הפגישה האישית שלי עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי

השבוע נפגשתי עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי. זאת לא הייתה פגישה לגמרי מקרית, כי כשהגעתי לשם, למקום שבו חיכה לי, היו לי כוונות ברורות, תחושת בטן בואו נקרא לזה, והוא, אשכנזי, פשוט היה שם, עומד בפתח, בדיוק במקום שבו עמד בכל בוקר, כשחלפתי שם במכוניתי.

המקום  – מסעדת שרה, ברחוב יהודה הימית ביפו, ותחושת הבטן האמורה לא הייתה אלא תשוקה עזה לכבד קצוץ, שכן אצל "שרה" מערבבים לתוכו את הבצל המטוגן כך שכל נעיצת מזלג מעלה תערובת מדויקת של טעמים ונימוחות. גבי אשכנזי ניצב שם בכניסה כבר חודשים רבים, תלוי במקום שבו אמור להיות תפריט המיוחדים של היום. הנכנסים והיוצאים מן המסעדה אמנם אינם מצדיעים לו, אבל רובם, אני משוכנעת, מגהקים לעומתו עננת שום זעירה, ובמונחי הקוד האתי של מסעדות בולגריות אין כבוד גדול מזה.

עד "שרה", שנים שלא ראיתי מישהו שבאמת תולה את הפוסטרים האלה של מנהיגי האומה, שנדמה לי שהם עדיין מחולקים בתוך גיליונות חגיגיים של ידיעות אחרונות. אחד כזה, נדמה לי של דוד אלעזר, היה תלוי בחדר המורים שלנו בבית הספר היסודי, ואחר, של משה דיין, היה נעוץ על הקיר באיטליז של משפחת קניג, שברחבה לפניו ביליתי שעות בדילוגים בין מרצפות, חרדה ממראה הציפורים המרוטות המתנודדות כשאנקול נעוץ בצווארן ומריח הדם הקרוש, מחכה שאימא שלי תצא עם שקיות שהכילו חזה עוף בשבילי וראשי תרנגולות בשביל החתולים.

כשאימא שלי הייתה מתעכבת ואני לא הצלחתי להתאפק והצצתי פנימה, הייתי נתקלת במבטו של משה דיין. מהפוסטר, ואולי בכלל מדגל של שמחת תורה, עם חלון נפתח וטנקים דוהרים בעננת אבק. לא היה לי מושג מי האיש הזה, אבל הזדהיתי מאוד עם העובדה שכשהביט במתרחש על הדלפק של אדון קניג, הוא היה מוכרח לעצום עין אחת.
 

*** אחרי המפגש שלי עם גבי אשכנזי, שתועד בצילום שם למעלה, פגשה בו גם חברתי המצוינת גליה, שצילמה את המכונית הזו והעלתה את השאלה האם זה מה שעושה הרמטכ"ל בזמן שהצבא אמור להתכונן להתמודדות עם האיום האיראני?
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית אפפל  On יוני 11, 2009 at 7:28 pm

    טעים עד טעים מאד הקטע שלך. לדעתי את הכבד הזה
    טועמים עד עזה…

  • שואל תם  On יוני 11, 2009 at 7:30 pm

    לא קילקלה לך את התאבון?
    לי זה היה מספיק כדי לא להיכנס למסעדה (מעניין שביפו זה עובר להם)

  • אופיר זמר  On יוני 11, 2009 at 7:33 pm

    אני מבין שאתה אוכל בנוכחות ספרדים טהורים בלבד?

  • אסתי  On יוני 11, 2009 at 8:04 pm

    הבלקן?
    הרבה יותר הולם את דמותו.
    אבל אין מה להגיד, גליה סיכמה את העניין בצורה המדוייקת ביותר.

  • אלפונסו המקורי  On יוני 11, 2009 at 8:59 pm

    בעבר באמת התנוססו פוסטרים של מכובדנו
    בכל מקום צבורי שכבד את עצמו
    גם בבתים פרטיים לא חסרו פוסטרים כאלה
    כיום מוצאים יותר תמונות של שחקנים ודוגמניות במקום
    ואני תוהה האם האומה סוגדת כיום לראויים יותר?
    דפנה יקירתי לא הבנתי את תגובתה של חברתך הטובה גליה
    וכמעריץ של הרמטכל הנוכחי
    לא הבנתי מה ענין שמיטה להר סחנח ?
    שלך אלפונסו

  • אלפונסו המקורי  On יוני 11, 2009 at 9:01 pm

    סיני כמובן

  • שחר  On יוני 11, 2009 at 10:32 pm

    ולא משנה מאיזו עדה,
    לא עושים לי תיאבון.
    גם כבד קצוץ לא.

    מהפוסט, לעומת זאת, דווקא נהניתי.

  • כנרת  On יוני 11, 2009 at 11:10 pm

    אם כן, עבודה יפה. המשיכי כך. הכתף שק.

    ולגליה: זאת טקטיקה הרבה יותר יעילה מהרבה אחרות.

  • יולי  On יוני 11, 2009 at 11:11 pm

    דפנה, אנא, השיגי לי את המתכון של הכבד קצוץ ואז אוכל לעכל גם את גבי אשכנזי
    אני מתכוונת
    יש לנו מתכון – לכל אחד מאיתנו לכבד קצוץ
    אבל לא לרמטכ"ל.

    בכל מקרה, הקשר שעשית בין הדברים – מעניין …
    נימוח

  • דפנה לוי  On יוני 12, 2009 at 8:49 am

    לקורא – אולי יש לי קיבה מעופרת יצוקה, אין לדעת…
    ונדמה לי שלזה רמזה גם שולמית. אולי הייתה מצחיקה אותי באותה מידה תמונה של ראש הממשלה על התפריט במסעדה…

    אסתי, יולי, שחר, כנרת – תודו שזה נחמד לגלות שיש לרמטכל פן כל כך לא מיליטריסטי 🙂

    אלפונסו – הרבה דברים השתנו מאז, ואנשים כבר לא מעריצים את מנהיגינו, אולי בגלל מבחן התוצאה? גם האיטליזים השתנו מאוד, ואנחנו לא חיייבים לראות את גוויות החיות שאנחנו אוכלים, ואין ריח דם, וחתולות מעדיפות פנסי-פיסט יוקרתי ולא ראשי תרנגולות.

  • איתמר  On יוני 12, 2009 at 3:32 pm

    את לא כותבת על מסעדות איראניות, ומי זו גליה?

  • שואל תם  On יוני 12, 2009 at 3:46 pm

    שום קשר למוצאו של הרמטכ"ל. הרבה קשר למעשיו ופשעיו.

  • שרון רז  On יוני 12, 2009 at 9:52 pm

    אחלה פוסט, מוצא חן בעיניי הכיוון הזה שאת נמצאת בו עכשיו
    ואני מבקש דחוף לדעת כאן או במייל את הכתובת המדוייקת ושעות הפתיחה למה עשית לי חשק לכבד קצוץ הזה…

  • דפנה לוי  On יוני 12, 2009 at 10:52 pm

    גליה היא אישה מחוננת ומצחיקה ביותר, שיש לה גם חוש מופלא לאנקדוטות שוות צילום.
    ובאשר למסעדות איראניות – כתבתי פעם, על איזה אינסידנט שבו היה לי הכבוד המפוקפק לחזות בצד מגעיל במיוחד של איש טלוויזיה מוכר, בדיוק לפני שנכנס לאכול במסעדה איראנית – אלא שהמסעדה נסגרה מאז.

  • דפנה לוי  On יוני 12, 2009 at 10:53 pm

    אז ככה: מסעדת שרה נמצאת ברחוב יהודה הימית 2 ביפו, יש בה שלל מאכלים בולגריים לא רעים בכלל וגם מרק שקמבה עם או בלי שום.
    לפי הפרסום שלהם ברשת הם פתוחים בימות השבוע בין 10-18 בלבד ובשישי בין 10-17.
    בתאבון

    (ותודה על הקומפלימנט)

  • ליידי דיליי  On יוני 13, 2009 at 12:55 am

    אני מנסה לשחזר את עיקרי הדברים:
    ראשית, פוסט נפלא ומעורר תיאבון.
    באופן אישי, עשה לי חשק לסמבוסק צהובה-בולגרית.
    קצת בעייתי בשעה כזאת.
    מצד שני, מי יודע?
    אולי יתמזל מזלי ויחלוף תחת חלוני הוואן הבלקני של אשכנזי?
    ותהייה לסיום: האם הרמטכ"ל הוא רב הלוף?

    נשיקות ותודה על הכל
    (למה כל הזמן רק לפנק, לפנק, לפנק?)

  • נינה  On יוני 13, 2009 at 11:48 am

    אהבתי.
    יש בזה מן תמימות כזו, שדי נעלמה מהנוף שלנו.

  • דני ססלר  On יוני 13, 2009 at 7:36 pm

    הייתי שם, אכלתי שם ודי נהנתי, יותר מהחברה. מרק השקמבה הטוב ביותר שאכלתי ביפו היה ב"מפגש הבלקן" ז"ל. אבל גם אצל שרה הוא היה לא רע, אחרי שהוספתי לו שום, שום ושום, טוב, וגם חומץ
    בכל פעם שהרמתי את הראש מהמרק וראיתי את גבי הוא עורר בי תאבון בלתי מוסבר.
    ואחרי שני מרקים ומנת קבב, ביקשתי מבעלי המקום שיורידו לרגע את הפוסטר – ורק ככה יכולתי לגמור

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: