לשיר זה כמו להיות ליבידו מזוקק

צילום: גליה אלוני דגן
 
במרכז המוזיקה של יפו מתקיימת בימים אלה סדנת הקיץ הבינלאומית של האופרה. זו השנה ה – 25 שבה מתקיימת הסדנה, שמפגישה זמרים לעתיד עם מורים גדולים ועם קולגות מכל העולם. המסגרת הרשמית כוללת העלאה של חמש אופרות – השנה אלה יהיו שיקוי אהבה של דוניצטי, לה בוהם של פוצ'יני, דון ג'ובאני של מוצרט, המדיום של ז'ן קרלו מנוטי ואריאדנה בנקסוס של ריכארד שטראוס. חוץ מאלה יהיו עוד ערבי מוזיקה מגוונים, אבל נדמה לי שההזדמנות האמיתית לראות משהו אחר לגמרי ניתנת בכיתות האמן. אתמול נכחיתי בכיתה כזו שהגישה ג'ואן דורנמן, מדריכה קולית ותיקה, מוערכת ומשובחת מאוד במטרופוליטן אופרה הניו יורקית. דורנמן היא המנהלת האומנותית של הסדנה מאז הקמתה והיא גם פרופרמית משובחת שתענוג לראות על הבמה. בכל כיתת אמן כזו, דורנמן פוגשת ארבעה או חמישה זמרים צעירים שמבצעים עבורה אריה אחת, על מנת לקבל ממנה הערות והארות. דורנמן – שחושיה המחודדים מעידים על כך שבעץ המשפחתי שלה מסתתרים נץ, שועל, חתול, ינשוף וצ'יטה – פותחת את בית החזה של מי שנראים בתחילה כמו שבלונות דהויות של זמרי אופרה ומוציאה מתוכם יצרים ופראות ורעב ותשוקה ופלרטטנות וכריזמה, כל מה שצריך כדי לכבוש את העולם בשירה.
דורנמן עושה את זה בנגיעות רכות ובהומור מנומס ובהרבה חוכמה. נדמה לי שאת העצות שלה כדאי לקחת גם לכל תחום אחר של יצירה: אל תנסו להיות נחמדים, תייצרו יופי מבלי לייצר בידור, תדברו אל מישהו – לא משנה אל מי, אבל אי אפשר להגיד שום דבר משמעותי אם לא מדברים אל אף אחד, אל תנסו להיות כמו מישהו אחר, אל תדברו על דברים שאתם לא מכירים, על כאבים שלא כאבתם, על מרירות שלא חוויתם, ותגידו רק את האמת, כי אם תחשבו רק על הקול שלכם ולא על מה שאתם אומרים בו איש לא ירצה להקשיב.
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גליה  On יולי 16, 2011 at 12:24 pm

    פוסטו מגיניפיקו. בראבו, אמורה!

  • גליה  On יולי 16, 2011 at 12:25 pm

    מגניפיקו, כמובן. האיטליקת שלי לא משהו.

    • דפנה לוי  On יולי 16, 2011 at 2:42 pm

      זה בסדר, גליה, האיטלקים אוהבים לקצץ בעיצורים (וגם באיסורים, גוד בלס דם).

  • שולמית אפפל  On יולי 16, 2011 at 2:39 pm

    כיתת אומן! לשים בתרמיל ולשמור כעצה לחיים

    • דפנה לוי  On יולי 16, 2011 at 2:43 pm

      מסתבר שלשיר, לכתוב או לבשל בורשט זה אותו דבר אם יש לך מספיק תשוקה.

  • איה  On יולי 16, 2011 at 2:41 pm

    הייתי פעם בסדנת הקיץ, בקהל כמובן, בסדנת אמן. ישבנו בשורה ראשונה, כמטר בערך מהזמרים, הם נכנסו והתחילו לשיר. והרגשתי ממש כמו הדף שהכה בי, כי זו הפעם הראשונה שצפיתי וושמעתי זמרי אופרה ממרחק כזה קטן. אפשר היה לחוש ממש את עוצמת הקול שלהם ששונה כל כך מאלה של זמרים אחרים. לחיות עם כזה קול זה משהו

    • דפנה לוי  On יולי 16, 2011 at 2:45 pm

      דורנמן דווקא ציינה את פרנק סינטרה ואת מריו לנצה כזמרים הכי מדהימים בעיניה אי פעם. נדמה לי שעוצמת הקול היא משנית ליכולת לעשות בו דברים.

      • איה  On יולי 16, 2011 at 6:21 pm

        נכון ברור. נזכרתי בהרגשה הזאת של עוצמת הקול, פיזית, מקרוב. זה די הימם אותי

  • שלומית לוי  On יולי 16, 2011 at 3:01 pm

    כל כך נכון. גם בכתיבה, גם כשרוקדים. מדוייק. יופי של פוסט.

  • Nir  On יולי 17, 2011 at 2:50 pm

    מחפש מורה לפיתוח קול…

  • benziv  On יולי 18, 2011 at 6:23 pm

    גם אני, גם אני הייתי…
    ג'ואן בעלת יכולות מדהימות, אהבתי את הקשר שלה עם הקהל. הוא רציף, זורם. לפעמים היה לי קשה לראות את הזמרים שהיא עוזרת להם. לא פשוט. ההשתנות היא תהליך כואב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: