הדבלינאים 2009: דבלין און מיי מיינד

איתמר העלה את הרעיון, אסתי חימרה בי ולי לא לנותר אלא להיאנח בנוסטלגיה. דבלין של הספרים הייתה עבורי דבלין חזקה וחורצת הרבה יותר מדבלין של אדומי שיער והאף.

 

הזיכרונות שלי מדבלין מעורפלים מאוד. לא בגלל עודף אלכוהול, צר לי להודות, אלא משום שביקרתי בה פעם אחת, בימים שבהם גרתי שם, בבריטניה, והגעגועים שלי ארצה נהגו בי בפראות של גנגסטר סיציליאני חסר מצפון. הגעגועים האלה הפכו את היכולת שלי ליהנות, לארנבון מבוהל ועיוור. ארנבון שיכול היה לנשום לרווחה רק כשהתגלגל לידיו "דבלינאים" של ג'ויס, משום שמתוכו צפו הקולות, החלומות והכאב האצורים בעיר הזו, בעוצמה שלא ניתן להשתיק אותה, גם באיומי אקדח.

אחר כך ניסיתי לקרוא את "יוליסס", בתרגום לעברית, ואירלנד נשמעה דרכו רחוקה ומעורפלת, לצעדיהם של בלום וסטיבן ברחוב אקלס התלווה הד חורקני, ומולי, הנעורה באישון לילה ומהרהרת בשלל מאהביה, לא הדיפה עבורי אלא ריח עבש של תשוקה כבויה. לא התרגום היה בעייתי פה, אני חושבת, אלא האימה מפני הספר המיתולוגי. אני אגיע אליו שוב, זה ברור, אולי אחרי שאיזה כותב אמריקאי חצוף יתרגם אותו לסדרת משטרה, ויכריח אותי להתקומם. זה קורה לפעמים.

 

 

re-Joyce

 

 

ואם כבר מדברים על אימה מפני "יוליסס" – באתר של הבי בי סי ישנו מדריך מקוצר לספר. "וואלה, זה נראה כבד", כתוב שם בתמצית הפרק ה-15. "מה אתה אומר!" עונה לקורא המתפעל אמו המתה של סטיבן, "מחכים לך יותר ממאה עמודים כאלה, כתובים כתסריט, אבל בשורה התחתונה כל מה שחשוב לדעת זה שבלום הולך אחרי סטיבן לבית זונות ויש להם שם טריפ מטורף". הקורא סטיבן פריי מלונדון (!) מנצל שם את זכות הטוקבק כדי לנאום על גורלה הנורא של אומה שמתכחשת לאוצרותיה הספרותיים.

כדאי לדעת: במקור האנגלי, יש ב"יוליסס" 265 אלף מילים. אם תאזינו לו כספר מקוריין Audiobook, צפויות לכם 27 שעות ו-21 דקות של התרפקות על מבטא אירי מתגלגל. תחשבו על ג'יימס נסביט, תחשבו על ליאם ניסן, על דניאל די לואיס, איזה חברה טובה לצאת איתה לאודיסיאה.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On נובמבר 21, 2009 at 7:01 pm

    לאחר השימוש המסיבי של האחים כהן במוטיבים מתוך האודיסיאה ב"אח איפה אתה?', אך טבעי הוא שהם ינסו להפיק המשך המעבד את יוליסס של ג'ויס לכדי מותחן… למעשה דומני כי בצומת מילר כיכב גבריאל בירן כאירי מן המניין
    כך שיש עוד תקווה
    (-:

  • אסתי  On נובמבר 21, 2009 at 7:28 pm

    איזה כייף.
    כי גם אני לא צלחתי את יוליסס.
    מהפחד, בטח שמהפחד – אלא מה?

    מה שכן את הפרק האחרון – המונולוג של מולי בלום אני כמעט מצטטת בעל פה.

    הדבלינאים היה מתאבן מצויין לקראת יוליסס, אבל כאמור – אני פחדן אני.

  • מרי-לו שופנהאור פיק  On נובמבר 21, 2009 at 7:50 pm

    ואני יודעת בעל פה את שירת דבורה

  • לילי  On נובמבר 21, 2009 at 8:17 pm

    לפעמים אנחנו נמצאים במקומות בזמנים לא נכונים או עם האנשים הלא נכונים. סעי לדבלין שוב, דפנה. יפה שם.

  • חנה בית הלחמי  On נובמבר 21, 2009 at 8:52 pm

    ודבלין נחמדה – הייתי בה פעם שעתיים. חוצמיזה שאין עליכם עם פרויקט הדבלינאים.

  • שולמית אפפל  On נובמבר 21, 2009 at 9:00 pm

    חזרתי מאירלנד עם עיניים ירוקות… ובדבלין גרתי ברחוב ווטרלו. בעצמי לא האמנתי. יש לי את הדבלינאים הראשון ולא מבינה למה הוא שוב תורגם
    ספר עגום ונפלא. זו בכלל ארץ מהולה יסורים וכשרון

  • קורא  On נובמבר 21, 2009 at 9:52 pm

    עוד נולדו להם לממזרים האיריים האלה המון כשרונות כתיבה.
    ממליץ מאד להכיר את רודי דויל (בצד הקל) ואת אן אנרייט (בצד הקצת יותר כבד).

  • מרי-לו שופנהאור פיק  On נובמבר 21, 2009 at 11:32 pm

    צודק

  • דפנה לוי  On נובמבר 22, 2009 at 7:52 am

    חנה ולילי- אל תגלו לאיש, אבל אני מעדיפה את סקוטלנד. יותר מחוספסת, יותר ענייה, פחות דתית ומצחיקה בהרבה. ויש לה גם איים סחופי רוח שעליהם חיים בני אדם בתנאים שלא יאמנו.

    שועי – אם אלה יהיו האחים כהן, לא אכפת לי. ג'ורג' קלוני בתפקיד לאופולד בלום….

    מרי לו, קורא, אסתי, שולמית – אתם בטח מסכימים איתי שלכל היצירות האיריות יש ערף מוסף כשמתלווה להם המבטא הסקסי בטירוף שלהם, לא?

  • ליידי דיליי  On נובמבר 22, 2009 at 9:56 am

    אבל לפוסט הזה בהחלט יש מבטא אירי בולט ומסקרן!

  • Nיכל  On נובמבר 22, 2009 at 2:37 pm

    הדאבלינאים הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר, וכאן מדברת אחת שכן קראה את יוליסס וגם עקבה אחרי כל המהומות שהיו סביב הספר הזה בעולם הספרותי לאורך השנים.

    ג'ימס ג'ויס הוא אמן משובח של סיפורים קצרים. אם לא היה קבור בעיר המשמימה ביותר בעולם (ציריך!!!) הייתי עולה על קברו לעתים קרובות כדי לחזור ולומר לו תודה.

  • גלית חתן  On נובמבר 22, 2009 at 11:28 pm

    את היחידה שקראתי מכל הפרויקט.
    ׁ(אולי בגלל שהיתר היו ספציפיים ואני טרם קראתי את הספר, על אף שהוא בידיי)

    ונהניתי, ברור שנהניתי.
    איך שאמרת לדמיין את ג'יימס נסביט בכלל כבר הייתי בהיי 😉

  • איילת  On נובמבר 23, 2009 at 1:21 pm

    תודה דפנה.

    מעולם לא צלחתי את יוליסס ולא הצלחתי להתמודד עם יותר מ- 10 עמודים…

    לאחרונה הוקרן בתל אביב במסגרת פסטיבל סרטי אמנות הסרט "ג'יימס ג'ויס – המחזמר" (שזה בעצם תרגום לעברית של בלומסדיי קברט).

    הסרט מתאר את מסעה של קבוצת שחקנים-זמרים מקנדה לאירלנד ומשלב גם קטעים מהמופע "בלומסדיי קברט" שהעלו במולדתם. זהו בעצם מעין מסע בלומסדיי (16 ביוני) בדבלין בעקבות ג'ויס ובלום, בעקבות האתרים ונקודות הציון המוזכרים בספר, פרק אחר פרק, שעה אחר שעה והכל בשילוב שירי עם איריים וראיונות עם מומחי ג'ויס. לא הייתי מודעת לקשר הכה הדוק בין ג'ויס לשירים האיריים ולכשרון המוסיקלי הרב שלו שבא לידי ביטוי, בין היתר, במצלול של קטעים מסויימים ביוליסס.

    אחרי הצפיה בסרט יש בי סקרנות לנסות לצלוח שוב את הליפי בתקווה שהפעם לא אתייאש לאחר העמודים הראשונים…

    http://bloomsdaycabaret.com/

  • גיורא לשם  On נובמבר 25, 2009 at 6:46 pm

    צלחתי את "יוליסס" בחיי שלוש פעמים.
    בעבר תירגמתי אגדות וסיפורי עם איריים ב"חלילן ושדון ההר" וכן את "האמן" ואת "אמהות ובנים", רומן וקובץ סיפורים קצרים של קולם טויבין, מן הסופרים האיריים הבולטים בתקופתנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: