אתן הפמיניסטיות – הוא אמר לי – הגזמתן לגמרי עם החוק הזה שלכן

כמה ימים לפני שפרשת יצחק לאור זכתה לקבל אור זרקורים וכותרות בעיתונות אמר לי גבר אחד, משכיל אבל כנראה לא מאוד נאור, "אתן הפמיניסטיות הגזמתן לגמרי עם החוק הזה שלכן נגד הטרדות מיניות. היום כל מי שמחמיא לאישה מוצא את עצמו בבית הסוהר". ברור לגמרי שהאיש לא קרא מעולם את החוק, אבל חש מאויים מאוד נוכח העובדה שיחסי גברים נשים, בעיקר במקומות עבודה, מעוצבים עתה לא רק על ידי כוח ויכולת השפעה אלא גם על ידי חוק. למה שגבר ממוצע, שבחייו האישיים מנהל מערכות יחסים סבירות עם גברים ונשים כאחד, יתמלא חשש מול חוק שקובע כי עליו לנהוג כבוד באדם (אישה) אחר? האם החוק הזה באמת מדיר שינה מעיניהם של גברים רבים? ואם כן, האם זה מחיר נורא כל כך לשלם בתמורה לעקירתן של נורמות באושות? שוחחתי על כך קצרות עם אורית קמיר (שיחה שהתפרסמה לפני כחודשיים ב"לאישה):

לפני 13 שנה, כשד"ר אורית קמיר השתמשה לראשונה בקורס שלימדה באוניברסיטה העברית במושג "הטרדה מינית" לתלמידים שלה לא היה מושג על מה היא מדברת. לא מפני שהם (ובעיקר הן) לא עברו הטרדות מיניות, אלא מפני שהדיון הציבורי על התופעה היה מצומצם להפליא, ורוב מי שחוו הטרדה כזו נדרשו "לא לעשות מזה עניין". קמיר משוכנעת שהחוק נגד הטרדות מיניות, שהתקבל בכנסת בעקבות יוזמה של הועדה לקידום מעמד האישה בראשות יעל דיין בשנת 1998, ושהיא הובילה את ניסוחו, אחראי במידה רבה למהפכה הגדולה במודעות הציבורית. עם זאת, היא גם בטוחה שרוב המדברים על החוק, המתנגדים והמצדדים, הכותבים והמתפלמסים, לא טרחו לקרוא אותו ואין להם מושג מה מוגדר בחוק כהטרדה מינית.
 
בדיוק בגלל זה כתבה קמיר את "זה מטריד אותי", הספר הראשון בארץ המתייחס לחוק להטרדה מינית, מסביר את שורשיו האידיאולוגיים (במילים אחרות: מסביר לגברים למה הם לא צריכים לפחד מפמיניזם), בוחן לאורו עשרות מקרים, מציע דרכים לזהות הטרדה מינית ולהתגונן מפניה ועוד. "את החוק שלנו", מסבירה קמיר, "ניסחנו 30 שנה אחרי החוק האמריקאי, למדנו מהטעויות והפקנו לקחים. בפועל, חוללנו מהפכה – היום אין בארץ אדם שלא יודע שאסור להטריד מינית, שאפשר לשלם על זה ביוקר, שנשיאים ושרים נאלצים להתפטר, זו מהפכה שאיש לא ציפה שתהיה כל כך מרחיקת לכת. עם זאת, כמה אנשים יודעים שהטרדה מינית יכולה להתרחש בכל מקום, אפילו בבית, ולא רק במקום העבודה? שיש רק חמישה סוגים של התנהגויות שהחוק אוסר במפורש? שנפגעת הטרדה מינית יכולה לתבוע פיצויים גם בלי לפנות למשטרה? הציבור, התקשורת ואפילו חוקרים באקדמיה לא ממש מכירים את החוק, וממלאים אותו תוכן מדמיונם הקודח".
 
נדמה לי שרובנו לא מכירים בכלל את נוסח החוק הפלילי, ובכל זאת השכל הישר מדריך אותנו שאסור לגנוב, לתקוף מישהו באלימות וכו'


"כל חוק יוצא מתוך השכל הישר, אבל מתווה לו מסגרת ומעצב אותו, זה מין ריקוד טנגו בין שניהם. חשוב בעיני שאנשים יכירו את לשון החוק, גם כדי שלא יפחדו ממנו. שמעתי מגברים שהם חוששים לתת מחמאות לנשים, או להביט בהן, כדי לא להיחשב מטרידנים, בזמן שכל זה מותר לגמרי. הייתי שמחה להרגיע אותם, כי למרות שאנחנו יודעות בוודאות שכל אישה בארץ הוטרדה מינית לפחות פעם אחת, זה לא אומר שכל הגברים הם מטרידים".

אחד הפרקים המפתיעים בספרך מסביר לנשים איך לזהות שהן מוטרדות מינית. זה לא ברור מאליו?

"נשים רבות משתיקות את עצמן ומתאמצות לא לשמוע ולא להבין שהן חוות הטרדה מינית. למה? כי יש בנו חלקים שלא רוצים לדעת. הידיעה מביכה ומלחיצה, ולא ברור לנו מה לעשות איתה. כשמדובר באדם קרוב ומוכר, זה עוד יותר מסובך, כי המוטרדת שואלת את עצמה מה באמת קורה והאם היא רק מפרשת לא נכון את ההתנהגות שלו, שמעיקה עליה ומטרידה אותה. לפעמים אנחנו לא רוצות להאמין שמישהו מסוגל לנהוג בנו ככה, ואנחנו לא רוצות "לעשות מזה עניין". זה תהליך הרסני, משום שאנחנו לא מכבדות את עצמנו, לא בוטחות בתחושות שלנו ומשתיקות פעמוני אזהרה פנימיים".
 
זה מסביר את הנתונים שלפיהן פחות מ-3% מהמוטרדות מתלוננות על כך

"בעולם הפטריארכאלי נשים מחונכות לא לזהות מה נוח להן ומה לא ולשים ב לצרכים ולרצונות של הסובבים אותן ולנשות להגשים את אלה. גם מבחינה מינית. אישה שיודעת מה היא רוצה ועומדת על כך, נחשבת אנוכית וקשוחה. לכן, ככל שזה נשמע מוזר, נשים רבות חייבות ללמד את עצמן לזהות מתי נוח להן ומתי לא נוח להן באינטראקציות בינאישיות. "
 
איך עושים את זה?

"אישה שחושדת שמה שאמרתי נכון לגביה, כדאי שתשאל את עצמה מה נוח לה ומה לא בכל המצבים שבהם היא התרגלה לא לשאול: האם נוח לה להתלוצץ עכשיו על סקס? האם מתאים לה לענות על שאלות מאוד אישיות? האם מתחשק לה להשתתף בשיחה שבה מעירים הערות על אברי גוף של נשים? אחרי שאנחנו מזהות את התחושות הלא נוחות, אנחנו צריכות ללמד את עצמנו שאנחנו זכאיות לא להרגיש ככה, ובמקום "להחליק את זה", לעמוד על שלנו, ולהסתכן בעלבון או תגובה נזעמת".
 
את מתארת בספר "קבוצות סיכון", נשים שחשופות יותר מאחרות להטרדות מיניות

"יש הטרדה מינית שמתרחשת בהפתעה, ברחוב, בלי קשר למי אנחנו ומה אנחנו עושות. לעומת זאת יש נשים שחשופות יותר להטרדה, כמו מלצריות או נשים יחידות בסביבת עבודה גברית- זה לא אומר בשום אופן שהן אחראיות להטרדות האלה או מזמינות אותן. אני מציינת את זה רק משום שנשים אלה יכולות להיערך למצבים של הטרדה מינית, להיות מודעות לכך שזה עלול לקרות ולהחליט מראש איזה מסר הן רוצות לשדר במקרה שיתקלו במצב לא נעים".
 
זה לא פשוט להתלונן, גם אם את לא מפחדת לאבד את משרתך או חוששת מאלימות

"אני מציעה בספר מספר דרכים לתגובה על הטרדה מינית. בראש ובראשונה אני חייבת להקשיב לעצמי בלי לזייף, לא להדחיק ולהאמין לעצמי אם אני מרגישה שמשהו לא בסדר. אחר כך כדאי לתעד, לא לחכות יותר מדי זמן כדי שהצד השני לא יפרש את השתיקה כהסכמה, לשתף חברות ואנשים אחרים, ולהגיב באופן ברור, לא מתחנן, לא מתנקם, אלא כזה שמניח את הדברים על השולחן ומגדיר את הגבולות שלך. החוק למניעת הטרדה מינית נותן לנו כלים להיפרע מהמטריד, אבל לא פחות חשובה ההעצמה הנשית, חיזוק תחושת הכבוד העצמי שלנו והסולידריות הנשית שהוא מעורר".

את הנוסח המלא של החוק אפשר למצוא באתר הכנסת: http://tinyurl.com/ybwvg6r
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוגב  On פברואר 19, 2010 at 8:53 pm

    דומה שכולם קפאו נוכח רשימה חשובה זו. עשית כאן ממש שרות לציבור. נשים וגברים כאחד.

  • חנה בית הלחמי  On פברואר 20, 2010 at 10:09 am

    לינק לאתר הספר של קמיר: http://hatrada.co.

  • חנה בית הלחמי  On פברואר 20, 2010 at 10:09 am

    http://hatrada.com

  • פרי דן  On פברואר 20, 2010 at 1:33 pm

    לשלחני או ליתר דיוק לאמצעי התקשורת שעל שלחני זרמו בשנה האחרונה כשש ידיעות על הטרדה קשה של משוררות שפנו אליו לאורך השנים (מטעם) וצלמות ומשכתבות שעבדו בעיתון הארץ. הן ניסו לגייס תמיכה של חברים לעבודה אך כולם גילגלו עיניים לשמים כולל הבכירים שבהם. הכל ידוע. "יש לו טורט" אמרה לי חברה ש"מתה על המשורר הזה" ובכן, אין לו טורט אבל יש לו שורט ואין לו לב והוא אכזר והרס לנשים מקומות פרנסה ובייש ועלב את הנשמה של תלמידותיו. יש לו 2 עורכי דין פליליים והוא מחובר לפייסבוק וציפר בטח גם יגן עליו בבלוגו והוא מרושת חברים ולקקנים כולל ירון לונדון שקשקש לנו בערוץ 10 על גדולת המשורר שהוא "מכירו שנים רבות" אז יצחק לאור קום ותגן על עצמך ולא בהכחשה גורפת שמגחכת אותך כי מאות מקורבות ומקורבים יודעים את האמת, אלא תודה כי מגיע לנשים שפגעת בהן לסגור את הספר הזה וש"פחד יצחק" יחלוף מן העולם. אחרי פרשת יצחק מרדכי חשבתי לעצמי שזה היצחק אחרון הוא האחרון שיבוא עלינו. אבל לא . במלחמה כמו במלחמה אין אחרון. ולגברת שאמרה לי השבוע שהמתלוננת וודאי אשה ממורמרת שלא מגלחת את הרגליים אומר שזו הערה של גלוחת ראש ומי שלא תגן על עצמה ואחותה וחברתה לא תדע בבוא היום להגן על בנותיה. ככל שהפמיניזם יתחזק יצחקים רבים ינסו להעמיד אותו בנסיון!

  • איש כועס מהלך  On פברואר 20, 2010 at 1:54 pm

    http://www.the7eye.org.il/Metukshar/Pages/190210_Hanoch_Marmari_about_Yitzhak_Laor.aspx

  • קורא נאמן  On פברואר 21, 2010 at 12:39 am

    אלפי שנים הזכרים ראו בנקבות חלק מרכושם וחפציהם, ופתאום מתברר שיש לחפצים האלה רגשות ותודעה עצמית ונפש.
    זה מאיים-עד מטלטל!

  • ליידי דיליי  On פברואר 21, 2010 at 9:08 am

    רוצה להגיד שפוסטים כמו זה חשובים מאין כמותם לנוכח ההשתקה והפחד. נדהמתי לראות כמה אנשים הקפידו לאורך השנים שלא לחשוף את קלונו של לאור ברבים
    שלא לפגוע ביקיר האליטה התרבותית. להקיא.

  • תלמה  On פברואר 21, 2010 at 9:46 am

    http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1646186

  • רונית  On פברואר 21, 2010 at 12:17 pm

    רק ההערה של האשה הזו ממחישה את האבסורד – אשה שאינה מגלחת את הרגליים היא המשוחררת והרגועה, לעומת אשה מתוסכלת שצריכה לגלח את הרגליים כל הזמן בגלל שכמה גברים החליטו שזה לא יפה. דפנה בפעם הבאה שיהיה עם דוגמאות. אם כבר מוציאים משהו אל האור אז עד הסוף. לא? מה שהייתי שמחה למצוא הוא לכסיקון של הטרדות מיניות קלאסיות ותשובות טובות לשלוף – כי זו תמיד הבעיה. גם אם את מזהה שמישהו מטריד אותך (ואפילו אם הוא לא, דרך אגב, כי פשוט הורגל לדבר ככה) מספיקה תשובה אחת מוחצת לגרום לו לשים לב ולהתבייש קצת. אשמח להמלצות…

  • עידן וילנצ'יק.  On פברואר 21, 2010 at 5:34 pm

    בלי קשר לחומרת המעשים,החוק הוא באמת נוקשה מדי וכדאי שתתבצע הערכה מחודשת גם כדי שהחוק יהיה אפקטיבי יותר במקרים מוצדקים אבל גם שלא יהיה דורסני עד כדי שיחמיץ את מטרתו האמיתית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: