שוב פעם גבי אשכנזי

בחיי שאין לי שום יחס מיוחד לגבי אשכנזי. חוץ מ – אולי – איזו דחייה קלה מגברים במדים. פרט לזה, אני לא יודעת עליו יותר מדי, משום שלצערי כבר לפני כמה שנים פרשתי לתוך איזו בועה פנימית מוגנת ומדחיקה, שמסייעת לי לשרוד את החיים במדינה המאוד לא מתוקנת שלנו. הפרישה הזו חלקית, כי אחרי הכול אני עובדת בתקשורת, ויש לי כמה הטבעות שלא מאפשרות לי באמת לא לצרוך חדשות ולגבש דעה ומדי פעם להביע את דעתי בכתב, כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות, אבל אם אדרש לענות על חידון מהיר בעניין גבי אשכנזי אני מניחה שאוכל לשלוף משהו על גניבת אקדח, משהו על מכון כושר, הדחה של קצינים שחשבו שמדרגה מסוימת ומעלה מותר לשקר, אנטבה, ויכוח ציבורי על תקופת הכהונה שלו, ואיזה מאה בדיחות שרצות ברשת ומתחילות ב"גבי אשכנזי כל כך קרבי ש…"

כל זה לא הכין אותי למה שנאמר בגרפיטי הזה:

צילמתי את התמונה היום, בכרם התימנים, בדרך לשוק. יש בערך עוד חודש עד לחגים הגדולים (כמו שטרח לציין באוזנינו ישראל מהמרקים) ונראה שיש מי שמערבבים אמונה באמונה. מצד אחד, אפשר לקרוא כאן הצהרה פסימית: לנצח נאכל חרב, ורק האיש הזה והגדודים שהוא מוביל הם כיפת הברזל שעל ראשנו. ואפשרית גם פרשנות אופטימית: גבי אשכנזי הוא הוא התגלמותו של האל הכל יכול בבשר, וכל מה שנותר הוא להפנות אליו את תפילותינו ויש סיכוי שיענו. במקרה הזה, אגב, אני חייבת לציין שהוא פחות יפה מרוב הייצוגים של ישו (וגם של בודהה) המוכרים באומנות. אמנם מדובר בבולגרי רחב כתפיים, אבל איכשהו להוא עם התלתלים והקוצים על הראש היה יותר סטייל.