הגורו של המתאבלים

מיץ' אלבום לא כותב ספרות יפה – הספרים שלו מתעדים את המהפך הפנימי הגדול שעבר בחייו, מקרייריסט לאדם שמאמין בהקשבה לאנשים אחרים. בדרך הם גם הפכו לרבי מכר הגורפים מיליונים (קוראים וממון), והוא – לכותל דמעות אנושי (ושלא בכוונה, גם סוג של גורו). בביקורו האחרון בארץ נפגשנו לשיחה:

ההצלחה הענקית של מיץ' אלבום כסופר ומחזאי, בארצות הברית ומחוצה לה, הביאה עמה תוספת אחת מוזרה ולא פשוטה: הוא הפך לכותל הדמעות של כל מי שפוגש אותו. "אין מקום שאני מגיע אליו, שאנשים לא מיד נגשים אלי ומספרים לי את הצרות שלהם". תחת הכותרת "צרות" הוא מתכוון בעיקר לסיפורים מאוד טעונים רגשית על מחלות, אובדן, שכול וחרדות. אלבום, שספרו "ימי שלישי עם מורי" תיעד את השיחות שהיו לו עם הפרופסור שלו מהקולג', מורי שוורץ ונמכר במלמעה מ-11 מיליון עותקים, נאלץ ללמוד להתמודד עם העומס הנפשי הזה. בין השאר, הוא אומר, הוא נעזר באמונה העמוקה שלו, האמונה שיש מישהו שבאמת מקשיב לאנשים האלה וגם לו, ועושה זאת באהבה ובכוונה טובה.

אלבום, בן 52,  אינו אדם דתי. נהפוך הוא – למרות שגדל במשפחה ששמרה על מסגרת יהודית מסורתית, הלך לבית הכנסת באופן די קבוע, השתתף בשיעורי תורה ועברית ולמד, כמו כולם, לבר המצווה שלו, הוא ניתק כל קשר למסורת ברגע שיצא מן הבית. הוא גם מעולם – כך הוא מעיד – לא חשב שיחזור לחוש שהיהדות שלי הוא חלק חשוב מחייו. הוא אפילו מעט לבקר בשכונת ילדותו בניו ג'רזי, משום שהרגיש רחוק ולא קשור. ואז פנה אליו הרב אלברט לואיס, שהיה רב בית הכנסת אליו היה לוקח אותו אביו בילדותו, בבקשה יוצאת דופן: הוא רצה שאלבום יכתוב את ההספד שלו. אלבום הסכים, בתנאי שהרב יקיים אתו פגישות שיאפשרו לו הכיר אותו כאדם.

מהפגישות האלה נולד ספרו החדש של אלבום "אם רק נאמין" (עברית: אורי בלסם, הוצאת מטר). הוא משלב את התובנות והשינויים שאלבום חש כי התחוללו בו בעקבות השיחות עם הרב, ובעקבות מפגש לא פחות מרגש ומפתיע, עם כומר, הנרי קובינגטון, שהיה פעם עבריין, והיום הוא עוסק בשיקום של דרי רחוב ואוכלוסיית מצוקה בדטרויט. אלבום, שהגיע ארצה כאורח הוצאת הספרים שלו ועמותת "תשקופת" (ראו מסגרת), אומר שהמפגשים האלה הפכו אותו לאדם מאמין. הוא לא התחיל לשמור כשרות או להניח תפילין, אבל הוא נמלא אמונה. "כן, יכולתי להיות דתי,, הוא כותב בספר, "הייתי בקי בכל הקשור לדתי שלי לא פחות מכל מלומד בכל תחום אחר. ואז? אז פחות או יותר התרחקתי ממנה". ובראיון שקיימנו בעת ביקורו בתל אביב הוא מוסיף: "אמונה היא דבר פנימי ומאוד אינטימי, שלא קשור בהכרח לדת מסוימת. זאת הכרה בכך שבכל אחד מאתנו יש משהו אלוהי, איזה ניצוץ שמסוגל להציל את העולם, משהו שבזכותו גם ברגעים הכי קשים אנחנו מסוגלים לא לאבד תקווה".

אתה מדבר על כך שמצאת אמונה. האם מדובר בתהליך מפתיע, בלתי נשלט?

"אני גדלתי בסביבה שהכריחה אותי להאמין, וכשמכריחים אותך אתה לא באמת בוחר ולא באמת מבין. קיימתי את כל הטקסים והדברים שמסביב, למדתי לימודים דתיים, אבל בשלב מסוים הייתי משוכנע שאני לא זקוק לאמונה, שאלוהים ילך לדרכו ואני אלך לדרכי… כששאלו אותי אמרתי שאני יהודי, אבל לא הייתה לזה שום משמעות בעיני. הייתי ציני מאוד בכל מה שקשור לאמונה, כמו רבים באמריקה… את יודעת, אנחנו מוקפים שם באנשים שעושים כסף מאמונה, בכל מיני מטיפים צבועים שמנסים לרתום את האמונה לצרכים מניפולטיביים. כשהתחלתי להיפגש עם הרב לואיס, קרה לי משהו, משהו פנימי, שבהתחלה לא ידעתי איך לקרוא לו. בשלב מסוים הוא הגיש לי את תיק החברות שלי בבית הכנסת שלו, והיו שם ציונים שלי משעורי עברית, ומחזה פורים שכתבתי בגיל שש, והבנתי שיש דברים שגם אם אתה מנסה לברוח מהם, הם טבועים בך".

 

השיחות עם הרב, ואחר כך עם הכומר, מזכירות את התגליות האישיות שהיו לך במפגשים עם מורי שוורץ

"נכון, יש לי נטייה להקשיב לאנשים זקנים… אני פשוט אוהב זקנים. כילד, נשארתי תמיד ליד השולחן כשהמבוגרים היו מספרים סיפורים ויתר הילדים הלכו לשחק. היתה לי תמיד תחושה שהם יודעים משהו שאני לא יודע, משהו שאני אזדקק לו פעם. השיחות עם הרבי החזירו אותי לילדות. השיחות הראשונות שלנו היו ענייניות – ניסיתי להבין מי הוא, מאיפה הוא בא, מה הוא עשה בחיים. רק בהמשך התחלנו לדבר על שורשי היהדות, על המקורות שלנו, על אמונה באופן כללי ונסללה לי הדרך לחזור לשם".

בספר אתה משלב את התובנות מהמפגשים האלה, עם דברים שעלו בך בעקבות פגישה עם כומר והקהילה שלו

"זה נולד משתי סיבות: קודם כל לא רציתי שהספר ידמה מדי ל"ימי שלישי עם מורי" ושנית, לא ממש תכננתי לכתוב ספר על אמונה. יש יותר מדי ספרים כאלה, וכולם כתובים מנקודת מבט של דת אחת, ובדרך כלל עולה בהם הטענה שאם את לא מאמינה באמונה שלי, את טועה. חשבתי שיהיה מעניין להראות שתי נקודות מבט – זו של הרב, וזו של הנרי, הילד שגדל והפך לפושע וחזר בתשובה – ומתברר ששני העולמות הלכאורה שונים כל כך דומים מאוד, מפני שהם מלאים אמונה".

אתה מפריד לגמרי בין אמונה לדת?

"אני חושב שדתות שונות מובילות לאותה אמת בדרכים שונות. יש אינספור דרכים לבטא אמונה, ואני בטוח שאלוהים – שבקיומו אני משוכנע – יודע להקשיב לכולן. במהלך השיחות שלי עם הרב, שאלתי אותו איך הוא מתמודד עם קיומן של דתות אחרות. הוא יכול היה לטעון באוזני שהוא צודק והנצרות או הבודהיזם טועה, אבל הוא אמר שכמו שאלוהים ברא אינספור עצים מסוגים שונים, הוא ברא דרכים שונות להאמין – וכולן מושלמות באותה מידה".

 

האמונה שאתה מדבר עליה היא כלי מאוד מעשי

"אני חושב שהיא מעניקה לנו את היכולת להתמודד עם הדברים הכי קשים בחיים. בשנים האחרונות אני פתוח הרבה יותר לשיחות עם אלוהים, אני פונה אליו, אני מקבל חיזוקים מהתפילות האלה שלי, למרות שאני לא מקיים את כל המצוות בדרך המקובלת. זה סוג של אמונה שגם הופך יותר רגיש לסבל ולצרכים של אחרים, ולעובדה שגם הם מתפללים לאלוהים בדיוק כמוך ואם הם עושים את זה בדרך שונה, זה לא אומר שבבסיס האמונה שלהם שונה".

רוב המלחמות בעולם מבוססות על השוני הזה

"טפשי, לא? הרי בבסיס יש קווי דמיון. כל הדתות מדברות על אמונה במשהו שגדול ממך עצמך, על הצורך בקהילה, משפחה, על ערכים בסיסיים של הגינות ומוסר וסליחה והתחשבות אחרים".

 

איך כל זה מסייע לך ברגעי משבר?

"זה מסייע לי מאוד. בעבר חשבתי שעשיתי עסק עם אלוהים – אני לא אפנה אליך ואתה תתעלם ממני, רק בבקשה אל תכה בי בשום דבר שלא אהיה מסוגל לעמוד בו. מרגע שחזרתי להאמין והרגשתי נוח עם האמונה שלי, יש לי במה להיאחז ברגעים קשים. עברו עלינו במשפחה לא מעט אירועים של שכול ומחלות וקשיים אחרים, והדרך שלי להתמודד איתם הייתה להאמין שאלוהים שומע אותי, ולבטוח בו שיעזור".

 

יש אנשים שדווקא קשיים גדולים גורמים להם לאבד את האמונה, מתוך תחושה שלו היה שם אל, הוא לא היה מכה אותם כך

"זה מאוד אישי. אנשים שמצליחים להמשיך להאמין, יש להם תקווה וקל להם יותר להתמודד. אני מתאר בספר את חסרי הבית שישנים בכנסייה שיש בה חור ענק בגג, וקר להם נורא, ואת רואה אותם שורות שורות של בני אדם, מין גושים בלתי מובחנים, מתכרבלים על הרצפה, וכשאת מתקרבת את שומעת את התפילות, וזה מקסים, הם לא מקללים את מר גורלם, הם מאמינים שהדברים שישתפרו, הם יודעים שיש בכל אחד מאיתנו חלקיק מהאלוהות וזה צריך לגרום לנו לשתף פעולה ולמשוך אותה אלה לאלה בזמנים של קושי. הגעתי לישראל ישירות מהאיטי, שם אני קשור לעמותה שמסייעת למי שאבדו את ביתם ברעידת האדמה. רואים שם מחזות נורא קשים, ובכל זאת אנשים מתפללים לאלוהים, ויש להם אמונה שמחזיקה אותם בחיים. הם מודים לאלוהים על כך שהם בחיים, ואי אפשר לא להתמלא שמחה והערכה כשמקשיבים להם".

 האמונה שלך חורגת מגבולות חייך הפרטיים

"אני חושב כשאתה הופך לאדם מאמין, אתה מאמין גם בחיי קהילה, בדאגה לאנשים שסביבך, בתמיכה בהם. אם אתה נמלא תודה לאלוהים על החיים האלה, אתה לא מתכנס בעצמך ומתעלם מהעולם, אתה יוצא החוצה ורוצה לעזור לאחרים. "

בגלל זה אתה עסוק בכל כך הרבה ארגוני צדקה?

"זה התחיל עוד קודם. מורי שורץ עשה לי ייסורי מצפון ופחות או יותר הכריח אותי להתחיל לפעול בארגונים כאלה ומצאתי שזה משהו שחשוב לי מאוד".

אתה מגיע למקומות שיש בהם סבל גדול, ומוצא שם אנשים מאמינים. זה לא מפתיע אותך?

"את חושבת שאנשים היו שורדים את המגפה השחורה או את השואה או כל מלחמה ותקופה נוראה אחרת בעולם בלי אמונה מסוג כלשהו? איך את חושבת שאפשר להתמודד עם מחלה סופנית, עם הידיעה שמותך קרוב, בלי אמונה? "

*פורסם במדור הבריאות של לאישה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי רוזין  On יולי 15, 2010 at 8:13 am

    יקירתי,
    לא יפה לתת כותרת טובה יותר מזו שנתנה העורכת…

    • דפנה לוי  On יולי 15, 2010 at 8:33 am

      עורכת יקרה שלי, בסוף לא תהיה לי ברירה ואאלץ להקדיש לך פוסט ראי הוזהרת!

  • המושיע האקדמי  On יולי 15, 2010 at 10:08 am

    דפנה&טלי, כנסו כנסו לאתר הנ"ל
    ותראו שאתן בדרך לדוקטוראט.

    סיוע בכתיבת ע' אקדמיות

    ^הגורו של הנתקעים"

    • דפנה לוי  On יולי 15, 2010 at 10:57 am

      על השימוש המגוחך ב"כנסו, כנסו" ממליצה לך מאוד לקרוא אצל יעל סלע שפירו, שמקדישה לזה מדי פעם פוסטים נפלאים: http://transela.com/

  • galithatan  On יולי 16, 2010 at 8:06 pm

    בניגוד להרבה אחרים, ממש לא התחברתי אליו בספרים קודמים. וגם לא התחברתי לספר הזה. /:

    • דפנה לוי  On יולי 16, 2010 at 8:59 pm

      גם אני כנראה הרבה יותר מדי צינית אבל הוא תופעה מעניינת ואני מאמינה לו שהוא באמת מרגיש ומאמין במה שהוא אומר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: