10:12 am

    ספר שלו, אבל קראתי את הראיון ב"טו דה וומן"

  • דניאלה ברנס  On ינואר 29, 2009 at 10:14 am

    דפנה יקירתי. איזה מזל יש לך שאת עובדת בלאישה ואת יכולה לראיין מצויין אנשי ספרות.
    מוסף הספרים של לאישה הוא אחד ממוספי הספרים הטובים יותר (והפחות פלצניים) אני קונה את לאישה, בגלל הכתבות שלך ובגלל מוסף הספרים.
    כתבה נ ה ד ר ת אודות סופר משובח.

    דניאלה

  • אורי  On ינואר 29, 2009 at 10:21 am

    וחשקתי שיניים מרוב קינאה
    בפטר הוג, בך, בכותבים מוכשרים!!!

  • אסתי  On ינואר 29, 2009 at 10:30 am

    אהבתי את האמירה הזאת:
    "אני אוהב לחשוב על עצמי כעל האיש הקטן שעומד על בולי העץ ומנווט אותם באמצעות מוט עם וו קטן בקצה, כדי לוודא שהם לא יסתבכו בפקק תנועה."

    בעיקר כשנראה שדווקא היצירות שלו הן פקק תנועה אחד גדול ובכל זאת אתה די רגוע בזמן הקריאה כי יש לך את התחושה שיש מי שמנווט, וגם אם לא תגיע, הדרך על כל המהמורות והפקקים והסיבובים – מה זה מהנה.

    ועוד משהו שלגמרי מבהיר את כתיבתו:
    "מבחינתי, ספר הוא כמו שאלה איטית מאוד שהקוראים מספקים לה את התשובות."

    כי "הילדה השקטה" היא כל כולה חידה שעד לסוף לא לגמרי מתפענחת וזה מעניין לראות איך כל קורא רואה בה דברים אחרים ומבין דברים אחרים.

    ואני מצטרפת למקנאים – איזה כייף לך, את באמת מראיינת את המובחרים שבהם.

  • הברווז במגפיים  On ינואר 29, 2009 at 10:33 am

    למרות שמעולם לא הצלחתי להתגבר על ספריו של הוג, שהם בעיני מסובכים ומוזרים הרבה מעבר למה שבריא לקרוא.

  • נינה  On ינואר 29, 2009 at 10:41 am

    כתבה מרתקת. תודה
    (-:

  • קרן  On ינואר 29, 2009 at 11:14 am

    כל כך כיף לקרוא ראיון ארוך ומורכב עם סופר (גם אם לא קראתי עדיין מספריו).
    מעניין מאוד.

  • מיכל נוימן  On ינואר 29, 2009 at 12:12 pm

    פטר הוג סופר אהוב ומרתק – תודה על ההזדמנות לשמוע אותו מדבר.
    (ודרך אגב, התרגומים שלו היו לא מוצלחים עוד לא קראתי את החדש אבל אני מקוה שהוא תורגם טוב יותר מקודמיו). מיכל

  • יורם  On ינואר 29, 2009 at 12:49 pm

    מזכיר מה היא ספרות אמיתית, כיצד היא הולכת נגד הזרם, נגד הזמן ונגד הדרישות של "העם" ו"השוק" והנה הוא גם יכול למכור יפה.

    ראיון רציני ועמוק. יופי!

  • אביגיל  On ינואר 29, 2009 at 12:59 pm

    כתבות נוספות במוסף ספרים של לאשה.
    אפשר לקרוא אותו באינטרנט?

  • דפנה לוי  On ינואר 29, 2009 at 1:25 pm

    לכולם – על הפרגון

    ליורם: אתה אחראי אולי לחיבת הסקנדינבים שלי, ועל כך תודה נוספת.

    לאביגיל – מוסף הספרים של לאישה לא מתפרסם באינטרנט, אבל אני דואגת מדי פעם להעלות לכאן כתבות נבחרות…

    לאסתי – האם פרסמת עליו ביקורת? ואם כן, האם אפשר לקבל לינק?

  • אסתי  On ינואר 29, 2009 at 2:00 pm

    כשקוראים את שלל משלחי היד שלו:
    " מלח על אוניה, סייף, רקדן בלט, מטפס הרים ושחקן שנהג לנדוד ברחבי דנמרק בהצגת יחיד בהשראת הקומדיה ד'לארטה"
    ברור לגמרי מאיפה הגיע קספר קורונה המדהים שאני אישית מאוהבת בו נואשות.
    וזה המקום להמליץ לך על "הניסוי של השופט פוט" אם לא קראת. יש צדדים משותפים בין השופט לקספר קורונה. כי השופט עוזב את כס המשפט אחרי שהוא מגלה שאין שום קשר בין חוק לצדק והולך להיות… לוליין בקרקס.

    והלינק המבוקש הרי הוא לפנייך:

    http://digital.globes.co.il/Repository/ml.asp?Ref=R0hOLzIwMDgvMTEvMjQjQXIwNDcwMA==&Mode=Gif&Locale=hebrew-skin

  • דפנה לוי  On ינואר 29, 2009 at 2:11 pm

    ספר נהדר, מצחיק וחכם. בכלל, פיטגרלי כותב שאהוב עלי ביותר- האם קראת את קוקאין? תורגם לפני איזה עשרים שנה, ונמכר לעתים בערימות המציאות של חנויות הספרים. אם את מוצאת, תחטפי.

  • אביגיל  On ינואר 29, 2009 at 2:13 pm

    קצת מרגיז שלא תרגמו אותו מדנית אלא מאנגלית. סופר כזה שהוא הסופר הדני המוערך והנודע ביותר בעולם, כמו שאת אומרת, ראוי לתרגם ישירות, אפילו אם הוצאת הספר מתעכבת ואפילו אם זה עולה קצת יותר להוצאה.

  • דפנה לוי  On ינואר 29, 2009 at 2:23 pm

    דווקא דיברתי על עניין התרגום עם יוסף כהן העומד בראשות הוצאת עברית. הוא בחר לתרגם מאנגלית לא משיקולי כסף או זמן – אלא משיקולי איכות.
    התרגומים שיצאו בהוצאת שוקן לפני שנים, היו מאוד מסורבלים, חורקים אפילו – הם אמנם נעשו מדנית. התרגום הנוכחי של הוג דווקא מוצלח למרות המסלול הפתלתל שעבר.

  • אביגיל  On ינואר 29, 2009 at 2:33 pm

    זווית מעניינת.
    תודה.

  • החבר של טאיגה  On ינואר 29, 2009 at 5:04 pm

    ואכן, כל כתיבה היא מסע. אשר לתשובתך לאביגיל, מוטב להעניק לתרגומים מסורבלים וחורקים עריכה מוצלחת מאשר לכלול בהם מספר כפול של טעויות, אבל בזמנים של איש הישר בעיניו יעשה, אין טעם לעמוד בשער העיר ולהטיף כך או אחרת.

  • שולמית אפפל  On ינואר 29, 2009 at 5:26 pm

    תודה

  • אלפונסו  On ינואר 30, 2009 at 11:08 am

    האם ראית שגיאות כלשהן בתרגום מאנגלית? ולאנגלית?

  • אלפונסו המקורי  On ינואר 31, 2009 at 7:10 pm

    אני רק יכול להצטרף לכל קודמי המהללים
    כתוב מענין ומסקרן ומאחר שאני קצת בור ולא הכרתי את פטר הוג
    אשתדל לקרוא משהו ממנו בהקדם
    דרך אגב מוסף הספרים של עתון לאשה מאד מאד מוצלח

  • יצחק  On נובמבר 10, 2011 at 5:53 pm

    כרגע גמרתי לקרוא את הספר.
    דעתי על הספר שהוא ספר מיוחד ולא שגרתי עם עלילה מעניינת וסוחפת מצד אחד אבל מצד שני גם מרגיז ומעצבן. למשל, שלל השמות הלא מוכרים שאתה נתקל בהם כל פעם בתקופת זמן אחרת. יש שמות שלא הצלחתי לשייך עד לקראת השליש השלישי של הספר ויש גם דמויות שלא הצלחתי לזכור את השיוך שלהם עד הסוף.
    העלילה מתפרסת על פני זמן נרחב וקופצת קדימה ואחורה, לעיתים אפילו מבלי שאתה מבין שמדובר בהתרחשויות שקרו שנה קודם, או חצי שנה קודם.
    אי אפשר להתחיל להבין מה קורה עד עמוד 170 וגם אחר כך אתה צריך לקרוא עוד כמה מאות עמודים כדי להבין את כל התשבץ. גם בסוף הספר עדיין אי אפשר להבין את כל מה שקרה אלא אם כן רוצים לקרוא אותו פעם שנייה.
    כל הזמן צריך לדפדף אחורה כדי לזכור איך פרט מסויים שקראת עליו קודם מתקשר עם העלילה או כדי להיזכר מי היתה הדמות הזו והזו….
    אני מודע לכך שזהו סגנון מכוון, אבל בתור קורא שמחפש עלילה יפה ונחמדה עם יציאות ספרותיות, היה מספיק לי לקבל את אותה העלילה אבל בצורה מסודרת ומובנית. זה לא היה גורע כהוא זה מהחוויה הספרותית שלי אלא רק מוסיף.
    בכל מקרה, הסיקור יפה ומעניין, והדמות של הסופר עצמו נשמעת יוצאת דופן בהחלט.

  • גיורא דור  On דצמבר 11, 2013 at 10:14 pm

    הילדה השקטה הינו הספר המופלא ביותר שהגיע לידי. הכתיבה באה מהמודעות הגבוהה שהסופר נמצא בה ומעבירה את הקורא למימד נעלה- אם הוא חפץ בכך. הספר הוא חוויתי בעיקרו ונקרא בנשימה עצורה. אין מה לערבב את השכל וההגיון בעת הקריאה. עדיף פשוט להנות מהחוויה. הסופר הוא ממבשרי העידן של "ארץ חדשה". כן ירבו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: