החפוז המכאני

 

 

הכותרת לא לגמרי שייכת לרשימה הזו.

הרשימה נולדה במהלך צעידה בטיילת החדשה, שמותחת את החוף של יפו דרומה לעבר בת ים. מתחת לשמים מיוזעים של שבת בבוקר, בין השיחים, הייתה מוטלת מכונת ענק, מתכסה בחול וחלודה, מניחה לחרקים זעירים לטפס במעלה ברגיה, פורשת כנפיים חלודות כאילו לחבק עוברים ושבים, מאבדת לאט את צלם המכונה שלה.

קשה לדעת כמה זמן היא כבר מונחת שם, ולמה שימשה קודם שהוכרזה גרוטאה ונשכחה על חוף הים. הייתה לה פעם, למכונה הזאת, אחות קשישה ממנה אבל דומה לה דמיון משפחתי מדהים. האחות ההיא, שחלודה כיסתה את גופה בדוגמאות תחרה עדינות, עמדה לפני כשלושים וחמש שנה, באמצע שדה, גם הוא לא רחוק מחוף הים, בקצה הצפוני של אשקלון. האזור ההוא עוד לא נבנה אז, אבל היה משובץ כבישים סלולים. בשנה אחת נערך בו מירוץ מכוניות שתושבי אשקלון לא הפסיקו לדבר עליו, ויודעי דבר טענו שבמקום עתידה לקום עיר סרטים.

המכונה עמדה שם וצפתה על הסביבה בשתיקה, מותחת את הצוואר הרחק מעל צמרות השיטים. קראנו לה הסוס הטרויאני, כי היא באמת דמתה קצת לסוס, עם ראש שרעמתו חלקי פח מכופפים ומין גב קעור שאפשר היה לדמיין עשרות לוחמים בוקעים מתוכו באקסטזה וכובשים את קבר השייח על הצוק שמעל קו המים. הרחבה שסביב הסוס הטרויאני הייתה המקום שבו חנו מכוניות של מי שרצו להתמזמז הרחק מעיניים סקרניות, מכוניות שאותתו בפנסים למי שהתקרב בטעות כשהמקום תפוס, איתותי אור, במקום צניפות סוסים.

כשהיינו בכתה ט' יצאנו ארבעה, אולי חמישה חברים, לצבוע את הסוס. לא את כולו, רק את הראש. טיפסנו על הצוואר הארוך החלוד, שבעומקו היו עדיין גלגלי שיניים ושרידים של רצועות והמון קוצים, וציירנו עליו עין ופה, ומרחוק אפשר היה לראות סוס אמיתי, שמדי פעם היינו עוברים לידו, לראות מה שלומו, להאכיל אותו קוביות סוכר דמיוניות, עד שעיר הסרטים פינתה את המקום לשיכונים הרבה פחות מסעירי דמיון, שבלעו גם את הסוס שלנו.

השבוע נתקלתי בשיר של ראסל אדסון שנקרא "מכונה" (בספר The Tunnel), והשורות האלה, מתוך דיאלוג בין גבר שבנה מכונה לבין אביו, חיברו בשבילי בין המכונה ביפו לזו באשקלון של ילדותי.

…"אבל המכונה יכולה להיות גם אהובה, המצמחת בין גלגליה קורי עכביש, במקום שבו רפרפו כפות ידיים שחורות… חישוריה שזורים בפרפרים…"
"אני לא אוהב את המכונה, גם אם היא ידידותית, משום שהיא עלולה להחליט לאהוב את אשתי, לנסוע באוטובוס שלי לעבודה… או לבנות קן על הגג וללדת תינוקות ממוכנים"…
"אבל אבא, תראה את הטל על גלגליה, האם זה לא גורם לך לחשוב על דמעות?"
 
והכותרת? חשבתי על מכונות, חשבתי על מכאניות, ובסוף חשבתי ש"החפוז המכאני" יהיה שם מצוין לחנות ויברטורים, אם אי פעם אפתח אחת כזו.
 

***צילום: דני ססלר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית אפפל  On יוני 1, 2009 at 7:23 pm

    עד שאת פותחת חנות ויברטורים אולי את יכולה למכור לי את המכונה שתקח עלי אחריות כשאני מותחת את הגבולות

  • החבר של טאיגה  On יוני 1, 2009 at 7:27 pm

    למרות חיבתי אלייך אין סיכוי שארכוש ממך ויברטורים אי פעם מה גם שקוד ההפעלה שעליי להעתיק כדי שתגובתי תישלח הוא PNIS, אבל אם את מוצאת את מכונת הקסמים ששולמית אפפל מבקשת ממך, אנא שלחי גם אליי בדחיפות הצעת מחיר. הטקסט יפה ואהבתי את צניפות הסוסים.

  • יורם  On יוני 1, 2009 at 7:31 pm

    כמה יפה שגיוונת ולקחת חוויה והעברת אותה דרך קריאה ונתת לה את העיצוב שלך. אולי תעשי יותר כאלו?

    ולגבי החנות, אני מקווה שהיא תהיה מבוססת על טכנולוגיות של מכניקה עדינה עם מנגנוני השהייה מתאימים.

  • מוש מומקין  On יוני 1, 2009 at 7:38 pm

    שרידים ולא משנה של מה מעציבים אותי.
    ולגבי החנות אני מתנדבת להיות דוגמנית הבית.

  • ארז, אלא מי  On יוני 1, 2009 at 7:39 pm

    ראשית, אני חושב שבמקרה של צעצועי מין, הרעיון הוא בדיוק הפוך – שזה לא יהיה חפוז. אז תשקלי את "התקלחות מאריך".
    שנית, אני מכיר את המכונה – היינו משתמשים בזה להשליך בלוני מים בקרבות בין-בית-ספריים.
    אה, ועוד דבר –
    זה קצת חוסר טעם לקרוא לאתר "רשימות", עכשיו שיש לנו גם את רשימת שינדלר וגם את הרשימות של דודו טופז.

  • ארז, אלא מי  On יוני 1, 2009 at 7:40 pm

    עכשיו שאני רואה שתגובות פה "משגרים", אולי זאת מכונת שיגור התגובות של רשימות.

  • ארז, אלא מי  On יוני 1, 2009 at 7:43 pm

    הקשיבי לבני הים שרים.

  • איתמר  On יוני 1, 2009 at 7:58 pm

    לפתוח חנות סקס – ימכרו בה רק סצינות סקס לוהטות ממבחר הספרות העברית לדורותיה. יגאל גלאי מתכות יהיה שם כמובן

  • אביזוהר  On יוני 1, 2009 at 8:23 pm

    שימי לב לכתובת על המכונה. מישהו צפה את העתיד

  • אלה  On יוני 1, 2009 at 8:40 pm

    .גרמת לויברטור שלי לבכות. או שזה סתם טל
    במחשבה שניה, מי שגר בתל אביב לא מזיז אוטו בשבת.

  • סרגון פזוזו פראנק  On יוני 1, 2009 at 9:04 pm

    כתוב נאה . כתוב רגיש . ממש מזכיר לי את כתיבתה של יפה בול. הילדה הביישנית השמנמנה מג' ראשנה מביה"ס אל ג'אזאלי בבצרה . שהתחתנה אח"כ עם נורי אשורי והחלה לפרסם בלוזאן סיפורים קצרים בקונטרס "צילו של הדקל הבצראווי"אוסף סיפורים קצרים של בני מיעוטים נוצרים ,שיעים ,כורדים ואשורים) בארם
    נהריים
    חברתנו לכיתה בלה שמעה שהיא נפטרה ב 1958 בית המצורעים שליד לוזאן.

  • שרון רז  On יוני 1, 2009 at 9:51 pm

    אוי, דפנה, מאוד אהבתי את הפוסט הזה, ממש יציאה מעולה, הצילום החצי ביזארי למעלה, והמילים עם הנוכחות האורבנית, הסביבתית, האישית, יופי יופי, מהפוסטים הכי טובים שלך
    (ויש לי אגב כמה צילומים חבל"ז מנמל יפו לפני השיפוצים, אני באמת צריך אולי לעשות עם זה משהו)

  • שחר  On יוני 1, 2009 at 10:35 pm

    שפשוט יכולת לכתוב כל דבר מתחתיה.
    וזה לא שלא אהבתי את הפוסט.

  • יולי  On יוני 1, 2009 at 10:59 pm

    דפנה, לקחת אותי אתך לאשקלון (שלך) וליפו (שלי ולא שלי) ולים ולרוח על הטיילת.
    והיה נחמד.

    והכותרת, דוקא בגלל שהיא כל כך טובה, אולי תתאים יותר לסיפור אחר

  • אלישבע זלצר  On יוני 1, 2009 at 11:16 pm

    שוב אנחנו שכנות הפעם וירטואליות
    יפה כתבת

  • חנה בית הלחמי  On יוני 2, 2009 at 11:13 am

    (אומר לעצמו מנהל מח' חזות העיר בת"א-יפו, שגילה שלא סילקו משם את הגרוטאות).

  • גלית חתן  On יוני 2, 2009 at 12:04 pm

    ומעורר חשק לצבוע גם את זה לסוס…

    (ולמילה חשק אין קשר לחנות שאת מתעדת לפתוח!)

    😉

  • דפנה לוי  On יוני 2, 2009 at 3:01 pm

    אולי זה כתוב לי בקלפים, כי פעם היה לי רעיון אפילו יותר ממוקד, לחנות צעצועי מין שתקרא
    toys are ass

    וארז – מסכימה אתך בנוגע לאורך. קובע. בעיקר אורך רוח.

  • דפנה לוי  On יוני 2, 2009 at 3:04 pm

    שולמית, חבר יקר, יורם, יולי, איתמר, שחר, חנה, גלית וכל מי שעוד פרגן, פה ובמייל – המון תודות.

    מוש מומקין – נשכרת. כמה את לוקחת כדי לצאת מהמיטה? אני מקווה שפחות מנעמי קמבל.

    ואשר לכתובת על המכונה – אכן נבואית. וכשנתקלים באחת כזו, זה מעורר, אצלי לפחות, תחושה עמוקה של צער על שפספסתי את התקופה שבה דינוזאורים שלטו ברמה.

  • ההיסטרי מקו 5  On יוני 2, 2009 at 5:25 pm

    רק למקרא הפסקה הראשונה
    והדמיון שלי כבר פעל שעות נוספות,רוקם סצינות דמיוניות סביב הרכות והנינוחות של החרקים המתפזרים בין ברגיה בחפשם אתגרים מחילות והרפתקאות חדשות במאובן החלוד, תחת כנפיה המלטפטות של שמש בוקר חמימה, בעוד הדמעות מתייבשות מבין קמטיה,בינות מיסבים וגלגלים,מתאדות ומפנות את מקומן עד לשחר הבא.
    ויתרה מכך, עוררת בי את הסקרנות לראותך בעלומייך, קונדסית ומרדנית אך עם נפש פיוטית…
    אולי תשקלי להחליף את תמונתך כאן בתמונה מימי נעורייך ההוללים?

  • ההיסטרי מקו 5  On יוני 2, 2009 at 5:27 pm

    ועוד לא נגעתי בנושא המרטיט,…
    מכירה את חנות הסקס – הפולניה?
    מומלץ לאוהבי הז'אנר והבז'

  • דפנה לוי  On יוני 2, 2009 at 6:43 pm

    רציתי להעלות את התמונה של הסוס הטרויאני האוריגינלי, נחיריו רוטטים מול הים באשקלון – אבל לך תחפש עכשיו בערימות הנוסטלגיה ומי יודע, אולי באיזה פרץ של יעילות וסדר או מעבר דירה השלכתיהו ליאור.

  • אלפונסו המקורי  On יוני 6, 2009 at 4:42 pm

    וואו
    נוסטללגיה נוסטלגיה
    לפי התגובות אין הרבה תושבי אזקלון שמגיבים
    צריך להדפיס את הכתבה גם בעתון מקומי אשקלוני
    וואו איזה זכרונות

    בראוו
    כתבה נהדרת
    אלפונסו שלך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: