רגע אחד של הבנה שאחריו הכל מתפורר

 

 

יהודית סספורטס היא אחת האומניות הישראליות המצליחות ביותר בעולם. היא כמעט בת 40, נולדה באשדוד וכיום חולקת את זמנה בין תל אביב לברלין, כבר 17 שנה היא מלמדת ב"בצלאל", ומציגה בכל רחבי אירופה. בשש השנים האחרונות זכתה למספר תערוכות יחיד בעולם, ולאחרונה הציגה את את "קרעים קוסמיים" תערוכת יחיד מרגשת במיוחד בגלריה זומר בתל אביב. נפגשנו לשיחה משום שכתבתי על סספורטס לגיליון האומנות המיוחד של "לאישה", אבל כצפוי הרחקנו אל מעבר למה שהתאפשר לכלול בכתבה. סספורטס היא אישה מפעימה. לא פחות, ואם התרגשתי מהתערוכה, זאת הייתה רק הקדמה להתרגשות שבלהאזין לה מדברת על האומנות שהיא עושה.
 
מתי ידעת שתהיי אומנית?
"כשהייתי בת 19. למדתי שנה אחת פסיכולוגיה באוניברסיטת באר שבע, אבל אז הבנתי שאני צריכה ליצור. זאת חוויה שמתרחשת כשאת מזהה אצל יוצרים אחרים את אותה רזולוציה מחשבתית, כאילו שאת נמשכת למולקולה זהה לשלך – את קוראת או שומעת או רואה יצירות של אחרים וברור לך שגם לך אין מקום אחר. זה צורך, יש כוח ואנרגיה שדוחפים אותך בעוצמה חזקה מאוד ליצירה ופשוט אין לך ברירה".
 
את מדברת על צורך בלתי נשלט, אבל העבודות שלך נראות מאוד מתוכננות, מוקפדות, מעובדות.
"העבודה שלי באמת מאוד מורכבת, ולא תמיד מה שהצופים רואים משקף את כל מה שקרה בדרך. הסטודיו שלי בברלין הוא סוג של מעבדה, ואני נעה בין האזורים השונים שלו, שהתפתחו במשך השנים. זאת דירה שכל אחד מחדריה משקף מצב תודעתי שונה: בחדר אחד אני רושמת רישומים אינטואיטיביים, באזור אחר אני מעבדת נתונים שאני אוספת במשך שנים ואני, כמו חוקר מדומה, מקשיבה לשיחות אינטימיות שאני מקליטה במשפחתי, והמחשב עושה להם אנונימיזציה ויוצר דיאגרמות של נתונים שנכנסים לרישומים, ויש אזור שבהם אני בונה מודלים מוזרים, תלת ממדיים, חלקם נעים".
 
איזה מין מודלים?
"אחד מהם, למשל, מורכב מאובייקטים שהבאתי מהטבע וייבשתי משך שלושה חודשים בסטודיו על ההסקה. הכנסתי לכל אחד מהם מגנט וסידרתי על השולחן, שגם הוא מכוסה מגנטים, כך שנוצר מין טבע דומם רוטט בגלל המשיכה והדחייה, הם הופכים למין אובייקטים עם פרקינסון. אני מנסה פה משהו שלכאורה נידון לכישלון, רישום טבע דומם שכל הזמן זז. המחשב מראה לי את הכל מלמעלה ואני רושמת מאות "דו"חות" של ההתרחשות הזו. מבחינתי זאת אנלוגיה לחיים, למצב שבו אין תשובה סופית, אין מוחלטות. יש אשליה שניתן להגיע לרגע של הבנה ברורה, אבל אז הכול מתפורר".
 
אלה שאלות פילוסופיות עמוקות מאוד
"שאלות שהעסיקו אותי מגיל צעיר מאוד. כבר בילדות תהיתי מה זה לצייר את הגינה שמול בית הוריי מהזיכרון של גיל צעיר מאוד,  ומה זה לצייר אותה מפרספקטיבה שמוסיפה לה שנים של זיכרונות, איך האופן שבו אנחנו מתבוננים במציאות משנה את העולם שלנו".
 
את אוספת אלמנטים מביצה, קרחת יער – מה מושך אותך בזה?
"זאת ביצה ליד המבורג, שגיליתי במקרה, כשנתקלתי במאמר מדעי שהייתה בו תמונה, והתברר שכבר ארבעים שנה מנסים לייבש את הביצה הזו וכל כמה שנים יש איזו נביעה שפותחת הכל מחדש, כמו פצע שמסרב להגליד, כמו פציעה קולקטיבית."
 
מה את מביאה משם?
"אני לא יכולה לרשום שם, אז אני מצלמת, אוספת דגימות אורגניות ומקליטה. בסטודיו אני מכליאה בין הקלטות מאזורים שונים – צלילים מהביצה עם שיחות מאשדוד משנת 1984. אני מתעניינת מאוד בתוצרים של הכלאות כאלה, של ניתוקים ובנייה מחדש."

 

 
את מציגה רישומים ועבודות וידיאו אפלים, שחורים, טעונים. מפתה לשאול האם את מציגה פה את הפצעים האישיים שלך.
"זה מבחינתי לא מעניין בכלל. סיפורים אישיים הם רק נקודת מוצא, תירוץ לפעולה. ככל שהם טעונים הם דוחפים בעוצמה גדולה יותר ליצור, אבל מה שמעניין הוא ליצור את הגשר, שחורג מהסיפור האישי לאמירה הרבה יותר רחבה. אם בוחנים יצירה רק כאילוסטרציה לחיים האישיים של האמן, יש בזה השטחה של האומנות שלו, ופספוס של אפשרויות קריאה הרבה יותר מעניינות של היצירה".
 
את עובדת בגרמניה ובארץ – יש מבחינתך הבדל?
"שמים וארץ. כשאני בגרמניה אני זרה, לא גדלתי בשפה ובתרבות הזו, אני לא מדמיינת ולא חולמת בגרמנית ואני נהנית מהזרות הזו, שמאפשרת לי לראות דברים אחרים לגמרי משהייתי רואה לו הייתי חלק מהמקום. "

יש הבדל בהתייחסות הקהל אליך שם ופה?
"יש הבדל בהתייחסות שלי. כשאנשים באים לפתיחה שלי ומברכים בגרמנית או בנורבגית או כותבים ביקורת בספרדית, זה לא באמת נוגע בי. בארץ כל מילה וכל מבט בתערוכה שלי מרגשים אותי. אני קוראת כל מילה ואכפת לי מה אומרים, והעובדה שהאומנות שלי מתקבלת פה היטב חשובה לי הרבה יותר".
 
תישארי שם?
"אני לא יודעת. אני שם כל עוד אמשיך להרגיש שחומרי הגלם בגרמניה מאפשרים ליצירות חדשות שלי להיוולד. זה לא פשוט לחיות כזרה, ולפעמים אני לא יודעת מאיפה כוחות הנפש לזה. הקשר עם הארץ נשמר כמובן מאליו ואין סיכוי שיינתק".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 4:38 pm

    התשובה של יהודית סספורטס על השאלה איזה מן מודלים? היא יפהפיה כטקסט, ממש. אמנם מתנועותיו הפנימיות של הטבע דווקא, דברים קטנים שבקושי ניכרים לעיין, ניתן ללמוד המון-המון. איני בטוח האם הנפש האנושית אינה תנועה שמשכהּ הוא כמשך חיי האדם, ומורכבת כולה מרצף של תנועות
    השלם אמנם כולל את סכום חלקיו, אך מה ניתן לומר עליו ועליהם. אין ודאות, וכמו שכותבת יהודית סספורטס, גם ההבנה מתפוררת מהר.
    ואיך שהוא התחבר לי הראיון של סספורטס עם שירת ה"מנג לונג" הסינית, זרם של משוררי מחתרת אשר שבו לצורות כתיבה שאפיינו את השירה הסינית הקלאסית ולתכנים דאואיסטיים, שאין כמוהם מנוגדים לרוח "מהפכת התרבות המאואיסטית". יצירה מתוך התבוננות אל הטבע, התאמה אל הטבע וחיים אל הטבע, ועקירה מתוך הסדרים הפוליטיים והנומוסים החברתיים המחייבים המעקרים לטעמי, את הרוח היוצרת.

  • דודי  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 5:20 pm

    היא אומנית מן המדרגה הראשונה.

    בתקוה שסספורטס תציג שוב בארץ בקרוב.היתה לה תערוכה טובה מאד בזומר, אחת הטובות שנראו פה בשנים האחרונות.

  • מיכל נוימן  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 5:29 pm

    קראתי ראיונות עם סספורטס בעיתונים אחרים והם התיחסו הרבה פחות לאומנות והרבה יותר לסיפורה האישי. אני רוצה להביע הערכה לעבודה שאת עשית פה. ראיון מעניין.

  • Stern  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 5:37 pm

    But am now driven to search for a book of her work.

  • שולמית אפפל  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 6:13 pm

    מפגש מלכותי. לא לגעת באישי אלא להקיף בעיגול כדי לפסוח עליו לא כי הוא לא חשוב אלא כי הוא לא העיקר. נפלא.

  • שלומית  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 6:21 pm

    שכתבה את זה הרבה יותר טוב ממה שהייתי יכולה לומר בעצמי.
    ראיון נפלא.

  • החבר של טאיגה  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 8:30 pm

    ואישיות מפעימה, אם כי הצטערתי שברכה בגרמנית או בנורבגית או בספרדית שווים כקליפת השום, ורק המולדת הנפלאה, מעוז הלוקל-פטריוטיות, מעניקה ריגושים לנצח נצחים. אחרי ככלות הכול, התוכן חשוב ולאו דווקא הכלי שלתוכו יוצקים אותו, אבל יש אנשים שזקוקים לכמה וכמה גלגולים כדי להבין את זה, ואחרים מן הסתם לא יבינו זאת לעולם.

  • מור  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 8:52 pm

    אני מציעה לך לחשוב על זה מזוית אחרת: אולי זה לא המולדת הנפלאה במובן של שטיפת מוח, אלא של חיבור אישי עמוק ושל חלק מהזהות ומהגדרת האני.
    מה דעתך?

  • החבר של טאיגה  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 9:22 pm

    את מן הסתם צודקת, ותודה שהארת לי את הזווית הזאת. כפי הנראה לאנשים שונים יש צרכים שונים בעניין, ומטבע הדברים כל הצרכים לגיטימיים ומכובדים בה במידה. תודה לך.

  • אסתי  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 9:33 pm

    גם אני
    יוצרת נפלאה, שבארץ שלנו התקשורת ידעה להתעסק רק באישי (אולי כי לכתבים אין מושג באמנות למשל?)
    כייף גדול לקרוא סוף סוף דיאלוג עם יוצר שעוסק באמנות וביצירה

  • גלית חתן  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 9:43 pm

    כל כך נהניתי מהקריאה
    וקצת התפלאתי על התשובה שלה בעניין התגובות – שאלה שמגיעות בעברית ומכאן נוגעות לה הרבה יותר. כאילו לא פחות ממה שנאמר חשוב גם איך נאמר.

  • דפנה לוי  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 9:57 pm

    אני כמובן לא יכולה לענות בשם יהודית סספורטס, אבל אני יכולה לנחש, שכשגרים רחוק מהבית (אה, הא, מושג מורכב…) כל חיבור הביתה מעורר הרבה יותר אמוציות.

    תודה לכל המגיבים האחרים והמלצה חמה – הספר של סספורטס (מעבדת אור) נהדר, ואם לא ראיתם את התערוכה, כדאי מאוד לעיין בו לפחות.

  • אשדודית  ביום נובמבר 22, 2009 בשעה 10:27 pm

    מדי פעם את מפרסמת פה כתבות שכתבת בלאישה ואני נדהמת.
    זה כל כך לא מתאים לדימוי שיש לי מהעיתון שקראנו לו פעם לטיפשה.
    תודה לך על פוסטים מענינים.

  • שרון רז  ביום נובמבר 23, 2009 בשעה 8:28 am

    וכל כמה שנים יש איזו נביעה שפותחת הכל מחדש, כמו פצע שמסרב להגליד, כמו פציעה קולקטיבית."

    מעניין, אמנית מעניינת, העבודה למעלה נהדרת, תודה דפנה

  • מוש מומקין  ביום נובמבר 24, 2009 בשעה 3:00 pm

    תרשי לי להצטרף לשפע המחמאות גם לך וגם לאמנית.
    את תמיד יודעת לשאול שאלות מעניינות וגם דרך ראיון קצר הצלחנו לגעת קצת ברוחה של האמנית.

  • אלפונסו המקורי  ביום נובמבר 24, 2009 בשעה 7:05 pm

    וואו וואו כתבה נהדרת ומאלפת וכמו כולם גם אני הרגשתי כמה חכם היה לא לגעת בטרגדיה האשית
    המשיכי והצליחי

  • אלפונסו המקורי  ביום נובמבר 24, 2009 בשעה 7:05 pm

    וואו וואו כתבה נהדרת ומאלפת וכמו כולם גם אני הרגשתי כמה חכם היה לא לגעת בטרגדיה האשית
    המשיכי והצליחי

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: