גברת סטיבן פריי מדברת

 

"שמחתי תמיד שלאשתי יש תחביב", כותב סטיבן פריי – האיש שכל אנגלופיל מתחיל מתאהב בו עד כלות, בהקדמה ליומן האישי של אשתו, שראה אור בבריטניה בימים אלה. "חשבתי שהיא עוסקת ברקמה. לא היה לי מושג שהיא כותבת ספר, והעובדה שהיא השתמשה בחוט ומחט במקום במקלדת של מחשב, רק כדי להמשיך ולהעמיד פנים מעידה על המחויבות והנחישות שלה…ואני גאה בה כל כך, באישה הקטנה".

פריי, בואו נבהיר למי שלא ממש מתעורר באמצע הלילה ומדקלם שורות מכתביו של הקומיקאי/סופר/שחקן הזה, אינו נשוי. הוא הומו, שבילה מחצית מחייו בכתיבה נגד זוגיות בכלל ויחסי מין בפרט. באוסף המאמרים שלו Paperweight נכלל גם מאמר שעורר רעש רב במולדתו, ובו הוא כותב כמה מגוחך הוא לכפות על אדם אחר את הקולות, ריחות הגוף, נוזלים ותנועות מחרידות או במילים אחרות: סקס זה פאתטי. ואז, כצפוי, הוא פגש מישהו, התאהב, גילה את חדוות הגופניות והודה שכל טיעוניו המנומקים שווים לתחת. פריי תמיד היה מספיק גדול כדי להודות בטעויות. בסוף שנות התשעים, אחרי שירד מהבמה באמצע עבודה על Cell Mates, מחזה של סיימון גריי, ונעלם, משאיר אחריו איזו הודעת התנצלות מגומגמת שבעקבותיה חרדו כולם שמא התאבד, הוא הכניס את עצמו למוסד ואחר כך גם עשה סרט על המאניה דיפרסיה שלו.

אז מאיפה פתאום צצה אשתו? כפי שכתבו בגארדיאן עם צאת הספר "היא דומה לו דמיון מדהים, והיא גם כותבת בלוג ומצייצת בטוויטר ממש כמוהו". וקוראים לה "עדנה" – ומותר להניח שזאת המחווה של פריי לדיים עדנה, האלטר אגו המהולל של בארי המפריז. נראה שפריי חשק בתאומת נפש נשית כזו, והמציא לו אחת. ומאחר שהוא איש מצחיק, גם האישה הקטנה יצאה מצחיקה למדי: היא טוענת שהיא נישאה לפריי לפני 16 שנה, ושיש להם "חמישה, או שישה או אולי שבעה ילדים", ושהיא לא האישה היחידה שעמה הוא שכב. היא אוהבת מאוד לבשל (עוגת גבינה עם פפאיה וברוקולי), והיא אומרת שיומן טוב, כמו זה שכתבה, צריך להיות בדיוק כמו בעלה: בן לוויה צמוד, מקור להשראה ורצוי גם קשור ברצועות עור.

בארץ המראה שבה מתקיימת הגברת עדנה פריי, סטיבן הוא מנקה חלונות שמתעניין בעיקר בכדורגל, קריאוקי, שווארמה וסרטי פורנו, ומזועזע מהרעיון שבנו הבכור רוצה ללמוד דרמה, במוסד לעבריינים צעירים שבו הוא לומד. הדיווחים השנונים שלה בטוויטר הביאו לה המוני מעריצים, אבל נדמה שבספר זה פחות מצחיק, פחות חד, פחות מבריק ויותר מרוח. מה שבכל זאת מחזיק את הבדיחה, זאת העובדה שהמיסס לחלוטין לא מודעת לכך שהיא נשואה לגאון מפורסם ומצליח, וכמו שאבחן יפה "הטלגרף"  בביקורת על הספר, גם פריי עצמו לא תמיד מודע לשיעור ההצלחה שלו. בThe Fry Chronicles, ספר זיכרונותיו האישיים שפורסם גם הוא בחודש שעבר, הוא מודה שבירכתי מוחו מזמזמת כל הזמן התהייה האם מישהו יגלה יום אחד שהוא בעצם לא כל כך מוצלח כמו שכולם חושבים. זה אולי המניע המרכזי במסע שלו מילדות, שהתאפיינה בהתמכרות לאבקה לבנה אחת (סוכר), לבגרות, שהתאפיינה בהתמכרות לאבקה לבנה אחרת (שהוא קורא לה "ק", וכמו שציינו בטלגרף, נראה שלא מדובר בקלגון).

השבוע פריי העלה לבלוג של עדנה מילים משלו לרפסודיה בוהמית של קווין, בצירוף התנצלות בפני פרדי מרקורי. המילים רומנטיות. עדנה מיבבת על התמכרותו של בעלה לפורנו, טוענת שהיא חולמת לשתות אתו כוס תה חביבה אבל הוא, מה לעשות, גורילה, ולבסוף נכנעת, רוכשת כרישה ונועצת אותה בישבנה, פניה פונות דרומה והיא מצפה לו שישוב מהפאב. תודו שדברים מופלאים קורים כשגבר כמו פריי מתחבר סוף סוף לצד הנשי שלו.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 10:58 am

    🙂 תודה
    עקבתי אחריה בטוויטר אבל לא הבנתי את הבדיחות אז הפסקתי.

    • דפנה לוי  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 8:10 pm

      היא כנראה אנגליה מאוד ואל תשכחי שהיא נולדה בראש של סטיבן פריי. זה לא מקום פשוט.

  • יעל ישראל  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 11:13 am

    יאללה, גם אני ממציאה לי בעל.

  • יפה  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 11:57 am

    כל השבוע הזה אפשר להקשיב לסטיבן פריי כשהוא קורא מספרו האחרון
    The Fry Chronicles
    Radio 4 BBC
    והוא מאלף מצחיק שנון חכם – חבל רק שהוא לא כל כך אוהב את ישראל ובאופן סדיר מבקר אותה בתקשורת.
    עוד יהודי שלא אוהב את עצמו במיוחד.
    another self hating Jew

    • טל  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 12:08 pm

      חשבת אולי שזה לא משנאה עצמית אלא משום שישראל באמת ראויה לביקורת? איך לכל הרוחות אנחנו אמורים לשפר משהו אם לא יבקרו אותנו? מה זה תמיד ההפך מאהבה?

  • יפה  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 2:27 pm

    כן, חשבתי ומקובל עלי כשישראלי שיושב בישראל מבקר את המדינה – ישראלי שמשרת בצבא, משלם מסים וכו

    אבל האם זה לגיטימי שמשהו(יהודי) שחי במדינה אחרת יבקר?

    היום זו "אופנה" בין יהודים נאורים, בעיקר בכל ענפי המידיה באנגליה. בשבוע שעבר היה זה במאי סרטים מייק לי שסרב לבקר בירושלים עקרונית אחרי שהיה אמור לבקר בפסטיבל(?) ועוד רבים אחרים.

    • אסתי  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 7:21 pm

      כלומר לפי ההגיון שלך, אין לי אפשרות לבקר את מדיניות ארה"ב נגיד בנושא האיראני או העיראקי, או את אנגליה בנושא הפלסטינאי?

    • דפנה לוי  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 8:12 pm

      לא רואה הרבה קשר בין הדברים. ביקורת היא דבר ראוי שיש לעודד, אם אנחנו רוצים שתהיה לנו תקווה לתקן משהו במקום הזה. לא? ולא משנה אם היא מגיעה מאשת הרמטכ"ל או ממצחצח נעליים באוזבקיסטן.

  • itamarzo71  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 4:18 pm

    הוא פשוט נהדרת. גם את

  • אסתי  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 7:20 pm

    אוף,
    איזה פוסט מענג.
    ואיך לא ידעתי שום דבר על ההתרחזויות האחרונות בחזית פריי. תודה דפנה.

  • דפנה לוי  ביום אוקטובר 29, 2010 בשעה 8:13 pm

    תודה אסתי. פריי באמת פעיל מאוד לאחרונה. אומרים שהוא גם רזה מאוד, אוכל אוכל בריאות ונראה לגמרי קליפורני…

  • ימימה  ביום אוקטובר 30, 2010 בשעה 12:31 am

    איזה כיף לקרוא! גם אני מאוהדי סטיבן פריי. תודה.

  • אלפונסו המקורי  ביום אוקטובר 30, 2010 בשעה 8:45 am

    קשה לבני אדם בעולם שלנו להשאר נורמלים
    מה גם שסופר זקוק לפרסומת חריגה ומענינת לקוראיו
    אני מאד אוהב את דיים עדנה המקורית
    ואם עדנה פריי אפילו מתקרבת אליה
    ודאי גם לה תהיה הצלחה
    מאחל לה מכל הלב
    אך האם פריי באמת היה זקוק לטריק הזה?

  • עידית  ביום אוקטובר 30, 2010 בשעה 9:28 am

    תודה. מענג, כמו כל הפוסטים שלך.

  • החתול של שרדינגר  ביום אוקטובר 31, 2010 בשעה 12:03 am

    "Thou Shalt Not Question Stephen Fry"
    מומלץ http://www.youtube.com/watch?v=yoN6XfyQsr4

    • דפנה לוי  ביום אוקטובר 31, 2010 בשעה 11:29 am

      תודה לשתיכן. ולחתול – איפשהו ברשת מסתובב גם שיר על מי אתה סטיבן פריי או משהו כזה, שאיזו להקה דרום אמריקאית כתבה עליו בזמן שנעלם ונראה על ידי תיירים אנגליים במעבורת לצרפת או משהו. אני אחפש ואם אמצא אעלה את זה כקונטרה.

  • דודו פלמה  ביום אוקטובר 31, 2010 בשעה 8:00 am

    יופי של פוסט.
    אני מת על סטיבן וההומור הדקדנטי המעודן שלו.
    באשר ליהודים שונאי עצמם, הרי שיש יהודים ששונאים את עצמם וישנם יהודים ששונאים יהודים ששונאים את עצמם. אני מעדיף את הסוג הראשון, כי הם לוקחים את השנאה שלהם באופן אישי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: