יהושועאים פרועאים

בגרמנית קוראים לו Der Struwwelpeter וכששמעתי בגיל שלוש וארבע וחמש מפי סבתא שלי את הסיפורים המפחידים מאוד שנקשרו בשמו, לא שיערתי שאתקל בהם שוב עשרות שנים לאחר מכן, ברחובות לונדון ובמועדון תל אביבי, ושההנאה שלי מהם תהיה כל כך גדולה ומצוינת. יהושע פרוע, שטרובלפטר, יציר דמיונו של פסיכיאטר הילדים הגרמני ד"ר הינריך הופמן, לא היה בדיוק ממתק מרגיע של לפני השינה. אסופת השירים המחוזרים שלו, שנכתבה בשלהי המאה ה – 19, הגיעה ארצה במזוודותיהם של כל היקים שעלו ארצה – והם לא ראו סתירה בין ההתכרבלות הנעימה של לפני השינה לבין התכנים: הילדה שאהבה גפרורים שורפת את ביתה ועולה עמו השמימה; הילד החולמני מביט השמים, צונח לשלולית וטובע; האגודלו של מוצץ האצבע נגזר במספריים. 

איכשהו צלחתי את הסיפורים האלה, ואפילו זכרתי אותם בחיבה, את שטרובלפטר המקורי וגם את חבריו העבריים המאוחרים יותר, יהושע פרוע, יפתח המלוכלך, דורית הגפרורית, ברק המפונדרק, אפרים מביט לשמים ויובל המנוול ולכן המפגש המקרי אתם בלונדון, לפני עשר שנים בערך היה משמח מאוד. המחזמר המופלא Shockheaded Peter היה כרטיס הכניסה שלי לעולמם של הטייגר ליליז, אחת הלהקות הפרועות, המצחיקות, המפתיעות והמקוריות שהכרתי. הלהקה הלונדונית הזו הוקמה לפני קצת יותר מעשרים שנה על ידי מרטין ג'קס, הכותב, המלחין, המעבד והזמר הראשי של הטריו שגם מנגן בפסנתר, יוקללי, מפוחית פה, גיטרה ואקורדיאון ומופיע על הבמה כשפניו מאופרות באיפור לייצני. חבריו ללהקה לא פחות תיאטרליים ממנו. אדריאן סטאוט הקונטרה בסיסט מנגן גם על משור ושורה של חפצים מוזרים ואילו המתופף אדריאן יוז, שנראה כמו פקיד המלכה לעניני דואר רשום, גוהר במשך רוב המופע על מערכת מוזרה של תופים מיניאטורים שמהם משתלשלות תרנגולות פלסטיק צהובות, ומדי פעם מחליף את מקלות התיפוף שלו בעצמות עד לרגע שהוא הוא מפרק את המערכת כולה בהתקף חרחורים ונהמות.

הטייגר ליליז הופיעו לפני יומיים ב"ברבי". קשה לקרוא למופע שלהם קאמרי או מינימליסטי, משום שגם כשהם עולים על הבמה ללא מלווים, בלי סרטוני וידיאו אינטראקטיביים, בלי אפקטים של תפאורה מתניידת ובלי לוליינים (כל אלה ועוד כיכבו במופעים קודמים שלהם) האנרגיה שלהם נהדרת ולא מאפשרת רגעים מתים. המנעד הקולי של ג'קס נע בין דיים עדנה לתום וייטס. רגע אחד הוא מצפצף כאילו דרך לו היפופוטם על האשכים, ורגע לאחר מכן הוא נוחר כאילו הוא מנסה להבקיע דרך החוצה מתוך בטנו של אותו היפופוטם עצמו.

Ta Ta For Now

האיש הוא וירטואוז. לא רק משום שהוא זמר גדול, אלא משום שהוא משחק את השירים שלו ומשחק בקהל. המילים, רובן ככולן, עוסקות בצדדים האפלים של החיים: פדופילים בגינה ציבורית, מסוממים בתעלות ביוב, ילדים שהוריהם התעללו בהם, זונות שמחפשות אהבה ומוצאות מחלות מין, שתן והרואין וקוקאין ורצח של אלוהים והשטן – אבל יש גם שירים מצחיקים מאוד, כמו זה על הילד המאוהב בג'ירפה ומתוסכל מכך שהפות שלה הולך ומתרחק ממנו ככל שהיא גבוהה ("ואגינה בשמיים") ושירים הזויים לגמרי כמו אלה שהרכיבו את המופע "הרים של טירוף" – מופע משותף לטייגרז ולאלכסנדר האק (מ"איינשטורצאנדה נויבאוטן") המבוסס על סיפורי הזוועה של ה.פ. לאבקרופט.  בפרויקט האחרון שלהם הם לקחו חלק במחווה לRain Dogs של תום וייטס, ובאופן לא מפתיע הביצוע שלהם כולל שני משורים. מהרגע הראשון ידעתי שמדובר בלהקה עם שיניים, אבל בהאזנה מעמיקה יותר מתברר שיש להם גם המון לב.