Category Archives: שתיקת הקבצים

ישבני העולם מתכווצים בפחד

אני מתנצלת מראש, אבל לא יכולתי להתאפק. כמה מאמרים קראתם שנפתחו במשפט "ישבני העולם מתכווצים בפחד". למען האמת בכתבה המקורית כתוב "פי הטבעת", אבל ישבן נשמע לי פחות אגרסיבי למשפט פתיחה של מאמר, אבל אז גברה עלי יד המשמעת הפנימית והחלטתי להיות נאמנה למקור. והמקור הוא ג'ובאני מליני, מומחה לאבטחת מחשבים, שלפני שבוע פרסם בבלוג שלו רשימה על בדיקה שגרתית לכאורה שביצע, אלא שהמכשיר המדובר, הידוע בשם Hush  אינו אלא באט-פלג, והוא מיועד לעינוגים אנאליים. ותרשו לי להתפעל מהעובדה שגם לשם כבר הגיעו טכנולוגיות אלחוטיות – במקרה הזה Bluetooth – ועמן האפשרויות להתחבר לרשת, לקיים יחסי מין מכל סוג ועוצמה ממרחק רב או לסנכרן בין הנאות הגוף (רטט) להנאות הנפש (מוזיקה, למשל).

החשוד העיקרי

הבאט-פלאג האמור אינו בודד בשטח. הוא רק אחד מרבים בתחום הקרוי Teledildonics רק שעל פי ג'ובאני מליני, התרחשויות הללו, באזורים הכי רגישים בגופינו, אינן חסינות מפני האקרים, ובכל פעם שאחד המכשירים האלה מופעל יש גם מי שיכול להשתלט עליו מרחוק, לפרוץ לאפליקציה שמפעילה אותו, ולעשות בו כרצונו. לפני שנה, למשל, דיווחו שני האקרים מניו זילנד שפרצו לאתר שאוגר מידע המתקבל מוויברטורים המחוברים לאינטרנט. ההאקרים, Follower ו-goldfisk נברו בקרביים של ויברטור כזה בשם We-Vibe וגילו שהמכשיר מעביר אחת לדקה נתונים של משתמשים כמו מהירות ועוצמת השימוש, חום המכשיר ועוד. היצרנים טענו שמדובר בנתונים שדרושים להם כדי לעקוב אחרי תקינות המכשירים, אך מאחר שהמידע הזה לא ממש שימח את המוני המשתמשים, הם פתחו בפעילות מקוונת שנועד להכריח את החברה לא לאגור מידע על הרגליהם המיניים המקוונים. ראו כאן.

מתוך אופטימיות מולדת, תרשו לי להניח שבעיות האבטחה הללו ייפתרו. החברות שמנסות להמציא מחדש צעצועי מין משקיעות כל כך הרבה מחקר וכסף בפיתוח, ויש לי הרגשה שהאקרים שלא יוכלו (בינתיים) לחדור לחשבונות הבנק שלנו אלא רק למקומות אפלים בהרבה, ישתעממו די מהר.

היו שלום ותודה על הדפים

iPad-eBook-Reader

 

האפשרות לשוטט בעולם כשבאמתחתכם ערימה נאה של ספרים לכל מצב רוח ופנאי הייתה פעם פריבילגיה של אותם טיילים עשירים שמאחוריהם נשרכה שיירת סבלים ואי אילו אתונות שנשאו את הציוד ההכרחי. היום כבר לא. את מקום הסבלים והאתונות מחליפים מכשירים אלקטרוניים זעירים, חטובי מסך ומעודני תאורה, שמאפשרים לנוע בעולם בביטחון מלא ומתוך תחושת סיפוק נפלאה, שכל ספר שתחפצו בו בכל עת נמצא במרחק נגיעה.

התיאור המתענג הזה מדויק יותר, כמובן, אם אתם קוראים באנגלית, גרמנית, צרפתית, רוסית, סינית או כל שפה שיש לה די מיליוני קוראים ולכן גם מובטח שכל ספר חדש שיוצא לשוק תהיה לו גם גרסה דיגיטלית. בעברית השוק קטן יותר, אבל עדיין אפשר למצוא כמה אלפי כותרים בפורמט שניתן לטעון על מכשיר נייד. חלק מהוצאות הספרים הגדולות מפיצות מהדורות דיגיטליות של ספרים חדשים, בעיקר רבי מכר, ספרי עיון וספרי ילדים, ולאחרונה מתרבים הכותרים שרואים אור בפורמט כזה במקום, ולא לצד, הספר המודפס. ספרים ישנים, קלאסיקות וספרים שאזלו בדפוס כמעט לא ניתן למצוא, למרות שהגירסאות הדיגיטליות ממש נוצרו עבורם: אמזון, למשל, מאפשרת הורדה בחינם של ספרים קלאסיים שזכויות היוצרים שלהם כבר לא בתוקף. אנחנו יכולים לקרוא אותם במסגרת "פרויקט גוטנברג" או "פרויקט בן יהודה", שתי ספריות ענק דיגיטליות העומדות ברשת לשימושם של קוראים, בחינם, אבל בפורמט פחות נוח להורדה ושימוש. (לכל הכתובות ראו בוקסה).

אוצרות ספרותיים שלא מהעולם הזה תמצאו ברשת גם בספרייה הלאומית שהעלתה מאגר של אלפי ספרים סרוקים, עם כותרים מראשית הדפוס במאה ה – 15, אלפי כתובות יהודיות מעשרות אוספים בכל העולם, כתבי יד נוצריים, עיתונות עברית חלוצית ועוד; האוניברסיטה הפתוחה שמציעה במסגרת "פאר – פותחים אוצרות רוח" את כל ספרי הלימוד והעיון בעשרות קורסים; והמרכז לטכנולוגיה חינוכית שמציע לשוחרי ידע את "כותר", ספרייה מקוונת לתלמידים וסטודנטים המכילה אנציקלופדיות וספרי מחקר תמורת 25 שקל לחודש.

הצעד הגדול לקראת קריאה דיגיטלית נעשה ב – 2007 כש"אמזון" השיקה את ה"קינדל" שלה, האבא של מכשירי הקריאה האלקטרוניים, והראשון בגל של מכשירים הולכים ומתחכמים. לקריאה כזו יש מספר יתרונות בולטים, החל מהאפשרות זמנית מספר עצום של ספרים וכלה במחיר. ההוצאות הגדולות מוכרות ספרים דיגיטליים בזול יותר מגרסאות הדפוס, וההוצאות הקטנות מקפידות על מחירים זעומים של פחות מ – 20 שקל לכותר. החיסרון הטכני הבולט של ספרים דיגיטליים נובע כמובן מאורך חיי הבטרייה של מכשירי הקריאה השונים, אבל נדמה שלא מסיבות טכניות אימוץ הקריאה הדיגיטלית מזדחל. עינת ניב, העורכת הראשית של הוצאת "כתר", אומרת שלמרבית הקוראים יש צורך רגשי בחפץ מודפס, שהם יכולים להחזיק ביד ולהתייחס לעיצוב שלו, לדפדף בו קדימה מאחורה, להביט בכריכה. ” יש תופעות טכנולוגיות ששוטפות כמו גל, ומחריבות פורמטים קודמים. אנחנו זוכרים את זה מתחום קסטות הטייפ, לדוגמא. כשהדיסק הגיע, הקסטות נעלמו באחת. בתחום הספרים האלקטרוניים זה אינו המצב.", אומרת ניב. "חלחול הפורמט החדש קיים, אבל זהו חלחול איטי שאינו מחריב את הפורמט הקודם, אלא מתקיים לצדו בשלום. גם בעולם, נתח הספרים הדיגיטליים הוא קטן, בסופו של דבר, ביחס לספרים המודפסים. למה הציבור לא מזנק אל הקדמה הטכנולוגית? זו שאלה טובה, ובעיני היא רגשית יותר מטכנולוגית. מוזיקה אתה שומע באוזניות או ברכב, אתה לא נוגע בה פיזית. את הספר שאתה קורא אתה מחזיק ביד. הוא שלך. אתה מדפדף בו. אתה מקפל בו דפים וממרקר מירקורים ותוקע בו סימניות והופך אותו כשפניו מטה. הוא חומר של ממש. אז נכון, כל זה קיים, קצת אחרת, גם בדיגיטלי, אבל מי שהתרגל להחזיק ספר, לא תמיד מצליח לעשות את המעבר לפורמט ממוחשב."

בעברית עדיין אין לנו ספריות דיגיטליות (בעולם יש. אין צורך לצאת מהבית והספרים מתפוגגים המכשיר שלכם בתום תקופת ההשאלה) אבל כבר יש מספר מיזמים לספרות אלקטרונית. הראשון והגדול מכולם הוא E-vrit מבית ידיעות אחרונות, שבעבר ניסה להישען על קורא דיגיטלי באותו שם, שהיה כנראה פחות מדי אטקרטיבי. היום נמכרים ב"עברית" ספרים מקוריים ומתורגמים ממבחר הוצאות בהן כתר, עם עובד, ידיעות ספרים, קשת, מטר, הקיבוץ המאוחד, בבל ועוד. האתר ידוע כבעל אבטחה מהודקת מפני העתקות, מה שכנראה מאפשר להוצאות למסור לידיו קבצים להורדה. באתרים הקטנים יותר מעדיפים לסמוך על הקורא ועל חוש הצדק שלו – קח את הספר במחיר מינימלי, ותוכל להרשות לעצמך לקנות ולא להעתיק.

כשוורד כהן ברזילי הקימה את הוצאת הספרים Novel Rights המתמקדת בספרות הקשורה לזכויות אדם בעולם היא התלבטה האם להוציא גם גרסאות דפוס בנוסף לדיגיטליות, והחליטה לא. "הספרות הדיגיטלית מאפשרת לנו לקשר בין הסיפורים לבין פעילות סולידריות למען מי שסיפוריהם האמתיים נושקים לאלה שביצירה, להפנות למידע נוסף על זכויות אדם ולהוכיח שיצירה ספרותית יכולה להוביל לשינוי חברתי. אני יודעת שזה מהפך לא קל, אבל הוא בלתי נמנע. ספרים מקוונים הם גם ידידותיים לסביבה, מונגשים לבעלי צרכים מיוחדים וקשישים".

"אינדיבוק" , החנות העצמאית שהוקמה כתנועת נגד לרשתות הגדולות, למבצעי מכירות הספרים לפי משקל, ולתמלוגים האפסיים שמשולמים לסופרים, מכריזה כי היא מעניקה (בדומה למיזמים האחרים הדיגיטליים) 70% מהתמלוגים ליוצרים. לצד ספרים של הוצאות גדולות, הם מוציאים בעצמם ספרים כמו  "מחשב אהבה מחדש" של אלכס אפשטיין, ספר של נועה סיוון שמבוסס על קצרצרים שהתפרסמו קודם בטוייטר ובפייסבוק, שירים של עידו אנג'ל וקובץ סיפורים על הגירה – פרויקטים ניסיוניים שלא היו מוצאים בית בהוצאות פחות קלות תנועה.

את הרוח החדשה הזו אפשר לחוש גם ב"מנדלי מוכר ספרים", אולי היחיד בעולם שמציע ספרים ללא קידוד, כלומר ללא הגנה מהעתקה (פרט לחותמת עם שמו ופרטיו של הקונה המופיעה על העמודים, כדי בכל זאת להרתיע מהפצה פיראטית). הפתיחות הזו נועדה לאפשר לקונים לשמור גיבוי, להעביר את הספר ממכשיר למכשיר ולכבד בעצמו את זכויות היוצרים.

ב"מנדלי", "אינדיבוק" ו – ב"בוקסילה", עוד פרויקט דיגיטלי צעיר וחלוצי, אפשר גם למכור ספרים עצמאית – אתם כותבים, הם ממירים לפורמט דיגיטלי, ומעניקים לכם פלטפורמת מכירה. ב"בוקסילה", מיזם שנועד לקדם תרבות עברית, מדברים על דו קיום בין הדפוס לדיגיטלי, בין ריח הדפים לבין היכולת ליהנות מתכנים טובים בעברית במחירים צנועים ומציעים גם סינגלים, סיפורים בודדים – פורמט שאין סיכוי שיתקיים בדפוס. הם גם יוזמים אסופות של ספרים והוצאה לאור של כותבים חדשים. ריקי כהן, משוררת ובלוגרית, ערכה לאחרונה את "אצלכם זה בוכה?" אסופת סיפורי אימהות רבי עוצמה ומפתיעים. האם לא חששה שלא יחשפו למספיק קוראים? "זאת בעיה", היא מודה, "התגובות שקיבלנו חזקות, אבל לא מספיקות. הקהל עדיין שמרן, אבל זה היה מעשה חלוצי ואני גאה בו. ברור לי שעוד נעבור לקריאה במסכים. אין ברירה. אני דווקא אוהבת ספרים מודפסים, אבל מקום בבית כבר אין וגם המחיר הוא שיקול".

אם שוק הספרים הדיגיטיליים מחפש סיבות לאופטימיות, הרי לכם סקר של האו"ם טוען כי בזכות הטכנולוגיה אנשים קוראים יותר. בגאנה, אתיופיה, הודו, קניה, ניגריה, זימבבוואה ופקיסטן  62% מהמשיבים אמרו שהם קוראים לילדים שלהם סיפורים מהסמארטפון  – קל יותר להשיג שם ספרים דיגיטליים, וקל הרבה יותר לנוע עם כל הספרייה בכיס.

 

 

לנוחותכם:

 

פרויקט גוטנברג: http://www.gutenberg.org

פרויקט בן יהודה: http://benyehuda.org/h_faq.html

הספרייה הדיגיטלית של הספרייה הלאומית: http://tinyurl.com/o297j9c

פא"ר, אוצרות האוניברסיטה הפתוחה: http://ocw.openu.ac.il

"כותר" – הספרייה המקוונת של מט"ח: http://www.kotar.co.il

חנות הספרים הדיגיטליים "עברית" e-vrit :  http://www.e-vrit.co.il

אינדיבוק – חנות ספרים אלקטרונית עצמאית: http://indiebook.co.il

בוקסילה: http://booxilla.com

מנדלי מוכר ספרים: http://mendele.co.il

פורום הספרים הדיגיטלים ב"סימנייה": http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=16402

Novel Rights – http://novelrights.com

 

לאן נעלמים הגיקים?

קונסולת המשחקים של נינטנדו Wii חגגה לאחרונה יומולדת 4. במהלך השנים האלה נמכרו 71 מיליון קונסולות כאלה, מהם 30 מיליון בארה"ב בלבד, מה שהביא את כתב העת לתרבות מקוונת Wired לחגוג את נצחון הגיקים. למעשה, טוענים שם, מדובר בניצחון גדול מזה – כזה המוכיח שכולנו גיקים, שחובבי הטכנולוגיה, מכורי הגאדג'טים והמחשבים כבר אינם כת, מיעוט, מגזר, אלא זן שורד, שמתווה את הנורמה.

האמת היא שיש בזה משהו. רק שלשום שמעתי מישהו מצטט את בתו בת ה-20 שאינה עונדת שעון, כי היא לא מסוגלת להבין את ההתלהבות ממכשיר שהוא חד-שימושי. היא נולדה וגדלה בעולם דיגיטלי, ועשרות מיליונים כמוה מצפים, בשיא הטבעיות, למצוא את המולטי-פונקציונאליות ואת היכולת לתקשורת מידית רב כיוונית גם בתחומים אחרים בחייהם. למשל בספורט. משחקי טניס, באולינג, חתירה, הדיפת כדור ברזל או גולף ב"Wii" הם אטרקטיביים כל כך, לא רק משום שאין צורך לצאת מהבית ואפשר להדליק את המזגן אלא משום שהם דיגיטליים. וזה אומר שהתוצאות שלי, כשאני רצה, קופצת ומניפה את הזרועות, נרשמות, נמדדות, משוות לתוצאות של אחרים (כשאני מתחברת לרשת). אני יכולה לבצע מעקב מיידי אחרי שריפת הקלוריות שלי ושינויי המשקל ואני יכולה להחליף אווירה, תלבושת וענף ספורט בקליק. זה כל כך יותר מלהיב מלרוץ בפארק (עם כל הקרבה לטבע), ואם אני מתגעגעת למאמן שלי, Wii מספק לי אחד חלופי. למעשה, אני יכולה לעצב אותו באיזו דמות שנראית לי, וכדי לשמר את אלמנט ההפתעה, התוכנה משגרת אלי מדי פעם מאמן אחר, שמתנצל על כך שהקבוע לא יכול היה להגיע, ואפילו נוזף בי אם לא התאמנתי משך זמן ארוך.

צ'ארלי סורל, כתב Wired, מקטר במאמר שלו על כך שה"נורמליזציה" הזו של הטכנולוגיה, מביאה את החברות הגדולות להתעלם מהגיקים. כדי להפעיל את המכשירים הכי סקסיים של אפל, למשל, כבר לא חייבים להבין במערכות הפעלה, שמות של מעבדים או שפות תכנות (ביטוי פרה היסטורי ממש). והוא צודק. היום קל כל כך לאהוב טכנולוגיה, שאין צורך להשתייך לחוג סגור של מביני עניין. מספיק להפסיק לפחד. אתם מוזמנים לדבר על זה עם הרובוט הקשקשן הזה (וכן, יש לו יותר פונקציות מלפסיכולוג אנושי)

ובהזדמנות חגיגית זו, הנה מתכון לאפיית עוגת Wii – שימו לב שבשורה האחרונה אתם מוזהרים לא לאכול מהעוגה, שיש בה יותר כבלים מקמח. כמה גיקי, הא?

מי הזיז את הלשון שלי?

 

נדמה לי שזה היה מאיר שלו, שהציע לפני כמה שנים להקים את ועד נאמני החיריק. ואני מודה, שלשמוע מישהו אומר הֶצלחתי או נֶכשלתי, דומה בעיני לחריקה של גיר נשבר על לוח. תגובה גופנית דומה (כולל התגבשות של מינרלים במקומות חבויים בגוף) נגרמת לי מול שלטים דוגמת זה התלוי בפתח חניון בית המשפט בתל אביב: "שהחניון סגור נא לפנות לחניון גולדה" – שלט המעיד על כך שלצד ועד נאמני החיריק, יש אולי מקום להקים את בריגדות הבכל"מ ואת גדוד מגני ה-ה' (אאבה, אזוי, מאמם) וה- ק' (אגזוטי, אגווריום, אגזמה).
היגון שנגרם לי בכל מפגש עם העיסה הווקאלית שמחליפה במקומות כה רבים את העברית התקנית, נמהל במידה ניכרת בעקבות הקריאה בספרו הנהדר של גיא דויטשר "גלגולי לשון". דויטשר, דוקטור לבלשנות, מספר את סיפור האבולוציה של השפה. הוא לא עוסק רק בעברית, אלא מביא דוגמאות מהונגרית, גרמנית, לטינית, אנגלית של ימי הביניים, באסקית, טאמילית, שפת הזולו ועוד. באמצעות דוגמאות משעשעות מאוד, הוא מתאר את כוחות ההרס וכוחות היצירה שאחראיים ליצירת השפות המוכרות לנו כיום, ובכלל זה עצלות ההגייה – כוח ששינה לא מעט מבנים לשוניים ויצר אחרים במקומם.
לפי דויטשר, השפה התקנית של היום, אינה אלא תוצר של אותם תהליכי שחיקה ושינוי, התפוררות ויצירה, ולכן אולי אפשר להאזין ביתר סלחנות למה שהם בסך הכול תוצרים של תהליכים דומים המתרחשים בימינו. כל זה לא מקטין, כמובן, את התסכול נוכח תופעה לשונית אחרת, עזה לא פחות: דיאטה קיצונית באוצר המלים שבו נעשה שימוש בתקשורת, במערכת החינוך, ברחוב. הדלות הלשונית הזו (שבה, למשל, המונח "לשים" מחליף את: ללבוש, לנעול, לחבוש, להרכיב, לענוד, לגרוב ולעטות גם יחד) מולידה דלות מחשבה וחוסר יכולת לבטא או לחשוב דקויות וגוונים. אז לטובת העניין, הנה כמה מפעלים ברשת, שמסמנים מגמה שכנגד:

מילון בהתעוות – המילון האלטרנטיבי של ידידי ארז אשרוב, אחד הכותבים המצחיקים ברשת, מסביר, בין השאר, כי איושה היא אישה חרישית מאוד, ערוגה היא מי שמתה מגעגועים לחבר שלה וא-פריורי פירושו בסלנג איטלקי "כנס לי לתחת".
 
השפה העברית – אתר מופלא שילמד אתכם הגייה נכונה, מלים חדשות, פרשנות של שירים מורכבים,
היסטוריה של העברית ואפילו סימני פיסוק.
 
המילון העירוני – באנגלית, אבל קריאת חובה לכל מי שצורך טקסטים ברשת.
 
ואסופת מילונים אלטרנטיביים – לכל שפה שתדמיינו וכאלה שלא העליתם בדמיונכם

בקרוב: "פחחחחחחחח" במילון בן יהודה

אם המילה  w00t  אינה חלק מהלקסיקון שלכם, אתם כנראה ממש לא בעניינים.     w00t (בכתיב הצ'טי האקרי המערב מספרים ואותיות) הוכתרה על ידי מילון וובסטר האמריקאי כמילה המובילה לשנת 2007. מדובר בראשי התיבות we own the other team, מעין קריאת שמחה נוסח "כיפק היי", בסגנון עדות שחקני המחשב, שזה עתה גמרו לכסח את הצורה לקבוצה יריבה.

 

 
מדי שנה המילון מאפשר לגולשים להציע מילים חדשות שייכנסו למהדורה המודפסת הבאה שלו, השואפת להתעדכן ברוח התקופה. פרשנים של תרבות ימינו הימרו על "פייסבוק", אלא שזו הגיעה רק למקום השני, שם היא משובצת גם כפועל – שמשמעו לפתוח עמוד ברשת החברתית "פייסבוק" או להעלות לשם תמונה אישית, ממש כפי ש"גוגל" קיבל מעמד של פועל רשמי באנגלית בשנה שעברה, כשהגיע למקום השני באותה תחרות. שאר המילים ברשימה מ"קוויזוטיק" ועד "פקסניפיאן" דווקא לא לקוחות מתרבות הסייברספייס.
 
ובהזדמנות זו, רגע של עברית. הידעתם ש"מסרר" פירושו שלח הודעת SMS? שטוקבק הוא "תגובית" ש-thread  הוא "שזר" וש – facility  בעברית זה "אפשרת"? האקדמיה ללשון עברית , שהגתה את פלאי הלשון האלה, דחתה בעבר הלא מאוד רחוק את ההצעה המבריקה של חברתי גילי פליסקין, מחברת הספר"דברים שרציתי לגעת" להחליף את המילה "אוננות" (שאינה מתאימה למה שאנו הנשים עושות כשאנו מענגות את עצמנו) ב"עצמיניות". מה רע בעצמיניות? לטענת האקדמיה, עדיף שלא ליצור מילים המורכבות ממילים אחרות (במקרה זה "עצמיות" ו"מיניות"). די לנו ב"דחפור" ו"קרנף", ואל לנו לגרום לאונן המקראי להתהפך בקברו. חבל שהאקדמיה אינה פותחת את המילון העברי להצבעת גולשים במסרונים דרך המרשתת.