פתחו יומנים, אוטוטו חג שמח

 

keep-calm-and-love-books-17

 

כמו לכל חג ומועד, גם לשבוע הספר, הנמשך למעשה לאורך החודש כולו, קמו עם השנים אירועים אלרטנטיביים – בירושלים ובתל אביב נפגשו סופרים, משוררים ומאיירים עם הקהל שהעדיף לרכוש מהם יצירות שלא דרך הוצאות הספרים הגדולות, וחתרני תרבות חילקו להמונים ספרים בהוצאה עצמית על נושאים חשובים. איש מהם לא נשא עמו מגבת. כי את "יום המגבת" חגגנו כבר בסוף מאי – אחד מחגיהם של אוהבי ספרות בעולם, וליתר דיוק – של אוהבי דגלאס אדמס, המתגעגעים לאיש המצחיק הזה, ומתנחמים קלות ביריעות פרוֹטֶה.

"יום המגבת" הוא החג הבינלאומי של שוחרי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", טרילוגיה בחמישה כרכים שנולדה באנגליה בשלהי שנות השבעים, קודם כסדרה של תסכיתי רדיו ואחר כך בסדרת טלוויזיה ולבסוף גם בדפוס. הסדרה, שזכתה להצלחה שמתוקף הנסיבות (ביתו של הגיבור, ארתור דנט, נהרס בסביבות העמוד הראשון כדי לפנות מקום למחלף בין-גלקטי) מותר להגדירה כמטאורית, הפכה לימים גם לסרט, קלוש להפליא בהשוואה למילים הכתובות, ונראה שהיקום – זה שהמשמעות העמוקה שלו על פי אדמס היא 42 – חס על הסופר, וטרח לקחת אותו לשדות המרעה הנצחיים בטרם הורידה אותו הוליווד ביגון שאולה. יום המגבת (והרי נתכנסנו כאן כדי לדון בחגים ספרותיים אלטרנטיביים), נחוג בעולם וברשת ב – 25 במאי, ובמהלכו מלבד הרמת כוסית ומסיבות לזכר אדמס, שנלקח מאתנו עוד לפני שמלאו לו 50, מקובל לשאת לכל מקום מגבת, כפי שמייעץ המדריך לטרמפיסט – כי כשאתם מצוידים במגבת, לא באמת יכול לקרות לכם משהו נורא.

13 שנה ברציפות כבר נחוג יום המגבת, 13 שנה בלי אדמס (ראו: http://towelday.org). גוגל הכירו בחג הזה ולפני ארבע שנים הקדישו לו את האיור בעמוד הבית שלהם, ויצרו אפשרות לקבל תוצאות חיפוש בשפת "ווגון", אחת משפות החייזרים המוזכרות בספר. יומיים לאחר יום המגבת נחוג בארה"ב ובבריטניה "יום השאלות המטופשות", חג שנהגה על ידי מורים שרצו לעודד סטודנטים לשאול במקום לשתוק ולא לפחד להיות מובכים בגלל חוסר ידע. אין לזה קשר לספרות דווקא, אבל מותר להניח שבחג הזה יימצא מי שתשאל: "זה דג בבל שיש לך באוזן, או שאתה סתם שמח לראות אותי".

בסקוטלנד חוגגים בהרחבה מדי שנה את יום הולדתו של המשורר הלאומי שלהם, רוברט ברנס, בסעודות הקרויות "סעודות בארנס" Burns Supper. ולא שהסקוטים פחות מצחיקים מהאנגלים, חלילה. החגיגות האמורות כוללות נאומים הומוריסטיים והרבה מאוד וויסקי. למעשה, חלה בחג הזה חובת לגימה, וישנם כינוסי סקוטים שבהם שותים עשרים או שלושים סוגים של וויסקי, עד שהמנחה הרשמי של האירוע כבר לא מסוגל לעמוד על הרגליים.

"סעודת ברנס" מתקיימת באופן מסורתי ב – 25 בינואר. היא נחוגה בסקוטלנד, כמובן, ובכל מקום שבו ישנם סקוטים, אפילו בירושלים. למעשה מדובר במשתה, כינוס לצים, שאוכלים בו את ה"האגיס" המסורתי, הקיבה הממולאת הנישאת על מגש ומלווה בנגן חמת חלילים בחצאית המשובצת ההכרחית. ואם תהיתם איך יתכן שיש קהילות של יהודים מסקוטלנד, ובכן – השחקנית המוערכת מרים מרגוליס סיפרה פעם שמשפחה נמלטה מרוסיה וחלמה להגיע לניו יורק. כולם עלו על ספינה שהובילה אותם במים סוערים, וכשעגנה לבסוף במה שרב החובל כינה ניו יורק, הם ירדו לחוף וגילו שנזנחו בגלאזגו.

הסעודות הראשונות לכבודו של ברנס קשישא  נחוגו כבר בסוף המאה ה – 18 ולא תמיד נכחו בהן נשים. בסעודות שיש בהן נשים, מתרחש דו קרב מילולי מסורתי, בשירים וחרוזים, בין המינים. הנשים מנצחות בדרך כל והאגדה אומרת שגם את שיריו של ברנס כתבו בעצם שלל המאהבות שהיו לו.

"יום בלום" Bloomsday מקורו באירלנד והוא נחוג, כמובן, לכבודו של ג'ימס ג'ויס. החג, הקרוי על שם גיבור "יוליסס", לאופולד בלום, נחוג מדי שנה ב – 16 ביוני, היום שבו (בשנת 1904) מתרחשים אירועי הספר. כורי יוליסס בכל (באמת בכל!) העולם נוהגים להתלבש בתלבושות של גיבורי הספר, לערוך מרתונים של קריאה שאורכים לעתים יום שלם ולעתים יום וחצי, או להעלות מופעים שמבוססים על חלקים מתוך הספר. היום הזה, אומרים, הוא היום שבו פגש ג'ויס לראשונה את נורה, שלימים הפכה לאשתו.

"בלומסדיי" הראשון נחוג בשנת 1924 על ידי קבוצה של סופרים איריים שהחליטה לשחזר את מסעו של לאופולד בלום. הם יצאו בעקבותיו, בכרכרות רתומות לסוסים ותלבושות מתאימות, אבל משנערצו בפאב בלב העיר דבלין לא היה כוח שישכנע אותם לצאת ולהמשיך לצעוד – והחגיגה נגמרה שם. מעריצים בהווה משתדלים להשלים את המסע, גם אחרי כוסית או שתיים. בטרייסט, איטליה, שם כתב ג'ויס חלקים מהספר, ישנו מוזיאון המוקדש ליצירתו, ומעריצי "יוליסס" חוגגים ב – 16 ביוני באמצעות קריאה של כל הספר ב – 18 מקומות שונים בעיר, כל פרק בתפאורה המתאימה לו: במגדל מימי הביניים, בכיתה באוניברסיטה, ליד המזרקה, בפאב וכו'). בהונגריה הצטרפו לחגיגות רק לפני עשרים שנה, ובזכות העובדה שאביו של לאופולד בלום הוא, בספר, יהודי שנולד לכאורה בעיר Szombathely. הפיקטיביות מעולם לא הפריעה לסוכני תיירות.

גם מעריצי טולקין נוהגים לקיים מרתונים של קריאה ב"שר הטבעות" (ב – 25 במרץ), אבל זוכים לפחות כיסוי תקשורתי, וגם שוחרי אדגר אלן פו. אלה האחרונים נוהגים לעלות לקברו בכל 19 בינואר, יום הולדתו  – וכבר 60 שנה שהם מוצאים שם כוס קוניאק ושלושה ורדים אדומים שמונחים על המצבה. הדמות המסתורית שנוהגת לחגוג כך את יום הזיכרון של פו היא כבר אינטגרלי מטקסי אותו יום, ויש הטוענים כי התפקיד עבר בירושה מאב לבנו, לחדוות מעריצים אחרים שבאים למקום גם כדי לפגוש את האיש.

אחד החגים החביבים ביותר שנולדו בין דפי ספר הוא ה"לא יומולדת", ה – Unbirthday, שמוזכר, כמובן, ב"אליס בארץ המראה" של לואיס קרול. זהו חג אישי, שאמור להיחגג בכל אחד מהימים שבהם אין לכם יום הולדת. אליס עצמה לומדת עליו מהמפטי דמפטי (בספר) ומהכובען המטורף (בסרט המצויר), ואפילו מקבלת מתנה כשהיא מבינה שהיום איננו יום הולדתה.

החג המודרני מכולם הוא כנראה זה המכונה Brazzle Snurfing Day – ואל תשאלו, כי אי אפשר לתרגם את זה. זהו חג שמקורו בפייסבוק, והוא בא לציין את ה"ממ" Meme (יחידת מידע המשתכפלת ממוּדעוּת למודעות) הראשון שהשתכפל באינטרנט וגרם לכולם לבזבז יום עבודה שלם בלי תוחלת. מאחר שאיש אינו יודע מתי בדיוק זה קרה, נוהגים לחגוג את החג הזה מדי שנה בתאריך אקראי, שחברי פייסבוק מתבשרים עליו בהפתעה, בדומה ל"שבוע הכפילים המפורסמים" (שנחוג לא מזמן).  על פי וויקיפידה, אם הוועדה המסתורית האחראית לחגים חסרי פשר לא מצלחה להגיע להסכמה עד ליום השוויון בין יום ולילה בחצי הכדור הצפוני, החג מוכרז כיום הראשון אחרי הירח המלא הראשון אחרי חמישה חודשים שיש בהם 5 שבתות, גם אם כתוצאה מכך הוא נדחה לשנה הבאה.

מועדים לשמחה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: