איך להיפטר מספרים

יכול להיות שזה קשור לפסח, ויכול להיות שמדובר באיזו מהפכה פנימית קטנה. הצורך הזה, לצמצם את הספרייה שלי למינימום ההכרחי מתערבל בתוכי כבר כמה חודשים ואני מתקשה לעבור ליד המדפים, הערימות שעל הרצפה, מעל ומתחת לשולחן הכתיבה, על המעקה של הקומה השנייה של הבית ובחדר השינה בלי לחשב חשבונות, לקטרג ולסנגר בלחש על הכרכים הנמצאים שם, בניסיון להבין מי מהם זכאי להישאר בבית ומי יקבל צו הגירה.
זה קרה לי כבר בעבר. צורך בוער כזה לדלל את הכמות הבלתי הגיונית לגמרי של ספרים שצברתי, אבל נדמה לי שאז זה היה לא יותר מתירוץ למיין ולארגן ולנבור, בעיקר כדי לגלות ספרים נשכחים, כאלה שקראתי ודחסתי לשורה השנייה, מאחורי ספרים דחופים יותר, או כאלה שקניתי וטרם הספיקותי. אתם יודעים. כמו שרובנו לא מספיקותים.
אז גם שמרתי גיבויים. אמרתי לעצמי שספרי העיון, המילונים והאנציקלופדיות במילא נמצאים ברשת. החלפתי לא מעט ספרים מודפסים בגרסאות מקוריינות, שנצברות על האיי-פוד במקום לגרש אותי מהבית. אבל לא השתמשתי באמצעי מניעה, והאוכלוסייה גדלה בהתמדה. אפילו החתולות שלי למדו שהדרך הבטוחה למשוך את תשומת הלב שלי היא להעיף ספרים מהספרייה.
עכשיו זה מהותי יותר, הייתי אפילו מסתכנת ואומרת כן יותר. דחף להרפות מהתיעוד הבלתי פוסק הזה, באמצעות כרכים על הקירות, של חוויות רגשיות ואינטלקטואליות. הרצון לשנות מצב צבירה. הרצון להפסיק לצבור. וספרים שעוברים מכאן הלאה, למישהו אחר ששמח בהם, בכל זאת משאירים אחריהם את האירוע שהתחולל בעת קריאתם: את היופי, האמת, הסערות והנחמה.
לא מזמן הקדיש הניו יורק טיימז את במת הדיונים שלו Room for Debate לנושא. אין שם עצות פרקטיות או חלוקה לראוי ולא ראוי, רק וידויים קטנים של אוהבי ספרים. הסופר ג'ושוע פריס, למשל, מזדעדע קשות נוכח ההצעה להיפטר מחלק מהספרים שלו. הוא שומר, מסתבר, גם ספרים איומים ונוראים, בכריכות מכוערות, שאין סיכוי שיקרא אי פעם. הוא קשור אליהם פיזית, הם הדי אן איי הרוחני שלו, ורק כשהוא מוקף בהם הוא בבית. לעומתו, המשורר הנפלא בילי קולינס, מתמכר לתחושת הניידות והחופש שיש בפיזור הספרים. קולינס מנסח את זה כל כך יפה ופשוט: אין ספק שכדי להיפטר מספרים צריך למצוא בתוכך מידה של אכזריות. זה כמו לקרוע פיסות מחוויות שעברת. "אני בשלב כזה של החיים שבו אני נהנה להיפטר מדברים, ממש כמו שפעם נהניתי לאגור אותם", הוא מודה. "אני שואל את עצמי האם אני באמת צריך עדויות רבות כל כך לרוחב ולעומק ההשכלה שלי? האם ספרייה שממלאת את כל קירות הבית לא מעידה על יוהרה? אח, לו רק יכולתי להיפטר באותה הזדמנות גם מכל המראות האלה שתלויות בכל מקום".
 

ואם כבר קולינס, הנה אחד משיריו הנהדרים:

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נינה  On אפריל 5, 2010 at 12:39 pm

    עניין ידוע, מצטבר ולא כל כך ניתן לשליטה, הספרים…
    אני פתרתי זאת בכך שפטרתי את מחשבתי על כך.
    הם כאן, הם מצטברים, וזהו עוד נתון בחיי. כך הם הפסיקו להיות בעיה.
    מה שכן, אני משתדלת לא לרכוש כמו פעם.
    אם כי עם כל קורס חדש שאני כותבת, נולדת לה עוד ערימה. ובסוף מוצאים מקום.
    (-:

  • ח ל י  On אפריל 5, 2010 at 1:24 pm

    הבטחת וקיימת יפה 🙂

  • שולמית אפפל  On אפריל 5, 2010 at 7:17 pm

    בכמה חן את כותבת ומטרנספרט את ספריך ואני תוהה היכן להניח את שלושת המגבות שהמים והזמן הקשיחו , נראה לך שהגדר ליד הדאר השכונתי שטוב לספרים שאני מחלקת יקבל גם את המגבות…..

  • שרון רז  On אפריל 5, 2010 at 7:58 pm

    פוסט מעולה לנושא כאוב, אני כיום בעד להיפטר, לתת, להניח, לזרוק, לתרום, למכור ולא לצבור כמויות, ועוד לא דיברת על האבק, זה לא רק המקום
    את לא עוברת לוודרפרס?

  • שולמית  On אפריל 5, 2010 at 9:35 pm

    עניין זה מטריד אותי ואין יום, מספר פעמים ביום , שבו איני חושבת כיצד להקטין את הספריה. לצערי אני מתקשה לפעול בעניין זה ביעילות.

  • שולמית  On אפריל 6, 2010 at 1:50 am

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1536011

    כמובן שקישרתי אליך

    כל טוב
    שולמית

  • יעל ישראל  On אפריל 6, 2010 at 11:51 am

    אני נותנת לחברים, מוכרת או נותנת לספריות או לנזקקים. אין דרך אחרת. ב-15 שנים האחרונות קיבלתי כל כך הרבה סםפרים לביקורת
    , שלו השארתי בבית, המדפים היו קורסים.

    ואגב, דפנה, שלחו לך את ספרי החדש?

  • דפנה לוי  On אפריל 6, 2010 at 2:46 pm

    הלוואי שמדובר היה בערימת זמניות שהצטברו מסיבה זו או אחרת. אני הולכת ככה כל החיים, בית לבית מחיים לחיים – עם מאות ואלפי כרכים שפעם היו מייסדים את ביתי ועכשיו קצת מגרשים אותי ממנו ולכן הם מדוללים, הספרייה מזדקקת, ותופחת במקביל – כאילו שאני לא שמה לב – מצד שני…

    תודה על הפרגון. מחר יעלה פוסט המשך. לפני המעבר לוורדפרס (שרון, לשאלתך, תכף) עוד אעלה כאן עניין קטן נוסף עם דילול הספרים הזה.

    שולמית א. תודות, ואת יכולה לתת לי את המגבות אני אמצא להן בית בתל אביב. כל דבר שאני מניחה על הספסל בשדרה נעלם תוך שנייה.
    שולמית 2: תודה על הפרגון. קראתי, אהבתי את התמונה מאוד.
    יעל – לא, לא שלחו. אפשר לשלוח לי למערכת.
    תודה תודה

  • חנה בית הלחמי  On אפריל 6, 2010 at 4:38 pm

    שלחתי למיכל המיחזור כמאה וחמישים ספרים, במסגרת חגיגות התקנתה של ספרייה חדשה. ביניהם ספרים מקצועיים שאבד עליהם הכלח, שני ספרים של איזהשהו אביר לוחמה בשחיתות שהסתבר שהוא כאחרון המושחתים, כל מיני ספרים של הציונות הרושפת, כמה מותחנים רעועים שלא ברור לי איך הגיעו לספרייתי האנינה וכיו"ב.

    הנה http://2nd-ops.com/?p=3923

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: