קוף טוב הכל טוב – לאוקספורד יש משוררת

 
 

אם אי פעם נזקקה האנגלופילייה שלי לחיזוק, היא קיבלה אותו בשבועות האחרונים: אחרי שהבריטים בחרו בקרול אן דאפי, משוררת מצוינת, לתפקיד המשוררת הלאומית שלהם – אישה ראשונה בשלוש מאות ומשהו שנות קיומה של המשרה – הם מינו אישה נוספת, רות פדל, לתפקיד ראש הקתדרה לשירה באוקספורד. גם פדל, עתה הגבירה הראשונה של השירה, היא האישה הראשונה בתפקיד מאז היווסדו בשנת 1708. היא גם בת נינתו של צ'ארלס דרווין, וכאן מתקיים חיבור נהדר נוסף בינה לבין דאפי, שכתבה (בקובץ "אשתו של העולם") את השיר שכותרתו "גברת דרווין":
 
7 באפריל 1852
הלכנו לגן החיות.
אמרתי לו:
"משהו בשימפנזה ההוא, שם, מזכיר לי אותך".
 
פדל, כמו קודמיה, נבחרה לתפקיד בהצבעה שנערכה בין בוגרי אוקספורד, והיא תשמש בו במשך חמש שנים. עיקר תפקידה יהיה לתת הרצאות וליזום אירועים שנועדו לקדם כתיבה, קריאה ומחקר של שירה. השכר שתקבל הוא סמלי בלבד (פחות מחמשת אלפים שטרלינג בשנה) אבל להבדיל מקודמיה היא לא תידרש לשאת את הרצאותיה בלטינית. נכון שכשאתם קוראים את המשפט הזה הפה שלכם נמלא טעם של דבש?

מאחר שאצל האנגלים אין תרבות בלי שערוריות מין, כדאי לציין גם שפדל מונתה לתפקיד אחרי שדרק וולקוט, המשורר והמחזאי זוכה פרס נובל (1992) הסתלק מן המרוץ בעקבות פרסומים המאשימים אותו בהטרדה מינית של סטודנטים. ברשימה המכובדת של נושאי התואר הקודמים אפשר למצוא את שיימוס היני, רוי פולר, רוברט גרייבס, וו.ה. אודן ואת ססיל דיי לואיס, אביו של דניאל, השחקן, שהיה גם המשורר הלאומי וכתב (בשם בדוי, כדי שתהיה הפרדת רשויות) ספרי מתח לא רעים בכלל.

פדל היא לא רק משוררת. היא התמחתה בלימודים קלאסיים, לימדה קורסים בנושאי מוזיקה, אופרה ומיתוסים של העולם העתיק, התגוררה שנים לא מעטות ביוון והשתתפה שם בחפירות ארכיאולוגיות, ואפילו עבדה כזמרת במועדון לילה באיסטנבול. היא נהגה בעבר לפרסם שיר שבועי ב"אינדיפנדנט" הבריטי, כתבה סיפורים קצרים וביקורות ספרות ואומנות בכתבי עת יוקרתיים כמו הניו יורק טיימז והפיננשייל טיימז והגישה תוכניות רדיו בנושאים דומים.

 

השורה הכי קסומה בביוגרפיה שלה, כפי שזו מופיעה בהודעה לעיתונות מטעם האוניברסיטה, מנוסחת כך: "בימים אלה היא משוררת עצמאית וכתבת תיירות, ומתגוררת בלונדון".  אגב, אין צורך להיבהל – המינויים הנשיים האלה אין פירושם שעולם השירה הבריטי עומד להשטף בגל של שירי ואגינה (לא שיש לי משהו נגד כאלה). פדל אומרת שהיא רוצה להדגיש דווקא את הקשר בין שירה למדע, וזה מוביל אותי להמלצה חשובה: ספרו של פטר אקרויד The Plato Papers שם יש פרק נפלא, חכם ומצחיק, המייחס את "מוצא המינים" לצ'ארס דיקנס דווקא, ומונה את מעלותיו של החיבור כיצירה לירית ספרותית בדיונית משובחת.
 
·   ***  אה, ועוד משהו קטן: הפוסט שכתבתי על קרול אן דאפי התגלגל לכל מיני מקומות ברשת, ובין השאר העיר שם מישהו  הערה שייחסה לה אלימות ושתיינות. בעניין זה רציתי להזכיר אימרה נודעת, שלפיה יש משוררים ששותים, אבל רוב השתיינים עושים זאת משום שאינם משוררים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודו  On מאי 19, 2009 at 6:16 pm

    הומור בריטי אופייני לא הופך אותה למשוררת
    אלא לקוף קטן ומקורזל

  • אלה  On מאי 19, 2009 at 6:17 pm

    גברים עושים תרגילים בקומפוזיציה של מילים ונשים יודעות לכתוב ולקרוא.

  • קוראת שירה  On מאי 19, 2009 at 6:18 pm

    52 דרכים לקרוא שיר
    זה אוסף השירים שהיא פרסמה מדי יום ראשון ב-
    Independent
    יש לה עוד כמה ספרי שירה, והיא מעולה בעיניי.

  • דודי  On מאי 19, 2009 at 6:24 pm

    את יודעת אולי אם היא תורגמה לעברית?
    אני חושבת שרות פדל היא משוררת טובה, רגישה ומיוחדת. בהחלט ממליץ על הספר שקודמתי בטוקבק ציינה. תודה על פוסט מחויך.

  • יולי  On מאי 19, 2009 at 6:32 pm

    תודה דפנה
    קידום הנשים בחברה פטריאכלית שהבריטים הם ממוביליה
    היא מקור לאופטימיות בשבילי
    ובשבילך ובשביל כולנו. גם לגברים זה יעשה רק טוב

  • גבר  On מאי 19, 2009 at 6:34 pm

    אני תוהה מה הקשר בין כתיבת שירה לקידום נשים

  • באפי  On מאי 19, 2009 at 6:44 pm

    אשמח אם כולם יפסיקו להשתמש במונח "שירי ואגינה"
    זהו ביטוי גברי בוטה, ואישה שמשתמשת בו יורדת בעצמה לרמה ערוותית

  • דפנה לוי  On מאי 19, 2009 at 6:49 pm

    חלק חביב ביותר מגופנו ונפשנו, לא?
    רק שיש לנו עוד כמה חלקים, ואני לא אשמח לתת לאיש להפקיע אותם או את הדיבור עליהם מידינו.

    יולי, תודה
    אני מקנאה בבריטים בגלל כל כך הרבה דברים וכל כך מתגעגעת לבריטניה, וזו רק דוגמא קטנה.
    ודודי – אין לי מושג אם היא תורגמה. אשמח אם מישהו יוסיף פה את המידע

  • שולמית אפפל  On מאי 19, 2009 at 6:55 pm

    מנעימה את יומי
    תודה יקירתי

  • גלית חתן  On מאי 19, 2009 at 7:49 pm

    יכולים לעשות כזה עניין משירה. טוב, אולי גם בצרפת. אבל פה בישראל, רק יחידי סגולה מתעניינים בשירה. ועוד כותבים על זה פוסטים 😉

    (מקסים השיר הקצרצר גברת דרווין)

  • איתמר  On מאי 19, 2009 at 9:24 pm

    היא קראה את שיריה של תענית אסתר

  • חנה בית הלחמי  On מאי 19, 2009 at 9:34 pm

    כדאי לא לדעת עליהן, כי המשורר לא תמיד מצטיין באיכויותיו/ה כמו השירה שלו/ה.
    ויש לי כמובן דוגמאות רבות ומגוונות שמפאת כבוד השירה לא אפרט כאן.
    ועוד משהו חשוב על השירה – לאבידן יש שיר נהדר על השירה והמשוררים שכותבים שירה אחד/ת לשני/ה כי אין להם קהל חוץ מהם/ן עצמם/ן. איזה מזל לבריטים שהם בריטים ולכן השכילו למנות יחצ"נית לשירה ולמשוררים.

  • החבר של טאיגה  On מאי 19, 2009 at 10:29 pm

    נחמד, נראה אם משהו דומה יקרה אי-פעם במקומותינו.

  • אברהם ששון  On מאי 20, 2009 at 12:48 pm

    כשבוחרים נשים לתפקידים שהם מרכזיים בתרבות ויש להם פרופיל ציבורי חשוף ובולט, הן משמשות מודל לחיקוי לנשים אחרות וגם לילדות שרואות אפשרויות רבות בעתידן ולא עתיד מוגבל ותחום.

    אספקט מעצים נוסף הוא חשיפת החברה לרעיונות ודעות ומתן ביטוי לחלק של האוכלוסיה שבמשך שנים רבות היה מושתק ומוצל, מלשון העמדה בצל.

  • הנג רובר  On מאי 20, 2009 at 6:21 pm
  • סרגון פזוזו פראנק  On מאי 20, 2009 at 8:25 pm

    והאם את כבר קראת?
    את… שירתו האנגיגמתית של סרגון, אותנפישתים?

    פרקי הגות ושירה לתליין מתלמד "אני וציפורה מוזרה"?

  • אחת  On מאי 20, 2009 at 9:31 pm

    אהבתי את ההתפנות האנגלית לשירה. חיפשתי את הספר של אקרויד עליו את מדברת. האם תורגם? האם פדל תורגמה? אשמח אם ידענים שקוראים פה יענו. אחת.

  • אסתי  On מאי 21, 2009 at 6:54 am

    בגלל בורותי הרבה ביצירתה, עקבתי אמנם בהשתאות מה אחרי ההשתלשלות של בחירתה, אחרי הסיפור הצהבהב של ההאשמה בהטרדה המינית שהוריד את מומעדותו של דרק וולקוט, אבל מודה שלא הקדשתי לזה תשומת לב רבה מדי.
    אבל אין ספק שבעקבות הפוסט שלך דפנה, גם קיבלתי איזו הצצה וטעימה על אישיותה ויצירתה וגם קיבלתי תיאבון לחפש עוד אינפורמציה.
    תודה יקירתי.

  • קורא אנונימי  On מאי 28, 2009 at 2:53 am

    זהו. היא התפטרה אחרי שהתברר שהיא זו שהעבירה מידע לשני עיתונאים לגבי האשמות להטרדה מינית עתיקות נגד המתחרה שלה, זוכה פרס נובל דרק וולקוט.

    http://www.cnn.com/2009/WORLD/europe/05/26/uk.oxford.poet.padel/

    היא לא יוצאת טוב מהסיפור הזה.

  • דפנה לוי  On מאי 28, 2009 at 12:54 pm

    והתברר שאכן היא היא מאחורי המיילים המשמיצים את וולקט…
    אפילו בשערוריות האנגלים לוקחים אותנו בהליכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: