מלך השערים של ליגה ב' מעדיף להוציא ספרים – ראיון עם יהודה מלצר

 

 

צילום: גל חרמוני

 

יהודה מלצר לא זוכר את אבא שלו כותב שירים. אביו המנוח, שמשון מלצר, היה אמנם משורר נודע, מתרגם ועיתונאי (הוא שימש סגנו של ברל כצנלסון בעריכת "דבר" ומשך שנים ערך את "דבר לילדים") שפרסם למעלה מתריסר ספרים, אבל את השירים שלו כתב בערב, אחרי העבודה, על השולחן במטבח. שולחן העבודה רחב הידיים שהיה בחדר העבודה שלו, שימש את הילדים למשחקי פינג פונג והמשורר, אבא, העדיף לא להפריע. "הוא כתב בלילות, כי בימים הוא היה עסוק בלפרנס אותנו ואת כל השאריות של המשפחה שהגיעו ארצה מהשואה".
 
לא מעט בנים של משוררים ויוצרים מתארים אבות אגוצנטריים שצריך היה להלך בבית על קצות האצבעות כשהם יצרו
"אבא שלי לא היה כזה. הוא גם לא בילה דקה מחייו בבתי קפה. הוא לא היה חלק מחבורות המשוררים, את יודעת, אלתרמן, אורלנד, שלונסקי ואנשים פחות מוכשרים מהם, הוא לא ישב בכסית ולא קיבל מה שקוראים היום מלגות התפנות. להפך, בבית שלנו דיברו על "הם", כי אבא היה שונה מהם, איש עבודה, הוא בילה שעות בעיתון, וכמשורר היה נאמן לאמת שלו, הוא העז לכתוב שירי געגועים לעיירה שם, כשכולם כתבו רק שירי תפארת לארץ ישראל".
 
למרות זאת, נדמה שיהודה מלצר לא יכול היה להימלט מגורלו כאוהב ספרים. הבית שבו גדל היה מלא בהם, והמבקרים שבאו ויצאו היו מגדולים הכותבים של הדור. הוא, שניסה להימלט – כהגדרתו – ובחר כזירה אלטרנטיבית את מגרש הכדורגל היה ילד שלא לקח לידו ספר והיה, כפי שהוא מתאר ולבטח בהגזמה פראית "אנלפבית מוחלט" הפך ברבות הימים למו"ל, ולקצה רשימת הספרים הארוכה והמכובדת שעליה הוא חתום, התווסף לאחרונה גם "אור זרוע", מבחר משירי אביו, הרואה אור בימים אלה במלאת מאה שנה להולדתו.
 
האמת היא שהדרך ממגרש הכדורגל להוצאת הספרים המשפחתית המשפחתית שמלצר מתפעל עם בנו, עילאי (בן 39) הייתה ארוכה יותר, מפותלת יותר ומן הסתם גם יותר מעניינת מפסקה אחת בעיתון. את האהבה הגדולה לספרים הוא חב למורה שלו, חוקר הספרות הנודע ברוך קורצווייל שלימד גם בבית הספר "חוגים" בחיפה והפך את הספרות לפיתוי שאי אפשר לעמוד בפניו. אחר כך מלצר למד ספרות ותלמוד באוניברסיטה העברית, כתב דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה, לימד באוניברסיטת תל אביב ופרסם עשרות, או אולי מאות מאמרים בכתבי עת שונים. הוא פרש מהאקדמיה כשנכבש סופית על ידי העניין שלו בספרים ומו"לות, הקים הוצאה אחת ("אדם", ביחד עם אחיו), מכר אותה, והקים אחרת. את זו הנוכחית, "ספרי עליית הגג", הפועלת בשיתוף עם ספרי ידיעות אחרונות, ומוציאה לאור כ – 15 כותרים בשנה, כולם נבחרים על ידו בפינצטה, שהיד המפעילה אותה בזהירות ובדייקנות, מונעת בעיקר בכוחם של טעמו ואהבותיו האישיות.
 
"ספרי עליית הגג" באמת נולדו בעליית גג תל אביבית קטנה, בדירה שבה התגורר מלצר בראשי הדרך. כשבנו הצטרף אליו, לפני כחמש שנים, כמנכ"ל ההוצאה, הם עבדו האחד מסלון ביתו והשני מהמרפסת, ורק לאחרונה קיבלה ההוצאה משכן משלה, דירה בצפון הישן של תל אביב. עם זאת, מלצר עדיין מבצע את רוב העבודה מביתו, ישוב אל השולחן הרחב המוצב כך שיש לו אפשרות  ליהנות מזווית העין מצמרות העצים שהיוו גורם מכריע בהחלטה לרכוש את הדירה. שם הוא מתרגם ועורך, כתבים פילוסופים וספרי מדע  – בכתב יד, הערות שוליים כתובות בעט. יש גם מחשב, אבל זה משמש אותו להתכתבויות וגלישה ברשת, לא לעבודה אמיתית.
 
מלצר עוד מעט בן שבעים. הוא גרוש פעמיים, ובת זוגו הנוכחית חיה ביוון, לשם הוא נוסע לעתים תכופות. יש לו שלושה ילדים, שכנראה ירשו ממנו לא מעט מחיבת הספר: עילאי עובד אתו בהוצאה, גלעד הוא דוקטור לאומנות ומבקר אומנות מצליח ונטלי סיימה לא מזמן דוקטורט בפילוסופיה בהארוורד. יש לו גם חמישה נכדים, הבכור בכיתה א' והקטנה בת שנה וחצי. "וכבר ברור שחלק מהם יעבדו בהוצאה. רני בת החמש כבר מתקנת לאנשים שגיאות בעברית…".  אתו ועם עילאי עובד בהוצאה גם אחיו הצעיר, מולי, המתגורר בבלגיה אבל מתרגם ועורך משם. "לא תמיד פשוט לעבוד עם בני משפחה", אומר מלצר. "פעם בחודש אנחנו עושים איזה מריבה קטנה, ואחר כך הכול בסדר".
 
ממרומי גילו וניסיונו (למעלה משלושים שנות מו"לות) מלצר מפגין בטחון רב בכל הקשור להחלטות מקצועיות: הוא בוחר ספרים לפי תחושת בטן ולב, מחפש את הדבר הזה, החמקמק, ששובה את לבו כקורא, ומוכן להמר על ספרים משובחים, גם אם הוא לא לגמרי בטוח שהם יכבשו את השוק הישראלי. אחד ההימורים המשובחים שלו היו רכישת זכויות התרגום לעברי של סדרת "הארי פוטר", עוד לפני שמישהו שמע עליו פה, כשאפילו בבריטניה לא הבינו רבים איזה להיט זה עומד להיות. הימור מוצלח נוסף היה סיימון סינג, כתב המדע הבריטי שאחראי ל"המשפט האחרון של פרמה" ולשורה של ספרים פופולאריים המציגים את התשוקה והמסתורין בתעלומות מדעיות. סינג, כך נדמה, היה רב המכר שעורר את החיבה הגדולה של קוראי העברית לז'אנר המדע הפופולארי. בימים אלה מלצר מסיים את עריכת "הגברת האפלה של הדי-אן-איי" (שם זמני), המביא את סיפורה של רוזלינד פרנקלין, שהייתה שותפה ואולי יותר מזה לגילוי מבנה הסליל הכפול של הדי אן איי, אך נמחקה כמעט לחלוטין מההיסטוריה. על פי מידת ההתלהבות שבה הוא מוכן לשקוע בסיפור, מותר להניח שלמלצר אין כוונה לפרוש מהתחום בעשור הקרוב, ואפשר להאמין לו כשהוא טוען שיש לו את העבודה הטובה בעולם.
 
אז אתה לא מצטער שויתרת על קריירה בכדורגל?
"היה לי כישרון גדול ויכולתי לרוץ 90 דקות על המגרש בלי הפסקה. יכול להיות שאם
היה לנו כסף ואבא לא היה משורר, והיו שולחים אותי, נניח להולנד, הייתי הופך לכוכב גדול. כשהייתי בן 15 וחצי הוזמנתי לשחק במכבי תל אביב, אבל הורי בדיוק עברו לחיפה, כי ראש העיר אבא חושי הזמין לעיר משוררים וסופרים ולא יכולתי להצטרף לקבוצה. אז נתנו לי פתק לאלי פוקס, השחקן הנודע ביותר בישראל של שנות החמישים, שאימן אז את מכבי חיפה, אלא שהאימונים התקיימו בקריית אליעזר ואנחנו גרנו על הכרמל והייתי צריך לנסוע בשלושה אוטובוסים ובגלל קורצווייל העדפתי לקרוא. אחר כך הייתי בנבחרת האוניברסיטה, ששיחקה בליגה ב' ואם לא פיטרו אותי יכול להיות שאני עדיין הקפטן שם. בשלב מסוים הייתי מלך השערים של ליגה ב', וקיבלתי הצעות מקבוצות טובות, אבל במקום זה הלכתי ללמוד לתואר שני. "
 
ובסופו של דבר הקמת הוצאה קטנה וסלקטיבית. אתה חולם לגדול? להפוך להוצאת ענק?
"חס וחלילה. זה תענוג גדול לעבוד ביחד עם הבן שלי, שיש לו ידע וטעם משובח בספרים, ועם קבוצה מצומצמת של כשלושים איש שמקיפים אותנו, עורכים, מתרגמים וכו'  כל אחד מהאנשים האלה נבחר משום שהוא מקצועי ומשום שנעים לנו מאוד לעבוד איתו, ואם לא נעים, לא עובדים. כל ספר שאנחנו מוציאים נבחר כי הוא נראה לנו ראוי ואנחנו מאמינים בו  ואנחנו משקיעים בו בהתאם, את הזמן שנדרש לתרגום ולעריכה ולעיצוב ולשיווק – אלה פריבילגיות של הוצאה קטנה, שלא הייתי רוצה לוותר עליהן אי פעם".
 
אתם מוציאים מעט מאוד ספרות, ועוד פחות מזה ספרות עברית מקורית
"הוצאנו דברים נפלאים גם בספרות, כמו "מילכוד 22" או "האומן ומרגריטה", אבל חשוב לי להבהיר כאן משהו. הרבה אנשים מבלבלים בין ספרים לספרות. ספרות זה טוב ויפה אבל עולם הספרים רחב, גדול ומעניין פי מיליון מרק ספרות. יש ספרי מדע, פילוסופיה, פוליטיקה ועוד עשרים אלף תחומים. רק עכשיו הוצאנו רב מכר פנטסטי שעוסק במאפיה, יש לנו רב מכר נפלא על תורת המשחקים. הספר הכי טוב שהוצאתי בשנים האחרונות הוא "האבודים" של דניאל מנדלסון, שאיננו ספרות, אם כי מחברו הוא מורה לספרות, והוא עוסק בחיפוש אחרי המשפחה שלו בגליציה. ספר נפלא, שהביא תגובות מדהימות של קוראים. בארץ יש להוצאות נטייה להתהדר בתרומתן לספרות העברית, ואני אומר כל הכבוד, אבל אותי מעניינים עוד דברים".
 
בכל זאת הוצאת את ספריו של חיים סבתו
"זה מקרי לגמרי. אני למדתי תלמוד, וחיים סבתו כשעלה ארצה התאהב בשירה של אבא שלי, וכך נוצר בינינו קשר ואני קורא כל כתב יד חדש שלו. מלבדו, אם מישהו מצלצל אלי ואומר שיש לו כתב יד מקורי, אני שולח אותו להוצאת ידיעות אחרונות. בכלל, אני חושב שיוצאים לאור הרבה יותר מדי ספרים בעברית. כמויות מטורפות לחלוטין, והרבה מאוד זבל. כמה עורכים בכלל יש בארץ שמסוגלים להפוך כתב יד לטוב?"
 
אומרים שלכל אחד בארץ יש בתוכו רומאן שהוא חולם לכתוב…
"זה נכון. לאנשים יש טירוף כתיבה. זאת לא תופעה חדשה. אני זוכר שכילד, הייתי מצטרף להורי כשנסעו לבית הבראה, ואבא שלי ששמו כבר יצא לתהילה, היה מטייל בשדות ושערו המרהיב מתנפנף, ואנשים היו נגשים ומדברים אתו בכעס. הוא אמר לי אז, תדע לך שלכל הכועסים האלה יש במגרה כתב יד. הם פשוט קינאו בו על כך שאת כתביו שלו פרסמו והוא קיבל פרסים. אני לא אומר שמתוך אלה לא יכול להתגלות מישהו עם כשרון גדול, אבל אם יש, הוא מסתתר בתוך כמויות גדולות של דברים שלא ראוי לפרסם."

רבים וטובים כמו ג'וזף הלר ופיליפ רות נדחו על ידי עשרות מו"לים לפני שנמצא מי שפרסם אותם
"נכון ואני מניח שלכל מי שלא יימצאו בית הוצאה לספרים שלהם יהיה בקרוב פתרון פשוט הם יעלו את הספרים האלה לאינטרנט. אנחנו עומדים בפתחה של מהפכה תרבותית אדירה, שבמסגרתה גם הוצאות ספרים יעלו את הכל לרשת. לנו, למשל, יהיה אתר ענק של פילוסופיה בעברית. מי יממן את זה? אללה יודע, לא רק אני לא יודע, אנשים בעולם עדיין לא יודעים איך המודל הזה יעבוד. אנחנו נמצאים בתקופה שבה ברור שעולם המו"לות עומד בפני שינוי אדיר ולא קל לדמיין איך הוא יראה בשנים הקרובות".

אתה קורא למפעל תרגום הפילוסופים שלך "ציונות"
"כי כשאני מתרגם מחדש את אפלטון או ג'ון סטיוארט מיל או דקארט אני רואה את עצמי, בלי שום ענווה כמי שמחדש מסורת שהתחילה פה לפני קום המדינה על ידי אנשים שבאו הנה לא בשביל לכבוש שטחים ולא בשביל נדל"ן, אלא כדי להקים מדינה, וזה מעשה שמתחיל בטקסטים. זה המקום היחיד שבו אני עדיין ציוני, כי ברמה הפוליטית אני לא."

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל  On יוני 27, 2009 at 10:04 am

    ספרי ההיסטוריה של ההוצאה מצויינים, ומעידים על בחירה משובחת.

  • אסתי  On יוני 27, 2009 at 10:07 am

    לא יאומן!
    אני עוד זוכרת אותו מהאוטובוסים בהם היינו נוסעים בהסעות להפגין בשטחים. זקוף, לבן שיער ועיניים בהירות ותמות…

    מו"ל נפלא, שתרומתו לתרבות הישראלית באמת לא תסולא בפז, ובכלל לא ידעתי שהיה שחקן כדורגל…

    כשעבדתי על החומרים לפני שיצאתי לראיון עם חיים סבתו, נתקלתי בעובדה שהתמיהה אותי בהתחלה ואחר כך בכלל לא – שהוא זה שגילה אותו בעצם והוציא את ספרו הראשון ואחר כך כמובן את כל השאר. מפתיע מצד אחד וכל כך לא מפתיע למי שמכיר את הספרים של עליית הגג הכל כך מוקפדים וכל כך מאופיינים בטעם דק ומדוייק ומעודן ובעיקר אחר

    אגב, באהבתנו המשותפת (שלי ושלך) לספרי מתח כדאי להזכיר שהוא זה שמוציא את הסדרה של אקונין עם הבלש הרוסי המהולל פנדורין. (אני אגב, בעיצומו של הספר האחרון בסדרה "משימות מיוחדות" – עונג גדול)

    ו… תודה כבר אמרתי על הראיון המרתק הזה?
    תודה לך ותודה ליהודה מלצר. כייף גדול.

  • דודי  On יוני 27, 2009 at 10:10 am

    ראיון משובח, שאלות מצוינות, והצלחה גדולה של המראיינת להביא את האיש לדבר דברים מעניינים לא רק על התחרות בעולם המו"לות ועתיד הספרות.
    יופי של ראיון דפנה, ותודה ליהודה מלצר על הספרים שהוא מוציא.(דודי)

  • אסתי  On יוני 27, 2009 at 10:11 am

    שמרוב התלהבות כנראה לא סתם לא הכנסתי.
    לא ברור לי איך דווקא בהוצאה המוקפדת והמעודנת והאיכותית הזאת, יצא התרגום הקלוקל החדש ל"מילכוד 22", ועל זה חייבת שוב להביע את מחאתי הגדולה בשם יוסאריאן, הכומר, אור, הזונה של נייטלי, מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור, קולונל קאטקרט, ומילו…

  • מירה  On יוני 27, 2009 at 10:13 am

    כפי שאת רואה בראיון מלצר דוקא מתפעל ומתפאר בג'וזף הלר שלו…
    אני מסכימה איתך, התרגום למלכוד 22 איום ונורא, וההוצאה הישנה שווה פי כמה.

    חוצמזה, חוצמזה, שלא יוצר רושם רע: כתבה מעניינת, תודה על פוסט מעניין ומחכים..

  • איתמר  On יוני 27, 2009 at 10:15 am

    משב רוח מרענן

  • קורא קבוע  On יוני 27, 2009 at 10:19 am

    זו אכן הוצאת ספרים מצוינת, אבל משהו מפריע לי במו"ל שמקטין מחשיבותם של ספרי מקור וטיפוח סופרים. יכול להיות שזאת שאלה של טעם והשקפה, אבל לטעמי טיפוח הכתיבה המקורית בעברית היא משימה לא פחות חשובה בבניית החברה שלנו פה. איך מלצר קרא לזה? ציונות? בעיני זאת הציונות.

  • מיכל  On יוני 27, 2009 at 10:44 am

    איפה יש עוד מורים כמו קורצוויל?
    אני רוצה לראות תלמיד אחד שיאמר שהוא קורא ספרות בזכות מישהו מהמורים שלו!

  • ליידי דיליי  On יוני 27, 2009 at 10:48 am

    תגידי, במה את משקה?
    🙂

  • אוי  On יוני 27, 2009 at 11:00 am

    מו"ל קטן שמוציא רבי מכר לרוב,טעמו הספרןתי מפוקפק אבל את הדימוי האליטיסטי שלו הוא משיג באמצעות כתבות מן הסוג הזה.-בינתיים,בית הוצאה שלמעט בנושאים פילוסופיים (בכך אין לה יתרון על בית הוצאה מקצועי העוסק בהדפסת כתבים של פילוסופים)לא הוציא אפילו ספר אחד שיש לו איזה משמעות.חיים סבתו? חצי אפיגון של עגנון?השטן במוסקווה בתרגום צולע ומעיק להכעיס?בית הוצאה של חובב.

  • אוי אוי  On יוני 27, 2009 at 11:18 am

    הוצאה בינונית, שאפילו את ספרי הרי פוטר הוציאה בתרגום לא משו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 27, 2009 at 11:29 am

    רשימה חלקית של מעשים טובים שעשה יהודה מלצר: הוצאה מחודשת של תומאס קון והמהפכות המדעיות, תרגום של בוריס אקונין, תרגום של ספרי מדע פופולארי כמו המשפט האחרון של פרמה, הספר הנהדר סטיוארט חיים לאחור, ספרו של לאונרדו פדורה, חליל המרזבים, המינים הנכחדים של דגלאס אדאמס, יומן המצור על רמאללה, הספר של אביעד קליינברג שבעה חטאים.
    לא טוב לכם?

  • יורם מלצר  On יוני 27, 2009 at 11:32 am

    אכן ספרי העיון של ההוצאה טובים מאוד, ובוודאי ספר חדש שכדאי לכם לשים לב אליו: "חלום התבונה" של גוטליב.

    וזו גם הזדמנות לומר שלא, אני לא קרוב של יהודה מלצר.

    🙂

  • אלפונסו המקורי  On יוני 27, 2009 at 11:32 am

    עד כמה שזכור לי ברוך קורצוויל לימד גם ספרות בביהס הראלי בחיפה ולצערי עלי הוא המאיס את עגנון רק שנים מאוחר יותר למדתי לקרוא ולהנות מעגנון
    מצטערת לאכזב
    כתבתך דפנה מהנה כרגיל בצלחה בהמשך

  • מרית  On יוני 27, 2009 at 11:45 am

    שמשון מלצר יבוא על הברכה לתמיד גם כזה ש"הביא לבית הדפוס" את הספר הנפלא של סלמה לגרלף "ירושלים".
    וזו ההזדמנות לשאול מהי בעצם הפונקציה המסתורית הזאת, מה הוא בעצם עושה המביא לדפוס?

  • עפרה  On יוני 27, 2009 at 11:53 am

    כתבה יפה מאוד שעושה טעם של עוד, על איש נדיר ויקר

  • חיפאית לשעבר  On יוני 27, 2009 at 12:09 pm

    קורצוויל לא זכור לי כמורה מלהיב במיוחד. אחר כך למדתי שכתביו היו ראוים להתעמקות.
    חבל שבי הוא לא עורר אהבת ספרים כמו במלצר.
    ואם כבר דנים בזה, עלה בדעתי שאולי זה משונה שאבא שלו, שהיה משורר, לא הצליח להנחיל לו את האהבה הזאת

  • אסתי  On יוני 27, 2009 at 12:29 pm

    איך קנאה ואחותה חוסר הפרגון מצליחים להוציא מאנשים כל כך הרבה רוע.

    כן, גם אני חושבת שהתרגום החדש ל"שטן במוסקווה" תחת השם "האמן ומרגריטה", והתרגום החדש למלכוד הם גרועים עד גרועים מאוד, אבל מכאן ועד להשתלחות של אוי בריבוע – כאמור מפתיע ומצער.

  • אחת העם  On יוני 27, 2009 at 1:30 pm

    הוא היה מורה נערץ גם של דליה רביקוביץ ועודד אותה בתחילת דרכה לפרסם את שיריה.

  • נתן  On יוני 27, 2009 at 2:21 pm

    חוסר הפרגון בא מכך שיהודה מלצר אפוף במשהו סנובי. בעיקר בחלק שהוא מדבר על ספרי מקור, וזו לא הפעם הראשונה כאן היו כבר מקומות שבהם הוא אמר שהוא לא צריך שיבלבלו לו את המוח סופרים ושלמי אכפת מה כותב חיים או משה, כשיש בעולם את דקרט ושפינוזה.

    בסך הכל אני חושב שהוא תורם בעבודתו להרחבת מאגר הספרים הראוים בעברית ועל כך מגיע לו בהחלט מילות תודה מאתנו כקוראים.

  • גלי  On יוני 27, 2009 at 2:49 pm

    חודשים בכנס בטכניון ודברתי איתו. הם עומדים להוציא את התרגום של הביוגרפיה על אינשטיין מאת איזקסון ומלצר בקש ממני לשלוח אליו את העיבודים שעשיתי כאן ברשימות לביוגרפיה של איזקסון. ממש שכחתי ועכשיו כאשר עשית את הרשימה הזו הזכרת לי.
    בכל מקרה זה מאוד קשה לתרגם את הביוגרפיה של אינשטיין מאת איזקסון וצריך ממש להכיר את החוקרים שאיזקסון מצטט אותם ואת המחקרים שלהם וביחוד את כל המונחים.
    למען האמת… אני בספק אם הם יצליחו שם לתרגם היטב את הביוגרפיה. וזה בלי שם קשר להיותם הוצאה טובה או לא. זה פשוט קשור לעובדה שזה ספר מסובך מאוד לתרגום והוא דורש המון ידע קודם בהיסטוריה של היחסות, של הקוונטים ושל המכניקה הסטטיסטית והשד יודע מה…
    זה כמו שאומרים תיק גדול מאוד…

  • עמליה  On יוני 27, 2009 at 8:18 pm

    דפנה , תודה על ההכרות עם הבלוג שלך ועל הראיון המעניין אם מלצר , ראיון מרתק עם איש עשייה ורוח.
    מחכה לראיון הבא
    יישר כוח יקירתי

  • יולי  On יוני 27, 2009 at 8:39 pm

    לפני שהתחלתי לכתוב ברשימות את מה שאני רוצה שיהיה ספר, שוחחתי טלפונית עם יהודה מלצר והוא אמר: "תכתבי 30 – 40 עמודים, תחווי את הבדידות הגדולה שבכתיבה ואז תשלחי לי ונראה…"
    עכשיו, אחרי שאני קוראת את מה שכתבת כאן דפנה, ומה שהוא אמר לך, אני חוששת לשלוח לו 40 עמודים ראשונים שיש לי היום בזכות אתר רשימות הנפלא והקוראים הנאמנים. מחכה לשמוע את עצתך דפנה
    תודה רבה על הראיון.

  • דפנה לוי  On יוני 27, 2009 at 9:55 pm

    לכל המפרגנים והמפרגנות. אסתי, אני מבינה את אכזבתך מקוראים שמתעקשים לומר משהו רע וללכת, אבל זה כה צפוי בשוק הכתיבה-קריאה החופשית…

    ובאופן אישי: עמליה, ברוכה הבאה, שמחתי שהגעת וקראת, ויולי – אכתוב לך מייל אישי, ושוב, תודה.

  • שולמית אפפל  On יוני 28, 2009 at 2:41 am

    היכולת שלך לפנות למרואיין שלך את כל הבמה, נדירה

  • חנה בית הלחמי  On יוני 28, 2009 at 7:04 am

    נתן, לפני מס' חודשים היה נגדי "מרד" בפורום קהילתי שאני מנהלת, כי העברית שלי גבוהה מדי.
    אז הרשה לי לומר לך את מה שאמרתי שם, אכן בלגלוג מתנשא: זה לא שהעברית שלי גבוהה מדי, אלא שזו של מי שחושבים שלהיות בן תרבות = סנוביזם, נמוכה מדי.
    תלמד עברית ותקרא הרבה ספרים (ספר בשבוע לשם התחלה – יספיק, מכל הסוגים שמלצר מפרט כאן) במקום לייחס למי שעושים את זה התנשאות.

  • נתן  On יוני 28, 2009 at 8:13 am

    לו קראת בתשומת לב, היית חוסכת לעצמך את המתקפה הלא ברורה הזו ואת המלצתך הגועלית לי ללמוד עברית וגו'.
    כתבתי שליהודה מלצר יש תדמית סנובית, בגלל היחס שלו לסופרים עבריים, שיש בהם טובים ומצוינים ומעולים וראויים להוצאה לאור.
    הוא מעדיף רבי מכר, ודווקא רובם (ואני עוקב, למרות שתייגת אותי כאנלפבית) לא מי יודע מה גבוהים ועמוקים אלא דווקא פופולארים ונלקחו מרשימות רבי מכר בעולם ולא מן הספרות המשובחת.

  • נעמי  On יוני 28, 2009 at 10:12 am

    שלום דפנה, מדהים כמה יהודה מלצר מזכיר בתמונה את אביו.הכרתי את שמשון מלצר אישית ע"י ידיד המשפחה הצייר לודביג שוורין, שאייר את ספריו.גם למדנו בביה"ס את שירי שמשון מלצר שהיו יוצאי דופן מבחינת הסגנון המובן לכל ולא "מפולסף" כמו יתר המשוררים בני זמנו. זו אולי הזדמנות לכתוב על שוורין שלא היה צייר "גדול" אך צייר את ישראל של פעם
    באהבה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: