למה מינוי אישה לאלופה במטכ"ל משמח, אבל הרבה פחות משלל מינויים אחרים

השבוע נפל דבר בפיקוד העליון של צה"ל – אישה זכתה להתקדם לדרגת אלוף, לעמוד בראש מערך כוח האדם, ולקחת חלק שווה (לפחות מבחינה הירארכית) בהתוויית המדיניות של צבאנו שבע הקרבות. ההתרגשות מובנת – עוד תקרה שנדמה שהייתה עשויה זכוכית נפרצה. ומאחר שמדובר בגוף שכולנו – פחות או יותר – נקראות לשרת בו מתוקף החוק ולא משום שאלה שאיפות הקריירה או הפנאי שלנו – טוב לדעת שאט אט מסולקות ממנו עוד ועוד מוסכמות המקבעות נשים רק בתפקידי סיוע מסורתיים, החל בכנת קפה, דרך תמיכה נפשית וכלה במתן שירותי מין ללוחמים עייפים ומאובקים.

אני בטוחה שאורנה ברביבאי היא אישה מוכשרת ביותר. מאחר שהיא פורצת דרך, מותר גם להניח שהיכולות האישיות שלה גדולות פי כמה מאלה של מרבית הגברים שעל פניהם חלפה בדרכה לצמרת. כמו שאמרה פעם רוזאן בר: "כדי להצליח, אישה צריכה להוכיח שהיא מסוגלת לעשות הכול פי עשר יותר טוב מכל גבר. מזל שזה לא כל כך קשה". ברביבאי היא לבטח אישה יוצאת דופן, ואם להסתמך על הניסיון המצטבר של כל הנשים שאי פעם פגשתי (לא הרבה, אבל בכל זאת) מותר להניח שלא היה לה קל ואיש לא הגיש לה את הקידום שלה במתנה. כי צה"ל, מעצם מהותו, הוא גוף שובניסטי, כוחני, שאחראי לרבות מהתפישות המפלות נשים בחברה הישראלית. לא לבדו, כמובן – המיליטריזם הישראלי נהנה משך שנים רבות להתכרבל בחיקה החם של המסורת, ויחד הם יצרו חממה נאה המאפשרת לגברים להתפתח, לשאוף, להנהיג, להצטיין ולהיות נערצים, ולנשים לשמש קישוט וקהל בלבד. השילוב הזה של "צרכי ביטחון מעל לכל" ביחד עם הצו האלוהי המותיר את הנשים מציצות מאחורי הפרגוד בעוד הגברים מקבלים החלטות ועושים את המלאכה, היה כל כך חזק, שרק למעלה משישים שנה אחרי קום המדינה מצליחות נשים בודדות, נחושות ושאפתניות לפורר אותו, חלקית.

מאחר שהצבא הפך לכן שיגור אוטומטי המזניק בעלי תפקידים לעמדות מפתח במשק ובפוליטיקה הישראלית, מובן מאליו שחשוב לפתוח בו ערוצי קידום לנשים, שיוכלו לקבל את אותה הזדמנות ליצור קשרים ולבסס לעצמן קריירה עתידית. למרות זאת, אני חייבת להודות שמינויה של אלופה למטה הכללי משמח אותי הרבה פחות מכפי ששמח אותי מינוייה של דורית בייניש לתפקיד נשיאות בית המשפט העליון או מינוין של נשים לתפקידי מפתח במוסדות תרבות, באקדמיה ובמשרדי ממשלה.

הנשים האלה – החל בפרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, דרך גבריאלה שלו השגרירה באו"ם וכלה בעדה יונת כלת פרס נובל ולצדן שיירה ארוכה של נשים יוצרות, שרות, רוקדות, מציירות, כותבות ומתבטאות בעוצמה – הגיעו לאן שהגיעו לא דרך צה"ל. קידומן, הצלחותיהן האישיות והבולטות שלהן בחברה שלנו, תורמים לא מעט לצמצום ההשפעה המיליטריסטית של החברה האזרחית שלנו. בזכותן, הרבה יותר מאשר בזכות אלופות הפיקוד העתידיות, עוד תהיה לנו חברה שאפליה מגדרית  תהייה בה (רגע, רגע, הנה שנייה של נאיביות מלאת תקווה) בגדר קוריוז בלבד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On מאי 30, 2011 at 6:49 pm

    את לפחות מברכת אם כי מעט בחמיצות-זו כבר תופעה חריגה. הסיבה לאי הפרגון נובעת מהמשוואה הידועה פמיניזם=שמאל=אנטי ערכים לאומיים=סלידה מובנית מצה"ל=אי אהדה למשרתים בו. כל כך מוכר וכל כך עצוב.לא נורא נשים ימשיכו להתקדם גם במערכות שהשמאל סולד מהן-כמו יחידות משמר הגבול,יחידת עוז,ועוד. כבר היום מפלגת ישראל ביתנו מובילה במספר הנשים ברשימה ובוודאי יהיו עוד המון הישגים אמיתיים לזוועת המחנה הנכון

  • רונית  On מאי 30, 2011 at 9:08 pm

    כתבת נהדר, וגם רוזאן לא רעה.
    לייק.
    ומשה אתה מייגע.

  • נעמה  On מאי 31, 2011 at 12:17 am

    אינשאללה. אמן.

  • גיל  On מאי 31, 2011 at 6:34 am

    דפנה,
    הצלחתי לעקוב אחר קו המחשבה שלך עד שקבעת שהצלחותיהן של נשים יוצרות בזכות עצמן, הן תורמות הרבה יותר לצמצום האפליה המגדרית מאשר תרומתן של אלופות הפיקוד העתידיות.
    אני תמה מאוד איך את יכולה לקבוע את זה ומדוע את טוענת מראש לגבי יכולתה של ברביבאי ונשים נוספות כי היא תהיה קטנה יותר ותשפיע פחות על האפליה ?

    אני סבור שכל אשה בכל מקום שבו היא נמצאת, אם היא מעוניינת בכך, יכולה לסייע בצמצום האפליה, ואם היא לא מעוניינת, להנציח אותה. זה נכון לגבי פוליטיקאיות, נשים באקדמיה ובכל מקום אחר.

    אולי תנסי להסביר את הנקודה ?

    • דפנה לוי  On יוני 19, 2011 at 12:25 pm

      הבעתי את תקוותי שהשפעתן של נשים במגזר האזרחי תהיה גדולה יותר, משום שאני סולדת מההשפעה הצבאית על החברה שבתוכה אני חיה. ברור שכשהחברה היא מיליטריסטית וקלריקאלית כמו שלנו, מוטב שיהיו נשים גם בצמרות האלה, אבל אישית הייתי מקווה שהשפעתם של מוסדות צבא ודת תקטן עד למינימום.

  • רון  On מאי 31, 2011 at 4:29 pm

    יש הוכחות ברורות שגברים יותר מוצלחים מנשים לכן ההערה של רוזאן משעשעת אבל איו לה אחיזה במציאות כלומר לא רק שאשה היא לא פי 10 מגבר לרוב היא אפילו לא שווה לו בכול מקרה זה משמח אותי לקרוא את זה.

    • נעמה  On יוני 1, 2011 at 12:48 am

      אותך לגיליגן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: