לאן נעלמים הגיקים?

קונסולת המשחקים של נינטנדו Wii חגגה לאחרונה יומולדת 4. במהלך השנים האלה נמכרו 71 מיליון קונסולות כאלה, מהם 30 מיליון בארה"ב בלבד, מה שהביא את כתב העת לתרבות מקוונת Wired לחגוג את נצחון הגיקים. למעשה, טוענים שם, מדובר בניצחון גדול מזה – כזה המוכיח שכולנו גיקים, שחובבי הטכנולוגיה, מכורי הגאדג'טים והמחשבים כבר אינם כת, מיעוט, מגזר, אלא זן שורד, שמתווה את הנורמה.

האמת היא שיש בזה משהו. רק שלשום שמעתי מישהו מצטט את בתו בת ה-20 שאינה עונדת שעון, כי היא לא מסוגלת להבין את ההתלהבות ממכשיר שהוא חד-שימושי. היא נולדה וגדלה בעולם דיגיטלי, ועשרות מיליונים כמוה מצפים, בשיא הטבעיות, למצוא את המולטי-פונקציונאליות ואת היכולת לתקשורת מידית רב כיוונית גם בתחומים אחרים בחייהם. למשל בספורט. משחקי טניס, באולינג, חתירה, הדיפת כדור ברזל או גולף ב"Wii" הם אטרקטיביים כל כך, לא רק משום שאין צורך לצאת מהבית ואפשר להדליק את המזגן אלא משום שהם דיגיטליים. וזה אומר שהתוצאות שלי, כשאני רצה, קופצת ומניפה את הזרועות, נרשמות, נמדדות, משוות לתוצאות של אחרים (כשאני מתחברת לרשת). אני יכולה לבצע מעקב מיידי אחרי שריפת הקלוריות שלי ושינויי המשקל ואני יכולה להחליף אווירה, תלבושת וענף ספורט בקליק. זה כל כך יותר מלהיב מלרוץ בפארק (עם כל הקרבה לטבע), ואם אני מתגעגעת למאמן שלי, Wii מספק לי אחד חלופי. למעשה, אני יכולה לעצב אותו באיזו דמות שנראית לי, וכדי לשמר את אלמנט ההפתעה, התוכנה משגרת אלי מדי פעם מאמן אחר, שמתנצל על כך שהקבוע לא יכול היה להגיע, ואפילו נוזף בי אם לא התאמנתי משך זמן ארוך.

צ'ארלי סורל, כתב Wired, מקטר במאמר שלו על כך שה"נורמליזציה" הזו של הטכנולוגיה, מביאה את החברות הגדולות להתעלם מהגיקים. כדי להפעיל את המכשירים הכי סקסיים של אפל, למשל, כבר לא חייבים להבין במערכות הפעלה, שמות של מעבדים או שפות תכנות (ביטוי פרה היסטורי ממש). והוא צודק. היום קל כל כך לאהוב טכנולוגיה, שאין צורך להשתייך לחוג סגור של מביני עניין. מספיק להפסיק לפחד. אתם מוזמנים לדבר על זה עם הרובוט הקשקשן הזה (וכן, יש לו יותר פונקציות מלפסיכולוג אנושי)

ובהזדמנות חגיגית זו, הנה מתכון לאפיית עוגת Wii – שימו לב שבשורה האחרונה אתם מוזהרים לא לאכול מהעוגה, שיש בה יותר כבלים מקמח. כמה גיקי, הא?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום אוגוסט 12, 2010 בשעה 9:48 am

    אין ספק, הגיקים ניצחו, או שמא ניצחנו…

  • מיכאל ז.  ביום אוגוסט 12, 2010 בשעה 10:03 am

    איזו נקודת מבט מקורית על שעון, מעולם לא חשבתי על העובדה שהיום מכשיר אלקטרוני (או מכני) לא יכולים לענות על פונקציה אחת בלבד, ללא תוספות, שידרוגים תקופתיים וגירסאות חדשות.
    מדהים איך נקודת המבט על חפצים השתנתה.
    לפני חודש הדגמתי לבנות שלי עוד משהו שילדים כבר לא מכירים: כשהסוללות בנגן המוסיקה שלנו (=ווקמן) התחילו להחלש, המוסיקה הפכה לאיטית, מזייפת ובעלת קול נמוך עד שגוועה. היום המצב הוא דיכוטומי: או שאפשר לשמוע mp3, או שלא. אין באמצע.

    • דפנה לוי  ביום אוגוסט 12, 2010 בשעה 10:26 am

      אנחנו כבר ממש מבוגרים, הא – מיכאל?…. גם לי יש ווקמן, אם כי הוא משמש להעברת קלטות למחשב.

      • מיכאל ז.  ביום אוגוסט 12, 2010 בשעה 11:40 am

        אה, הווקמן שלי הוא מוצג מוזיאוני ושימש להדגמה בלבד. אין לי קלטות כבר 13 שנים. הנגן שלי הוא הטלפון שיש עליו 1800 דיסקים מלאים.
        השבוע אנחנו עושים את הצעד האחרון: אין לנו יותר דיסקים בבית (מוסיקה או DVD). כל המוסיקה והסרטים יושבים על דיסק אחד בלבד שמחובר לטלוויזיה. הכל הפך לביטים. אין יותר שום דבר מוחשי שאפשר לגעת בו.
        ואת יודעת מה? רווח לי.

  • דני ססלר * Danny Sessler  ביום אוגוסט 12, 2010 בשעה 10:15 am

    צ צ צ …

    • דפנה לוי  ביום אוגוסט 12, 2010 בשעה 10:26 am

      אני לא באמת מקטרת על העילמות הגיקים, אתה יודע. מבחינתי יש שמחה גדולה בהתנרמלות הטכנולוגיה, ומי שעדיין רוצה מועדון סגור יכול ללכת ללמוד ראיית חשבון.

  • ליידי דיליי  ביום אוגוסט 13, 2010 בשעה 7:14 am

    עם כל הכבוד לגיקיזם, כחובבת אפיה אני מוכרחה להצר על כך שנטשנו בקלות רבה כל כך את ה-Vanilla Pod לטובת ה-IPod. אפילו סופר-נני הפכה לסופר-ננו. אללי.

  • galithatan  ביום אוגוסט 13, 2010 בשעה 3:16 pm

    מאוד גיקי, מאוד לא אני – אבל נהניתי מהפוסט. והשתעשעתי מהעוגה 🙂

  • העלמה עפרונית  ביום אוגוסט 13, 2010 בשעה 4:32 pm

    אני דווקא מעדיפה (כתפיסת עולם, ובטח שלא בכל מקרה ומקרה) להשתמש כמה שיותר במכשירים "ייעודיים". מוזיקה אני שומעת דרך הנגן (שתיאורטית גם יודע להקליט,אבל מעולם לא ניסיתי), בשביל לצלם אני משתמשת במצלמה, והטלפון שלי משמש כדי לדבר ולשלוח סמסים.
    מכשירים שעושים "הכל", בדרך כלל לא יעשו שום דבר "מצויין" (ובדרך כלל פוטנציאל הרגישות שלהם לפגיעה גדול יותר).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: