ארכיון תג: רדיו

אימפוטנט בשיאו

 

סקירה קצרה של "הרוח יוצא" מאת פיליפ רות', כפי ששודרה ב"המוסף לספרות" של רשת א':

יותר מארבעים שנה חלפו מאז ראה אור "מה מעיק על פורטנוי?", הספר שהפך את פיליפ רות להצלחה בינלאומית, ארבעים שנה שבהן רות לא פסק מלעסוק באותם חומרי חיים שהם הגוף, המיניות, התאווה ופחד המוות, באותה חיוניות ובאותם הומור ואירוניה שבהם חנן אז את דמותו של אלכסנדר פורטנוי.

ב"הרוח יוצא" הוא עושה זאת שוב, וזה אולי לא הוגן להתנסח ככה, משום שרות לא סתם חוזר עצמו אלא שב ומנתח את עצמו, את חייו, את הכתיבה שלו, את יחסיו עם נשים ואת יחסיו עם גופו ומאחר שזו הטריטוריה שבה הוא במיטבו, הוא דולה משם סיפור נהדר, מרוצף התבוננויות על החיים ובעיקר על המוות.

"הרוח יוצא" הוא התשיעי בסדרת הספרים שמככב בה נתן צוקרמן, סוג של אלטר אגו שנולד לפני שלושים ומשהו שנה ב"חיי כגבר" ועבר גלגולים שונים ב"סופר הצללים", "צוקרמן ללא כבלים" ועוד.

צוקרמן, אינטלקטאול ניו יורקי, סופר, מתוסבך במידה הראויה, תאוותן, אכזרי, עם נטיות נרקיסיסטיות עד מיזנתרופיות, שלמרות התחבטויותיו אין לו באמת ברירה אלא להקדיש את חייו לכתיבה.  ב"הרוח יוצא" הוא מתמודד עם הזקנה ועם הכמישה הגופנית שהיא מביאה אתה, דהיינו אימפוטנציה והיעדר שליטה על הסוגרים, תופעות שההתמודדות אתן מתסכלת ומייאשת, במיוחד לצדו של ליבידו שמסרב לגווע, ותשוקה אדירה שאין לה כל פורקן.

צוקרמן חוזר לניו יורק, שממנה פרש לפני יותר מעשור אחרי שהיה קורבן של מכתבי שטנה. הוא מגיע לעיר כדי לפגוש רופא שאולי יגאל אותו מהחיתולים למבוגרים באמצעות זריקות לערמונית או לבלוטת השתן. רות מתאר את בריחת השתן, את הפריחה שמופיעה בעקבות חיכוך החיתולים במפשעה ואת ההליכים הרפואיים שהגיבור שלו עובר, בפרטנות שאיפיינה בעבר את תיאורי הסקס שלו. הוא כבר שיחק כך עם פחד המוות שלו  ב"כל אדם" וב"החיה הגוועת", אלא שכאן, כאמור, הליבידו של צוקרמן בחיים, ולכן גם סקס יש כאן, בעיקר דמיוני, בעיקר מילולי, בתוך מחזה שצוקרמן כותב בתוך הסיפור המאפשר לו לחזר אחרי צעירה ניו יורקית שמעוררת בו את כל מה שכבר בלתי אפשרי שישיג.

הצעירה, ג'יימי, ובעלה היהודי (כמובן) בילי, רוצים לעזוב את מנהטן אחרי אירועי ה – 11 בספטמבר וקופצים על האפשרות להחליף דירה עם צוקרמן, שחי כל השנים האלה בריחוק וכמעט בדידות באזור כפרי ליד בריכת מים קטנה, שבתוכה, אגב, הוא יכול לשחות בלי המבוכה שנגרמת לו בכל פעם שהוא דולף. צוקרמן מוצא את עצמו נמשך לג'יימי, שאולי יש לה ואולי אין לה רומן עם אינטלקטואל צעיר נוסף, העסוק בכתיבת הביוגרפיה של לונוף, הלא הוא הסופר הנודע והגורו של צוקרמן שכתיבתו מוכרת למי שעקב אחרי שמונת פרקי הסאגה הקודמים.

רות, שעסוק במחשבות על כתיבה וקריאה ותיעוד ומה שסופרים משאירים אחריהם והחיטוט האובססיבי שלנו בחייהם האישיים, מעניק לביוגרף הצעיר את התכונות שכבר קהו במקצת אצל צוקרמן עצמו: הרצון להדהים, החוצפה, הנכונות להכאיב. אלה צצות ועולות כשמתברר שבעברו של לונוף הסופר הנודע חבוי סוד נורא, מה שמוביל לקרב בין דורי אימתני הנסב סביב שאלת הרלוונטיות של חיי הסופר ליצירתו ורשות החיטוט שקוראים לוקחים לעצמם.

"הרוח יוצא" הוא הוראת בימוי שרות לקח מ"מקבת" של שייקספיר, מחזה המוזכר בספר, ואולי עוד רמז לסוף הדרך – לפחות זו של נתן צוקרמן, שרות בן ה – 79, למרות שהוא ממשיך לכתוב בקצב של רומן אחת לשנתיים שלוש, הצהיר שזהו הפרק האחרון בקורותיו.

 

רונית כפיר סוגרת מיקרופון. בינתיים.

אחת השדרניות היותר נעימות, אינטליגנטיות, מצחיקות ודעתניות שהיו לנו ברדיו עוזבת את התחנה הנוכחית שלה לא הרבה אחרי שהוענק לה פרס הרדיו ומתפנה למקצוע האחר שלה: עיצוב פנים. שוחחתי אתה ממש ממש ממש בקיצור לטובת המדור "אשת השבוע" של לאישה:

רונית כפיר, בת 40, גרה בתל אביב, נשואה לדני ואם לשחר (בן 8) ועינב (בת 6). שדרנית רדיו, קריינית פרסומות עסוקה מאוד ומעצבת פנים. החודש הוענק לה פרס הרדיו (מטעם אגודת העיתונאים) לתוכנית המלל הטובה ביותר על תוכניתה היומית "אקו לייף" (ברשת אקו 99).  למרות הפרס היא החליטה לפרוש משידור, ולהתמקד בעבודתה כמעצבת עצמאית.

גיל 40 הוא גיל קלאסי לשינויים, לא?

"הגיל ממש לא משמעותי בעיני אבל זה תירוץ לעשות המון כיף ואחרי שנים שבהן שמעתי שארבעים זה העשרים החדש אני מגלה שכל הקלישאות האלה נכונות. את משבר הגיל על חשבונות הנפש שלו עברתי כבר בגיל 37, ביליתי המון זמן במחשבות על איפה אני ומה טוב לי ומה לא טוב לי ואיפה אני רוצה להיות ועכשיו אני מתחילה ליישם. "

קיבלת פרס מקצועי נחשב מאוד על תוכנית חדשה יחסית

"אקו 99FM עלתה לאוויר לפני שנה בדיוק, כמין גלגל"צ ירוקה, תחנה שהיא ברובה מוזיקה שמשלבת טיפים לחיים ירוקים, מהסוג שכשהוא נכנס לתודעה של המאזינים יכול לעשות שינוי. התוכנית שלי היא מגזין צהריים אקולוגי קליל וחיובי שבה יש שלל פינות משתנות. באחת מהן אני משוחחת מדי יום עם מגוון אנשים על מאבקים סביבתיים וחדשות ירוקות ושמירה על הטבע. יש לי מרואיינים מקסימים שלפעמים אני מרגישה שהם כל כך אסירי תודה על שמישהו מקשיב להם כשהם מדברים על נושאים שקרובים ללבם."

איך את מתחברת לנושא הזה של איכות הסביבה?

"זה לא בער בעצמותיי, אבל זה חלחל אלי בתוכנית. בעברי הייתי "נאמן ניקיון" אבל רשמתי רק שני דו"חות כי פחדתי מתגובות אלימות של אנשים מלכלכים. היום אני עושה דברים אבל בקטנה. לא יוצאת להפגנות, אבל שומרת קופסאות שימורים ריקות בארגז במרפסת ולוקחת אותם למקום שממחזר מתכות ומביאה כלים מהבית למסעדות טייק אווי כדי לא לקחת כלים חד פעמיים. הירקן צוחק עלי שאני "זאת בלי השקיות" ואני מובילה מהלך להציב קומפוסטר למחזור זבל אורגני בבניין שלנו, גם בגלל הערך הקהילתי של זה".

לפני ארבע שנים עזבת את גלי צה"ל בסערה

"הגשתי את "יוצאים לאור", תוכנית משגעת בשש בבוקר, ואני עדיין מתגעגעת אליה. זו שעה שהופכת אותך לחלק מהשגרה הקבועה של אנשים. דיברתי הרבה על זכויות עובדים ומיעוטים נרדפים ופמיניזם ושום דבר לא על פוליטיקה של מפלגות. ניסיתי לתת לתוכנית צביון אוהב אדם, ליבראלי, אינטליגנטי. בזמן מלחמת לבנון ננזפתי כמה פעמים על ידי מפקד גל"צ בגלל התבטאויותיי, והקש ששבר את גב הגמל היה כשבתגובה לידיעה על הפגזה שבה נהרגו יותר מ-60 אזרחים וצה"ל הודיע שלא ישנה את 'בנק המטרות', אמרתי שהביטוי הזה מתעלם מכך שיש שם גם ילדים בני שלוש."

השעו אותך ולא סלחו לך עד היום

"זה היה הלם. איש לא גיבה אותי. קיבלתי טלפונים מעורכים בכירים בעיתונות שהביעו הזדהות, אבל איש לא הביע את זה בקול רם."

נדמה היה שעזבת את הרדיו אבל נחתת על הרגליים

"החלטתי לעשות מזה משהו טוב וסוף סוף להתמסר לעיצוב פנים, תחום שלמדתי אבל עד אז עסקתי בו רק חלקית. מה שהיה לי נורא חבל, זה שמעולם לא נפרדו ממני בגל"צ. עבדתי שם מגיל 18, גידלתי דורות של קריינים, נשמתי הייתה שם, הייתי מאוד אכפתית – אבל איש לא טרח לומר לי תודה ולו סמלית. על זה קשה לי מאוד להתגבר".

התגעגעת למיקרופון?

"דגדג לי. חשבתי שיהיה נחמד לעשות תוכנית שבועית, ולכן שמחתי כשאלדד קובלנץ קרא לי לעשות תוכנית באקו 99. יש בזה זריקה לאגו, אבל כל הזמן בדקתי אם זה מה שאני באמת רוצה לעשות".

ואחרי שנה את עוזבת…

"כי העיצוב הוא הדבר שאני באמת הכי רוצה לעשות, והחיים שלי מאוד מאוד מלאים והרדיו הפך אותם לטירוף מוחלט. יש לי שני ילדים, אני בכוננות תמידית, עומדת לרשות הלקוחות שעבורם אני מקליטה פרסומות, ואני מרגישה שאני עושה המון ג'אגלינג בין העיסוקים שלי. רצה מפגישה לפגישה, מהקלטה להקלטה. "

לא יהיה לך קשה להיפרד מהפרסום, מהסלבריטאיות שהרדיו מביא?

"קשה לי לעזוב, אבל מסיבה אחרת לגמרי. זה מקום יציב כלכלית, ואני גם מרגישה שזה לא פייר למאזינים. אני לא סלב ומעולם לא הייתי. אני רוצה להשקיע ולהתפתח כמעצבת פנים, ליהנות מדברים שזרעתי משך השנים ונבטו. ומה אני אגיד לך, אני מקווה שעשיתי את ההחלטה הנכונה".