מקסימה המקסימיליאן הזאת

מאז המצאת הפודקסט נסגרתי כנראה בתוך בועה מוזיקלית, שלרעשים – טובים ורעים – מהסביבה הקרובה אין אליה כניסה. תמיד אהבתי שידורי רדיו, אבל את רוב ההאזנה שלי עשיתי במכונית, ובשבוע שלא היו לי נסיעות ארוכות אל מחוץ לעיר, הצלחתי לגנוב כמה דקות של ויכוחים פוליטיים בבוקר, אייטם או שניים של השעה הבינלאומית וג'אז ב-88 אף אם. ואז הגיעה הרשת, והפודקסטים, והאפשרות לשמוע תחנות רדיו מכל העולם, החל בתסכיתים של הBBC וכלה בוידויים של מכונאי רכב בNPR, ג'אז מהולנד ורוק עכשווי מרומניה – והייתה לי אשליה שלחיי נכנסו יותר יוצרי מוזיקה מאי פעם.

כל ההקדמה הזו באה כדי להכות על חטא. לתוך הבועה המופלאה שלי (שליוותה אותי אפילו בזמן השחייה, בזכות התגלית המרעישה: מעטפת אמפיביות ואוזניות עמידות במים לאי-פוד) לא נכנסו יוצרים מקומיים, והכי גרוע – לא שמעתי את מרינה מקסימיליאן בלומין. את השורה האחרונה כתבתי בהתרגשות אמיתית. בשבוע שעבר ראיתי אותה בהופעה, לא פחות ממחשמלת, ומאז אני בהתמתנה – לדיסק, לאפשרות לשמוע אותה שוב, לעוד הופעה, לעוד הפתעות. שהרי ברור שהאישה הזו מסוגלת לעשות על הבמה מה שהיא רוצה, וברור שזה לעולם לא יהיה משעמם.

בלומין היא לא רק זמרת ענקית ומלחינה מוכשרת. היא נוטפת כריזמה, כך שגם קהל מבוגר יחסית, שהתכנס כדי לראות אותה בחוץ, ברחבת המופעים של האנגר גשר, באחד הימים הלחים שידע היקום, לא יכול היה שלא להתנדנד מצד לצד, כמו חבורה של נחשים מהופנטים. היא מקפצת, מנענעת את התחת, מציעה לקהל סלסלות עם עגבניות שרי שהיא טוענת שיש בהן סמים קשים, היא עולה לגבהים ויורדת לעמקים, היא משחקת בקולה בקלילות שהייתה גורמת לקייט בוש להחוויר מקנאה, והיא מפלרטטת עם הטקסטים (של יונה וולך, של לאה גולדברג, וגם של אמא שלה שעולה לבמה לדואט נפלא) בעדינות ובחוכמה שהייתה מביאה את לורי אנדרסון להוריד את הכובע. והביצוע שלה ל"ישנן בנות" הוא מן הכיסויים המופלאים שידעה הקלאסיקה העברית המתחדשת. הנה, תשמעו בעצמכם:

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On יולי 20, 2010 at 8:33 am

    ראיתי את ההופעה הזאת כבר פעמיים, חותמת על כל מילה. מדובר בפצצת כשרון נדירה ומשמחת ברמות.

  • אלון  On יולי 20, 2010 at 8:46 am

    עוד לפני שהיא ידעה שהיא תהיה מרינה מקסמיליאן בלומין. חובה לצפות;

  • מיכל נוימן  On יולי 20, 2010 at 9:22 am

    מוזר מאד שמתוך הביצה הדלוחה שהיא כוכב נולד, הגיחה הפנינה הזאת.
    יש לה כשרון מעל ומעבר למה שנשמע בארץ בעשור האחרון!

  • Yulie Cohen  On יולי 20, 2010 at 9:24 am

    המזל כולו שלך דפנה שזכית לפגוש את הכישרון המדהים של מרינה. יצא לי להכיר אותה מגיל צעיר (בית ספר, בנות) והיא הייתה מוכשרת בטירוף כבר אז (כמובן) ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת עליה כאן ורק שמחה לקרוא שאולי החשש שעלה בי בשנה האחרונה ש"עשו" ממנה "כוכבת"/"סלב"/אובייקט למכירת פרסומות בתוכנית אוכל בטלוויזיה – אולי החשש הזה יכול לחלוף.
    YOU GO GIRL

  • אביגיל  On יולי 20, 2010 at 9:34 am

    וואוו!

  • ליידי דיליי  On יולי 20, 2010 at 9:53 am

    דפנה, איזה פוסט! עושה חשק אדיר לראות הופעה שלה בהקדם האפשרי! וליתר קוראי הבלוג בהמוניהם: חפשו ברשת את הביצוע הנפלא של מ.מ.ב, באנגלית, לשירה המצוין "מורין". ומרינה – בתקווה שהפוסט המפרגן הזה הובא לידיעתך: מה עם דיסק, מה עם דיסק, מה עם דיסק???

  • מאיה  On יולי 20, 2010 at 12:15 pm

    אכן כישרון שבא מהמקום הכי לא צפוי (המפעל שקרוי "כוכב נולד"); מדהים לראות איך היא עוברת ממרירות סטייל תיקי דיין לסקס אפיל סטייל ג'ניס ג'ופלין ובחזרה למרירות, פרפורמרית מעולה. תודה על הפוסט!

    • דפנה לוי  On יולי 20, 2010 at 6:18 pm

      מצטרפת לקריאה: מה עם דיסק, מה עם דיסק, מה עם דיסק???

  • רונית  On יולי 20, 2010 at 2:39 pm

    על כך שהיא פצצת כשרון אין עוררין, אבל השאלה מה עושים עם הכשרון אחרי שהוא מתפוצץ לכל עבר. ראיתי את ההופעה הראשונה שלה (ואף כתבתי על כך פוסט). היו שם שירים מרגשים עד דמעות וגם עיבודים גאוניים לשירים של אחרים. אבל היא עשתה רושם של ילדה מבולבת שצריכה מפיק חזק שיאסוף אותה, שיאמר לה על מה לוותר. שהכל היה יותר מדי – מורכב מדי, עמוס מדי, משתדל מדי. התפללתי לכמה רגעים של שעמום בתוך כל ההמולה הזו. כאילו מרוב כשרון היא לא יודעת איפה להתחיל ולסיים, לאן ללכת ועם מי.
    הצפיה בהופעה היתה ממש מעייפת, וזה עוד בלי להתייחס לנסיונות הנואשים שלה להפעיל את הקהל (ליצור ספונטניות, זה היה ממש נורא), ולגרום לו לשמוח ולמחוא כפיים ועוד ועוד.
    מקווה שמתישהו תתבגר, ולא תעשה יותר מדי סמים קשים בדרך.
    כל העת חשבתי על פצצת כשרון אחרת שראיתי שבועות קודם לכן באותו המקום – רונה קינן, וכמה נפלא היה אילו מרינה למדה כמה דברים שרונה כבר יודעת. אפילו ללבוש חולצה לבנה עם ג'ינס וקוקו במקום כל הנוצות והקשקושים והבלונד.

    • דפנה לוי  On יולי 20, 2010 at 3:55 pm

      בואיהנה, אולי תכניסי לינק לפוסט שאת כתבת עליה? תודה מראש.

  • itamarzo71  On יולי 20, 2010 at 2:54 pm

    אהבתי אותה מאוד, אבל בזמן האחרון יש תחושה שהיא קצת שורפת את עצמה בתקשורת. חבל

    • דפנה לוי  On יולי 20, 2010 at 3:53 pm

      למה אתה מתכוון שורפת את עצמה בתקשורת?

      ולרונית – דווקא אהבתי מאוד את הנצנצים והסרט מתנה והמופע קוסמות (היא שלפה מהפה שרשרת מטפחות אינסופית), בגלל התחושה שהיא לא מחויבת לשום מסגרת, והיא מסוגלת ואף עושה כל מה שבא לה. זה לא עייף אותי, זה הקסים אותי, בניגוד להרבה הופעות של אמנים טובים ומוכשרים שפשוט משעממים אותי כשהם על במה.
      כך או כך, מבחינתי מרינה היא תגלית כל כך משמחת (נו, אמרתי, הייתי בבועה אחרת), שהיה לי דחוף לצעוק את זה בקול רם.

      • רונית  On יולי 20, 2010 at 6:00 pm

        אבל דפנה, היא נון קונפירמיסטית בצורה כל כך קונפירמיסטית, לא? קצת כמו מתבגרת. יאללה! החיים הם קרנבל! אני האמנית המשוחררת והמעזה ואתם הקהל הבורגני המשועמם שלי!!
        אני מאד מבינה אותך – גם אני לא ראיתיה מעולם בכוכב נולד, ואחרי דיבורים רבים מצאתי אותה ביוטיוב ונפלתי לגמרי. היא סקסית, מוכשרת, מהממת, גדולה מהחיים וכו' וכו'. אבל נפלה בכל הבורות של אמן מתחיל שיורה בכל התותחים שלו בכל הכח. אחפש הלינק, גם אני כבר לא זוכרת..

  • רונית  On יולי 20, 2010 at 6:08 pm

    אילו היה לי זמן הייתי עורכת את הפוסט הזה, שגם הוא ארוך מדי (כן, גם לי לא תזיק יד בוטחת שתגיד לי מה לזרוק ומה להשאיר):
    http://cafe.themarker.com/post/1341627/

    • דפנה לוי  On יולי 20, 2010 at 6:23 pm

      אוף. הקפה דה מרקר שלך מרשה רק למשתמשים רשומים לקרוא את התוכן. יש משהו שאת יכולה לעשות בנידון? אולי לשלוח לי במייל את הטקסט? ואם אין לך חשק עזבי, אבל אשמח לקרוא.
      ובעניין הערתך הסוערת – לא התפעלתי מזה שהיא נון קונפרומיסטית. כשכתבתי שהיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה, התכוונתי לזה שיש לה כשרון וגם יכולת. אם היא רוצה לסלסל היא תסלסל ואם היא רוצה לגעת בשקט וברכות אז זה מה שהיא עושה, והיא מנגנת ורוקדת ומלחינה וצועקת ולוחשת – והכל בול, בלי חריקות, וגם אם היא רוצה לחרוק היא מסוגלת.
      לא מההעזה שלה מול מוסכמות ושמרנות התרגשתי. את יודעת יקירתי, אני זקנה מדי… השליטה המצוינת שלה בכל רפרטואר הניונאסים, זה מה שהפיל אותי.

  • galithatan  On יולי 20, 2010 at 6:10 pm

    אהממ לא כל כך התחברתי – אולי בגלל שגם קייט בוש לא עושה לי את זה? בכל אופן, העיקר שהצלחת להכניס מישהי חדשה לבועה הפרטית 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: