ההיריון של קרלה ברוני זכה להתעניינות תקשורתית צפויה. אחרי הכול, מדובר באישה יפה, סוערת, שרשימת ההישגים שלה נאה לא פחות, ומן הסתם ההתרחשויות בתוך וסביב מיטתה מעניינות את הציבור. ברוני כבר בת 43. פעם נשים בגילה היו מצופות לתפקד בעיקר כסבתות, ולהמיר את הליבידו שלהן בהוראות סריגה מ"בורדה". היום זהו גיל שבו נשים רבות יכולות להרשות לעצמן להתחבט האם הן בכלל רוצות ילדים, וברוני – מסתבר – למרות שכבר יש לה ילד אחד, רוצה.
אז מה בעצם הבעיה כאן? במישור האישי אין בעיה בכלל. ברוני האישה הפרטית, זו שנכנסה בפועל להריון, זו שתלד את הילד ותגדל אותו, תישא לבדה בתוצאות של החלטותיה והיא באמת לא חייבת דין וחשבון לתקשורת או למעריצים. במישור המופשט יותר – שבו ברוני מתפקדת כסמל, כדמות שיש מי שנושאות אליה עיניים, כמודל חיקוי או ביקורת ובכל מקרה כאישה שחייה ומהלכיה מבטאים משהו מרוח התקופה שבה אנחנו חיות, קל להיות ציניים וקל לצקצק מולה בביקורתיות.
למה? בואו נתחיל מהאספקטים הכי פשוטים ושטחיים של הביקורות שנשמעה על הבשורה. השנה האחרונה לא הייתה קלה במיוחד מבחינת התדמית הציבורי של הזוג ברוני-סרקוזי. בבעלה של הגברת הוטחה לא מעט ביקורת בעיקר בכל הקשור להחלטות שניסה לקדם בכל הקשור למדיניות הרווחה של צרפת. האהדה אליו צנחה, והמבקרים שלו ליקקו את השפתיים מול ביוגרפיות ושמועות שתועדו גם בעיתונות על קרעים בחיי הזוגיות, ואולי גם בגידות הדדיות. הריון ותינוק עתידי רך וענוג משנים, כמובן, את התמונה. אין כמו תמונות משפחתיות לצד העריסה כדי להפגין מסורתיות חמה ורוגעת, ונדמה שגם באירופה, הנוטה לטיפונת פחות צביעות מתחסדת מארה"ב, פוליטיקאים שיש להם את זה זוכים ביותר קולות.
הביוגרפיה של ברוני כוללת לא מעט תחנות מרשימות: היא הייתה דוגמנית, היא הצטלמה בעירום, היא הייתה (ועודה?) זמרת ושחקנית ומאהבת של גברים נחשקים ביותר בהם כוכבים כמו קווין קוסטנר ואריק קלפטון ופילוסוף נודע אחד, וכעת כמובן גם ראש ממשלה – שדווקא ממנו, למרות גילו, מראהו ועברו המשובץ ניאופים, החליטה להרות. מותר להניח שהצורך בילד לא נבע מתוך שעמום פתאומי ותחושת ריקנות. היא גם מורגלת בדרמות – אחרי הכול, היא גדלה במשפחה צבעונית מאוד, גדלה אצל אב אחד וגילתה שגבר אחר הוא אביה, נשלחה ללמוד הרחק מהבית וגם הפגינה כישרונות במבחר תחומים. היא גם סקסית ומפגינה חיוניות רבת עוצמה, ואם מותר לשפוט אותה מרחוק נדמה שהיא אישה תשוקתית שאינה חוששת להביע דעה בנושאים פוליטיים, בעיקר אם הם נוגעים לנשים.
בהחלט יכול להיות שברוני, האישה הפרטית, שומעת את השעון הביולוגי שלה מתקתק וכמהה מאוד לחבוק בזרועותיה עולל. ברוני הציבורית, המופשטת, מאכזבת אותי בהחלטתה לממש את התשוקה הזו. אימהות אינה דבר פסול בעיני. בכלל לא. אלא שכשדמות שכזאת, שעשתה ועושה ויכולה ומגשימה ונדמה שהיא חיה את חיה במלואם בוחרת פתאום להוריד מהלך בגיל מבוגר יחסית (ביולוגית, לא נפשית, חברתית או אופנתית) כדי ללדת שוב, זאת הוכחה לכך שמאה ומשהו שנות פמיניזם לא שינו את התפישה הבסיסית, לפיה המימוש העמוק, המלא והאמתי שלנו כנשים יכול להתקיים רק באמצעות האימהות.
בחירה כזו כאילו מזכירה שלמרות השינויים שחלו במעמד האישה במאה האחרונה ולמרות האפשרויות שנפתחו בפנינו, רבות כל כך משוכנעות שהאושר האמתי נמצא רק במקום שבו אנחנו מטפלות במישהו, או במשהו, ורצוי בתינוק. שכדי שחיינו יהיו מושלמים אנחנו חייבות לוותר על חלקים גדולים מהם, על מנת לתת חיים למישהו אחר. מה הייתי אומרת על זה לברוני? קודם כל מזל טוב, בריאות וגו' ואחר כך את המשפט הידוע שאומרים הגויים בחג המולד למי שמבקש במתנה כלבלב או חתלתול: תזכרו שגורים זה לא רק לכריסמס, זה לכל החיים.
המדור לאיבוד קרובים 