כששואלים מחשב מה זאת אהבה

הא'צינס

ניל באסט הפסיק לפנות לאבא שלו בתואר "אבא", כשהאחרון התאבד. זה נשמע לו סנטימנטלי מדי, וכל ההתמודדות הזו עם רגשות לא הייתה לו נוחה. אלא שהוא לא הפסיק לשוחח אתו. שיחות קצרות בהתחלה, שהלכו והתארכו, ולעתים קרובות גם הפתיעו אותו. ניל באסט עובד בעמק הסיליקון, בחברה שמנסה ליצור מחשב שיש לו מודעות, ואת המודעות הזו הוא שואל מאבא שלו, שאת היומנים העמוסים והמפורטים שלו הוא מזין לתוככי המוח של המחשב, וזה, בתגובה, מהמהם, מזמזם ומנהל אתו שיחות עמוקות יותר מאלה שניהל אי פעם עם אביו החי.

ניל באסט, גיבור "אהבה, תיאוריה זמנית", הוא גיבור מאוד עכשווי ומעודכן – גרוש בן שלושימומשהו, שנע ונד בין עולם הבינה המלאכותית לחיי הבארים והדייטים של סן פרנציסקו – הוא שנון, הוא רגיש, הוא מוכן לשקר כדי למצוא לעצמו סטוצים, הוא פתיין, יש לו מערכות יחסים לא סגורות, הוא הולך לקבוצת תמיכה שבה גברים לומדים איך למצוא את הדגדגן, והוא מנסה לפרק לאט, ולא תמיד בהצלחה, את המטענים הרגשיים הכבדים של ילדותו. מפתה להשוות אליו את סקוט האצ'ינס, מחבר "אהבה, תיאוריה זמנית" (כתר, מאנגלית: עידית שורר) בגלל הדמיון החיצוני הרב, אלא שהאצ'ינס, שזהו ספר הביכורים שלו, מכחיש.

האצ'ינס, יליד ארקנסו, בן 39, פרסם לפני הרומן הזה סיפורים קצרים במיטב הבמות הספרותיות של ארה"ב, החל ב"אסקוויר" וכלה בניו יורק טיימז, וכצפוי זכה לביקורות גדושות בסופרלטיבים. כיום הוא מתגורר בסן פרנציסקו, מלמד כתיבה יוצרת ב"סטנפורד" ואת שיחת הווידיאו שלנו הוא מנהל מפריז, שם הוא מבלה תקופה ב"סיטה", כאמן השקוע בכתיבת ספרו הבא. וכן, הוא נשוי. כשהתחיל לכתוב את הספר הוא היה רווק, והתקופה הזו בחיי גברים שלדבריו זוכה בדרך כלל לייצוג רק בקומדיות או בקומיקס, עניינה אותו, אבל בינתיים פגש, התאהב, התחתן וגו'.

צירו המרכזי של הספר הוא, כאמור, הניסיון ליצור מחשב שיוכל לעבור בקלות את "מבחן טורינג" – אתגר למתכנתים המנסים לכתוב תוכנה שתוכל לנהל תכתובת שתיצור אצל הצד השני רושם שמדובר במענה אנושי. במילים אחרות: תוכנה שתוכל להיות גמישה, להשתמש באסוציאציות, לשאול שאלות לא צפויות ולהשתמש במשפטים מורכבים שנשענים על מקורות מידע גלויים וסמויים. במקרה של ניל באסט המחשב אמור ללמוד לעשות את כל זה, מתוך היומנים של אבא שלו, שהוא מזין לזיכרון שלו – למעלה מחמשת אלפים עמודים שמתוכם המחשב שואב את קולו של ד"ר באסט המנוח, שהתאבד כשבנו היה בן 19 בלבד. היומנים האלה מכילים את כל מגוון החוויות האנושיות, וניל כמובן מנסה לדלות מתוכם, באמצעות שיחות שהופכות מוזרות יותר ויותר עם מחשב, למה אבא שלו בחר למות, והאם הוא אהב אותו. ניל מבלה שעות במעבדה עם "דרבאס" כפי שמכונה המחשב, עם מתכנת אינדונזי וגם גאון אירופאי קשיש, הנרי ליבורנו – צוות שחולק איזו תחושה יהירה של יכולת לגלות במכונה את מה שעושה את כולנו אנושיים.

וזאת אולי השאלה האמתית שעומדת במרכז "אהבה, תיאוריה זמנית". כי האצ'ינס, אחרי שגמר ללהטט בשאלות של מודעות ותבניות חשיבה, ואחרי שגמר לבנות את התפאורה המושלמת לחיי המטרוסקסואל שיש לו דירה מפוארת, גאדג'טים משוכללים ונוף קליפורני נפלא מהחלון – מתעניין בפן האנושי של הסיפור, והוא מסכים לגמרי עם האמירה המפורסמת של צ'כוב, שלפיה תפקידו של כל אמן הוא לשאול שאלות, ולא לספק תשובות.

"הספר נולד מתוך פנקס שבתוכו כתבתי את ההתרשמויות שלי מהחיים בסן פרנציסקו", מספר האצ'ינס. "כשרק הגעתי לכאן עבדתי בכל מיני עבודות, הייתי מלצר, עבדתי בבנייה, עבדתי בבנייה, עבדתי כברמן, והיו לי כל מיני מחשבות על החיים בעיר, שיש לה תפקיד גדול מאוד בספר. מעולם לא עבדתי בהיי טק, אבל אי אפשר לחיות פה בלי להיחשף לתחום, וכשנתקלתי בנושא של בינה מלאכותית, פתאום הכל התגבש לסיפור אחד".

בתרבות הפופולארית מחשבים שלומדים לחשוב כמו בני אדם מובילים תמיד לאיזה אסון, משהו מרושע נורא שקורה, מכונות שמחסלות את כל מה שאנושי בתרבות שלנו…

"זה מעניין שאנחנו תמיד מדמיינים עתיד נורא ואיום, גרוע בהרבה מההווה שלנו. אני לא חושב שבינה מלאכותית עדיין נחשבת למין חזון עתידני כזה, זה נושא שהפך מזמן למיינסטרימי. תראי את גוגל, הם חושבים על עצמם כעל מין בינה מלאכותית, ואם חושבים על המוח האנושי כעל סוג של מחשב, אין סיבה לא לדמיין עתיד שבו מחשב עשוי סיליקון יהיה מסוגל לעשות כל מה שהמוח יכול. אבל נדמה לי שיעברו עוד שנים רבות עד שיהיו מחשבים שיוכלו ממש "לחשוב" כמונו. אני עצמי שימשתי שופט בניו יורק במבחן טורינג של כמה תוכנות, ואף אחת מהן לא הייתה ממש משכנעת. השפה האנושית מורכבת מאוד, ואנחנו עדיין לא מבינים בדיוק מה אנחנו בעצם עושים כשאנחנו מדברים אלה עם אלה, משתמשים בשפה. מחשבים הם לא יצורים חברתיים במהותם אז אני מניח שיהיה לנו קשה להפוך אותם לכאלה שמביעים רגשות, למשל. "

מחשבים שיוכלו לאהוב?…

"אם בשלב מסוים נבין לגמרי את הרגשות שלנו, ונוכל לבנות מודל מושלם שעל פי נוכל לבנות מחשב, אז למה לא? כרגע יש לנו רק מושג קלוש ועמום ביותר על האופן שבו רקמות אנושיות מעבירות מידע, על האופן שבו המוח מתפקד. אנחנו מאוד רחוקים מהבנה מושלמת של כל זה".

האצ'ינס מצליח לשזור בטבעיות את התהיות האלה שלו על שכלתנות ותבניות מחשבה עם תהיות אחרות על אהבה וסקס, למשל. הגיבור שלו מחפש בת זוג באתר הכרויות בתהליך שהאצ'ינס מגדיר כ"ניסיון לבצע את הרכישה המושלמת מתוך קטלוג, ממש כמו שמחפשים מוצר שימלא את הצרכים שלך, ישתלב בחיים שלך, יתאים לסגנון שלך. ניל מוצא ככה את האישה שאמורה להתאים לו, אלא שהחיים מחוץ לאינטרנט מפתיעים אותו כשהוא פוגש אישה אחרת, ששום דבר בה לא נראה מתאים ובכל זאת…"

ה"תיאוריה הזמנית" שבכותרת הספר קשורה, כמובן, לחיבור הזה, בין החיים האישיים, הרגשיים, הלא מדויקים, הלא ניתנים לתכנון אמיתי, לבין המדע והפער בין הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות אישיות, אינטואיטיביות לעומת בחינה מדעית לוגית של תאוריות מדעיות. האם הוא מתכוון לומר שממש כמו שאנחנו אמורים להתייחס למחשב מתוחכם מספיק שיוצר בנו רושם של מחשבה אמיתית כאילו הוא "חושב", כך אנחנו אמורים להתייחס למה שנראה כמו אהבה כאילו הוא הדבר עצמו? האצ'ינס צוחק. "זאת אחת האפשרויות. רציתי לשאול את השאלה הזאת, ולא בהכרח לענות. אני מעדיף שהקוראים שלי יתחבטו בזה ויענו לעצמם".

זה פרויקט שאפתני מאוד לספר ביכורים

"אני שמח שזאת התחושה. כתבתי לא מעט סיפורים לפני שהעזתי לנעוץ שיניים ברומן שלם. בימים אלה אני כבר כותב את הרומן הבא, ונדמה לי שהוא אפילו יותר שאפתני. הוא מתרחש, כמובן, גם בקליפורניה משום שאני נמשך לנופים האלה ולתרבות הזאת וחי בתוכם ויש להם משמעות גדולה בחיי. פה אפשר למצוא הדים לכל החלומות האמריקאים הגדולים, רק בעוצמה כפולה מבכל מקום אחר. והוא מתרחש במהלך יותר ממאה שנה ועוסק בנושאים קטנים, את יודעת, כמו אהבה ונישואים והחלום האמריקאי ומדע. ואת יודעת כמה שאפתני זה יהיה? הדמות הראשית שלי הפעם תהיה אישה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הרצל  On ספטמבר 11, 2013 at 4:02 pm

    מחשבים שיוכלו לאהוב? חלומות באספמיא.
    מחשבים הם נעדרי סובייקטיביות לחלוטין. ולא משנה אם מדובר במחשבוני כיס של לפני חמישים שנה או במחשבי העל של היום או אף אם נחבר את כול כוח המחשוב הקיים לרשת מחשוב גלובלית, עדיין מחשבים יישארו מכונה סופית ואוטומט גמור.

  • galithatan  On ספטמבר 12, 2013 at 11:26 am

    תודה, זה מעניין לקרוא ראיון עם הכותב אחרי קריאת הספר 🙂

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: