נהנה מאוד מפיצול האישיות, תודה

ראיון עם סופר שבשמו האמיתי, דניאל הנדלר, זוכה לביקורות לא רעות בארה"ב, אבל (עדיין) לא לפרסום היסטרי. לעומת זאת – בשם העט שלו, למוני סניקט, המשמש אותו לכתיבת ספרי אימה סוריאליסטים לנוער, הוא אליל ההמונים, קוראיו מתעלפים לרגליו והוא גורף מיליוני דולרים. הכישרון, אגב, זולג בקלות מדמות אחת שלו לשנייה

 

 

הנדלר, בשיחת טלפון היסטורית עם למוני סניקט

 

 
קריירת הכתיבה של דניאל הנדלר מזמנת לו חוויות שונות זו מזו באופן קיצוני: כשהוא מגיע למפגש עם קוראים תחת שמו הבדוי, משתרכים בחוץ תורי ענק ושוטרי תנועה צריכים לכוון את ההמונים. כשהוא מגיע לאירוע דומה בשמו שלו, נוכח במקום קומץ של קוראים מעריצים, וכבר קרה שהאירוע בוטל בגלל מיעוט המשתתפים.
 
הנדלר בן ה – 38 פשוט סובל – למען הדיוק נהנה – מפיצול אישיות, לא מהסוג הפתולוגי, אלא מהסוג היצירתי. בזהות אחת שלו, המכונה למוני סניקט, הוא סופר מצליח להחריד, שכתב כבר 12 רבי מכר לילדים ונוער, שאף תורגמו לסרט קולנוע והפכו אותו למולטימיליונר. בזהות השנייה שלו הוא סופר מוערך למדי, אבל כזה שעדיין נמצא בראשית דרכו בעולם כתיבת הרומאנים למבוגרים. כך וגם כך הכתיבה שלו יוצאת דופן, יש בה איכויות סוריאליסטיות כמעט ותערובת סמיכה של צמרמורת ורגשות מתקתקים – כזו שהופכת את הקריאה למעין הנאה גנובה מסוכריה שנלקחה, בניגוד לכל שיקול דעת, מידיו של זר.
 
בימים אלה רואה אור בעברית (בהוצאת זמורה ביתן) ספרו של הנדלר "בקיצור, ביחד". באנגלית נקרא הספר Adverbs, ובהתאם, כל אחד מהסיפורים הכלולים בו נושא ככותרת תואר פועל. לא תמיד ברור אם מדובר בסיפורים נפרדים, כי הנדלר אורג אותם למעין רומן זרוע סינקופות. הגיבורים שלו חוזרים ומופיעים בסיפורים שונים, וכולם עוסקים באהבה. הגיבורים הללו, צעירים אמריקאים תזיזיתיים, נעים על ציר ניו יורק – סן פרנסיסקו, מנסים להגן על לבבותיהם מפני התנפצויות בלתי נמנעות ואחר כך ללמוד כיצד לאחות את שברי הלב. הנדלר משתמש בתערובת כזו של מתיקות ומרירות, עד שלא תמיד ברור אם הוא רומנטיקן בנשמתו, או ציניקן הלועג לתפישה הרומנטית.
 
להצלחה האדירה הוא זכה, כאמור, תחת שמו הבדוי למוני סניקט. סדרת הספרים הזו, המתארת קורותיהם של ילדי משפחת בודלייר, שהוריהם נספו בשריפה, היא שאפשרה לו לחיות כפי שהוא חי כיום: עם בנו הפעוט אוטו ואשתו המאיירת ליסה בראון, בביתו המפואר ליד הים, בסן פרנסיסקו, ככותב במשרה מלאה. והיא נכתבה כמעט במקרה: הנדלר מעולם לא התכוון לכתוב ספרי ילדים. הוא שלח את כתב היד של הרומן הראשון שלו לגמרי בטעות לעורכת ספרי ילדים, וזו ראתה בסיפור האפל על שלושת היתומים הנשלחים לגור עם הרוזן אולף, קרוב משפחתם המשונה הלוטש עיניו לירושה שלהם – פוטנציאל אדיר.
 
גם הכתיבה של הנדלר למבוגרים זכתה מראשיתה להערכה – אבל לא לקמצוץ מהיסטריית למוני סניקט. בתחילה הוא כתב שירה, ואפילו זכה ב-1990 בפרס של האקדמיה האמריקאית לשירה, אחר כך כתב תסכיתים הומוריסטיים לרדיו ועבר לניו יורק כדי לעבוד שם כמבקר ספרות וקולנוע. ב – 1999 כתב את הרומן הראשון שלו The Basic Eight, יומן שכותבת אסירה הכלואה באשמת רצח המורה שלה בתיכון. הביקורות אהבו, המכירות היו בינוניות. אחר כך השתקע בכתיבת סדרת הילדים שלו, שכבשה לא רק את ארה"ב אלא גם את אנגליה ואירופה אחרי שבשנת 2004 הופק הסרט "למוני סניקט" בכיכובם של ג'ים קארי, מריל סטריפ וג'אד לאו. הנדלר מעמיד פנים שהוא לא מבין איפה פה הבעיה, הוא מצדו מסתדר עם הכפילות הזו מצוין.
 
איך אתה מתמרן בין שתי הדמויות שלך ככותב? קורה לפעמים שאתה מקנא בהצלחה של למוני סניקט?
 
"כשאני מתחיל להתבלבל בין הדמויות שלי, אני יוצא להליכה ארוכה ברגל ומדבר עם עצמי. האם אני מקנא? למה שאקנא במישהו שקנה לי בית. בכל מקרה, אני מקנא לפעמים ביוצרים בגלל היצירות שלהם, לא בגלל ההצלחה שלהם. אני למשל מאוד מקנא בהרוקי מורקמי".
 
איזה הבדלים אתה מוצא בין כתיבה לילדים ונוער לכתיבה למבוגרים?
"אני לא רואה כל הבדל, פרט לעובדה שבסיפורים למבוגרים אני יכול להתייחס ליותר נושאים ולהכניס יותר פרטים".
 
הפרטים הללו, הם בדרך כלל הפרטים המלוכלכים של האהבה והחיים. האופן שבו כסף סודק מערכות יחסים, המריבות שהן לפעמים הדבק היחיד במסגרות זוגיות, התפישה הילדותית של האהבה הרומנטית והמין שלפעמים מחברת לנו את החיים. לא מפתיע, על כן, לגלות כי כבר מילדות הנדלר לא השתגע על סיפורים עם סוף טוב, שהוא קרא המון אבל לא אהב ספרים שמחים מדי ונמשך ליצירות אפלות יותר, כמו אלה של רואלד דאל או אדוארד גורי.  "אני לא מסוגל להעלות בדמיוני סיפור טוב ומעניין שלא קורה בו משהו נורא ואיום", הוא מודה.
 
מה כל כך מושך אותך בצד האפל?
"אני חושב שכאתה רואה חדר חשוך, אתה יכול לדמיין המון דברים שעשויים לקרות בו. לעומת זאת, אם מישהו מדליק את האורות, אתה מוכרח להכיר במה שמתרחש שם באמת, ובמרבית המקרים ההתרחשות הזו הרבה פחות מעניינת ממה שיכולת לדמיין".

 

ג'ים קארי, מתוך הסרט "למוני סניקט – שורה של תקריות מצערות":

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורמיון  On פברואר 8, 2009 at 3:13 pm

    אז דפנה, למי את מצביעה בסופו של דבר?

  • איתמר  On פברואר 8, 2009 at 3:13 pm

    עוד סופר ששמעתי עליו ולא קראתי. בקרוב

  • אזרחית מודאגת  On פברואר 8, 2009 at 3:16 pm

    והאם יש צורך להודיע לרשויות על מנת שיוציאו משלחת חיפוש אל מעבה הספרייה שלך, ויוציאו אותך משם מפעם לפעם?
    ואם כבר אנחנו מודאגות בציבור: למה את לא מפרסמת גם ביקורות ספרים, למה רק ראיונות עם סופרים?
    (זאת לא ביקורת, זאת בקשה, משאלה בעצם).

  • אוסקר אמריק גזונט  On פברואר 8, 2009 at 3:19 pm

    כן כן זכורים לי ג"כ שלשושה אחים שחיו בתוך אח רביעי . וכל אחד מהם היה יצירתי ביותר בתחומו.השלושה היו בניו שלא מנשואין של בלדווין מוששיאשווילי הקפטןששל ספינת המבריחים "שושנת באטומי" שהיה פוקד את אמם הנפקנית קורנלייה ליאופולדה הררי .
    כל אחד מהם ושלותם ביחד היו מוכשרים ביותר . בנגינה עלי צינבלונג . בשירה מונגולית , ובכתיבת שירי גנו (סגדנון שירה מיוחד של מסדר הנזירים הגיבנים מהוקאידו
    וחוץ מזה אהבתי לעיין בשנית בכתבותיה של הגברת לוי. כתבות המביאות אלי ניחוח אירופאי של ערמונים ועטרן של תחנות רכבת תחתית
    שלך בהערכה
    אוסקר אמריק גזונטהאייט – דוצנט

  • נירית  On פברואר 8, 2009 at 3:33 pm

    הסרט היה גרוע לטעמי, אבל הסיפורים שלו בכלל לא רעים. ואם כבר מדברים על עיבודים לסרטים, האם את מכירה סרט פנטזיה או מדע בדיוני כלשהו שהטיב עם הספר? אני יכולה להעלות על דעתי את בלייד ראנר, שהפך לקלאסיקה, אבל רב האחרים ובעיקר הפנטזיונרים שבהם פשוט מחוירים לעומת הטקסט בספרים.

  • פרנסיס פורד  On פברואר 8, 2009 at 4:14 pm

    כמה ספרים שעובדו לסרטים טובים עוד יותר רק בזמן האחרון:

    ארץ קשה, של האחים כהן.
    זה יגמר בדם, לפי אפטון סינקלר, הסרט עם דניאל די לואיס.
    חלון פנורמי לפי הספר הישן והטוב כל כך של ריצ'ארד יטס.

    זה בתשובה למי ששאלה פה למעלה…

  • טלי  On פברואר 8, 2009 at 6:15 pm

    באמת תהיתי מי מסתתר מאחורי למוני סניקט…

    אגב, זה חלק מהעניין, ספרי הסדרה (לפחות הראשונים שקראתי) עושים עניין רציני מ"דמותו" של הסופר.

    קצת הטרידו אותי הספרים האלה, יש בהם משהו מעוות מדי ומשהו שטחי מדי, אבל הם בכל זאת כיפיים, כלומר הטרידו אותי רק קצת. (-:

  • פרנסיס פורד  On פברואר 8, 2009 at 7:39 pm

    http://www.lemonysnicket.com

    כתוב שם שהנדלר הוא הנציג הרשמי של סניקט, ושיש לפנות אליו דרכו.

  • ז'ניה  On פברואר 9, 2009 at 12:50 pm

    הטירה הנעה

  • מתי  On פברואר 9, 2009 at 12:52 pm

    העיבוד הכי נורא לקולנוע הוא של הרי פוטר הראשון. כל ההומור של הספר נעלם

  • אסתי  On פברואר 9, 2009 at 3:03 pm

    בחדווה גדולה וקראתי אותו בכיף בעוד שלה הספיק להעיף בספר הראשון מבט קצרצר ולדחוף את הערימה הצידה. הוא פשוט לא התכוון לכתוב לילדים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: