הו, המצ'ואיזם הנפלא הזה

 

P{margin:0;}
UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}
OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}
H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;}
P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}

var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;

case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}
יום האשה הבינלאומי נחוג כבר מראשית המאה העשרים, ואם נביט לאחור – כמקובל בימי הולדת ומועדים לשמחה – נוכל לציין לעצמנו במידה מסוימת של סיפוק, שעשינו מאז דרך ארוכה. הנשים של ראשית המאה ה-21, במה שקרוי "העולם המערבי החופשי", נלחמות כל העת על שיפור מעמדן, הכרה בזכויותיהן ועל האפשרות לבטא ולממש את עצמן, וחלק מן הקרבות האלה אפילו מסתיים בהצלחה. כדי לחגוג בלב שלם, אנחנו אמורות, כמובן, להתעלם מכמה עניינים פעוטים שהעולם בוחר לרוב לדחוק מן האג'נדה לטובת עניינים בוערים יותר: סחר בבנות-אדם, ניצול מיני, אפליה בשכר, חשיבה דתית חשוכה וייצוג לא שוויוני. התיקון של כל אלה הוא המטרה המהבהבת אלינו מרחוק, כמו מגדלור ביום ערפילי, בדרך האיטית והמייגעת שכולנו עושות מאז ראשית המהפכה הפמיניסטית, הדרך אל שחרור האשה.

אל הביטוי הזה, "שחרור האשה", מקובל להתייחס היום כאל סמל אנכרוניסטי, זיכרון מגוחך אפילו לימים שבהם לנשים לא הייתה זכות הצבעה, והן לא הורשו לנסוע ברכבת ללא אישור בכתב מבעליהן. לכאורה אנחנו משוחררות היום יותר מתמיד: אנחנו יכולות – גם אם זה עדיין לא קל – להיות שמנות, רזות, מרוטות גבות או עתירות שיער בבית השחי, לסביות, מתנזרות, מרובות פרטנרים מיניים, ללדת עשרה ילדים ולגדל אותם צמודים לשד עד גיל עשר או לבחור שלא ללדת ילדים בכלל; אנחנו טייסות, מפקדות על מעבורות חלל, מנהלות מפעלים ופה ושם גם מנהיגות תנועות פוליטיות ועומדות בראשן של מדינות. בפועל, כל זה עדיין רחוק מאוד מחלום השחרור האמיתי.
שחרור האשה יגיע כשההבדלים בין נשים לגברים יומרו בהבדלים שבין אדם ספציפי לרעותו. כשלא יהיה הבדל באפשרויות הבחירה, תנאי העבודה, התייחסות הממסד והביטחון האישי (בבית וברחוב) בחייה של אישה ובחייו של גבר. כשלא נהווה רוב בשכבות המצוקה, כשיהיה לנו ייצוג של 50% בכל מקום שבו מתקבלות החלטות הנוגעות לחיינו, כשהסטטיסטיקה המזוויעה לא תספר לנו שרובנו עתידות לחוות תקיפה או אונס או לכל הפחות הטרדה מינית בכל מקום ובכל גיל.
את השחרור הזה אנחנו לא צריכות לבקש מגברים, אבל הם צריכים להיות מעוניינים בו לא פחות מאיתנו. המארג הזה, נשים וגברים, יוצר ביחד את פניה של החברה שבה אנו חיים, וכשאלה מעוותות כל-כך, גם הצד שלכאורה שולט בעניינים יוצא מופסד. כל עוד נשים משועבדות לדימויים ולציפיות חברתיות כובלות, כלואים גם הגברים בתפקידים ובציפיות שהם צריכים למלא, בלי כל קשר לביטוי האישי והאותנטי שכל גבר היה עשוי אולי למצוא לעצמו.
 חברה שמדכאת ומחלישה חלק אחד שבה, לא רק מחמיצה 50% מהפוטנציאל שלה (במדעים, באומנות, בעשייה חברתית, במה לא בעצם?); היא גם מייעדת לחלק האחר את התפקיד המעיק והלא פחות קשה של המדכא והרומס. לגברים כדאי מאוד להיות פמיניסטים: חלוקה מחדש של כוח ומשאבים תלווה בהכרח בחלוקה מחדש של אחריות ותביעות והגדרה מחודשת של תפקידים. זה נראה מפחיד, אבל רק תחשבו כמה הקלה יש במנוחה ממאצ'ואיזם, בוויתור על כוחנות ודיכוי. תשאלו את אטלס, גיבור מיתולוגי חביב שנשא על כתפיו את כדור הארץ, והוא יספר לכם שהעול המתמיד הזה עשה לו דברים נהדרים לאגו, אבל את שאר הגוף (והאישיות) זה בעיקר איבן ושיתק.

 

גבר גבר

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דורית  On מרץ 8, 2009 at 4:58 pm

    בהרבה תחומים אנחנו בוחרים להיות המדכאים כי אנחנו פוחדים לתת כוח לצד שממול, וככה הגברים חוששים להרפות מהמושכות . אם הם יעשו את זה הם יגלו כמה אויר פתאום הם יכולים לנשום בחופשיות, וכמה קל יהיה להם בחיים מול נשים בגובה העינים

  • ריקי כהן  On מרץ 8, 2009 at 6:18 pm

    הדימוי של אטלס משובח. אני מאוד מזדהה עם הצד של הגבר המשועבד לציפיות ממנו. אני רואה מה זה עושה להם.

  • בועז  On מרץ 8, 2009 at 7:23 pm

    מחקרים גילו, שבמדינות שבהן מעמד הנשים חזק במיוחד – מקיימים הרבה יותר סקס.

    מהן 15 המדינות בעולם שהכי כדאי לחיות בהן, אם אתה אוהב סקס? ארה"ב, איסלנד, דנמרק, נורווגיה, גרמניה, אנגליה
    http://www.notes.co.il/boaz/28089.asp

    רוצה לומר: מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, כדאי לכל גבר להטות כתף ולהילחם למען שוויון זכויות הנשים וחיזוקן בכל תחום.

    זה ישתלם לו בלילה.

    (-:
    http://www.notes.co.il/boaz/28089.asp

  • איתמר  On מרץ 9, 2009 at 8:27 am

    בזה. ראיתי אתמול בחדשות 10 טייסת שרואיינה לרגל יום האשה – אחד הימים המיותרים בשנה – היא דיברה לעניין והיתה מרשימה, עד לנקודה שבה נשאלה אם היא פמיניסטית. "פמיניזם הוא קיצוני, ואני מתנגדת לכל דבר שהוא קיצוני", אמרה ולא יספה
    וזה מדכא אצל נשים רבות כל כך – גם כשהן כבר מוכיחות לגברים את המובן מאליו, שהן יכולות לעשות כל דבר כמוהם ואף טוב מכך, הן עדיין ממשיכות את תחושת ההתבטלות הזאת בפני הגבר

  • האזרחית ק.  On מרץ 9, 2009 at 8:38 am

    זה כמו להגיד שאת חצי בנאדם

  • דודי  On מרץ 9, 2009 at 10:05 am

    שכל כך מפחד מנשים שאין לך מושג. אנחנו רועדים מהמחשבה שתבינו כמה אנחנו קטנים עליכן זה הכול.כמו כלב פקינזי זעיר שעושה המון רעש כדי שיחשבו שהוא דוברמן. לצערי התוצאות בעולם לא נעימות!

  • דפנה לוי  On מרץ 9, 2009 at 3:24 pm

    ובועז – תודה גם על האספקט הבלתי צפוי אבל הכל כך
    making sense
    של הנושא…

  • רונית  On מרץ 17, 2009 at 11:52 pm

    ובועז, איך אתה מצליח להביא סקס לכל מקום, זה פשוט מעולה. חרמן מזדקן שכמותך.
    רשימה מרטיטה ממש. אני אשכרה עכשיו עושה קופי פייסט ושולחת לכל המכרים שלי בדואר.
    נראה אותך עוצרת אותי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: