בכל בוקר, כשכריטסין מתעוררת, היא נדהמת מחדש: אין לה מושג מיהו הגבר שלצדו היא מתעוררות ומהו הבית הזה, המלא חפצים זרים ומוזרים, וכשהיא מתבוננת במראה מחכה לה הלם נוסף – היא אינה צעירה בת 20 כמו שנדמה לה, אלא אישה בת 47, שקמטוטים כבר הופיעו על פניה, וטבעת נישואין על אצבעה. בעקבות תאונה קשה, כריסטין סובלת מאובדן זיכרון. היא מסוגלת לזכור בקושי את 24 השעות האחרונות, וגם אלה נמחקות בכל פעם שהיא נרדמת. למעלה מעשרים שנה היא מתעוררת בכל יום לחיים חדשים, לא מוכרים, וצריכה ללמוד מהתחלה כמעט הכל, ובעיקר על מי היא יכולה וממי היא חייבת להישמר.
"לפני השינה" הוא ספר מתח שמתחיל במערבולת גדולה, וזו אינה שוככת במהירות. הקריאה בו מחייבת את הקורא לא פעם לעצור את הנשימה, לנסות לצלול לעומק המערבולת בתקווה שמשהו יתבהר בצדה השני. למרות שזה אינו הספר או הסרט הראשון העוסק בחיים העכורים והמבעיתים הנולדים מתוך זיכרון שנמחק (ודי להזכיר את "שמש נצחית בראש צלול", "13 שניות" או "ממנטו") הקצב שבו הוא כתוב, העובדה שרובו מסופר בגוף ראשון של דמות שמנסה לפלס לעצמה דרך בחזרה לאיזו מציאות בטוחה וההתרחשויות המפתיעות שבהן הוא גדוש הפכו אותו ללהיט ענק גם בבריטניה, שם נכתב, וגם בעוד 38 מדינות אחרות. מאז אפריל השנה הוא גרף תמלוגים של למעלה ממיליון דולר בארה"ב, וזכויות ההפקה הקולנועית שלו כבר נמכרו לרידלי סקוט ("בלייד ראנר").
האיש מאחורי "לפני השינה" הוא סטיב (המכונה ס.ג'.) ווטסון, בן 41, שכתב את הלהיט הזה לפני שלוש שנים, כספר ביכורים, במסגרת סדנת כתיבה יוצרת שארכה חצי שנה, בלונדון, ושבה לקח חלק בעודו עובד כפיסיקאי במשרד הבריאות הבריטי. הרעיון לספר צץ בראשו אחרי שקרא הספד שהתפרסם בעיתון על הנרי גוסטב מוליסון, גבר שעולם הרפואה כינה "פציינט ה.מ.", שאחרי ניתוח מוח שנועד לעזור לו להתגבר על מחלת האפילפסיה בשנת 1953 חי את כל חייו ללא יכולת ליצור זיכרונות חדשים, ונאלץ למעשה לחיות בעבר בלבד. ווטסון הנדהם הפך את הסיפור לסיפורה של כריסטין, שמנהלת יומן בניסיון ליצור מעין מאגר מידע שיאפשר לה לדעת מי היא, ובעמודו הראשון אזהרה שכתבה לעצמה "אל תאמיני לבן" (שהוא בעלה).
ווטסון נולד בווסט מידלנדס, אזור באנגליה המכונה" הארץ השחורה", בגלל מכרות הפחם והתעשייה הכבדה, שכיסו את רוב הבתים בעשן שחור. הוא מספר שבילדות המוקדמת חלם להיות מפנה זבל, אבל בנעוריו הבין שיאלץ לוותר על החלום והמיר אותו בחלום על כתיבה. איכשהו הוא התגלגל ללימודי פיסיקה ולעבודה כמדען, אבל לא ויתר על הרצון לכתוב, עד לשלב שבו, לדבריו, הבין שמדובר בצורך עמוק שהוא לא מסוגל להתעלם ממנו או להתייחס אליו כאל תחביב בלבד. למזלו, "לפני השינה" הצליח במידה כל כך גדולה, שהוא יכול היה לעזוב את העבודה ולהתפנות כולו לכתיבה. בימים אלה הוא, כמובן, עסוק בכתיבת ספר מתח שני שגם הוא יהיה מותחן פסיכולוגיסטי. "העולם שבו יתרחש הסיפור יהיה שונה לגמרי", הוא מבטיח, "אבל כל הדברים שמעניינים אותי עדיין יהיו שם, בפנים".
הכתיבה של ווטסון ב"לפני השינה" (הוצאת כתר, מאנגלית: הדסה הנדלר) מתוחכמת ופה ושם אפילו פיוטית. הכתיבה על אובדן זיכרון מאפשרת לו להתמודד עם שאלות של זהות, אישיות, רצף תודעתי, יחסינו המורכבים אם אנשים קרובים לנו, הזדקנות ואהבה. כדי לבנות את סיפורה של הגיבורה שלו, כריסטין, הוא קרא לא מעט על אובדן זיכרון ובעיקר על אנשים שאינם מסוגלים ליצור זיכרונות חדשים אבל המציא מצב רפואי חדש, שהתאים לעלילה. "נושא הזיכרון מרתק אותי", הוא אומר בראיון שקיימנו השבוע. "תמיד תהיתי איזה משמעות יש לאמיתות שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לקבל תחושה של מי שאנחנו במצבים מסוימים. תארי לך אדם שאין לו את זה, אדם שרק אחרים יכולים לספר לו מי הוא. זה מצב כל כך בודד ומבלבל".
למה בחרת לכתוב את הסיפור מנקודת מבטה של אישה?
"כשקראתי על הנרי מוליסון דמיינתי מיד אישה וידעתי שזה יהיה הסיפור שלה. רציתי לבדוק נושאים שקשורים למערכת יחסים זוגית, למשחקי כוח, וידעתי שהמספרת חייבת להיות אישה".
לפני שהתחלת לכתוב, היית קורא אדוק של ספרי מתח?
"אני אוהב ספרים שבהם העלילה חזקה מאוד, ומשדרת תחושה של בהילות וסכנה. לעתים קרובות אלה ספרי מתח או פשע. אני מאוד אוהב את הכתיבה של מרגרט אטווד, אבל ההעדפות שלי משתנות בכל שבוע. כרגע אני מאוד אוהב את פטרישה הייסמית".
מיקמת את ההתרחשויות של "לפני השינה" בבית שקט, בשכונה שקטה, במקום שכולנו מכירים. נדמה לי שזה הכי מפחיד, לחשוב שכל מיני דברים כאלה יכולים להתרחש ממש מתחת לאף, אצל כל אחד מאיתנו…
"נכון. הזוועות שאורבות במקומות שבהם אנחנו חיים הכי מפחידות אותנו. לא רציתי לכתוב ספר שיש בו קרבות ירי או מרדפי מכוניות ואירועים כאלה. רציתי שהקורא ירגיש שהדברים שאני מספר לו יכלו לקרות גם לו".
רידלי סקוט מעבד את הספר לקולנוע. מה אתה מצפה מהסרט?
"קראתי את התסריט, וזה עומד להיות סרט מדהים! אני חושב שסרטים עובדים בצורה אחרת לגמרי מספרים, כך שלא הייתה ברירה אלא להכניס כמה שינויים אבל אני שמח, כי עיקר הסיפור לא השתנה".
דמיינת שהספר יזכה להצלחה היסטרית כל כך בכל העולם?
"ממש לא! חשבתי שמצאתי את הקול שלי ככותב, וחשבתי שאולי הסיפור שאני רוצה לספר יעניין אנשים אחרים שירצו לקרוא אותו. קיוויתי מאוד למצוא הוצאה לאור שתרצה את הספר, אבל לא העזתי לדמיין שאמצא הוצאות כאלה ב – 38 מדינות ושאוכל למכור את הספר לקולנוע ושהוא יהיה רב מכר בעולם…"
המדור לאיבוד קרובים 