מאה זה גיל מצוין לקפוץ מהחלון ולהתחיל חיים חדשים

 

לפני שנה, יונס יונסון החליט להיגמל ממנהג שוודי מסורתי: הנחת שקיק של טבק "סנוס" מתחת לשפה העליונה, ויניקתו הנינוחה במשך שעות. "מסיבות בריאותיות", הוא אומר. "הבטחתי לעצמי שאתחיל עם זה שוב ביום ההולדת המאה שלי! ואני מחכה לזה בכיליון עיניים. אני די בטוח שבאותו יום הולדת אשתה כוסית וויסקי. מכל הבחינות האחרות אני מתכנן להתנהג בדיוק כמו שאני מתנהג היום: אחיה בכפר ואנהל שיחות עם התרנגולות בלול".

העליצות והאופטימית החשודות האלה שמגלה יונסון בגיל 49 מקורן כנראה בעובדה שהאיש טלטל אך לפני שנתיים את חייו, טלטלה עזה למדי, שהביאה אותו למקום שממנו – כך הוא מדווח – הוא מרוצה מכפי שהיה אי פעם. יונסון, יליד שוודיה, היה עיתונאי, מפיק טלוויזיה ובעליה של חברה לייעוץ תקשורת. אחרי שהגיע יום אחד לרופא בעיצומו של התקף שנראה היה כמו התקף לב והתברר לו שמדובר בתוצאה ישירה של עומס, לחץ ומתח, הוא עזב את העבודה, התגרש, מכר את כל רכושו ועבר (עם ממון רב) לגור בפונטה תרזה, על גבול איטליה ושוויץ. שם הוא כתב תסריט – מכר אותו – וגם הפך אותו לספר. "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מכר כמיליון עותקים בשוודיה ויותר מזה בחמש שפות שלהן תורגם עד כה (21 מתרגמים נוספים רכונים עליו ממש ברגעים אלה) ובקרוב תפציע הגרסה הקולנועית.

"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" (כתר, משוודית: רות שפירא) הוא סיפור חמוץ מתוק, זליל מאוד ובעיקר מצחיק על גבר הפורש לבית אבות לאחר שניהל חיים סוערים מאוד ומתכוון למות בשקט. אלא שלתדהמתו, ולאכזבתו, גופו מסרב לחדול והוא מוצא את עצמו בלבן של ההכנות ליום הולדתו המאה. אלן קרלסון, שמלכתחילה לא השתלב בטבעיות בסביבת בית האבות, נמלט משם, וכשזר מסתורי מבקש ממנו לשמור על מזוודה (מסתורית לא פחות) הוא לוקח אותה ונעלם, ומוצא את עצמו במקום שמתאים לו הרבה יותר ממסיבת יום הולדת מאה: באמצע מלחמה בין שוטרים לכנופיית פושעים, נרדף על ידי בריונים מכל הסוגים, עיתונאים ואזרחים מהשורה. הוא מציל ממוות את פרנקו, אוכל הרינג ומללפון מלוח עם סטלין, נוכח לדעת שלהרברט איינשטיין, אחיו של, יש אינטיליגנציה של שק תפוחי אדמה, נשלח על ידי הרי טרומן לסין לפוצץ גשרים ונע ונד באורח פורסט-גאמפי לגמרי בין מאורעות היסטוריים שהוא מסייע לעיצובם.

ספרו של יונסון הוא ספר מסע מיוחד מאוד. מתחת לים הטיפוסים האקצנטריים בהם הוא מתובל –  כמצופה מספר שוודי שגיבורו איבד את שני הוריו בגיל צעיר ונותר חסר כל, מוקף בדורשי חוב, פרות ושלג – ומעבר לאירועים הבדיוניים שמרשה לעצמו יונסון לנטוע מאחורי הקלעים של ההיסטוריה, הולם תוף מרוחק אבל נחוש, שיונסון מתופף בו כאומר: החיים לא נגמרים, עד שהם לא נגמרים באמת, ובכל רגע נתון אפשר לעשות דברים שלא חלמתם שתוכלו לעשות. זה כנראה משהו שקרלסון, גיבור הספר, ויונסון, מחברו, מאמינים בו בכנות.

הגיבור שלך משנה את חייו בצורה דרמטית בגיל מאה, אבל במקרה. אתה עשית אותו דבר מבלי לחכות לסוף החיים, מבלי לחכות שהגורל יקבל את ההחלטות במקומך. איך עשית את זה? מה אתה יכול לייעץ למי שחולמים לשנות את החיים אבל אין להם אומץ…?

"פעם נהגתי לומר שאם אתה מתלבט אם לעשות או לא לעשות משהו, שינוי בחיים (כמו לצאת מהחלון ולהיעלם) זה סימן שאתה צריך לעשות את זה. איזה אפשרות אחרת תהיה לך לגלות שזאת הייתה טעות? ברור שזה לא תמיד קל, אבל אני מאמין שאחת הסיבות להצלחה הגדולה של הספר שלי, נוסעת מזה שהוא מעניק לאנשים אפשרות בריחה, בריחה מהחיים שלהם, מהמציאות שלהם. לא בריחה מוחלטת, אלא כזו שנמשכת 386 עמודים בערך. להרבה אנשים זה מספיק כדי להיווכח שהמציאות שלהם לא כל כך נוראה כמו שהם חשבו".

כשקוראים את עלילות אלן קרלסון, נדמה שהחיים באמת יכולים להתחיל בגיל מאה, או לפחות בכל רגע שנחליט.

"אני לא חושב שיש גיל שבו זה מאוחר מדי לקפוץ החוצה מהחלון ולעשות את מה שאתה רוצה באמת לעשות בחיים. אימא שלי כבר בת 83, יושבת בכסא גלגלים, ובחג המולד שעבר היא אמרה לי שבגלגול הבא שלה היא רוצה לנסוע לספארי באפריקה. כמה חודשים אחרי השיחה הזו, נסענו יחד לספארי באפריקה. בגלגול הנוכחי שלה!"

הגלגול הנוכחי של יונסון התחיל אחרת לגמרי משהמשיך. הוא אומר שתמיד רצה לכתוב ספר, אבל חיכה וחיכה ועסק בעיתונות במקום. לקח לו 47 שנה לכתוב את הספר הראשון, הוא אומר, אבל הוא שמח שהוא חיכה, משום שלו היה כותב את הרומן הראשון שלו בגיל צעיר הוא ללא ספק היה ספוג השפעות של כותבים אחרים: מארקס, קונדרה, קרואק, בוקובסקי. הוא משוכנע שלפני עשרים שנה הייתה סכנה מוחשית שיכתוב גרסה דהויה וקלושה של אלה. היום הוא כותב בקלות ומתוך עצמו, וכשהוא תקוע הוא מנקה את לול התרנגולות שלו. מסתבר שאין כמו פינוי צואת עופות כדי לגרום למוח לזרום בחופשיות.

קוראים רבים שואלים את יונסון מה הוא מתכנן בעתיד. הוא אומר להם שהוא חולם על הרוגע וחוסר הדאגה של גיבורו בן המאה, אבל משער שהוא עצמו ימשיך להתעניין בפוליטיקה ובנושאים חברתיים, ואולי אפילו ירצה בפני נוער, כדי לשכנע אותם שהחיים הם הרפתקה וככה צריך להתייחס אליהם. כעיתונאי הוא עבר שישה ולעתים שבעה ימים בשבוע, כמעט 16 שעות ביום, במשך עשרים שנה. הרופא שלו, כאמור, הזהיר אותו שמדובר בעבודה שהורגת אותו לאט, אבל בטוח, והוא מכר את החברה המצליחה שבבעלותו והפך למולטי- מיליונר. אלא שאז התברר לו שהוא חסר זהות. לא היה לו ברור מי הוא ומה הוא אמור לעשות עכשיו, ואז עלתה בו המחשבה שאם יכתוב ספר הוא לפחות יוכל לקרוא לעצמו סופר.

יש רגעים שבהם אתה מתגעגע לחייך הקודמים?

"לא, לא. אף פעם לא. החיים תמיד קצת יותר טובים מכפי שהיו לפניע שנה. אני בטוח שככה זה יימשך".

החרטה היחידה שעליה הוא מוכן לרמוז, קשורה לגירושיו, ולסבל שנגרם לבנו הקטן. בראיונות קודמים הוא אמר שהוא התקשה לשמוח בהצלחה הגדולה של הספר, בגלל הדאגה לילד, שכיום חי ביחד אתו, בבית שאליו עברו בחזרה משוויץ – באי השוודי גוטלנד שבים הבלטי.  רק אחרי שנרגעו הדברים בחזית המשפחתית, הוא יכול היה להתפנות ולחוש גאווה על מיליוני הקוראים שלו. "במידה מסוימת אני אפילו אסיר תודה על מה שקרה לנו במשפחה, כי זה נתן לפי פרספקטיבה נכונה על הדברים", הוא אומר.

את "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" הוא עיצב בהשראת חיבתו העמוקה להיסטוריה מודרנית ורגישותו לנושאים חברתיים. לתוך זה הוא יצק את נטייתו הטבעית להתפעל מהאבסורדים שהוא מגלה סביבו ואת ההערצה שלו לאנשים שסוללים לעצמם נתיב אישי בחיים. כמו, למשל, השכן שלו שהוא כלכלן צמרת וגם בעלים של מסלול קרטינג, מומחה להיפנוזה רפואית, מאמן ג'ודו ונהל מוזיאון. הם הכירו, אגב, כשיונסון רצה לקנות שמונה תרנגולות ולהקים לול, והשכנים אמרו לו לדבר עם האיש הזה, שמתמחה גם בגידול תרנגולות, כמובן. "לא יכולתי להשתמש בטיפוס כזה בספר, כי זה נראה מוגזם. אני אוסף טיפוסים, אני אוסף גורלות".

מאחר שהכתיבה של יונסון שנונה כל כך, מפתה לדמיין אותו כאיש מצחיק במיוחד, אלא שהוא – ריאליסט מפוכח – מעדיף לצטט בתגובה את מארק טווין שאמר משהו כמו "לאהוב ספר ולפגוש אחרי הקריאה את הסופר, זה בערך כמו לפגוש את האווז אחרי שגמרת להתענג על אכילת הכבד שלו". זאת גם הסיבה שהוא מעדיף לגור הרחק מן המון המתפעל, ולכתוב. "כרגע אני באמצע כתיבת הספר השני שלי", הוא מדווח. "אני מרשה לעצמי להשקיע שנה שלמה בכל ספר ומעריך שאכתוב ספר חדש אחת לשנתיים".

מלבד כתיבה, יש לך עוד חלומות שטרם הגשמת?

"אני חולם להשתקע פה, במקום המקסים שבו אני גר. כמה שפחות שינויים מעתה והלאה".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ruth spira  On נובמבר 3, 2011 at 11:07 am

    ראיון מקסים עם סופר מוכשר, מסקרן ויוצא דופן, שבתוקף היותי המתרגמת שלו לעברית יצא לי לבלות איתו ועם גיבוריו כמה חודשים אינטנסיביים ומהנים. רות שפירא

  • דודו פלמה  On נובמבר 3, 2011 at 12:45 pm

    נחמד להיות שבדי ולגור בים הבלטי. אה כן, וגם לכתוב ספר.

  • שרה ה  On נובמבר 3, 2011 at 12:57 pm

    דפנה דפנה אפשר כמעט לחשוב שגם את שבדית.

  • נעמה  On נובמבר 4, 2011 at 12:25 am

    אני בעד שינויים דרסטיים אחת לכמה שנים….:)

  • נעמה  On נובמבר 4, 2011 at 12:26 am

    אה, וכמובן, מאוד נהניתי מהרשומה. עושה חשק לדג הרינג וליקר תפוחים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: