אני מסוגל להתפשט בפני כל מי שארצה

הסופר הצרפתי ניקולא פארג כתב דו"ח מפורט, מהפנט כמעט ומלא כאב, בגוף ראשון, של התפרקות נישואיו והטלטלה הגדולה שעבר כשהבין שהוא לא מסוגל לחיות בלי אהבה עצומה וחובקת כל. נפגשנו לשיחה (במכון הצרפתי בת"א)  על רומנטיקה ותשוקה, הבדלי תרבויות והיכולת של אדם יוצר לתרגם את חייו לספר

 

צילום: גל חרמוני

 

במהלך הקריאה ב"הייתי מאחוריך"- רומאן שופע רגש והתחבטויות ועתיר ניתוחים עצמיים חסרי רחמים ורומנטיים להפליא – קשה שלא לתהות איך בדיוק גדל המחבר, ניקולא פארג, להיות גבר שמסוגל לדבר על הדברים האלה בכנות כזו. איפה הוא היה כשאחיו ברחבי תבל למדו לכתוב שכלתנית ולהדחיק כל רמז למודעות עצמית, ואיך קרה שבגיל 36 כבר יש מאחוריו חמישה רומאנים, שהוא מפגין שליטה וירטואוזית בנבכי חשבונאות הנפש, ושהוא הצליח לכתוב ספר בנות אולטימטיבי, במובן הכי כובש של המילה.
 
"הייתי מאחוריך" (הוצאת בבל, מצרפתית: רמה איילון) כתוב בגוף ראשון, באינטנסיביות מסחררת. גבר צרפתי בן 30, נשוי (לאישה שחורה) ואב (לשניים), מתאהב פתאום בצעירה איטלקיה. המפגש איתה, שאמור היה להיות חד פעמי, מאיר בחדות את מערכת היחסים התלותית והמעוותת שלו עם אשתו ומכריח אותו להתמודד עם תהיות על יכולתו להיות מאושר. הוא מתאהב, הוא מוכה ייסורים, הוא נרמס תחת כובד רגשות האשם, הוא משקר, הוא מתודה, הוא מקווה וחולם, הוא תוהה מי הוא ומה הוא והוא בעיקר מנסה לתהות איזה מקום יש, אם בכלל, לאהבה בחייו. פארג כתב את הספר כמעין וידוי, בלי ליפות רגעי שפל ובלי להסתיר תחושות של תיעוב עצמי. אני קראתי ובכיתי, וכשסיפרתי על כך לפארג הוא לא הופתע.
 
"זה ספר אוטוביוגרפי במאה אחוזים", אומר פארג, הנחשב לאחד הבולטים בסופריה הצעירים של צרפת. "והוא תורגם ל-20 שפות. הרבה קוראים מגיבים בהזדהות עמוקה. כתבתי את הספר ימים ספורים אחרי ההתרחשויות שמתוארות בו, תוך כדי שחייתי את הדברים. כסופר, זה היה טבעי עבורי לנסות לספר את האמת המוחלטת, לחשוף הכול, לא יכולתי להעמיד פנים וגם לא להחמיא לעצמי. "
 
אתה מתאר מערכת נישואין קשה מאוד, שלא ברור למה בעצם נאחזת בה במשך עשר שנים
 
"התחתנתי בגיל 23 עם אישה שמאוד אהבתי, גרנו רחוק מהמשפחות שלנו, באינדונזיה, ובנינו מערכת יחסים מאוד תלותית שבתוכה שיקרתי לעצמי כל הזמן, והעמדתי פנים שאני מאושר. פחדתי נורא לומר לאנשים שבתוכי אני אומלל. זה גם מתוך נרקסיזם….רציתי להיות זה שאצלו הכול בסדר, לא זה שמודה שיש לו בעיות. העמדתי פנים שאני חזק מאוד, למרות שהייתי מבולבל מאוד וחלש. אשתי הייתה חזקה ממני, אבל גם היא לא העזה להיות היא עצמה בחברתי. הספר מתאר בעצם את האופן שבו יום אחד גיליתי את עצמי, הבנתי מי אני באמת".
 
כתבת שבעצם לא נועדתם זה לזו. יש לזה קשר לעובדה שאתה לבן והיא שחורה? אתה מתאר בספר תחושה של "שיבה הביתה" כשאתה עושה אהבה עם אישה לבנה…
"הסיפור שלנו הוא קודם כל סיפור של גבר ואישה, אבל ישנו פה גם פער תרבותי. נישואין מעורבים הם לא עניין פשוט, אפשר לחלום על זה, אבל בחיי היומיום יש קשיים. ביליתי הרבה שנים מחיי באפריקה, בקמרון, כך שהתרבות שלה – היא באה מקונגו –  לא זרה לי, אבל קשה לגשר על השוני. שם מקובל שאישה צריכה להילחם על הגבר שלה, גם מלחמה פיזית, ולכן כשהיא הכתה אותי, זה לא היה בעיניה נורא כמו שזה היה בעיני. היא ראתה באהבה מלחמה, שצריך לנצח בה. אלה דברים שלא יכולנו להתגבר עליהם ברגע שהזוגיות שלנו קרסה".
 
כדי לצאת מהקשר הזה נזקקת לאהבה חדשה שתושיע אותך. בדרך כלל בספרות זה הפוך, האביר הוא שמושיע את הנסיכה מצרה
"חייתי בתוך מערכת חולנית, ונזקקתי למבט של מישהי מבחוץ שתראה לי כמה זה לא נורמאלי. ביחסים שהם כמעט סדו-מזוכיסטיים אתה כל הזמן מחכה שהצד השני יאהב אותך, ומשכנע את עצמך שמחר יהיה טוב יותר וכך חולפות השנים. כשפגשתי בחורה לבנה, ההתאהבות בה אפשרה לי למצוא את עצמי מחדש, לחזור לעצמי. להרבה גברים קשה להודות שהם לא הגיבורים הגדולים בסיפור, המושיעים, בעלי הכוח והאון המיני. אני בחרתי לחשוף גם את החולשות שלי, כי גיליתי שכשאין לך מה להסתיר, ואנשים אוהבים אותך ומקבלים אותך ככה, אתה חווה התעצמות נהדרת".
 
קצת מפתיע שהייתה לך מאהבת ראשונה רק אחרי עשר שנות נישואין, לא?
"אני לא ממש מתאים לסטריאוטיפים הגבריים… עד גיל 32 היו לי רק שלוש נשים, ועם כל אחת היתה לי מערכת יחסים ארוכה. אני כזה, שמנסה לבנות משהו עם האישה שאני אוהב. אחרי שעזבתי את אשתי, ניסיתי להיות 'בחור נורמאלי' שמחליף בחורות כל הזמן, אבל הרגשתי שזה לא מתאים לי, שאני רוצה אהבה טוטאלית".
 
חשבת שמצאת אהבה כזו אצל המאהבת האיטלקיה שלך, אבל אתם כבר לא ביחד
"היינו יחד שנתיים, וזה היה נהדר, ואנחנו עדיין חברים מאוד טובים. צעדנו יחד במסע נהדר, ועכשיו אני חי עם מישהי אחרת, אישה שמאפשרת לי להתמסר כל כולי לאהבה וגם היא נסחפת באותה מידה. תמיד רציתי אישה שתקפוץ ביחד אתי למים העמוקים, ולא תשב על שפת הבריכה בזמן שאני צולל, ותפחד להכניס רגל למים. זה מה שחיפשתי – אהבה גדולה, סוחפת, עם מישהי שגם היא נסחפת לתוכה כל כולה".
 
מפתיע לשמוע את זה מפי גבר בגילך. אתה שייך לדור שמגלה לא מעט ציניות בכל מה שקשור לאהבה
"זה עניין של אישיות. אני מאוד רומנטי, אבל אל תחשבי שאין בי חלקים אפלים, ותשוקות שקשה לי להתמודד איתן. ככל שאני מתבגר, כך ברור לי יותר שאני רוצה מערכת יחסים רצינית, עמוקה, מבנה יציב עם אישה, אז אני משקיע בזה".
והאישה שאיתה אתה חי לבנה או שחורה?
"שחורה… כנראה התגברתי על הפחד הזה מפני נישואי תערובת. היא לא אפריקאית, היא מהקאריביים, וזה בדיוק מתאים לי, כי גם אני לא לגמרי צרפתי במנטליות שלי, בגלל כל השנים בהן ביליתי בחו"ל. לכן לא מפתיע שהייתה לי מאהבת איטלקיה, ואני בהחלט יכול לדמ
ין את עצמי עם אישה ישראלית".
 
איך המשפחה שלך, הילדים, קיבלו ספר כל כך חושפני?
"המשפחה הכירה את הסיפור, אבל הופתעה לגלות את כל הפרטים בסיפור. הילדים שלי יודעים שקרו דברים איומים ביני לבין אימא שלהם ואולי בעוד עשר שנים לא יהיה להם נעים לגלות בספר דברים אינטימיים יותר. אני בטוח שזאת לא תהיה טראומה עבורם, משום שאנחנו מדברים איתם, ויש בנו מספיק אהבה כדי להסביר להם הכול וכדי לתת להם ביטחון שאנחנו אוהבים אותם, גם אם לא הצלחנו להסתדר יחד".
 
הכתיבה על ההתרחשויות האלה שינתה אותך בצורה כלשהי?
"ברור. תוך כדי כתיבה גיליתי שיש לי אומץ להגיד בדיוק מה אני חושב, ולהתמודד עם כל האמיתות על עצמי ועל חיי. זה לא גורם לי להתפשט מיד בפני כל אדם חדש שאני פוגש, אבל טוב לדעת שאני מסוגל לעשות את זה אם רק ארצה".
 
* הראיון התפרסם במוסף הספרים של לאישה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  On אפריל 6, 2009 at 3:15 pm

    הגבר שווה! הספר גם?

  • אלפונסו המקורי  On אפריל 6, 2009 at 3:39 pm

    אף פעם לא הבנתי את הצורך של סופרים לחשוף את עצמם אך לפי דברייך הספר כתוב מענין, מהנה ומאלף
    אם אוכל אקרא אותו ואווכח בעצמי

  • שולמית אפפל  On אפריל 6, 2009 at 5:36 pm

    יופיו משגע…
    ונשמה לו של אשה. רק שלא אחטוף על השובינזם שלי. ואת יקירתי רבת הקשב כותבת נהדר! חג שמח.

  • שלומית  On אפריל 6, 2009 at 5:51 pm

    קראתי אותו בנשימה אחת. לא עלה על דעתי (ואולי בגלל המהירות בו גמעתי אותו…) שמדובר באוטוביוגרפיה.

    תודה !

  • עמיר  On אפריל 6, 2009 at 5:57 pm

    איזה חתיך אלוהיייייייי!

  • אביגיל  On אפריל 6, 2009 at 6:14 pm

    בכל פעם שאת מביאה כתבה שהתפרסמה במדור הספרים של לאשה אני מופתעת מהעניין, העומק, העדכניות והרצינות. אבל לקנות לאשה בשביל מדור ספרים זה קצת כמו לקנות פנטהאוז בשביל הכתבות, לא?
    🙂

  • אדיבה  On אפריל 6, 2009 at 6:41 pm

    גבר שווה. מאוד שווה.

    והספר מעולה. חזק מאוד. כרוניקה של קריסת מערכות (יחסים). מאוד חזק.

  • מיכל  On אפריל 6, 2009 at 7:19 pm

    מאמינה שאקרא. תודה!

  • אלה  On אפריל 6, 2009 at 7:23 pm

    ראיון יפה. שמחתי לגלות סופר מענין וספר מעניין. תודה!

  • דפנה לוי  On אפריל 6, 2009 at 7:33 pm

    מסכימה עם כל המתפעלות והמתפעלים. בהחלט הסופר הנאה ביותר שראיינתי, וגם אהבתי את הספר מאוד.
    אביגיל – תודה על המחמאה.
    ושלומית – אני חושב שפארג הצליח לעשות לסיפור האישי האמיתי שלו עיבוד אומנותי, ושלספר באמת יש ערך מעבר להיותו מבוסס על אירועים שקרו.
    ואדיבה – מה אומר, מה אומר…

    הספר, כאמור, שווה ביותר

  • יורם  On אפריל 6, 2009 at 7:39 pm

    יפה איך הוא הצליח לומר לך דברים לא "פוליטיקלי קורקט". אני מקווה שהספר טוב!

    ראיון קצר וקולע

  • אסתי  On אפריל 6, 2009 at 7:44 pm

    גם לא ידעתי שהוא כזה יפה הסופר.
    אולי, אם הייתי יודעת את העובדה החשובה הזו תוך כדי קריאה, אולי הייתי מצליחה להגיע לסוף.
    אבל, נטשתי את הספר די מוקדם (מעניין מה זה אומר על הנשיות שלי )-:)

    כמו תמיד ראיון מרתק, רק חבל שהוא מתבזבז על סופר לא משמעותי עם ספר לא משמעותי (לדעתי. רק לדעתי – היי, לא לצעוק – זו רק דעתי)
    בעיני הוא דמוי וולבק רק בלי העומקים של וולבק ובלי הרוע והכאב.

  • קורא  On אפריל 6, 2009 at 7:49 pm

    ניסיתי למצוא עוד ספרים שלו, אבל לא מצאתי תרגומים לעברית או לאנגלית, ואלה לצערי שתי השפות היחידות בהן אני קורא. האם את מכירה משהו שלו שתורגם?

  • נירית  On אפריל 6, 2009 at 7:59 pm

    דוקא חושבת שהספר מוצלח.הוא לא רכילותי והוא מעניין ונותן פרספקטיבה אחרת לגמרי על הסיבות שבגללן אנשים נשארים ביחד בתוךמערכותיחסים הרסניות ואומללות מאוד ועוד מספרים לעצמם שזה יותר טוב לילדים.זה נושא שבדרך כלל מקדישים לו המון מקום בעיתוני נשים והנה יש לנו הזדמנות לקרוא גבר מדבר על זה, בשכל רב, אם יורשה לי להעיר.

  • בוריס אקונין  On אפריל 6, 2009 at 8:32 pm

    אכן ,כן גם אני חוויתי אהבה כזאת ועדיין .מדמם לפרקים. במיוחד בשעות אחר הצהריים המאוחרות .ואציין שוב ושוב כי שום ערווה רעננה לא תוכל להדיח ולהרחיק כאב אמיתי ועמוק זה.
    כמושכתב בראציקה המשורר הסרבי העממי:
    "מי שבר את כינורי (לבבי)
    ודאי היה זה בולגרי")

  • ריקי כהן  On אפריל 6, 2009 at 8:45 pm

    שהראיון עניין יותר מהספר, אותו נטשתי אחרי עשרים עמודים כי היה מייגע לטעמי?
    ראיון טוב מאוד, על מראה הסופר כבר אמרו מספיק, אם כי, בתמונות של הארץ הוא נראה טוב יותר, הגיל כנראה.

  • Isac B.  On אפריל 6, 2009 at 9:28 pm

    But thought the interview was excellent. Thank you Dafna for your wonderful articles.

  • דודי  On אפריל 6, 2009 at 11:22 pm

    הספר פחות.

    לא שהוא גרוע. בעיני החלק היפה בספר היה היכולת של ניקולה פארג לתאר את הסצנות הכי מביכות בלשון פשוטה, כאילו הוא מספר אותן לחבר טוב (חברה טובה?) ופתאום אתה קורא וממריא מעבר לאותם רגעים, למצבים שאתה מכיר בחיים שלך.

    האם יש ספרים נוספים שלו בעברית?

  • גדעון ק.  On אפריל 7, 2009 at 1:25 am

    האם יתכן שאת "מפרגנת" רק בעבור חופן פופוליזם?
    ספר רדוד וסתמי.

  • החבר של טאיגה  On אפריל 7, 2009 at 1:30 am

    ראיון מעניין וגיל חרמוני עשה גם הוא עבודה מצוינת. חג שמח וכל טוב!

  • דפנה לוי  On אפריל 7, 2009 at 6:16 am

    והקריאה הייתה לי חוויה רגשית לא פשוטה, וכמו שאורן, חברי הטוב, אומר, בהחלט יכול להיות שחלק מזה קשור לספר…

    לכל השואלים: טרם תורגמו ספריו האחרים, ונדמה לי שגם באנגלית אפשר למצוא רק את הייתי מאחורייך.

  • בועז כהן  On אפריל 7, 2009 at 8:29 am

    הספר התחבב עלי מעמודיו הראשונים ולכד אותי בעוצמתו הרגשית (הלא פשוטה, כן, לא פשוטה)…

    התרגום שלו מעולה במיוחד (כך טוענת ידידתי המורה לצרפתית, שקראה אותו במקור) ואהבתי את הדרך שבה ניקולא פארג מניח את לבו על השולחן.

    אותי מעניינות במיוחד תגובות הנשים כאן לנוכח תמונתו של ניקולא הסופר, איש טוב-מראה במיוחד.
    תמיד חשדתי בנשים שגבר יפה-תואר יכול לגרום להן לנהות אחר יצירתו, גם אם היא לא לטעמן

    (-:

  • דפנה לוי  On אפריל 7, 2009 at 9:34 am

    האיש אכן טוב מראה, ושונה לחלוטין מכפי שדמיינתי אותו כשקראתי…
    כרגע אני קוראת את
    A Man in the Dark
    של פול אוסטר, שגם הוא נראה לגמרי לא רע, אבל לפני כן הסתחררתי לגמרי מרצף של ספרים של פיליפ רות', שהצד הוויזואלי אינו צדו החזק ומעולם לא היה.
    מה זה אומר?

  • אסתי  On אפריל 7, 2009 at 10:09 am

    רק שתדע שהתחלתי לקרוא את הספר רק בגללך. כל כך התלהבת ממנו ואני כל כך מתחברת לטעם שלך שמייד הסתערתי עליו.
    לצערי לא שרדתי יותר מחמישים עמודים…)-:

  • musa g  On אפריל 7, 2009 at 5:59 pm

    אם מדובר היה בסופרת, והיו מגיבים גברים בנוסח חלק מהתגובות שלמעלה (שווה.."הייתי מוצצת לו"?) – הו, איזו סערה היתה מתחוללת כאן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: