הלא-גיבור-על הכי מצליח בטלוויזיה (ראיון עם יו לורי על "האוס" ועוד קצת)

הפרסומת ל"לוריאל" היא כנראה החותמת הרשמית. יו לורי (שעל פי עדותה של אמה תומפסון אהב תמיד להעמיד פנים שהוא אחד הגברים הקשוחים, המסוקסים והמסתוריים שגברים אחרים היו מתים להיות) הגיע למעמד של סופרסטאר. האיש משחק (בהצלחה היסטרית את "ד"ר האוס") ומנגן (ולפני מספר חודשים השיק דיסק ג'אז-בלוז ראשון), חלקים נרחבים מאחוזות ההומור הבריטי רשומים על שמו (ביחד עם שותפו הנצחי סטיבן פריי), מלכת בריטניה העניקה לו תואר כבוד (OBE) ורשימת הפרסים שקיבל ארוכה מכדי לצטט בכתבה. ועכשיו הוא מפרסם מוצרי טיפוח, אקט שרק מאצ'ו אולטימטיבי, כזה שגם קלינט איסטווד ממצמץ לעומתו בקנאה, יכול לעשות.

אה, וגם – הספר הראשון שלו "מכירת חיסול" תורגם זה עתה לעברית. לורי כתב אותו לפני למעלה מ – 16 שנה, וכבר הספיק לפרסם אחריו את "חייל של נייר", שכמו "מכירת חיסול" גם הוא ספר מתח – ריגול הומוריסטי. וזה לא שלורי מתכנן קריירה של סופר דווקא. צבר הכישרונות שלו פשוט לא מניח לו לשקוט. כשהוא לא מצלם (בקליפורניה) הוא מלחין או מקליט או מופיע (עם להקה שלמה של מוזיקאים שהם גם כוכבי טלוויזיה בארה"ב) וגם כותב. הגיבור שלו ב"מכירת חיסול" (עם עובד, תרגום: יעל אכמון) תומאס לאנג, חייל בדימוס המסתבך בפרשיית סחר בנשק חובקת עולם, הוא בדיוק האולטרא גיבור, האופנוען הגברי להחריד, שמתאים ללורי להמציא. אחד שמחסל את הרעים ומשאיר אחריו שובל ברור של בדיחות סרקסטיות. לורי, שסיפר בראיונות על מאבק מתמשך בדיכאון, משתמש כל חייו באותו נשק עצמו. האיש שהגיע למשחק כמעט במקרה, אחרי שהקריירה שלו כחותר ספורטיבי עם חלומות אולימפיים נקטעה באיבה (בגלל מחלת הנשיקה) הוא הצטרף לקבוצת הדרמה של הסטודנטים בקיימברידג', שם כיכבו שמות מהוללים כמו תומפסון ופריי – והשאר היסטוריה.

לורי, בן 53, יליד אוקספורד, הוא צעיר האחים במשפחה שכללה שני בנים ושתי בנות. אביו, אגב, היה רופא וגם חותר שאפילו זכה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון 1948. הוא זכה להשכלה משובחת (פנימיית איטון, תואר בארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה בקיימברידג') וניצל כל מילימטר של היכרות קרובה עם האצולה הבריטית כשגילם דמויות נפלאות כמו ברטי ווסטר בסדרת המופת "ג'יבס וְוּסטר" או הנסיך ג'ורג' השלישי בסדרת-העוד-יותר-מופת "עלילות הפתן השחור ובסרטים כמו "החברים של פיטר" או "על תבונה ורגישות". הבי בי סי הימר עליו ועל פריי כשהיו צעירים אנונימיים ונתן להם תוכנית משלהם ("קטעים של פריי ולורי") שהפכה ללהיט, למרות שצמד כוכביה התגלו כחיות במה חסרות נימוס, כבוד לרשויות או מעצורים ובעיקר כמצחיקים להחריד. הוא נשוי ואב לצ'ארלי, ביל ורבקה ומאז 2004, אז החלה משודרת הסדרה "האוס" הוא לא יכול לעבור ברחוב כמעט בשום מדינה בעולם המערבי, כולל יפן, מבלי שגדודי מעריצים ישעטו אחריו בצרחות חדווה.

"האוס", הסדרה שהפכה אותו לגיבור על (ואם להאמין לטי וי גייד האמריקאי גם לכוכב היקר ביותר כרגע, המקבל כמעט חצי מיליון דולר לפרק), תובעת מלורי כמעט את שעותיו. לצורך הצילומים הוא מבלה לפחות 9 חודשים בשנה בארה"ב ומחזיק גם שם אופנוע כבד (בריטי), כמו בבית. העונה הנוכחית (השמינית) שלה, היא כנראה האחרונה, ויש ללורי לא מעט תכניות לאח"כ. "אני מקווה לחזור לכתוב אחרי האוס", הוא אומר השבוע בראיון. "הכתיבה היא עיסוק שמתאפשר בשעות יותר תרבותיות מצילומי טלוויזיה ולא צריך להקפיד על לבוש או הגיינה אישית. כשכתבתי את "מכירת חיסול" חשבתי על חמישה או שישה ספרי המשך. יהיה לי הרבה מה לעשות, בכל בוקר, החל מעשר, בפיג'מה".

ומה לגבי מוזיקה? לא מזמן הוצאת דיסק ראשון – איך אתה בכלל מחליט באיזה מכישרונותיך המרובים להשקיע?

"בדרך כלל אני פשוט עובד על מה שמונח לפניי. אם יש בחדר פסנתר, אני מנגן או מנסה לנגן. אם יש מכונת כתיבה, אני אכתוב, או אנסה לכתוב. אם יש בחדר טרמפולינה… נו, טוב, את מבינה, נכון? אני לא ממש מתכנן דברים, אם בכלל. יש לי סוכנים ומנהלים שמדברים על פרויקטים שיתרחשו בעוד חודשים או שנים – אבל אני מתקשה מאוד להאמין שיש דבר כזה, עתיד. ההווה מספיק מסובך לי".

 לורי (בבור) עם פריי (הקסום) בימיהם הראשונים בטלוויזיה

לא מזמן צילמת תוכנית חגיגית עם סטיבן פריי, במלאת 20 שנה לשיתוף הפעולה שלכם. איך נשארתם חברים כל כך קרובים כל השנים? שניכם בעסקי טלוויזיה וקולנוע, בתחומים שיש בהם כל כך הרבה אגו וקנאה ויריבות…

"עבדנו יחד כי הצלחנו להצחיק זה את זה. זה כל העניין. אני לא חושב שהייתה בינינו אי פעם תחרות, מלבד אולי כששיחקנו שחמט או דמקה. האמת היא שכשהיינו משחקים, זה היה מכניס את שנינו לכזה מתח, שהיינו חייבים להפסיק עם זה לתקופה. סטיבן עדיין חייב לי 4 מיליון ליש"ט, אלה חובות הדמקה שלו מחופשה שבילינו יחד בכרתים לפני עשרים שנה. הוא אומר שהצ'ק בדואר".

האם אני צודקת כשאני רואה בכם צמד ששינה לגמרי את ההומור בטלוויזיה הבריטית?

"זה מאוד מחמיא לי, אבל אני לא בטוח שזה נכון. ניסינו לכבוש לעצמנו מקום בהיסטוריה הארוכה, העשירה והמוצלחת של מערכוני הטלוויזיה הבריטיים – מסורת ששנינו תמיד אהבנו ועדיין אוהבים. גדלנו על הגונס (פיטר סלרס וספייק מיליגן), על פיטר קוק ודדלי מור, על מונטי פייטון ועל הגודיז. אלה קומיקאים שמטילים צל ענק, כולם. "

תיארת לך שאי פעם תככב בסדרה בינלאומית כל כך מצליחה כמו "האוס"? הדמות המאצ'ואיסטית של גרגורי האוס שונה מאוד מהטיפוסים האנגלים-טמבלים-מגוחכים שעשית עד אז…

"ההצלחה של האוס הפתיעה אותי, אבל לא איכות הסדרה. מרגע שהתחלתי לקרוא את התסריט הראשון, מהעמודים הראשונים אפילו, ידעתי שזאת תהיה סדרה טובה. לא חשבתי על הפן הזה, של סופר-גיבור, למרות שידעתי תמיד שהאמריקאים (במקרה הזה – הקנדים) אוהבים לכתוב על אנשים שהם מעריצים, דמויות שהם היו רוצים להיות. כותבים בריטים כותבים לעתים קרובות מתוך נקמה, בניסיון למצוא פיצוי על עגמת נפש וסבל שהם עברו בבית או בבית הספר. זה לא רע, אבל ככה לא נולדים גיבורי על. הגיבורים הגדולים הבריטיים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם הם שרלוק הולמס, ג'ימס בונד והארי פוטר. לאמריקאים יש אלפים כאלה".

אם כבר מדברים על אמריקאים – איך אתה מצליח להישמע כל כך אמריקאי בסדרה?

"אני עובד על זה. אני עושה הרבה מאוד חזרות. אף פעם לא ניסיתי לשכנע את המפיקים לשנות את המוצא של ד"ר האוס, אם כי לפני הפיילוט ניסינו את זה ומיד זנחנו את הרעיון. אני חושב שכולנו הבנו שהדמות גם ככה די קשה לעיכול לקהל האמריקאי, קשה להם לחבב אותו ולהבין אותו, ולא צריך שהוא יהיה גם זר דפוק בנוסף לכל".

יש לך תפקיד שאתה חולם לגלם ועוד לא יצא לך?

"אין תפקיד שעליו אני חולם. לא ממש. אני חושב שאני אדע שיש תפקיד כזה כשאתקל בו. "האוס" הוא התפקיד הכי חלומי שנתקלתי בו, החלום שכל שחקן יכול לקוות שיתגשם".

יש לך תכניות לחזור אי פעם לקומדיה?

"אני לא חושב על זה בתור חזרה. "האוס" היא תוכנית מצחיקה יותר מרוב התוכניות שמשודרות בימים אלה בטלוויזיה, ויש לי מזל גדול שיש לי הזדמנות לשחק תפקיד שמכיל כל כך הרבה רבדים וגוונים. יש בסדרה שנינות, סלפסטיק, טרגדיה, חרדות, הירואיות. הכול".

 

חברו הטוב של לורי, פריי, מגיע ארצה מדי פעם. גם הספרים שלו ("היפופוטם", "עושים היסטוריה") תורגמו לעברית, ויש לו משפחה בישראל. גם ללורי, מסתבר, או ליתר דיוק – לאשתו. למרות זאת לא יצא לו עדיין לבקר כאן, ו"מכירת חיסול" לא זוכה למסע יחצנות שיביא אותו לכאן בקרוב. "תוכניות לבקר בישראל? " הוא אומר. "לא כרגע, לצערי הרבה. אחרי ש"האוס" תרד, אני מתכנן לנסוע להרבה מקומות, לאורך ולרוחב כדור הארץ".

 ** ]ורסם במדור הספרים של לאישה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עינת ניב  On מרץ 25, 2012 at 11:38 pm

    שיחקתותה
    עינת

  • Ronit Kfir  On מרץ 26, 2012 at 12:10 am

    אוי אני מקווה שלפעמים את מקנאת בעצמך, איזו עבודה נהדרת יש לך.

  • יעל  On מרץ 26, 2012 at 12:40 am

    בואי נחכה לשניהם או לאחד מהם, איפשהו בצד הדרך, אם לא לאורכו ורוחבו של הכדור…

  • איתי בנר  On מרץ 26, 2012 at 8:38 am

    מה שרונית אמרה

  • אסתי סגל  On מרץ 26, 2012 at 10:07 am

    אוף איזה עונג על הבוקר.
    וגם קנאה מטורפת.
    את ראיינת את יו לורי?
    ואני חוזרת – את ראיינת את יו לורי?

    תודה על ראיון מקסים ומעורר השראה (אגב, לא נפלתי ממכירת חיסול, וזה בלשון המעטה)

    • דפנה לוי  On מרץ 31, 2012 at 8:58 am

      מסכימה איתך. ספר בינוני מאוד, אבל איש כריזמטי ביותר

  • דוד שליט  On מרץ 26, 2012 at 12:47 pm

    סחטין על הראיון. תמיד שברתי את הראש לפני ראיונות עם כאלה שרואיינו לעייפה, ואיך לעשות את זה לא באנאלי, ואת עושה את זה באלגנטיות. אולי תביאי איזה פוסט על אמנות הראיון?

  • מאור  On מרץ 26, 2012 at 5:46 pm

    יו לורי לא נראה טוב.

  • מעריצה של יו לורי  On יוני 15, 2012 at 2:40 pm

    תודה על הכתבה ,רק בבקשה צריך לדייק בכמה עובדות

    1. את הספר השני לורי מעולם לא כתב. הוא התכוון לכתוב, אך הצילומים ב"האוס" לא אפשרו לו
    2. עם סטיבן פריי הם חגגו 30 שנה ולא 20 (הם נפגשו בקמברידג' בתחילת שנות ה- 80)
    3. הלהקה שלורי מנגם אתה נקראת The Copper Bottom Band והם פשוט מוזיקאים מעולים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: