בואו לא נשכח את הסיסטרהוד

את המאמר הזה פרסמתי הבוקר בווי-נט, לכבוד יום האישה הבינלאומי ה-100. כאן בחרתי לתת לו כותרת אחרת משנתנו לו שם, כי אין לי כוונה לנזוף באיש(ה), אלא להעיר משהו על עד כמה סולידריות נשית זה עניין מגה-חשוב ואיזה אבסורד זה שלפעמים אנחנו שוכחות שהיא ואני ואת, זה בבסיס ממש אותו דבר


דוןן פרנץ' וג'ניפר סונדרס. אני רוצה אותן בסניף הסיסטרהוד שלי

כשבועיים לפני שהחלו להישמע בקול רם ההאשמות נגד יצחק לאור, יצא לי להאזין לשיחה בין משוררות. אחת מהן סיפרה על המצוקה הגדולה שהיא חשה בכל פעם שהיא מדברת אתו על האפשרות לפרסם שירים שלה ב"מטעם". היא דיברה במילים קשות מאוד. אלה, נדהמתי לגלות, נעלמו מאמירותיה מיד אחרי פרסום הפרשה. בין שאר ההערות המזלזלות שנועדו להבהיר כי המתלוננות בטח בדו הכל מליבן, היא אמרה על אחת מהן: "היא בטח איזה מכוערת שלא מורידה שערות מהרגליים".

לא מדובר באישה טיפשה או רעה במיוחד. היא בסך הכול הפנימה, כמו רבות כל כך מאתנו, את הצורך למצוא חן בעיני בעלי השררה, לשתף פעולה כדי שחס וחלילה לא יאמר עליהן מישהו שהן אגרסיביות, לא נחמדות, לא מספיק נשיות. בדרך הן שוכחות שההישגים של מאה שנות הפמיניזם האחרונות באו לנו רק בזכות תמיכה הדדית, קבלה וגם, כן, המילה השחוקה הזו – העצמה, ושבלי ה"סיסטרהוד", אותו גוף ערטילאי אידיאלי שנולד מתוך פרגון של אישה לאישה – אין שום סיכוי שאיזושהי מכל המהמורות שאנחנו עדיין נדרשות לדלג מעליהן תסולק.

ההיתקלות בהתנכרות הנלמדת הזו כואבת במיוחד כשהיא במישור האישי. התרגלתי כבר לצביטה הקטנה בלב בכל פעם שאני מראיינת אישה מעניינת, מוכשרת, מוצלחת ומצליחה שמשרבבת לדבריה את המשפט המתועב "אני לא פמיניסטית, ולצער הבלתי נמנע בקריאת טוקבקים על כל מאמר פמיניסטי שאני מפרסמת. כשכתבתי נגד ניצול של זונות, היו נשים שכתבו לי שהגברים הם כאלה בגלל פריג'ידיות מכוערות כמוני; כשכתבתי ששוויון צריך להיות גם אינטרס גברי, כתבו לי נשים ואימהות שהן לא יחנכו כך את הבנים שלהם, כדי שלא יהיו מסכנים כמו הבנים שלי(שאין לי), הנשיים וההומואים; כשכתבתי שעידוד האימהוּת בארץ מזויף ודכאני – כתבו לי (נשים, כמובן) שאני מפלצת שאינה מחוברת לנשיות שלה.

והיו גם חברות קרובות ששמעתי מפיהן משפטים קשים ומכאיבים, עלי – אם העזתי להביע עמדות נחרצות שלא תאמו את עמדת הבעל, החבר או המחזר המתחלף, ועל נשים אחרות – אם תבעו לעצמן מקום של כוח או פרעו בדרך גלויה ובוטה את סדרי העולם, שלפיהם אנחנו צריכות להיות יפות, רזות, נחמדות, לא דעתניות ולא מאיימות. זה נשמע ארכאי – אבל כמה פעמים יצא לכולנו לצקצק מול מישהי בזלזול משום שהיא שמנה, או מתלבשת בצורה גברית, או לא מורידה שערות מהרגליים, או מדברת בקול רם או (ועל כך זכיתי לחטוף חבטות, לא עשר ולא עשרים פעם) בוחרת לא ללדת ילדים?

המשפטים הכי נוראיים והכי אנטי נשיים מושמעים, כצפוי, בדיונים פומביים על פרשות אונס, תקיפה והטרדה מינית. נשים רבות כל כך משתדלות להרחיק מעליהן את הזוועה באמירות כמו "מי שלא מזמינה את זה, זה לא קורה לה", וברמזים שהתנהגותן של מותקפות היא שהובילה, איכשהו, למה שקרה להן או שבסתר לבן הן רצו את זה ("אני לא מבינה, אם הוא אנס אותה למה היא חזרה לשם למחרת?" או "אחרי עשרים שנה היא נזכרת?"). וחברה אחת שלי אמרה פעם על נפגעת תקיפה מינית, שהרגיזה אותה באיזו מריבה רווית אגו: "מצדי, שיאנסו אותה עשרה גברים". מיותר לציין שהחברה הזו הועברה בינתיים מתפקידה. שוב, לא משום שאני חושבת שהיא רעה או טיפשה, אלא משום שלי אישית אין כוח להתמודד סוג ההתרפסות הזו בפני החברה הגברית, שלאורו חונכנו משך דורות על דורות, ושכל כך קשה, גם לי, להשתחרר ממנו.

היום הוא יום האישה הבינלאומי המאה. מאה שנה אנחנו מציינות – וחוגגות – את המודעות למקום שלנו בעולם הזה, ולכך שאנחנו מסוגלות לייצר לעצמנו רשת תמיכה. בואו לא נשכח את הססיטרהוד. זה לא מועדון שמחייב אותנו להופיע למפגשים פעם בשבוע, וגם לא צריך לשלם דמי חברה. רק לזכור שאנחנו חייבות לפרגן אחת לשנייה, לקבל את הבחירות של נשים בסביבתנו להיות שונות (בגודל, בצורה, באורח החיים), להאמין להן כשהן מדברות בקול על כאבים שאולי היינו מעדיפות להדחיק. זאת הדרך היחידה, בעיני, להבטיח שכולנו נקום מהרצפה (כמו שאמרה רבקה ווסט) כדי לא להרשות לאיש להתייחס אלינו כאל שטיח סף.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יולי  On מרץ 8, 2010 at 5:11 pm

    כתבת נהדר.
    מבקשת להוסיף: TO ALL MY SISTERS

    כשהרֶשע בא כמו גשם נופל
    כְּאֶחָד הַמֵּבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב לָאֶשְׁנָב לְאַחַר שְׁעוֹת-
    הַקַּבָּלָה: הָאֶשְׁנָב כְּבָר נָעוּל.
    כְּאֶחָד הָרוֹצֶה לְהַזְהִיר אֶת הָעִיר מִפְּנֵי שִׁיטָּפוֹן: אֲבָל
    הוּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן אַחֶרֶת. אֵין מְבִינִים אֶת דְּבָרָיו.
    כְּקַבְּצָן, הַדּוֹפֵק בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית בְּאוֹתָהּ דֶּלֶת שֶׁבָּהּ כְּבָר
    קִבֵּל אַרְבַּע פְּעָמִים: הוּא רָעֵב בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.
    כְּאֶחָד שֶׁדָּמוֹ זוֹרֵם מִתּוֹךְ פֶּצַע וְהוּא מְחַכֶּה לָרוֹפֵא:
    דָּמוֹ מַמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּת.
    כָּךְ בָּאִים אֲנַחְנוּ וּמְסַפְּרִים שֶׁעָשׂוּ לָנוּ מַעֲשִׂים
    שֶׁלֹּא יֵעֲשׂוּ.
    כְּשֶׁסֻּפַּר לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיְּדִידֵינוּ נִשְׁחָטִים בְּהַדְרָגָה
    קָמָה זְעָקָה שֶׁל פַּלָּצוּת. אָז נִשְׁחֲטוּ מֵאָה. אֲבָל
    כַּאֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ אֶלֶף וְלַשְּׁחִיטָה לֹא הָיָה סוֹף, נָפוֹצָה
    הַשְּׁתִיקָה.
    כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
    עֲצֹר!
    כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
    כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
    עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
    גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.

    ברטולט ברכט
    מגרמנית: ה. בנימין

  • חנה בית הלחמי  On מרץ 8, 2010 at 6:01 pm

    (אבל את יודעת את זה הרי).

  • אביגיל  On מרץ 8, 2010 at 6:42 pm

    וכתוב מצויין.
    תודה על התזכורת.

  • ליידי דיליי  On מרץ 8, 2010 at 9:48 pm

    אני כה בת מזל שאת חברה שלי.

  • שחר  On מרץ 8, 2010 at 11:23 pm

    כל כך נכון,ושיקראו כולן, אלה שהפנימו את הדיכוי, אלה שמתכחשות אליו, אלה שצריכות טיפת חיזוק מדי פעם וגם פמיניסטיות שששות לדרוס אחיות שלא חושבות כמותן.

  • השכנה מלמטה  On מרץ 9, 2010 at 6:15 am

    מאמר הכתוב בדיוק חודר לכל מי אשר נשמה באפו וליבו פועם, ללא הבדל דת,גזע או מין. תבורכי!

  • מיכל נוימן  On מרץ 9, 2010 at 6:42 am

    כל כך מדויק שזה כואב לקרוא.

  • אורית  On מרץ 9, 2010 at 8:38 am

    הבעיה היא שקשה מאד להשתחרר מההפנמות שעליהן את מדברת.

    בדורות שקדמו לנו היה ערך הישרדותי לקונפורמיות: כל אם ידעה שאם הבת שלה לא תינשא אין לה עתיד ולכן דיכאה את כל מה שנראה היה שימנע מהבת שלה למצוא חתן.

    הצלחנו לשנות חלק מהדברים האלה, והמוח יבוא ויסתגל למציאות לאט לאט.
    אנחנו אולי עוד לא מבינות כמה זה חשוב, אבל אני אופטימית.

  • מרים  On מרץ 9, 2010 at 9:45 am

    ואכן, למרבה הזוועה, האלימות הרבה ומשולחת-הרסן ביותר של נשים היא כלפי קורבנות תקיפה מינית. זה כמובן לא מקרי, וממחיש עד כמה הנושא הוא בלב המאבק הפמיניסטי.

  • ריקי כהן  On מרץ 9, 2010 at 12:43 pm

    כל כך מדויק ונכון, איפה הוא פורסם בויינט?

  • לריקי  On מרץ 9, 2010 at 1:32 pm

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3859422,00.html

  • יניב פרקש  On מרץ 9, 2010 at 1:35 pm

    לזנוח את אחוות הנשים, ולהתאגד עם מי שחושב כמוך במקום עם מי שנולד כמוך?

  • מרית  On מרץ 9, 2010 at 1:58 pm

    איתך בסיסטרהוד!

  • דפנה לוי  On מרץ 9, 2010 at 4:10 pm

    מה שלא צוין שם, אבל אני יודעת שאתן יודעות: אני מוקפת בנשים מפרגנות, שוות ותומכות מאוד.

    ליניב – בעיני, האחווה המתבקשת מנשים נולדת מתוך זה שבהרבה אספקטים אנחנו חוות את העולם באותה דרך, נתקלות באותם מחסומים, מתמודדות עם אותם קשיים.
    הרעיון הוא לא לחשוב אותו דבר או להימנע מחילוקי דעות – להפך – לפרגן אחת לשנייה את השונות, לפרגן אחת שנייה בכלל, מתו הבנה שכך אנחנו מפרגנות לעצמנו.

  • איתמר  On מרץ 9, 2010 at 4:40 pm

    רוב הנשים הן שוביניסטיות. זו הבעיה

  • יולי  On מרץ 9, 2010 at 8:20 pm

    אם אכן רוב הנשים שובינסטיות, זה בטח בגלל שלא הייתה להן ברירה – בניסיונן להשתלב במציאות התרבות הפטריאכלית. בכל מקרה, פרגון, זו המילה החשובה. תהיי פמינסטית, תהיי שובינסטית, העיקר להיות מפרגנת לכל אישה באשר היא אישה. תודה דפנה וסליחה על השיר הארוך שהפקדתי בראשית התגובות. אני אוהבת אותו..

  • דפנה לוי  On מרץ 9, 2010 at 9:41 pm

    מסכימה איתך, והיי – חלק מהפרגון זה לפתוח את הטוקבקים לכל שיר שיעלה בדעתך…
    🙂
    אני לא חושבת שרוב הנשים שובניסטיות. בכלל לא. רובנו, נדמה לי, עוד לא הפנמנו כמה כוח יש לנו, ואנחנו מפחדות מאוד להיחשב לא נחמדות או לאיים על גברים, שמא לא ירצו אותנו.
    הבנות, הנכדות, הנינות שלנו – אינשאללה – ידעו ליהנות מכוחן.

  • אלפונסו המקורי  On מרץ 10, 2010 at 6:57 am

    יקירתי
    כפי שאני מכיר אותך רמזת לעברי באותיןת קידוש לבנה
    כגבר לא אתוכח איתך מעל דפי הכתבה {הכתובה כרגיל נהדר {
    אני מאחל לחברה שלנו להמשיך ולהתקדם למען שויון בין המינים
    ובעיקר מקווה שנשים תפרגנה לנשים
    ולא תקנאנה אחת בשניה
    זה נראה לי חלק מהבעיה

  • יניב פרקש  On מרץ 10, 2010 at 9:17 am

    יסודי בחוויית העולם שלי שקושר אותי בעבותות דווקא למחצית אוכלוסיית העולם הגברית.
    ולא ברור לי למה אישה צריכה לפרגן לאישה אחרת מעצם היותה אישה – כפי שלא יעלה בדעתי לפרגן לגבר מעצם גבריותו.
    זו גישה שנראית לי מעוותת לא פחות מכל שוביניזם אחר (במובנו המקורי). פרגני למי שראויה לפרגון ואל תפרגני למי שלא. אחרת זה כמו לפרגן ליצחק לאור בגלל שהוא שמאלני.

  • דפנה לוי  On מרץ 10, 2010 at 12:43 pm

    אנחנו אמנם 51% מהאוכלוסייה, אבל מהוות רוב בין עניי תבל, ומתמודדות עם שפע אזורי דיכוי. אני מניחה שלו השתייכתי לשכבה השלטת, גם לי היה נוח לומר שאני לא זקוקה לסולידריות מבני מעמדי.

  • יניב פרקש  On מרץ 11, 2010 at 8:21 am

    (אני חושב, לא שאלתי את כולם) לפתוח ולסגור את הפה, קצת כמו דג, כי אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל לענות עליה. אני, אישית, לא שייך לשום שכבה שלטת בשום תחום של חיי. סוֹרי (אולי בתור הורה, וגם שם זו אשליה חולפת).
    והחלוקה האוטומטית הזו לאנחנו ואתם דוחפת אותי ואת שכמותי החוצה מכל מאבק לגיטימי שאולי הייתי רוצה לתמוך בו בהקשר הנשי (לא שמישהו הזמין אותי). ונדמה לי – רק נדמה לי – שהיא מרתיעה גם לא מעט נשים.

  • דפנה לוי  On מרץ 11, 2010 at 8:26 am

    היא פרי מחקר אמפירי (אישי לגמרי) של 46 שנה…

    ואשר להצטרפותם של גברים למאבק הפמיניסטי – לעניות דעתי, צריך להיות לכם אינטרס גדול לקדם אותו, לא מתוך חמלה, תמיכה, הזדהות, רצון לעזור וכדו' אלא מטעמים אישיים מאוד. בחברה שבה החלוקה המגדרית לא תהיה קשיחה, מפלה ומדכאת כמו שהיא היום, גם לכם תורשה גמישות גדולה יותר בכל התחומים.

  • יניב פרקש  On מרץ 11, 2010 at 9:40 am

    קטגורית. וכאמור, אם טרם הובן, אני לגמרי בעד המאבק לשיווי זכויות, אבל אני חושב שחלוקת העולם ל"אנחנו" ו"הם" לא תורמת לו (בין השאר כי לפעמים היא נותנת זכויות יתר לאנשים שלא מגיע להם).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 12, 2010 at 12:11 am

    לטעון שלהתנהגות מינית פרובוקטיבית של נשים אין קשר להטרדה מינית זו היתממות.אין בכך להצדיק התנהגות שכזו אבל אין לבטל את האחריות שכל אישה צריכה לקחת על עצמה כשהיא בוחרת להתנהג בצורה מסויימת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 12, 2010 at 4:03 am

    אחריות זה דבר אחד (למשל האחריות להתלונן או ללכתממקום שבו מטרידים אותך או להתגרש מגבר שלא טוב לך איתו וכדומה). אבל אשמה, כמו שאתה רומז, זה שטויות במיץ עגבניות. האם ככה תסביר ניצול מיני של ילדות קטנות? גם בגיל שנתיים היא הייתה לבושה בצורה פרובוקטיבית? הרבה זמן לא שמעתי קשקושים כאלה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 12, 2010 at 8:48 am

    לא דיברתי חלילה על ילדות קטנות אבל כן,אישה שמתנהגת בצורה זנותית צריכה לקחת בחשבון שיש השלכות למעשיה.קל מאד להטיל הכל על הגברים אבל המצב מורכב יותר במקרים כאלה.

  • דפנה לוי  On מרץ 12, 2010 at 3:34 pm

    מאחר שאין אישה שלא עברה הטרדה בחייה, קשה לי להסכים עם הדובר שאינו מזדהה בשמו.

  • גלית חתן  On מרץ 12, 2010 at 5:20 pm

    אני לא מרגישה שום צורך לחגוג אותו, מה יש לי לחגוג בדיוק? איך זה שעדיין צריך יום כזה? (בדיוק כמו המושג "אשת קריירה")

    אבל בלי קשר, כתבת פה יפה. שמחתי לקרוא

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 12, 2010 at 6:56 pm

    לא כל אישה חוותה הטרדה כמו שלא כל גבר הטריד.השאלה היא גם מהי בדיוק הטרדה וחוץ מזה ההכללות שרוב הפמיניסטיות כל כך אוהבות להשתמש בהן כשהן עוסקות בנושא הזה מעידות על תפישת המציאות הצרה שלהן.כל גבר הוא אנס או מטריד פוטנציאלי ואין בכלל נשים מניפולטיביות שמשתמשות במיניות שלהן כדי להשיג מטרות מסוימות.וחלילה וחס,אין מקרים של אישה שמעלילה על גבר כי הרי האישה היא אוטומטית הקורבן והגבר הוא אוטומטית הפוגע .אז כמו שיש תלונות מוצדקות ומקרים קשים של ניצול מיני ישנם מקרים שלא ניתן לגבש דעה זו או אחרת באופן חד משמעי ויש גם מקרים,מעטים יחסית יש לציין,של עלילות שווא.אני לא מאחל חלילה לאף אחת להיות קורבן של הטרדה מינית ומעודד כל אחת שחוותה הטרדה כזו להתלונן,אבל חשוב לזכור שיש שני צדדים למטבע,גם אם זה לא מסתדר עם המסר שרוצים להעביר.

  • דפנה לוי  On מרץ 12, 2010 at 7:44 pm

    יש הבדל גדול בין לומר שכל אישה עברה הטרדה, ולמרבה הצער זה נכון (הנתונים בדבר הטרדות מיניות, אונס וגילוי עריות במדינתנו מחרידים!!!) לבין האמירה שלא אמרתי, לא רמזתי ולא ניסיתי לרמוז, לפיה כל גבר הוא אנס ומטריד.
    שום קשר בין הדברים, אלא באוזניי (בעיני) הקורא.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 12, 2010 at 8:03 pm

    ומניין לך שכל אישה עברה הטרדה? במקום לומר נשים רבות עברו הטרדה את אומרת כל אישה עברה הטרדה.את לא מכירה את כל הנשים ולא את כל הסיפורים.נא לדייק בניסוח.

  • שולה  On מרץ 13, 2010 at 6:46 am

    השימוש בפסקה הראשונה בקלישאה "מכוערת שלא מורידה שיערות ברגליים" פוגע באמינות הפסקה כולה. זה בסדר שיש לך אג'נדה, אבל אם את רוצה שגם נאמין למה שאת מספרת, נסי לפחות להיות כנה. תודה.

  • מיכל חיון  On מרץ 13, 2010 at 6:50 am

    קראתי את הפוסט המדויק והאמיתי הזה וחיכיתי שתצצוץ מאיזו מערה "מישהי" כמוך.
    אני ממליצה לך לקרוא את הטוקבקים בוי-נט. אין קלישאה רדודה, נבובה וגסת רוח שלא נעשה בה שם שימוש.

  • שולה  On מרץ 14, 2010 at 10:15 am

    סליחה, מיכל , שאני לא רואה בטוקבקים אמת צרופה. האמת נמצאת בפרטים הקטנים, ולא בסיסמאות נבובות מטעם אג'נדה כזאת או אחרת. ולא, לא יצאתי ממערה, אלא צנחתי היישר מהעצים בג'ונגל. תודה ושלום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: