הכוכבת שלקחה את הביטלס כלהקת חימום

לפני כמה ימים העלה שרון רז פוסט נוטף נוסטלגיה על קולנוע נטוש ברמת גן. אחד הפוסטרים המקומטים שהוא צילם שם היה ממופע של הלן שפירו. שפירו, ילדת הפלא שנעלמה לשנים וחזרה כזמרת גוספל, הייתה הכוכבת שנתנה לביטלס צ'אנס להיות להקת החימום שלה. נפגשתי אתה לפני המון שנים (1997) בלונדון, לראיון (שפורסם אז במוסף הארץ):

"בכל העולם היתה סביבי היסטריה, אבל כשהגעתי לישראל חשבתי שהמעריצים השתגעו. כולם צרחו, אני זוכרת שהסתכלתי מהחלון של המלון בתל אביב, הגג של הבניין שממולנו היה מכוסה מעריצים שהחזיקו ביד כרזות והשתוללו. הם צעקו 'הלן הלן' וזה היה מפחיד, אבל גם נחמד. ישראל היתה המקום הראשון שבו גם הבחורים הרשו לעצמם להראות כמה הם מתרגשים לראות אותי, ואחרי האיפוק של הבחורים הבריטים זה היה בהחלט שינוי לטובה".

הלן שפירו מדברת על הביקור הראשון שלה כאן, ב-1963. היא היתה אז בת 16, שנתיים לאחר שלהיטה הראשון טיפס לצמרות המצעדים באירופה. הילדה הזמרת בעלת הקול החם והעמוק הפכה אלילתם של מיליונים. לאחר הביקור ההוא בישראל היו עוד, רובם לא למטרות עבודה. שפירו, שגם בימים אלה ממשיכה לשיר, להקליט ולהופיע, גילתה לפני עשר שנים את ישו. הנערה היהודייה, שמגיל 13 סבבה בעולם לצד גדולי הזמרים כשהביטלס משמשים לה להקת ליווי, הפכה ליהודייה משיחית וביקוריה בישראל הם חלק מאמונתה החדשה. "מילדותי ידעתי שאנחנו יהודים והאמנתי באלוהים, אבל תמיד חיפשתי משהו יותר גדול ויותר משמעותי מכל זה".

 

אז

 

שפירו נולדה וגדלה בבית יהודי בקלפטון, מזרח לונדון, אביה ואמה בנים למשפחות שהגיעו לאנגליה מעיירות באוקראינה, אחי סבתה הקים בלונדון מתפרה שסיפקה פרנסה לכולם. המרחק שעשתה הלן, מילדה שגדלה במשפחה מסורתית שבה דיברו גם יידיש, בישלו מרק עוף וגפילטע פיש ותיבלו הכל בשום, עד אולמות הקונצרטים של לונדון, פאריס, ציריך והונולולו היה גדול אבל היא עברה אותו מהר. בגיל 14 היתה אלילה, בגיל 19 כבר ספגה כותרות שכינו אותה "כוכבת עבר" אבל עדיין הרוויחה פי 2 מראש ממשלת בריטניה באותם ימים. עד שהיתה בת 30 הספיקה להתגרש פעמיים. בגיל 40 נתן לה ידיד ספר על ישו המשיח, והיא ("אני נפש מחפשת מטבעי"), התעמקה בספר וסיפקה את ההתעניינות העצומה שעורר בה בקריאת הפרקים המתאימים בתנ"ך ובברית החדשה. "לכל האופנה של ההיפים והסמים בשנות השבעים לא נמשכתי, אבל ידעתי שיש משהו מעבר לעולם הגשמי, ופתאום אני רואה שהמשיח שהובטח לנו, לעם היהודי, כבר בא".

בסתר לבה ידעה הלן שפירו תמיד מה הקריירה שתעשה. "חוץ משבוע אחד בחיי, שבו רציתי להיות דיילת אוויר, כי כך רצו כולן, תמיד אמרתי שאני רוצה להיות זמרת". היא גדלה בבית צנוע. "לא היה כסף, אבל אנחנו הילדים אף פעם לא הרגשנו בזה, כי אוכל היה בשפע, למרות שהתרחצנו בכיור של המטבח ורק בימי שישי עשינו אמבטיה ממש, בגיגית מול האח. אבל המשפחה התקדמה והיתה מהראשונות באזור שהרשתה לעצמה מקלחת בתוך הבית ומכשיר טלפון". כישרון מוסיקלי היה לכולם, אמה של שפירו היתה כנרת מוכשרת שנאלצה לוותר על נגינה כדי לעבוד במתפרה. האח רון, מבוגר מהלן ב-4 שנים, הראה לה את האקורדים הראשונים על הגיטרה והצית בה את הרצון לשיר. "היינו בית יהודי לונדוני טיפוסי", אומרת הלן. "לא דתיים, אבל חוגגים את החגים. אחי אפילו הלך לחדר. אני מצטערת שלא הלכתי אתו. היום אני לומדת קצת עברית מחברה שלי וכבר יודעת את האלף בית. הזהות היהודית שלי היתה חזקה, וכשהגעתי לסיבוב הופעות בתל אביב נדהמתי לגלות שיש מדינה שבה כולם יהודים, אפילו מנקי הרחובות. מעולם לא שכחתי את התחושה הנפלאה שהיתה לי אז, להיות חלק מכולם".
שפירו לא הלכה לבית ספר יהודי, אבל רוב צוות המורים והתלמידים בבית ספרה היה מורכב מיהודים, וכך גם המנהלת. רק כשהיתה בת שש ותלמיד אחד צעק לה "אתם הרגתם את ישו" הבינה שיש גם לא-יהודים בסביבה. החברה הטובה שלה היתה בת הדוד, סוזן, הראשונה מהחברים שהיה לה פטפון בבית.

האהבה המוסיקלית הרצינית הראשונה של הלן שפירו היתה כמובן אלוויס. "הוא עשה עלי רושם אדיר. הייתי בת עשר כששמעתי אותו לראשונה והתאהבתי בו עד מעל הראש. כשהוא מת על המסך, בסרט "אהבי אותי ברכות", בכיתי כל הלילה. היו לי תמונות שלו על הקיר ונהגתי לנשק אותן. באותה תקופה הקימו כמה חברים שלי מין להקה בבית הספר, אבל אף אחד מאיתנו לא ידע לנגן, אז בעיקר חיקינו את אלוויס, את הצורה שבה החזיק את הגיטרה. אני לפחות ידעתי לעשות משהו על הגיטרה, מה שאחי לימד אותי, אז שרנו שירי אלוויס והופענו בחופשות לפני ילדים עניים שהיו באים לחדר האוכל של בית הספר לקבל ארוחה חמה. תמורת ההופעות האלה קיבלנו כוס תה או שילינג אחד, הכסף הראשון שהרווחתי".

בבית הספר ובמועדון הנוער שפירו היתה כוכבת, זמרת וקריינית מועדפת בכל אירוע. כשהיתה בנופש עם משפחתה, בעיירת החוף ברייטון, השתתפה בתחרות כישרונות צעירים, זכתה במקום הראשון והמארגנים הציעו לה לפתח את הקריירה הבימתית בצורה מקצועית. בני המשפחה והחברים הסכימו שיש לה כישרון אבל פטרו בחיוך את חלומותיה על תהילה. כולם, חוץ מהדוד הארי, שהתייחס למאווייה ברצינות. "לא רחוק מהבית שלנו", מספרת שפירו, "היה אולם מופעים שבו הופיעו כוכבים כמו אדם פיית', קליף ריצ'רד ומארי ויילד. כל השמות הגדולים של התקופה. הלכתי לראות אותם, וידעתי מיד שכל מה שאני רוצה זה להופיע ולשיר".

הדוד הארי ראה מודעה בעיתון על "בית הספר לזמרת פופ מודרנית של מוריס ברמן", שהציע שיעורים לזמרים מתחילים. "אני התלהבתי", נזכרת שפירו, "אבל אבא התלהב פחות, כשהתברר לו שיצטרך לשלם 25 שילינגים בשבוע. אבל בסוף הוא הסכים והדוד שלי, הארי, לקח אותי לשיעור הראשון במכונית שלו. בית הספר היה ברחוב בייקר בעיר, מקום ממש מפואר, עצם הנסיעה לשם היתה בשבילי חוויה גדולה". המנהל, מוריס ברמן, מתופף לשעבר בלהקות ליווי וכתב מגזין לענייני ג'אז, היה מקצוען. הוא התלהב מהלן שפירו, אישר לה ללמוד בחינם ולאחר חצי שנה אירגן לה אודישן. הילדה בת ה-13 שרה לפני אנשי חברת התקליטים EMI, וחודשים אחדים לאחר מכן הם החתימו אותה על חוזה ההקלטות הראשון. את הסינגל הראשון שהחברה הפיקה איתה, "אל תתייחס אלי כאל ילדה", נאלצה לשמוע אצל השכנים כי בבית הוריה עוד לא היה פטפון.

 "אל תתייחס אלי כאל ילדה" פרץ אל מקלטי הרדיו ב-1961, ומיד אחריו הושמעו גם "אתה לא יודע" ו"הולכת בחזרה אל האושר". כולם נמכרו בכ-40 אלף עותקים ביום הראשון שבו הוצגו בחנויות. ב-64' הגיע התקליט הראשון של שפירו למקום הראשון במצעד הבריטי, ושני התקליטים שאחריו עשו זאת באותה קלות. בגיל 14 שפירו היתה כוכבת בינלאומית, ומסע ההופעות שלה ברחבי בריטניה כלל להקת חימום צעירה ומבטיחה: הביטלס.

באוטובוס עם הביטלס
מוריס ברמן, המגלה, לא זכה לראות את תלמידתו כובשת את הפסגה. הוא מת ממחלת הסרטן לפני ש"אל תתייחס אלי כאל ילדה" יצא לאור, אבל אלמנתו לקחה את שפירו תחת חסותה. "היא עזרה לי לבחור בגדים מתאימים להופעות, אפילו נעלי עקב, ולימדה אותי להתאפר. הייתי ילדה קטנה שרצתה להיראות מבוגרת, והמנהלים שלי דווקא העדיפו שאשאר ילדה. באותה תקופה היתה לי תסרוקת מנופחת אימתנית ומרחתי על עצמי כמויות אדירות של מייק-אפ. היו בקרים שבהם איחרתי לבית הספר בגלל הזמן שהקדשתי לאיפור. "

למרות לוח ההופעות הצפוף, נסיעות עד אוסטרליה, ארה"ב ואירופה, שפירו המשיכה ללכת לבית ספר. "אני לא מרגישה שהחמצתי את הילדות. החברים בכיתה שמחו מאוד לראות שאני מצליחה אבל התייחסו אלי כרגיל. בת דודתי עדיין היתההחברה הכי טובה שלי והמשכתי ללכת גם למועדון, למרות שהיה לי כמובן הרבה פחות זמן פנוי. היחידים שלא הסתדרו עם המצב החדש היו המורים. להם היה קשה להתרגל לרעיון שאני מרוויחה פי כמה יותר מהם. אבל גרתי בבית, והשינויים בחיי לא היו דרסטיים, פרט לעובדה שטיילתי בעולם. אסור היה לי לעבוד עד שעה מאוחרת, ובסך הכל אני חושבת שהחוויה הזאת גרמה לי להתבגר הרבה יותר מהר".

את פול, ג'ון, רינגו וג'ורג' פגשה שפירו לראשונה בחורף 1962. היא כבר היתה סופרסטארית כשהם יצאו לסיבוב הופעות רציני ראשון. את אנגליה חרשו יחד, באוטובוס, למרות שמנהליה של שפירו רצו שהיא תיסע בלימוזינה. אבלהנערה החייכנית העדיפה להידחק עם כולם באוטובוס ולהקשיב לארבעת המופלאים לעתיד, כותבים ומלחינים תוך כדי נסיעה חלק מלהיטיהם. "את השיר מיזרי (MISERY) הם כתבו בשבילי, אבל אנשי EMI לא חשבו שכדאי שאני אשיר את זה. שנים אחר כך הם כללו את השיר באלבום שלהם, ולי נשאר רק להצטער שלא הייתי האמנית הראשונה שהקליטה שיר של הביטלס.

"הם קראו לי 'הלי' והתייחסו אלי כמו אל אחות קטנה", נזכרת עוד שפירו. "רינגו נתן לי לנסות לתופף בגיטרה שלו, ג'ורג' כל הזמן דיבר על כסף ועל מה הוא מתכוון לעשות אחרי שיתעשר. הכי קרובה הרגשתי לג'ון. בלילות הם תמיד היו מנסים למתוח אותי, ופעם אחת אפילו נכנסו אלי לחדר במלון כדי להבהיל אותי. פול תמיד צחק לי, משום שהייתי מעשנת בסתר. אסור היה לי לעשן ופעם אפילו סחבתי כמה סיגריות מאבא שלי, ועד שלא כמעט נחנקתי על הבמה לא הפסקתי עם זה".

 

חודשים אחדים לאחר מסע ההופעות המשותף הגיע אחד הסינגלים של הביטלס לראש המצעד הבריטי, והם לא נזקקו יותר לכוכבים אחרים כדי למשוך קהל. שפירו המשיכה להופיע עם אמנים גדולים אחרים, עלתה על הבמות החשובות באירופה לצד ננה מושקורי, פט בון, סשה דיסטל, ג'וזפין בייקר, פטולה קלרק, פול אנקה ושרל אזנבור. קליף ריצ'רד, שאותו העריצה מילדותה, היה גם הוא חתום בחברת EMI, והלן קיוותה תמיד להופיע ולשיר אתו. ההזדמנות הגיעה רק שנים רבות אחר כך.

"קליף אמר שהוא תמיד רצה לשיר אתי", אומרת שפירו, "משום מה זה לא הסתדר, ורק בשנת 1991 הוא הזמין אותי להופיע אתו בקונצרט גוספל ברויאל אלברט הול בלונדון". שפירו וריצ'רד מצאו שפה משותפת לא רק בתחום הזמרה. שניהם הפכו בינתיים דתיים מאוד, והדואט שהקליטו לבסוף, "אנחנו הרבים", עוסק בישו, וכולל שורות לא-מעטות בעברית. בעשר השנים האחרונות הוציאה שפירו תקליטורים רבים של שירה דתית, בהם "קדוש" ו"רק הטוב ביותר". שיריה עוסקים באלוהים, געגועים לירושלים וכמובן במשיח. בימים אלה היא משלימה תקליט נוסף של שירי גוספל שעתיד לראות אור נובמבר. קליף ריצ'רד תרם את המבוא לאוטוביוגרפיה שפירסמה שפירו ב-1993. "ההיכרות שלנו התחילה בימים שבהם המלה אקסטזי ציינה את התחושה שאחרי הופעה מוצלחת, ולא סם", הוא כתב.

בגיל 19, למרות שבאמתחתה היו כבר כל הפרסים האפשריים, החלה העיתונות להתייחס אליה כאל "לשעבר". היא החלה להופיע במועדונים, התרוצצה מאירוע לאירוע. ב-1979 שב כוכבה לדרוך, הפעם כשחקנית. שפירו לוהקה לתפקיד של ננסי, במחזמר "אוליבר!" בווסט אנד הלונדוני. תפקידים נוספים, בהם התפקיד הראשי בגרסה לונדונית של "קברט"הובילו לקריירה מחודשת על הבמה הן כשחקנית והן כזמרת, וכיום שפירו עסוקה מתמיד. לוח הופעותיה לחודשיים הבאים כולל 6 קונצרטים של שירי גוספל, מלווים בהרצאות שלה על המהפך הדתי שעברה, 8 הופעות ג'ז עם החצוצרן המפרי ליטלטון באנגליה ובסקוטלנד, הופעה עם קרייג דגלאס, הופעת סולו עם הלהקה המלווה הקבועה שלה, מסיבת ענק במועדון המעריצים שלה, שעדיין פועל באסקס, יש לו אפילו נבחרת כדורגל משלו, והופעה בקונצרט צדקה.

"לא רק שהדת לא הפריעה לקריירה שלי, אלא היא הביאה לפריחה מחודשת", אומרת שפירו. "תמיד היכרתי רק את הסיפורים הפופולריים בתנ"ך, משה, דוד, שלמה, וידעתי שלעם היהודי הובטח משיח. כשהבנתי שהכל מצביע על ישו היתה לי התנגדות פנימית לזה, כי חשבתי שמי שמאמין בישו לא יכול להיות יהודי. אבל הנה גיליתי שהברית החדשה היא ספר יהודי לחלוטין, כתוב על ידי יהודים ועל יהודים. הכל התברר לי, והתחושה הזאת שינתה לחלוטין את חיי.

איך הגיבה המשפחה?

"היהדות שלי פרחה מאז. קודם לא היתה לה כל משמעות, עכשיו אני יודעת למה אני יהודייה, מכירה את כל כתבי הקודש, והאהבה שלי לישראל התעצמה. אני לא נוצרייה, כי אני לא גויה. נולדתי יהודייה ונשארתי, אני לא מוכנה שמישהו מבחוץ יגדיר אותי אחרת. להיפך, עכשיו שאני מאמינה באלוהים אני הרבה יותר יהודייה מאשר קודם. אני חוגגת את כל החגים היהודיים המצוינים בתנ"ך, ולא חוגגת את כריסמס כי זה חג פגאני, אבל אני מציינת את תקומתו של ישו בפסח ואני עסוקה מתמיד ושמחה שאלוהים נותן לי אפשרות לפאר את שמו באמצעות הכישרון שלי".

שפירו נשואה היום לג'ון ג'אד, שחקן ומנהלה האמנותי, וכבר הופיעה עם החומר המוסיקלי-משיחי שלה בדרום אפריקה, ארה"ב, רוסיה, הולנד, גרמניה ומולדובה. היא מקפידה לבוא לביקורים תכופים בישראל, ארץ הקודש, ומקווה לחזור לכאן בשנה הבאה "כדי לראות את חגיגות יובל החמישים למדינה. מבחינתי שנת היובל התחילה ביום כיפור האחרון, ואני כל הזמן מתפללת לשלום ישראל. כשהייתי צעירה חשבתי שחיים שם אנשים כמו בתקופת התנ"ך ודי נדהמתי לראות שתל אביב עיר מודרנית, אם כי בביקור הראשון שלי שם היו שם איזה שלושה בתים וחמישה רחובות."

 

 לא הייתי מתנגדת לחזור לתל אביב לקונצרטים", ממשיכה שפירו, "כשהופעתי בישראל כנערה הוכנסתי מיד לרשימה שחורה של אמנים שהוחרמו בארצות ערב. עד אז הייתי מאוד פופולרית שם, אבל התקליטים שלי נאסרו למכירה והשמעה. הייתי בחברה טובה. אותו דבר קרה גם לדני קיי ולסמי דייוויס ג'וניור. היום אני אוהבת את ישראל יותר מתמיד, ואני מאמינה שלא ינום ולא יישן שומר ישראל. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים אוכל להגשים את החלום ולעשות עלייה".

ועדכון אחרון באדיבות הויקיפדיה:
שפירו כבר בת 64. לפני שמונה שנים היא הפסיקה להופיע מחוץ לקהילה המשיחית. הפעם האחרונה שבה הוזכרה בטלוויזיה הייתה בסדרה הקומית "ננס אדום", כשאחת הדמויות סרקה את שערה בתסרוקת המארג' סימפסון שלה.
 
 <a href="http://www.exego.net/admin/

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי  On דצמבר 7, 2009 at 4:11 pm

    לא ידעתי שהם היו להקת חימום שלה.
    ראיון נהדר.
    Walkin' back to happiness
    שלה היה בעיתו להיט גדול.

  • גלית  On דצמבר 7, 2009 at 4:40 pm

    מעניין שהיא מצאה נחמה דוקא בישו. אולי זאת הייתה מבחינתה גם בריחה מהחיים שמהם היא באה, בטח לא היה קל לגדול בית עני בלונדון ואולי העושר הפתאומי סחררו אותה.

  • החבר של טאיגה  On דצמבר 7, 2009 at 4:52 pm

    לגדול בכלל, בשום מקום ואף פעם. הראיון מכל מקום אכן מצוין. דמות צבעונית הראויה להערכה.

  • החיפושית השובבה  On דצמבר 7, 2009 at 4:58 pm

    יש לה גם דיסק מעולה עם המפרי ליטלטון, והם עושים קאברים לסטנדרטים של ג'אז. מעולה!!!

  • החיפושית השובבה  On דצמבר 7, 2009 at 4:58 pm

    ולא הלם. פליטת אצבע.

  • איתמר  On דצמבר 7, 2009 at 5:08 pm

    בינתיים, למרות הבטחתה, היא לא עשתה עלייה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On דצמבר 7, 2009 at 5:08 pm

    באחד הביקורים בישראל היא בקרה בני משפחה ברמת גן, והגיעה יחד עם אחד מהם למסיבה בבית הספר שלו.
    גיסי היה שם גם הוא ואוהב את המוסיקה שלה מאז.

  • נועה אסטרייכר  On דצמבר 7, 2009 at 5:22 pm

    תודה, איזה יופי. אבא שלי ממש ישמח לקרוא את זה: מאז שאני בת 0 הוא מספר לי על הלן שפירו וכמה אהב אותה כשהיה נער. במשך שנים הוא חיפש תקליטים שלה ולא מצא, עד שהגיע האינטרנט והזמנתי בשבילו מאמאזון…זה היה לפני שש שנים בערך והוא לא האמין שעוד מדפיסים בעולם דיסקים של הלן שפירו. נהדר. מיד שולחת אליו לינק

    נועה

  • מוש מומקין  On דצמבר 7, 2009 at 5:48 pm

    כמה נחמד. להכיר זמרת חדשה. ואיזה כיף לך דפנה שאת זוכה לשוחח עם כל האנשים האלו.
    זה ממש כאילו שרת עם הביטלס…

  • אורי  On דצמבר 7, 2009 at 6:20 pm

    הפוסט על הלן שפירו היה פשוט מעולה. זמרת מעולה שהקריירה שלה נשארה מאחור בגלל סופת הביטלס. הסתובב לי הרבה זמן בראש הרעיון לכתוב עליה פוסט רציני, אבל הקדמתי אותי ועשית אחלה עבודה. כל הכבוד.

  • קורא  On דצמבר 7, 2009 at 6:31 pm

    נשמעת סקסית!

  • אלפונסו המקורי  On דצמבר 7, 2009 at 7:57 pm

    ואו
    נוסטלגיה נוסטלגיה
    נהניתי כרגיל

  • אסתי  On דצמבר 7, 2009 at 8:15 pm

    אוף ג'ון ורינגו הצעירים כל כך כל כך…..
    מדהים הקליפ הזה. מאיפה הבאת אותו?

    וכמובן הכתבה מרתקת כמו שרק את יודעת לעשות וכמו שרק את יודעת לפגוש את כל השמות הכי גדולים ועוד לראיין אותם.
    חוצפנית שכמוך.

  • שרון רז  On דצמבר 7, 2009 at 9:28 pm

    רינגו נתן לה לתופף על ה…גיטרה שלו ?!?…
    תודה על פוסט מרנין ומלבב
    לא ידעתי שהיא יהודייה, בסוף תמיד מתברר שכולם יהודים
    לא ידעתי על כל זה, גם על הביטלס וכל המעמד המיתולוגי שלה
    נזכרתי משום מה בסרט שראיתי לפני כמה שנים שנקרא זמיר קטן או משהו כזה, על אנגליה צעירה וקטנה באיזו עיר באנגליה ששרה, ויש לה אמרגן או דוד, נדמה לי שמייקל קיין, ויש חנות תקליטים גם, לא זוכר בדיוק, אבל נתן לי בדיוק את התחושה הזו
    תודה רבה על הפוסט

  • חנה בית הלחמי  On דצמבר 7, 2009 at 9:31 pm

    בעוד חיבור לסיפור כולו – קולנוע רמה (של ילדותי), בית הכנסת הכופר החתרני (של סבא שלי) והראיון שלך עם הלן שפירו.
    יהודים בספרות ובכלל, שהתחברו לישו, מספרים על תחושת שחרור – התחברות לאמונה במקום לצוויה. זה תלוי, כמובן, איזו נצרות.

  • שחר  On דצמבר 7, 2009 at 10:22 pm

    "כולם יהודים, אפילו מנקי הרחובות" 🙂

  • שולמית אפפל  On דצמבר 7, 2009 at 10:54 pm

    את יודעת שאני עכבר מיידע
    אבל הכתיבה שלך מענגת
    וחוץ מזה לי עצמי יש חברה ישועית אבל היא אופה ולא שרה ומומלץ לקרא את "ישו" של פרופ' פלוסר עכשיו בחנויות
    אני כבר מתגעגעת

  • דפנה לוי  On דצמבר 8, 2009 at 7:47 am

    היא באמת נהדרת, ותודה לחיפושית על ההפניה לאלבום הג'אז שלה.
    מסכימה עם החבר של טאיגה – קשה לגדול, בכל מקום ובכל תקופה. וגם מבלבל.
    תודה ענקית לכל המפרגנים, זה מחמם מאוד בבוקר של גשם נהדר כזה. וחנה צודקת, תמיד יש חיבורים מפתיעים וגם זה משפר את מצב הרוח.
    לנועה – אני מקווה שאבא שלך התרגש. זה אומר שאת נורא צעירה, לא?

  • מיכל נוימן  On דצמבר 8, 2009 at 9:27 am

    למה את לא מספרת איך בכלל מצאת אותה? אני זוכרת שבמשך שנים חיפשתי בחנויות תקליטים כולל כאלה שבלונדון ולא מצאתי זכר וגם היום לא שומעים עליה הרבה, גם לא בתוכניות שסוקרות את העבר של המוזיקה.

  • נעמי  On דצמבר 8, 2009 at 8:25 pm

    גם אני מאד אהבתי את הלן שפירו.היה לה קול מאד מיוחד והם. ענין הדת והמשיח לא שייך לכישרון שלה. אדם באמונתו יחיה – כך נאמר. אולי תופיע אצלנו פעם כמו כל האומנים שביקרו והופיעו כאן לאחרונה ועוררו ים של נוסטלגיה

  • עידן וילנצ'יק  On דצמבר 9, 2009 at 11:22 am

    אף שיר של הלן שפירו לא כבש את צמרות המצעדים בארה"ב למיטב ידיעתי,לא ברור לי מאיפה האינפורמציה השגויה הזו.

  • דפנה לוי  On דצמבר 9, 2009 at 11:43 am

    לא רק שהיא לא כבשה את הצמרת בארה"ב, החברה שייצגה אותה שם, אולי קפיטול, השקיעה המון, ו
    walking back to happiness
    הזדחל לקום המאה במצעד ואחרי שבוע נעלם.

  • עידן וילנצ'יק.  On דצמבר 9, 2009 at 9:47 pm

    הזמרת הבריטית הראשונה שהגיעה למקום הראשון בארה"ב בשנות ה60 היתה פטולה קלארק עם Downtown הקלאסי שנדמה לי שגם זכה בגראמי.אבל אם אני לא טועה הזמרת הבריטית הראשונה שהגיעה למקום הראשון באמריקה היתה ורה לין.

  • רמת גנית  On פברואר 20, 2010 at 10:16 am

    רק הוגן שתשימי קישןר לפוסט נוטף הנוסטלגיה על קולנוע נטוש ברמת גן של שרון רז.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: