אמי וליאו עושים את זה באי-מייל

"טוב נגד רוח הצפון" הוא תופעה. הוא לא רומאן המכתבים הראשון וגם לא המשובח שבהם, אבל הוא עושה באי-מייל את מה שקודמיו עשו בהתפייטות ושירה (ויוני דואר). הקצב? המסתורין? משהו גרם למאות אלפי קוראים בכל העולם לחטוף אותו מהמדפים. ראיון עם המחבר – דניאל גלטאואר:

 

צילום: הרברט קורן

אם אמי וליאו, שני זרים שהגיעו לגמרי בטעות זה לתיבת המייל של האחר, יסקרנו אתכם, יש סיכוי שתקראו את "טוב נגד רוח הצפון" בשעה-שעתיים רצופות, ואולי אפילו תיאנחו בסוף, מנגבים קלות את העין מדמעה בלתי נראית. למרות שמו המוזר (התרגום מגרמנית חייב, כנראה, הסתרבלות מסוימת) מדובר בספר זליל, מהיר, מתוקתק ומתקתק, סנטימנטלי במידה. סוג של ספר-בנות אינטליגנטי שבעיבוד הקולנועי שלו (ואין ספק שיהיה כזה) אפשר היה ללהק, נגיד, את ג'וליה רוברטס מול, נגיד, ג'ונתן ריס מאיירס ולהעניק חלומות נעימים לצופים מכל המגדרים.

"טוב נגד רוח הצפון" הוא ספרו השלישי של דניאל גלטאואר, עיתונאי אוסטרי, אך הראשון שהפך לרב מכר בלא פחות מ – 33 מדינות והראשון שתורגם לעברית. המשכו – נו, ברור שיש לו המשך – "כל שבעת הגלים", עתיד לראות אור בשנה הבאה. ההמשך הזה נדרש משום שהספר הנוכחי מסתיים באניגמאטיות מסוימת. לא ברור מה עתידו של הקשר בין אמי וליאו, שהחל, כאמור, במקרה אך נמשך והעמיק למרות שעל פניו נדמה היה כי אין לו סיכוי להתחבר אי פעם למציאות החיים של השניים. גלטאואר חיבר רומן מכתבים קלאסי, שבו הדמויות מדברות לסירוגין, ומביאות בכל פעם נקודת מבט חדשה על אותם אירועים. אין פה פרוזה מרגשת, משום שהכתיבה קצרה, תמציתית ולרוב נעדרת ניואנסים, כמקובל בדואר האלקטרוני. מצד שני, גלטאואר לא חסך מקוראיו הפתעות והמסע שעורכים ביחד אמי (נשואה ומגדלת את ילדיו של בעלה) וליאו (אקדמאי רווק המנסה להתאושש מקשר שהתפרק) מצליח לשבות את הדמיון.

גלטאואר, בן 50, הוא עיתונאי אוסטרי. הוא נולד, גדל ומתגורר בווינה, אך מבלה חלקים גדולים מזמנו בבית הכפר שלו בוואלפירטל, אזור כפרי מבודד שאותו הוא מגדיר "גן עדן לכתיבה". הוא החל לכתוב בגיל צעיר מאוד, קודם שירי אהבה ואחר כך סיפורים קצרים. אחרי הלימודים (חינוך ותולדות האומנות) החל לעבוד כעיתונאי. הוא כתב בעיקר בתחומי החוק והמשפט וכן טור אישי הומוריסטי שפורסם בעמודו הראשון של היומון השמאלני הליבראלי "דר שטאנדרד". ספריו הקודמים זכו להצלחה בארצו, אך "טוב נגד רוח הצפון" עשה את ה"בום" שגלטאואר ייחל לו והמשכו, כך הוא מדווח, מצליח עוד יותר.

איך הוא מסביר את ההצלחה הזו? גלטאואר משוכנע שהוא פשוט קלע לרוח התקופה. סיפור האהבה בין אמי וליאו מתרחש בעולם וירטואלי, שבו השניים מפתחים קרבה גדולה ועם זאת נשארים מרוחקים, כמעט מנותקים זה מזה. השילוב הזה, הוא חושב, מוכר למרבית הקוראים לו, וגם אם לא, הרי לכולנו ישנו הרצון העז הזה למצוא נפש קרובה, ליצור קשר, וכמאמר השיר, לחוות מקרה שיקרה, אם אפשר, במקרה. הבחירה שלו בפורט הרזה והתמציתי הזה, המבוסס כולו על חילופי מיילים, הייתה – כך הוא אומר – כמעט מקרית. "חשבתי להתחיל את ההיכרות ביניהם במייל, בטעות, ואחר כך להמשיך לספר מה קורה להם בצורה של רומאן רגיל, סיפור. כתבתי כמה עמודים וגיליתי שאני ממש מתענג על הכתיבה הזו. לא רק שהיא לא מגבילה אותי, היא מושכת אותי, אז המשכתי לבנות את כל סיפור האהבה הזה באותה צורה. "

במהלך הקריאה נדמה היה לי שהגיבורים שלך מתבצרים בעולם הוירטואלי שלהם, כאילו שהם משוכנעים שמצאו שם, אצל הזר/ה בצד השני של המייל, משהו שהם חיפשו במציאות והם פוחדים שכל זה יעלם אם אי פעם יפגשו

"כשמנהלים רומן וירטואלי, באמת קשה מאוד לדעת אם המציאות תוכל להתחרות בו. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים. בעיקר בכימיה שנוצרת בין שני אנשים, והעובדה שהם יודעים לכתוב יפה לא מבטיחה שום דבר מעבר לזה…"

הספר מבוסס על ניסיון אישי שלך? היו לך רומנים וריטואליים?

"לא, מעולם לא היה לי קשר דומה לזה שנוצר בין ליאו ואמי. יכול להיות שזה מפני שרוב החיים הייתי במערכות יחסים ולא חיפשתי מישהו אחר באינטרנט. כתיבת הדמויות שלהם אפשרה לי להתנסות בסיפור כזה, ואני יודע שזה יכול היה לקרות גם לי, זה לא משהו שאני פוסל מראש.  אנשים שאתה פוגש באינטרנט יכולים בקלות רבה לעורר את הסקרנות שלך באמצעות מילים,  אתה יכול להתקרב מאוד אבל גם לשמור על מרחק. "

נדמה שהשניים האלה מסוגלים להיות כל כך רומנטיים ולחשוב שהם מצאו נפש תאומה, דווקא בגלל שהם בכלל לא מכירים ואולי לעולם לא יכירו…

"גם אני חשבתי ככה, ולכן סיימתי את הספר כמו שסיימתי… אבל אז כתבתי את ספר ההמשך  – בלחץ הקוראים שלא השלימו עם האפשרות שליאו ואמי לא יפגשו לעולם – שאני מקווה שיגיע אליכם בישראל בקרוב מאוד, ושם הם מקבלים הזדמנות נוספת להתקרב ולהכיר אחד את השני, ולהוציא את הרגשות שלהם מהעולם הוירטואלי אל העולם האמיתי".

הקפדת שכל ההתכתבות ביניהם תהיה קצרה מאוד. מכתבי אהבה מסורתיים, בעיקר בספרות, היו תמיד ארוכים, מפותלים ומלאים משפטים שדורות אחר כך אהבו לצטט…

"מיילים זה משהו אחר לגמרי ממכתבים רגילים. הם מיציגים עולם יותר מודרני, פחות מסובך, יותר גמיש ויותר ספונטני. אפשר לשלוח ולקבל אותם ברווחי זמן גדולים, כמו שמקובל היה במכתבים, ואפשר לענות בתוך שניות, אפשר באלף מילים ואפשר בחמש. חילופי הרגשות פה הרבה יותר מהירים וישירים מאשר כשמישהו מנסח מכתב ושולח אותו. זאת לא חייבת להיות מגבלה, אגב, אם לסופר מתחשק הוא יכול לנסח גם מיילים מאוד פואטיים…"

רומנים כאלה, שמתחילים ברשת, לא עוברים אחרי חמש דקות לטלפון?

"את צודקת, אבל שתי הדמויות שלי היו מאוד סבלניות וזהירות. שניהם רצו להימנע מהאכזבה שתבוא אולי כשייפגשו. אפילו שיחת טלפון נראתה להם מסוכנת מדי. הם פחדו לאבד משהו שנולד בטעות, אבל נראה להם כבר מהתחלה חשוב מדי. ההתכתבות הזו במייל הייתה משהו שהם לא הצליחו לוותר עליו, ולא יכלו להסתדר בלעדיו. חשבתי שזה נכון להשאיר את זה ככה, כי רציתי לספר על הפנטזיות שיש לכל אחד מאיתנו, על האופן שבו כל אחד מדמיין את השני וזה לא תמיד קשור למה שמתקיים במציאות, ועל הדרך שזה מאפשר לנו לחצות גבולות ולממש את הרצונות שלנו. זה משהו שאנחנו עושים לעתים קרובות גם בקשרים שמתקיימים בעולם שמחוץ לרשת".

יש מי שסבור שרומנים וריטואלים כאלה יכולים דווקא לתרום לחיזוק של קשרים שיש לנו בעולם האמיתי. מה אתה חושב?

"שזה תלוי באישיות ובמצב. יש מי שזה משלים להם הרפתקאות, דמיון ופנטזיות שחסרות להם עם בן הזוג האמיתי שלהם, ויש כאלה שזה יטלטל את מערכת היחסים שלהם וישבור אותה. זה בוודאי מעלה הרבה שאלות. "

אתה גבר רומנטי?

"כמובן! ואני חושב שכל אחד נושא בתוכו את האפשרות להיות רומנטי. רבים, בעיקר גברים, לא רוצים לחשוף את הרגשות האלה שלהם. גם אני מסוגל להתכנס בעצמי ולא לחשוף בפומבי את הפן הרומנטי שלי, אבל אני בוכה בסרטים ואני מתרגש מאוד ממוזיקה ובכלל נוטה לרגשנות גדולה. תני לי סיפור רומנטי ואת יכולה להיות בטוחה שיהיו דמעות".

אז מתבקשת השאלה, האם אתה – כמו הגיבורים שלך – חושב שלכל אחד מאיתנו מיועד "האחד", או שאתה חושב שגם אהבות גדולות נגמרות עם הזמן והשגרה?

"אני לא חושב שיש דבר כזה, "האחד", אבל אני גם לא חושב שאהבה חייבת בהכרח להיגמר יום אחד. אנשים יכולים ללמוד להיות יחד למרות שהם משתנים עם השנים. אפשר לראות את השינויים האלה ואפילו להעריך אותם. ברור ששום דבר לא מרגש כמו ההתחלה, שיש בה המון תשוקה, אבל גם בשלבים מאוחרים יותר אפשר ליהנות עם מי שאוהבים".

This article was first published in the Laisha Literature Supplement, but you heard about it here first.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On נובמבר 8, 2010 at 1:55 pm

    מזכיר לי את "גריפין וסאבין", הגרסה הוירטואלית…

    בכל אופן, כנראה שהוא באמת קלע לרוח התקופה.

    ההבטחה שלך לשעתיים קריאה מאוד קורצת 😉

    • דפנה לוי  On נובמבר 8, 2010 at 2:01 pm

      גריפין וסבין, הזכרת לי נשכחות… שם היה ערך מוסף של גרפיקה מעניינת…
      גלית, אני עדיין מחכה לתמונה של המדרכה בליסבון שעליה הערת משהו בפוסט קודם שלי.

  • נעמה  On נובמבר 9, 2010 at 2:52 am

    למקרא הכותרת כבר חשבתי שהתחלת לערב הורים… נשמע מתאים בדיוק לקריאה ברכבת בדרך ל ומשם.

  • דפנה לוי  On נובמבר 10, 2010 at 8:34 am

    הפעם לא ערבבתי הורים אם כי אני חייבת להשוויץ שאמא שלי בת ה82 דווקא קוראת קבועה וגם מגיבה כאן תמיד, אם כי בשם בדוי שלקח לי זמן לפענח…

Trackbacks

  • By ערוץ 8 - זה טוב לנו on נובמבר 30, 2010 at 4:18 pm

    […] שהם מחליפים באינטנסיביות? ב"טוב נגד רוח הצפון" של דניאל גלטאואר, בהוצאת כתר, זה בדיוק מה שקורה. הספר פורס את סיפור […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: